"הגרמנים ירצו להפסיד בכוונה לדנמרק, שנעוף"

האמת, כאב הלב לראות את האוהדים ההולנדים בסיום ה-1:2 לגרמניה. "הגעתי מהולנד במיוחד כדי לראות את הנבחרת שלי זוכה באליפות אירופה וזה מאכזב מאוד", אמרה אוהדת שהתקשתה להסתיר את הדמעות ודיברה בשם 15 אלף הכתומים שחגגו כל היום בחארקוב וסיימו את הערב כשהם בהנגאובר מהאלכוהול שנשפך, אבל עם שיברון לב גדול.

היום של ההולנדים החל בחגיגה אדירה ברחבי עיר הסטודנטים האוקראינית. תהלוכת אוהדים עד למגרש, שירים ותחפושות כמו שרק הם יודעים. החמאנו רבות לאנגלים על המסירות, אז להולנדים ניתן את פרס ההשקעה. בחום של 900 מעלות בצל, הם התלבשו מכף רגל ועד ראש בכתום. חלקם "בילבי", חלקם "נערות תחנות רוח הולנדיות" וחלקם סתם עם פאות מוגזמות וחסרות פרופורציות. אבל העיקר: הם שמחים. לפחות היו שמחים.

האווירה ביציעי ה"מטאליסט" הייתה הטובה ביותר שאני אישית זוכר במשחק בין נבחרות. אפילו הקריאות הקבועות, "ראסיה, ראסיה", נעלמו בשירה האדירה של הגרמנים וההולנדים. זה היה הכי קרוב לעידוד קבוצות שראינו ביורו וקצת כואב שזה היה רק בבתים וספק אם יחזור. הגרמנים כבר מזמן אינם האוהדים המשעממים של פעם ואפילו אבוקה לא צפויה נראתה אחרי השער הראשון של גומז. בקנה מידה גרמני, זו התפרעות.

מה המתכון לשיברון לב הולנדי? הפסד ליריבה הגדולה מגרמניה ותוסיפו לזה תלות מוחלטת בגרמנים במחזור האחרון. ההולנדים צריכים לנצח את רונאלדו ופורטוגל בהפרש של שני שערים ולקוות שהגרמנים יעשו להם את העבודה מול הדנים. אבל תאמינו, או לא, אפילו ההולנדים חושבים שאין להם טיפת סיכוי.

חולצה ענקית, עשן בפינה ודגלי לבנון. אוהדי גרמניה בחארקוב (יוסי ציפקיס)

"לא, אנחנו לא מאמינים ואין לנו שום צ'אנס לעלות שלב ואני אגיד לך עוד משהו: הגרמנים ירצו להפסיד בכוונה כדי שלא נעפיל לשלב הבא. הם לא רוצים אותנו שם", אמר עוד אוהד כתום שהחל את תיאוריות הקונספירציות. השלב הבא הוא לבקש מוויצמן יער להגיע לצפות במשחקים.

ככה זה נראה בסיום. מעידוד הם עברו לקונספירציות (יוסי ציפקיס)

"כיף לראות את ההולנדים עצובים"
רק מה, ההולנדים שכחו שהגרמנים צריכים נקודה כדי להיות בטוחים במקום הראשון ובשלב הבא. "שמע, אנחנו נשמח לשלוח את הצבא הכתום לראות את היורו באמסטרדם, אבל אנחנו גרמניה. נראה לכם שנשחק על נקודה?! למרות שכיף לראות אותם עצובים. יש לנו חשבון ארוך שנים איתם".

האיש במרכז העניינים היה כרגיל אריאן רובן, רק שהפעם יותר מתמיד. הקשר שמע את הקהל הגרמני (כנראה מינוס אוהדי באיירן) שר נגדו כל המשחק, שמח שבעתיים כשהוא שולח עוד כדור ליציעים ובסוף רוב הגרמנים מחאו כפיים בציניות שראו אותו יורד מהמגרש. אחד מאוהדי באיירן סיפר: "הוא לא היה טוב, אבל לנו כאוהדי באיירן היה קשה לראות אותו ככה. נקווה שאצלנו בעונה הבאה הוא ישחק הרבה יותר טוב. בינתיים שימשיך ככה בהולנד...".

רובן. גרם לפילוג במחנה הגרמני (יוסי ציפקיס)

ההולנדים לא כעסו ולו לשניה על רובן. הוא ניסה, רצה, השתדל אבל קשה לשים את כל האשמה על הכתפיים של הקשר השמאלי שבעיני רבים נחשב לאחד הטובים בעולם. "אני כועסת על הנבחרת שלי ולא על רובן. הוא לא היה טוב, אז מה? סניידר ו-ואן פרסי היו טובים?!", אמרה אוהדת עם חולצה מדרום אפריקה 2010. איפה הימים.

ואי אפשר בלי הזווית הישראלית והפעם: אוהדי אחי נצרת. ביציאה מהאצטדיון קפצו עלינו 10 אוהדי אחי שאוהדים את גרמניה כשגם הם לא יודעים באמת למה. על הכתף ליד הדגל הגרמני, צעיף ירוק לבן של הקבוצה שלהם. השירה מתחילה קודם כל בשירי "אהבה" לאבי לוזון, אחר כך עוברת לאוהדי בית"ר ירושלים ולסיום הם אפילו מסרו ד"ש, איך לא, לאבו סובחי. ורק אוהד גרמני אחד הסתכל על הצעיף הירוק שלהם ואמר לעצמו: איזה יופי שגם בישראל זוכרים ששיחקנו פעם בירוק.

אוהדי גרמניה או נצרת? הם בעצמם לא יודעים (יוסי ציפקיס)