המונח "ישראלים" טומן בתוכו הרבה מאוד אסוציאציות שונות ומשונות. אם נודה על האמת, מעבר לחום הים-תיכוני שאנחנו אוהבים להתרברב בו ("איזה קרים האירופאים האלה"), אנחנו עם ציני, ביקורתי, מתלונן ודי לא מפרגן. הדשא של השכן תמיד ירוק יותר ואצלנו? סתיו ולא אביב.
אנחנו מתלוננים על הקיזוז, בוכים על הפיינל-פור בכדורסל, טוענים שכל גוף ספורט שני במדינתנו הקטנה נגוע באינטרסים ומנוהל על ידי אנשים לא מתאימים, בטוחים שהליגות שלנו מהחלשות בעולם, שהספורטאים שלנו רודפי בצע והנבחרות שלנו? עדיף לא לדבר. אוהדי הנבחרת רוצים לחזור לאוקיאניה ובכדורסל אם לא היה לנו מכבי, היינו אבודים.
דווקא ביום העצמאות ה-63 של מדינת ישראל, כדאי אולי להרים את הראש מהבוץ ולהבין שלמרות שאנחנו הכי "רעים" כשאנחנו רוצים ואין ציניים מאיתנו, בשנה החולפת ראינו דגלי ישראל מפוזרים בכל אירופה בעקבות הישגים באמת יוצאי דופן. "התקווה" הפכה להיות נעימה מוכרת והמגן דוד מוכר לא פחות מאף דגל.
יכול להיות ש"הרוע" הישראלי הופך את ההישגים של הקבוצות והספורטאים שלנו לפחות משמעותיים, אבל דווקא מתירוצי התקציב, המתקנים והמנטאליות, ישראל כמדינת ספורט התרוממה בשנה החולפת לרמה יוצאת דופן בסדר גודל שלנו ואולי הגיע הזמן שגם אנחנו ננפח את החזה ונשמח על אשר השגנו.
ומעבר להצלחה הקבוצתית, מי שהביאו את הדגל שלנו להתנופף בכל מיני מקומות שלא חלמנו עליהם היו אנשים שלנו. לא עוד ליגיוני זרים שמתקשים בשפה (אנא לא להשתמש בקלישאה "הכחול-לבן חזר למכבי"), לא עוד טרמפיסטים שבאים לקבל את הצ'ק ולברוח לתחנה הבאה אלא בשר ודם תוצרת כחול-לבן שבלי לשים לב הביאו את המדינה שלנו לתודעה ולא בהקשר של העימות עם הפלסטינים, פיגועים או עימותים צבאיים.
 |
| דגל ישראל. מפוזר בכל אירופה (רועי גלדסטון) |
|
| |
לא סתם ראשי ממשלות דואגים להרים טלפון ברגע שהושג הישג, רק כדי להיות חלק מהחגיגה. בקצב הזה, נראה עוד שרים קופצים על הפודיום בשנה הבאה בלונדון הבנויה. נקווה שיהיה מקום לכולם. זוכה המקום השלישי מתבקש לפנות את המקום במהרה.הזיכרון הטרי ביותר מגיע מאלפי הישראלים ששטפו את ברצלונה בפיינל-פור, אולם לא רק. מערן זהבי שהדהים את אירופה במספרת בליון, דרך בנות רמלה שחגגו על אדמת צרפת עם דגלי ישראל את הזכיה ביורוקאפ, מדליית הכסף של אלכס שטילוב באליפות אירופה ודרך דברים קטנים יותר כמו עומרי כספי שמשחק ב-NBA עם דגלי ישראל ביציע ועד אלמוג כהן עם דגל קבוע ביציעי נירנברג. והכל בשנה אחת. קפטן נבחרת בצ'לסי, שוער מהטובים בספרד ובבלגיה השפה השניה היא מזמן עברית.
 |
| ערן זהבי בטירוף אחרי המספרת המרהיבה לרשת ליון (רויטרס) |
|
| |
לא רק גמלים
עד לא מכבר, ישראל נראתה עבור עמיתנו האירופאים כמדינה עולם שלישי, בכל הנוגע לאירוח אירועי ספורט נכבדים. לפני כחמש שנים פנה שר התיירות דאז, אברהם הירשזון, לאופ"א בשיתוף פעולה עם התאחדות, בבקשה לארח את גמר גביע אופ"א, אצלנו, באצטדיון ר"ג.בפנייתו לאופ"א כתב הירשזון: "אנחנו מכירים את החשיבות בארגון גמר גביע אופ"א בישראל ומקבלים בברכה את הקהל שיגיע מכל רחבי אירופה. מדינתנו מציעה לשאת בכל ההוצאות הכרוכות במשחק זה, אנחנו נשמח לקבל עזרה בהצעה שלנו לארגן משחק גמר מוצלח ואטרקטיבי בישראל". בקשה שכמובן לא התקבלה.
 |
| אצטדיון ר"ג. לא זכה לארח את גמר גביע אופ"א, אך ההמשך דווקא מעודד (לי נוף) |
|
| |
התגובות הציניות היו: "אוהדי מנצ'סטר יונייטד יושבים על הלפיד בשערים 17-18" ו"השרופים שבאוהדי ברצלונה כבר הכינו את הנה-נה-נה לעבר חבריהם ביציע המזרחי". אף אחד לא האמין שזה אפשרי.והאמת, הסיבות היו ברורות: הפועל ת"א נאלצה לארח את רבע גמר גביע אופ"א בקפריסין ומכבי חיפה אירחה את שלב הבתים ההיסטורי בליגת האלופות באותו האצטדיון. ככה זה שיש "איום טרור" על ישראל. לחץ קל של האירופאים והנה, ישראל מחוץ לתמונה.
 |
| איגביני יעקובו משתיק את היוונים במשחק ביתי בקפריסין (רויטרס) |
|
| |
השנה נפל דבר שאולי רק בשנה הבאה ייפול האסימון לכולנו. אירוח יורו 2013לנבחרות צעירות כאן אצלנו, בחצר האחורית. כל הכוכבים הבאים של הכדורגל האירופאי ישחקו אצלנו, במתקנים שלנו ובמדינה שלנו. יו"ר ההתאחדות, אבי לוזון, אמר אחרי שנודע שהטורניר אצלנו ש"נוכיח שאצלנו לא רוכבים על גמלים". קשה לשנות סטיגמות, אבל זו בהחלט התחלה. אגב, ניצחון גדול על המועדת השניה שהיתה, אנגליה.מייצגים את ישראל, גם כשלא רוצים
הריב בין אוהדי הפועל ת"א לאוהדי מכבי על "ייצוג ישראל" מגיע לשיאו בכל עונה שבה שני המועדונים הללו (קבוצת הכדורסל וקבוצת הכדורגל) מגיעות לאירופה. שתי דעות צודקות וטועות. אפשר לראות באוהדים האדומים את "הילדים הרעים" שלא רוצים לייצג את ישראל, אך סה"כ מדובר ברצון שלהם לייצג את סמל הפועל במפעל שבנוי מקבוצות.
| |
| | יום העצמאות ה-63 של מדינת ישראל צריך להיות נקודת ציון גם עבור הספורט הישראלי. קבוצה בגמר היורוליג, קבוצה בשלב הבתים בליגת האלופות, מתעמל על הפודיום באליפות אירופה ועוד הישגים שאולי נדחקו בגלל החיפוש המתמיד שלנו אחרי פגמים, אבל אלו הרגעים שהופכים את ישראל לחלק בלתי נפרד מאירופה ומהעולם | |
| |
| |
| |
במקביל אי אפשר להישאר אדישים לשירת "התקווה" של אוהדי מכבי על אדמת ברצלונה, שעתיים וחצי לפני כניסת היום העוצמתי ביותר במדינה, יום הזיכרון, כשהשחקנים והצוות עומדים מולם עם עיניים נוגות. גם הם צודקים. אבל במבט מלמעלה, תמיד רואים את ה-ISR שמסמל את ישראל. אז מה איכפת לנו איך ומה. העיקר שדגל ישראל יהיה ליד שם הקבוצה.
בשנים האחרונות ההצלחה האירופאית של קבוצות הכדורגל, במקביל להצלחה הקבועה בכדורסל, הקפיצה את הספורט הישראלי בכמה דרגות אל מול העולם. המשמעות של חגיגות רמלה על אדמת צרפת היא לא משהו של מה בכך. השנה זה הגיע לשיא.
 |
| אוהדי מכבי ושמעון מזרחי. אי אפשר להישאר אדישים לשירת "התקווה" (יוסי ציפקיס) |
|
| |
בקיץ האחרון בדרום אפריקה, אולי זה הורגש בצורה המירבית. בחדר התקשורת, רגע לפני משחק הבתים בין אנגליה לארה"ב, יצא לי לשוחח עם שלושה עיתונאים בריטים. "ישראל? בוודאי שאנחנו מכירים. מכבי חיפה, הפועל ת"א, מכבי". היה כתב של ה"סאן" שאפילו זיהה את בנאי יאודה (בני יהודה במבטא כבד). גם את השחקנים הם הכירו. אז מי אמר שאנחנו לא על המפה. יש מקום על הפודיום?
בניגוד לספורט הקבוצתי, הספורטאים האינדיווידואלים מביאים את הקהל לשמוע את "התקווה" בתחרויות בזכות ההצלחה שלהם. מאלכס שטילוב, דרך אליס שלזינגר ועד לוחמי הטאקוונאדו שמדלגים על יריבים איראנים בעקבות אי הנאורות של המדינה להשתתף בתחרויות עם ישראל.
גם בטניס שולחן כבר זכינו בזהב בגלל ההחרמה של האיראנים. אגב, הלוקסמבורגים הודיעו כי יתלוננו לאיגוד האירופי על התנהגות האיראנים ועולם הספורט לא מתנהג כבעבר בקונפליקטים דומים.
 |
| אלכס שטילוב. גם הספורטאים האינדיווידואלים מביאים כבוד (GettyImages) |
| |
שנה לאולימפיאדה והאופטימיות קיימת ולא סתם. ענפי הכדור נדחקים לא פעם בשביל ענפים שברוב השנה נמצאים בשוליים. אלו כבר הביאו את דגל ישראל להתנפנף על הפודיום השנה. יש תקווה.יום העצמאות ה-63 של מדינת ישראל צריך להיות נקודת ציון גם עבור הספורט הישראלי. קבוצה בגמר היורוליג, קבוצה בשלב הבתים בליגת האלופות, מתעמל על הפודיום באליפות אירופה ועוד הישגים שאולי נדחקו בגלל החיפוש המתמיד שלנו אחרי פגמים, אבל אלו הרגעים שהופכים את ישראל לחלק בלתי נפרד מאירופה ומהעולם.
 |
| שחקני מכבי ת"א עם המדליות בגמר (יוסי ציפקיס) |
|
| |
אז אנחנו יכולים להתלונן עד מחרתיים וקרוב לוודאי בצדק על הרבה מאוד דברים מוזרים בספורט שלנו. אבל דווקא בחג הזה צריך להישען אחורה ולהבין שיש גם "גאווה ישראלית" באותו ספורט אותו אנחנו אוהבים לכנות "בינוני וחלש".
אז הליגה שלנו היא "השישית בטיבה באירופה", אבל נציגה בליגת האלופות יש לנו כבר שנתיים ברציפות, "שיטת הפיינל-פור בכדורסל הורגת את הענף", אבל מכבי מגיעה מרחק נגיעה מהגביע ו"לספורטאים שלנו אין תנאים", אבל את ההמנון כבר שמענו לא פעם ולא פעמיים.
הספורט הישראלי חי וקיים ובקצב הזה גם אנחנו נוכל יום אחד להפסיק להתלונן.