יורו 2012 כבר מאחורינו, וזה אחלה זמן להביט אחורה במבט מעט מפוכח יותר. אחרי קצת פחות מחודש של שכרון חושים, שבו חיינו התנקזו לשעות 19:00 ו-21:45, קיבלנו מנוחה קלה מכדורגל.
על אף שבעיקר נזכור מהיורו את השערים היפים, התצוגה הגדולה של ספרד בגמר ואת הקהל האירי הנפלא, היו עוד כמה דברים שיכולנו ללמוד מהטורניר הזה.
ג'ורדי אלבה כמשל
כמה אנשים באמת ידעו שיש מגן שמאלי בספרד שמשחק כל כך טוב ולא נמצא בריאל מדריד או ברצלונה. בברצלונה כנראה ידעו, בכל זאת הם תכננו לרכוש אותו בכל מקרה. אבל מה עם שאר אוהדי הכדורגל?
רובנו בטוחים שאנחנו מבינים בכדורגל, ומכירים כל שחקן בקומפוסטלה B, אבל כמה מאיתנו באמת ראו השנה את ולנסיה משחקת 90 דקות? ולא נגד ברצלונה או ריאל.
בספרד מסתלבטים על רונאלדו? צפו בפייסבוק שלנו
כמה מאיתנו ישבו ואמרו - אלבה הזה פשוט שחקן מדהים, איך הוא לא מגיע לריאל, בארסה או יונייטד? היו כאלו, אבל הם יחידי סגולה, רובנו בטוחים שאנחנו מאוד מבינים, אבל בסופו של יום הידע שלנו מצטצמם בעיקר לכמה קבוצות גדולות.
צפו באינייסטה משתולל על הבמה
אז נכון, זה קשור בהרבה לכך שלהוציא את שלוש הגדולות, דוגמת אלו שצויינו בפסקה הקודמת, לא נקבל יותר מדי שידורים של סביליה - אספניול או קבוצות קטנות אחרות. אבל האמת היא, שככל שהזמן עובר, הראיה שלנו מצטמצמת למסי, רונאלדו ורוני.
 |
| ג´ורדי אלבה. כמה מיאתנו ידעו כמה הוא טוב לפני היורו? (יוסי ציפקיס) |
| |
גם הקבוצות הגדולות, על אף כל מערכות הסקאוטינג המשוכללות שלהן, צריכות לעשות חשבון נפש לא קטן. העובדה שעל אלבה לא נלחמו חמישה מועדונים, אלא רק ברצלונה, גם היא נותנת סיבה למחשבה. אם הוא היה ברזילאי/אפריקאי/ארגנטינאי בן 19, היו משלמים עליו 20 מיליון יורו ובטח לא 12. ספרדי זה כנראה קצת פחות רומנטי.
 |
| פרגוסון. איפה היית כשאלבה נקנה ב-12 מיליון ליש"ט? (GettyImages) |
|
| |
איך שכחנו את אנדראה פירלו?
על כל כך הרבה שחקנים דיברו בתחילת הטורניר הזה, אף אחד מהם לא היה הקשר האיטלקי הנפלא. אמרו שרונאלדו חייב להביא תואר, שאריאן רובן הפעם לא ייצא לוזר, שאנגליה תבוא קטנה ואולי תפתיע ומה לא.
אבל מסתבר שדיבורים לחוד ומציאות לחוד. להוציא את אלבה וההצגה של ספרד בגמר, היורו הזה היה שייך כולו לפירלו. שחקן שיודע לשלוט בקצב של המשחק, לשמור על הכדור ברגלי הקבוצה שלו, ולתת את המסירה הנכונה בשנייה הנכונה. לא סתם החזיר אלכס פרגוסון את פול סקולס מפרישה, ולא סתם פאביו קאפלו רצה אותו חזרה בנבחרת.
 |
| פירלו. היורו הזה היה כולו שלו (יוסי ציפקיס) |
|
| |
שחקנים כמו סקולס, פירלו, יוסי אבוקסיס (ברמה הישראלית) וצ'אבי כבר אין בנמצא. אחרי כל הפיזיולוגיה, כל הטכנולוגיה, כל ההמצאות של 'נייק' ו'אדידס' עם נעלי פקקים שגורמות לך להחליק על הדשא במאה קמ"ש ולנגוח בעוצמה של שור אפריקאי.
אחרי כל אלו, בסופו של דבר כדורגל הוא משחק של אנשים שיודעים לעשות דברים עם הכדור. להחזיק אותו, לטפל בו יפה, לשחרר אותו בזמן, ובעיקר להשתמש בראש. אז נכון, מסי לא היה מסי בלי המהירות, על אף כל השליטה בכדור. אבל פירלו, סקולס וצ'אבי מעולם לא התאפיינו במהירות, כוח יוצא דופן או נגיחה. בסופו של דבר, חזרנו לשכונה, למגרשי הקט רגל, לשחקן שיודע להחזיק את הכדור ולא לאבד אותו. וכמה חבל שזה דור הולך ונעלם. האמת, גם מילאן הגדול ויתרה עליו ואיפשרה לו להביא את התואר ליובנטוס, אז מה אנחנו נגיד.
 |
| סקולס עושה מה שהוא הכי אוהב - למסור. דור הולך ונעלם (GettyImages) |
|
| |
אז מה באמת שווה השחקן האנגלי?
אין ספק שהפרמייר ליג היא הליגה הכי טובה בעולם. מבחינת הרמה, ריאל ובארסה טובות יותר מכל קבוצה באנגליה, אבל אין עוד ליגה תחרותית כזו, עם אצטדיונים מלאים וכל כך הרבה שחקנים מרגשים. אלא כשזה מגיע לרמת הנבחרת - פקקט. כלום.
כבר יותר מ-40 שנה שהנבחרת הזו לא מפסיקה להיכשל. אפשר כמובן לחפש תירוצים ולהגיד שבחירת הסגל של רוי הודג'סון הייתה על גבול השערורייתית. אדם ג'ונסון, דניאל סטארידג' וריו פרדיננד אפילו לא הגיעו לטורניר. קאריק נשאר בבית על חשבון ג'ורדן הנדרסון. גם הבחירה במילנר האפור (כן, הוא עושה מלא הגנה ומאמנים מתים על זה) כשעל הספסל וולקוט וצ'מברליין הייתה הזויה.
 |
| דניאל סטארידג´ חוגג. הודג´סון לא ספר אותו (GettyImages) |
|
| |
ועדיין, גם עם סגל אחר ומאמן אחר, קשה היה לראות את אנגליה מצליחה. היא פשוט לא מספיק טובה. אין לה את השחקן שיחזיק את המשחק, שידאג שהכדור נשאר בעיקר ברגליים של הנבחרת שלו. רוני נעלם ברוב הדקות (גם באלו שהוא הורשה לשחק), ג'רארד אחרי השיא, גם למפארד שנפצע.
הארי רדנאפ, אחד שיודע דבר או שניים על כדורגל, הבין לבד שבאנגליה צריך לעשות סוויץ'. ההסתמכות על המהירות והכוח של השחקן האנגלי היא טובה לליגה, אבל הוכחה ככזו שלא מצליחה להביא תארים ברמה הבינלאומית.
"הגיע הזמן שנתחיל ללמד שחקנים איך להחזיק בכדור ולשמור עליו, דוגמת מודריץ' ופירלו (הוא הזכיר גם את אייל ברקוביץ' כמובן), ולא רק להעיף אותו קדימה", אמר המאמן הוותיק. האמת? הודג'סון הדינוזאור כבר הביע את התנגדותו לעניין, אבל נראה שאין ברירה אחרת. בקצב הזה במונדיאל רבע גמר יהיה הישג שיא עבור נבחרת שלושת האריות.
 |
| רוני ורדנאפ. המאמן יודע שדרוש שינוי (רויטרס) |
|
| |
ביי ביי טורניר גדול ומהנה
לא שחסרות מחמאות, אבל יורו 2012 הוא הטורניר הגדול האחרון בו אנחנו מקבלים כבר בשלב הבתים את המנה העיקרית. ובוא נחשוב מה היה קורה, אם הוא היה נערך בהולנד למשל, ובמקום אוקראינה ופולין היה את בלגיה, או אולי שווייץ. עם כל הכבוד למונדיאל, שלב הבתים בו בדרך כלל לא מלהיב. לראות את סין משחקת מול ספרד או ברזיל לא עושה לי את זה.
הקופה אמריקה טורניר מרגש, אבל גם שם שלב הבתים הוא עוד לא הדבר העיקרי. בית שמשלב את הולנד, פורטוגל, גרמניה ודנמרק על תקן הנמושה, נקבל רק ביורו. אלא שמישל פלאטיני, דאג שגם זה ייגמר.
האמת, לא ידעתי איך לאכול אותו. כוונותיו נראות טובות, אלא שכמו כל מי שנכנס לפוליטיקה, יצר ההישרדות כנראה גובר על כל דבר אחר. ברגע שפלאטיני הסתובב עם הגביע ביד בסוף המשחק משל הוא עכשיו הבקיע שלישייה וניצח את המשחק, הבנתי במי מדובר.
 |
| פלאטיני בגדנסק. יצר ההישרדות גבר עליו (רויטרס) |
|
| |
הפילוסוף האוסטרי-בריטי, קרל פופר, דיבר בין השאר על האדם האוטופי. פופר טען, כי אדם אשר הגיע למקום שהוא מחשיב כפסגת חלומותיו, הוא האדם המסוכן ביותר. מדובר באדם שחרד לשינוי, שחרד למעמדו 24/7 ובעיקר מקווה לשמור על סטטוס קוו. בגלל זה ראשי ממשלה דואגים בעיקר לכיסא שלהם ולא לעם שלהם, וזו בדיוק הסיבה שפלאטיני מוכן למכור את כל אוהדי הכדורגל עבור נזיד עדשים.
ביורו הבא ישתתפו כבר 24 נבחרות, מי יודע, אולי אפילו מעצמת כדורגל כושלת כמו ישראל תהיה שם. האמת? זה רע מאוד לכל מי שאוהד את המשחק. בשלב הבתים הבא נקבל בית מטורף שבמקרה הטוב יכלול את איטליה, אוקראינה, אלבניה ואיי פארו. על מנת לדאוג שהכסא יישאר שלו, פלאטיני מכר אותנו לכל יו"ר התאחדות בעולם, כולל אבי לוזון. אז גם טורניר טוב ברמת הנבחרות כבר לא יישאר? אני גם ככה מעדיף את ה-UFC.
 |
| לוזון עם משפחת המלוכה הספרדית. עוד אחד שדואג לכיסא שלו (GettyImages) |
|
| |
ומה עם קצת מוסר?
אוקראינה היא לא מהמדינות הדמוקרטיות הגדולות ביותר שיש בעולם כרגע. ראש הממשלה לשעבר של המדינה, יוליה טימושנקו, נרקבת בכלא על לא עוול בכפה. בית המשפט האשים את טימושנקו בחריגה מסמכויותיה לאחר שהורתה לחברת הנפט הממשלתית, "נפטוגז", לחתום על חוזה עם רוסיה ב-2009. לאורך כל הקראת גזר הדין, הפגינה טימושנקו בוז כלפי השופט ולא הורידה לרגע את העיניים מהאייפד שלה.
הבעיה היא, שגם אנחנו לא מורידים את העיניים מהאייפד שלנו. רחובות אוקראינה נוקו מכלבים שנרצחו באכזריות, תעשיית הזנות במדינה כנראה קיבלה מנוף בעקבות הטורניר, אבל מה לעשות שאנחנו אוהבים כדורגל. גם באולימפיאדת בייג'ין הזיזו בערך 30 מיליון תושבים מבתיהם על מנת לבנות איזה איצטדיון. בקטנה.
 |
| יוליה טימושנקו. נרקבת בכלא (רויטרס) |
|
| |
האמת, קשה לבוא בטענות. כמו שאומר לארי דייויד בתחילת סרטו של וודי אלן "מה שעובד": "אתה שומע על טבח בדארפור, מה אתה באמת יכול לעשות עם המידע הזה? זה פשוט מהמם אותך, אז אתה חושב על זה דקה וממשיך הלאה בחיים שלך". וזה בדיוק ככה - טימושנקו בכלא, בסין הזיזו אזרחים מבתיהם, בדרום אפריקה לקחו מהסוחרים המקומיים את הזכות להרוויח כסף, זה בכל מקום בכל דקה, מה נעשה - נפסיק לראות כדורגל?
האמת, כרגיל, היא איפשהו באמצע. אנחנו לא יכולים להפסיק לראות כדורגל, אבל אנחנו כן יכולים להיות יותר עירניים למה שקורה סביבנו. כמו למשל מדינה שמארחת את ולדימיר פוטין (ישראל), נשיא רוסיה שמטיל אימה על העם שלו כבר יותר מעשור, ולהתייחס אליו משל היה נביא השלום ונשיא האומות. כדורגל נמשיך לראות תמיד כנראה, אבל תמיד טוב להיות קצת יותר מודעים למה שקורה סביבנו.
 |
| שמעון פרס ו-ולדימיר פוטין. אורח כבוד בישראל |
|
| |