הטנקיסט שנפל בלבנון: אדם גורן ואהבתו למכבי

"פתאום בארבע בבוקר - בום בום על הדלת", המשפט הזה, שמפחיד כל אם ואב בבית ישראל להם ילדים בצה"ל, פגש את יגאל ועליזה גורן מקיבוץ מעברות ב-12 באוגוסט 2006, יומה האחרון של מלחמת לבנון השנייה. 

אחד מהחלומות שאדם גורן לא הספיק להגשים היה להיות פרשן כדורגל. הנער שגדל תחת אהדה עצומה למכבי תל אביב והפך למתאמן קבוע בחדר הכושר שליד המושב בו גדל, התגייס לצה"ל ושירת בחיל השריון. הוא הספיק לראות את המונדיאל באותו הקיץ, אבל הותיר את החיוך שלו כמזכרת למשפחתו וחבריו שלא ישכחו לעולם. 

היום, שש שנים לאחר שנהרג במלחמה, נזכרת משפחתו של אדם באותו החיוך הקסום, הערצה שלו לקולנוע אותה פיתח בזכות האם עליזה, את מוזיקת הרוק שנהג לשמוע בעוצמות "כי אי אפשר לשמוע רוק גיטרות בווליום נמוך", כפי שנהג להסביר, ואת הערצה שלו לעולם הכדורגל בכלל ואל מכבי ת"א בפרט. כולם נזכרים באותו נער אהוד וחייכן שחלם בין היתר לראות את ריאל מדריד וחלוצה לשעבר ראול, אך החלום נגדע באותו יום טרגי בחירבת אל כסיף, שברגע אחד קטע חיים של ארבעה חיילים, וביניהם, את של אדם גורן ז"ל. 

האהבה הגדולה למכבי והיום המאושר בקריית שלום
“אדם הכיר את הספורט כמו שנקרא מאחורי הקלעים”, מספר האב יגאל שנזכר בבן הצעיר, הביישן והרגיש, שהידע שלו בספורט הדהים את כל מי שהכיר. "הוא יכול היה לומר מספרי נעליים של שחקני כדורגל בכל העולם, ובעיקר של מכבי. היה קשה להאמין איך ילד קטן יודע הכל".

קיבוץ מעברות שוכן לא רחוק מנתניה, אלא שבעוד מרבית חבריו הזדהו דווקא עם מכבי נתניה, פיתח אדם את אהבתו למכבי ת"א. "קשה לומר איך הגיע דווקא למכבי, אנחנו לא יודעים איך ולמה אבל פתאום מצאנו את עצמנו מחוברים לקבוצה הזו", מספר יגאל. "היו לו צעיפים וכדורים, חולצות וכל מה שקשור לקבוצה. האהבה החלה בגיל צעיר. הוא היה אוהד לטוב ולרע. היינו מלווים את הקבוצה בכל מגרש לאורך השנים, מבלומפילד, לבית שאן ועד באר שבע וטדי".

כשהגיע גורן לגיל המצוות, ב-1998, החליט האב לנסוע עם הבן למתחם האימונים בקרית שלום, כשהם מצויידים עם כדור, אחרי שהבת, טלי, הצליחה לסדר לו ביקור עם ילדים נוספים שחגגו בר מצווה, ומפגש עם שחקני הצהובים. 

אדם גורן ז"ל עם דריקס. "האהבה למכבי החלה בגיל צעיר"

"קיבלו אותנו כמו מלכים", נזכר האב. "המאמן לדעתי היה אז אברהם גרנט. השחקנים היו קלינגר, דריקס, נמני, זוהר. היה נהדר. השחקנים חתמו על הכדור, ואפשר לומר שזה היה אחד הימים המאושרים שלו. הייתי מופתע ממכבי שקיבלה אותנו ואת כל הילדים כמו מלכים. המפגש עם השחקנים היה חלום בשבילו". טלי אף הגדילה ועשתה כששלחה עם יגאל ואדם צלם שיתעד את אותם הרגעים. 

בגיל מתבגר החל אדם ללכת עם אחיו הגדול, חנן, לחדר הכושר שליד המושב. “אדם נדבק בחיידק. זה אפשר לומר הפך למחלה”, מספר יגאל. "הוא לא היה מוותר על האימונים. או שאמא שלו או שאני היינו לוקחים אותו. כשהוא הגיע לצבא הוא ישר חיפש את חדר הכושר ומצא אותו. וזה לא הספיק לו - הוא כמובן משך את כל מי שסבב אותו לחדר הכושר". 

אדם בחדרו. היה אוהד ספורט אמיתי

"ביישן וצנוע שלא נשבר אף פעם"
"Ask Not What Your Country Can Do For You, Ask What You Can Do For Your Country", ציטט אדם בספר המחזור של כיתה י"ב בתיכון הניסוי הקהילתי 'רמות חפר' שבקיבוץ מעברות. הציטוט מנאומו המפורסם של ג'ון פיצג'רלד קנדי, נשיאה ה-35 של ארצות הברית, אולי סיפר טוב יותר מהכל על תפיסת עולמו של נער הקיבוץ רגע לפני הגיוס. ב-30 בנובמבר 2003, התגייס אדם לחיל השריון בו בחר לשרת. הרצון העז של החייל הצעיר להיות דומננטי ולתרום, הוביל את האחראים עליו להכשיר אותו כטען-קשר בטנק מרכבה סימן 4 שהיה מהחדישים בצה"ל ובעולם. 

אדם השתייך לגדוד 'שלח' בחטיבה 401. “הוא היה אחד החיילים הבולטים במחלקה. מספר אלדד אזולאי, מי שהיה מפקדו וחברו בסרט שערכו לכבודו: "הוא הביא איתו הרבה דברים מהקיבוץ. החריצות, יכולת לעמוד בדברים. הוא לא היה נשבר אף פעם. הייתה לו הביישנות והצניעות. הוא לא ניסה להבליט עצמו בכח. הוא היה מופנם, אבל עם הזמן אתה מגלה אדם אחר לגמרי, עם ידע כללי עצום בעיקר בהיסטוריה וההיכרות שלו את הארץ והמורשת".

חבריו של אדם סיפרו על הבחור הביישן שידע תמיד להצחיק את המחלקה. "הוא היה סוגר שלושה שבועות בצבא ולא היה מוציא מילה", אמרו חבריו למחלקה, “הוא היה מופנם אבל המבט שלו אמר שהוא רואה ויודע כל מה שקורה".  ב-12 ביולי 2006, חטפו חיילי חיזבאללה בגבול לבנון את אהוד גולדווסר ואלדד רגב, בזמן שאלה היו בסיור שגרתי על קו הגבול. בשלב הזה החליטו ראש הממשלה, אהוד אולמרט דאז, בעצה עם שר הביטחון, עמיר פרץ והרמטכ"ל דן חלוץ לפתוח במתקפת נגד.  

"כוח בניה" שלא חזר הבייתה
אדם, שהיה שלושה חודשים לפני שחרור משירות סדיר, הוצב בעתודה לכוחות הלוחמים. הוא לא היה אמור להשתתף בלחימה, אבל החליט להפסיק לתכנן את הטיול לחו"ל והתעקש להצטרף לחבריו. אדם הצטרף ל"כוח בניה" בפיקודו של רב סרן בניה ריין ז"ל. בצוות שהיה עם אדם בטנק היו גם תותחן הטנק, סמ"ר אורי גרוסמן, והנהג, סמ"ר אלכס בונימוביץ'.  

אדם במדי צה"ל. התעקש לחזור ללחימה

מכיוון שהשימוש בטלפונים היה אסור בשטח, מיעט אדם לשוחח עם משפחתו. ביום בו הצטרפץ ל'כוח בניה', היה אחד מהימים הבודדים בהם שוחח אדם עם הוריו: “מדובר במלחמה אמיתית ומפחידה, אבל אין ברירה, חייבים לעשות את העבודה", אמר הבן האהוב.

במהלך המלחמה הצוות היה עסוק לא מעט בחילוץ נפגעים בשדה הקרב. הוא היה מעורב בשלושה חילוצים הירואיים, ובניהם חילוץ שמונה לוחמים משטח השמדה של חיזבאללה, חילוץ פצועים מגדוד מילואים שנפגעו מאש כוחותינו וחילוץ מפקד חטיבת הנח"ל, אלוף משנה מיקי אדלשטיין, אחרי שרכב משוריים בו נסע עלה באש. השבוע השני של חודש אוגוסט היה לשבוע האחרון של המלחמה. הכרזה על הפסקת האש הייתה קרובה ותוכננה לסוף השבוע, ואלו היו הימים שכל אחד מהצדדים רצה לסיים כשידו על העליונה.

במוצאי שבת ה-12 באוגוסט, היום האחרון של המלחמה, יצאו אדם והצוות שלו למשימת חילוץ טנק אחר שנקלע למערכה הקרקעית האחרונה של המלחמה. זו הייתה גם הפעילות האחרונה של 'כוח בניה'. בזמן שהכוח שהה בכפר חירבת אל-כסיף, מצפון לליטני, פגע בו טיל נ"ט. הפגיעה הדליקה את כל חומרי הנפץ שהיו בטנק וגרמה לפיצוץ עצום, אשר הביא למות אנשי הצוות.

"הייתה כבר הפסקת אש", נזכר יגאל בהודעה המרה. "ביום ראשון בארבע לפנות בוקר הייתה הדפיקה הנוראית. אף אחד לא דמיין שזה יקרה. הבנו שהוא והצוות שלו בטנק יצאו ונכנסו לפחות ארבע או חמש פעמים ללבנון. הם הובילו חיילים ואוכל".

אדם הובא למנוחות בבית העלמין שבקיבוץ מעברות. פחות משנה לאחר מכן הוחלט להעניק ציון לשבח לצוות שהיה בטנק 'כוח בנייה' וביניהם גם אדם. סמ"ר אדם גורן היה חייל מצטיין, ולא בכדי צורף כחייל בצוות שכולו מפקדים, ובמשך יותר משבוע ימים ביצע את תפקידו בנחישות ובהתמדה, תוך סיכון אישי רב. סמ"ר גורן הפגין לכל אורך הלחימה נחישות יוצאת דופן, דוגמה אישית ורוח התנדבות, צויין בכתב הצל"ש.

אדם גורן ז"ל עם נועם שהם. אחד הימים המאושרים בחייו

בקיבוץ החליטו להקים חדר כושר לזכרו של אדם, חברי הקיבוץ כתבו: "חדר הכושר שישמר את זכרו של אדם יהיה מקום פעיל ותוסס, שיבטא את רוח החיים הצעירים והיקרים אשר נגדעו באיבם, ובכך, אנו מקווים - יבטא את רוחו של אדם וישמר את זכרו גם במעשה החיים".

האם, עליזה, נותרה בקשר עם שלוש האימהות של חבריו לצוות של אדם. בקיץ האחרון חלתה במחלה קשה וחרף המאמצים להחלים ממנה, נפטרה ב-18 במארס 2012. עליזה נקברה סמוך לבנה בבית העלמין של הקיבוץ.

על מצבתו של אדם ביקשה משפחתו לחקוק מילים משירו של וו.ה. אודן - "בלוז להלוויה" שתורגמו בידי יונתן גפן:

"הוא היה הצפון שלנו, מזרח ומערב, יום החול שלנו, ימי החג, ימי אביב וסתיו, הוא היה השיר, הירח, וכל כוכב אשר ראינו, נאהב אותך לנצח".

יהי זכרו ברוך.