כמעט כל אוהד של הנבחרת עבר את זה. על כר הדשא בר"ג עוד משחק מתסכל של החברים בכחול-לבן, ביציעים אתה צורח במלוא גרונך ואף אחד לא שומע אותך, השעון האנלוגי נתקע על 90 דקות ואתה לא יודע כמה זמן פציעות נותר, ואווירת בית הקרבות חוגגת. ברוכים הבאים לאצטדיון הלאומי ר"ג, המקום שאיבד את בכורו לאצטדיון חביב בשם בלומפילד.
גם אבי לוזון וראשי ההתאחדות הבינו את מה שהאוהדים הבינו מזמן: עדיף אווירה ביתית של 16 אלף צופים על פני 38 אלף צופים, פרושים על פני אצטדיון מיושן רמת-גני, עם יציעים בגובה לא אחיד ושערים 17-18 שקיימים רק לשם הפרוטוקול, ממילא אף אחד לא ראה משם משחק מימיו (כלומר הוא ישב שם, אבל לא ממש ראה).
ההחלטה של ההתאחדות לארח את לטביה וגאורגיה בבלומפילד הוכיחה את עצמה. במקום להתבזות עם 9000 אוהדים שהיו נבלעים בר"ג, קיבלנו אווירה סבירה בבלומפילד ו-6 נקודות. כעת, הגיעה ההחלטה האמיצה של לוזון: לארח גם את יוון, משחק עם פוטנציאל הכנסה של 38 אלף כרטיסים, בבלומפילד עם תכולה של שליש מאחיו הבכור.
האם ההחלטה נכונה. הנתונים בפניכם, החליטו בעצמכם.
צפו בנבחרת ישראל מנצחת את גאורגיה
שייראה כאילו בא יותר קהל?
הבחירה בבלומפילד נבעה אולי בהכרזה של לואיס פרננדז שהוא רוצה אווירה ביתית, אך קשה להכחיש שההחלטה נבעה גם מרצון להסתיר את הכשלון במכירת הכרטיסים. בניגוד לקמפיינים קודמים, הקהל של הנבחרת לא נהר אל הקופות. "אנחנו מרגישים שהפעם המדינה לא אתנו", אמר בצדק אליניב ברדה לפני צמד המשחקים נגד לטביה וגאורגיה.
במשחק נגד גאורגיה הגיעו כ-9,000 אוהדים. אפשר רק לתאר את תחושת הביזוי אם ה-9,000 האלו היו נבלעים להם באצטדיון ר"ג העצום. גם גיוס נרחב שעשתה ההתאחדות לכדורגל ואנשי השיווק שלה, כולל חלוקת הזמנות לכל דיכפין, לא הועילה. בקושי רבבת צופים הגיעו למעמד.
במשחק נגד גאורגיה ובעקבות הניצחון על לטביה, הגיעו כבר 14,000 צופים, וכעת "חגורת הקהל" סביב הדשא באצטדיון היפואי עשתה את העבודה, ונוצרה אשליה של אצטדיון מלא, ושוב, 14 אלף בר"ג, שווה ערך ל-2,000 צופים בבלומפילד ולכן ההחלטה לעבור מר"ג היתה נכונה.
 |
| אוהדי נבחרת ישראל. המשוואה - 2,000 בבלומפילד = 14,000 בר"ג (שי לוי) |
|
| |
אלא שכעת, מקווים בהתאחדות שההצלחה תחזיר עמה את האוהדים, וזה יכול היה לקרות גם לר"ג, שניתן היה למלא שוב ב-38 אלף צופים את ר"ג. ההתלבטות בהחלט קשה.
פתאום שומעים קהל
הנקודה הבולטת ביותר, ולמעשה מעוררת העניין ביותר היא כמובן גדול האצטדיון והשלכות הגודל על הבחירה היכן לשחק. תכולת אצטדיון ר"ג, כידוע לכל, הינה פי 3 מזו של בלומפילד, אך עדיין יש הטוענים שאפקט של בלומפילד מלא עולה פי כמה מונים על ר"ג מלא.
היותו של אצטדיון ר"ג מנוכר למדי, ידועה לכל אוהד שהגיע לצפות במשחקי הנבחרת או בכל משחק אחר באצטדיון הלאומי, בגביע המדינה או במשחק ליגה, אם קבוצתו נאלצה לארח שם. הריחוק של כר הדשא מיציעי האוהדים ידוע לשמצה, וגורם לקהל שקורע את גרונו, להרגיש שאף אחד פשוט לא שומע אותו.
בנקודה הזו, בלומפילד מנצח בגדול. באצטדיון היפואי, הקהל ממש "שוכב" על כר הדשא, והשחקנים מרגישים כל קריאה, כל קפיצה, כל צרחה. האוהדים מרגישים חלק מהמשחק, ולא חשים כאילו נטעו אותם ביציעי בטון באצטדיון ר"ג, בעוד המשחק כמה מאות מטרים מהם.
 |
| פרננדז חוגג, הקהל קרוב לדשא (יוסי ציפקיס) |
|
| |
עידוד של קהל הנבחרת ממילא מתמצה ב"ישראל מלחמה", "אל אל ישראל" ו"כחול עולה", באצטדיון ר"ג, בקושי מרגישים זאת. לפעמים נדמה בר"ג, שהמשחק משוחק במגרש אחד והקהל במגרש אחר.
בבלומפילד, התחושה היא שאם הקהל נסחף אחר שיר אחד, הוא יוצר אפקט מעודד עבור השחקנים ומרתיע עבור האורחים. מספיק "מי שלא קופץ אחד", וכל האצטדיון מזדעזע, והתחושה לפתע היא של דרבי – בת"א, אתונה או בלגרד, תבחרו.
"הקהל של הנבחרת מת, אבל לפחות בבלומפילד המוות נראה פחות גרוע, אפילו עשינו גל..", אמר מנוי של הנבחרת לאחר המשחק נגד גאורגיה. בקיצור, בבלומפילד הייאוש הרבה יותר נוח.
מישהו ראה פעם משחק משער 18?
המבנה של ר"ג, אחד המוזרים בעולם ונובע מהיותו בנוי טלאי על טלאי. בצד אחד, מערבי, טריבונה עצומה וגבוהה, צד שני מזרחי חצי סהר אחיד ונמוך יותר. על הריחוק מהדשא כבר דיברנו בהיבט של השפעה על המשחק, אך אסור לשכוח גם את ההשפעה על חווית האוהדים.
| |
| | יש נקודת השוואה אחת בה שני האצטדיונים מסיימים ב-0:0 בקרב ביניהם – ולא הייתי נותן להן נקודה על התיקו הזה. המדובר בשעון המשחק ומסך עבור הילוכים חוזרים.
| |
| |
| |
| |
ראשית שאלה: מישהו פעם ראה משחק משערים 17-18 של ר"ג. השאלה היא לא האם מישהו ישב שם אי פעם, זה קרה לכולנו בתקופות חיים תפרניות כאלו ואחרות, אלא האם מישהו ישב שם וממש ראה את המשחק? אני זוכר משחק אחד בילדותי, ישראל נגד רוסיה, זכיתי לכרטיס ב-10 שקלים ליציעים הארורים האלו. עד היום אני יודע על התוצאה רק משמועה, לא ראיתי את השערים, לא ראיתי התקפות, רק שמעתי את הקהל.
גם היציע המזרחי לא ממש תורם לחוויית הצפיה בר"ג, המערבי חביב למדי – אם כי היושבים בשורות העליונות, עדיין מתלוננים על תופעת נימול: השחקנים נראים כמו נמלים, אך זו מחלה של כל האצטדיונים הגדולים בעולם.
בנקודה הזו בלומפילד מנצח בגדול: גובה היציעים האחיד, הקרבה לדשא, עושים את ההבדל עבור חווית הצפיה. גם מי שיושב מאחורי השער – ב-4-5 או 10-11, מרגיש חלק מהמשחק, ואפילו חלק משמעותי. לא בכדי השערים האלו מאכלסים לרוב את ארגוני האוהדים השרופים ביותר במשחקים של מכבי ת"א והפועל ת"א.
 |
| מישהו פעם ניסה לראות משחק מיציע 18? מפה מצולמת התמונה |
|
| |
גודל = הכנסה
ההיבט הכלכלי הוא ללא ספק בעל משקל. להתאחדות לכדורגל היה ברור עם המעבר לבלומפילד שמדובר יהיה בפגיעה בכיס, אך זו היתה קיימת מלכתחילה. אובדן האמון של הקהל בנבחרת גרם לאוהדים להדיר את רגליהם ממשחקי הנבחרת, כך שהמעבר לבלומפילד, עם תכולה של 16 אלף לעומת 38 אלף, לא היתה נוראית.
ההתלבטות היתה כמובן לקראת משחקי הבית הבאים. ההצלחה מביאה לרוב עוד אוהדים, ולראיה העליה בכמות הצופים בין המשחקים נגד לטביה לגאורגיה. לפתע, יהיה מצב שנוכל להביא יותר מ-16 אלף צופים, איך ההתאחדות תוכל להשיב פניהם של האוהדים ריקם, אוהדים שירצו לראות את המשחקים ולא יהיה להם כרטיס?
כעת ההחלטה היתה אמיתית: האם להישאר בבלומפילד עבור האווירה והאפקט חרף המכה הכלכלית, או לחזור לר"ג ולגלות את הסיבה האמיתית למעבר בצד המשחקים האחרון: לחפות על כשלון השיווק.
| |
| | בסופו של דבר, לכולם ברור שהגיע הזמן לשפץ את ר"ג או לחילופין להרוס אותו ולבנות תחתיו מבנה מודרני, המתאים למאה ה-21 ולא לעידן בו סטלמך דרך על הדשא וכבש בנגיחה שער היסטורי נגד ברה"מ. | |
| |
| |
| |
ההבדל בהכנסה יכול בסופו של דבר לעמוד על מיליוני שקלים, שספק אם תקציב ההתאחדות שבונה על סכומים אלו ממשחקים בינלאומיים, יכול לעמוד באובדן שלה. בינתיים, לוזון עומד יפה בפיתוי לשוב לר"ג, חרף המכה הכלכלית. "לבי עם עשרות אלפי האוהדים שלא יוכלו לצפות", אמר לוזון במסיבת העיתונאים שלו. ולבי שלי עם המיליונים שלא ייכנסו לקופת ההתאחדות.
מישהו יודע מה השעה?
יש נקודת השוואה אחת בה שני האצטדיונים מסיימים ב-0:0 בקרב ביניהם – ולא הייתי נותן להן נקודה על התיקו הזה. המדובר בשעון המשחק ומסך עבור הילוכים חוזרים.
בר"ג וגם בבלומפילד, כלל לא השקיעו בנקודה זו. בשעון בר"ג, סופר את הזמן לאחור, באפקטים של שנות ה-80. כאשר עוברות להן 90 הדקות הוא עובר לשעון אנלוגי! מישהו רוצה לדעת כמה זמן נותר עם זמן הפציעות? שייחשב לבד. נפל גול? קבלו אפקט של כדור מתפוצץ כמו מדפסת סיכות שיצאה מפעולה.
 |
| לוח תוצאות כמו שהוא צריך להיראות (רויטרס) |
|
| |
בבלומפילד המצב לא הרבה יותר טוב, שעון דיגיטלי, עם מינימום השקעה ומינימום פרטים. מישהו רוצה הילוך חוזר? שייסע להיכל נוקיה, באצטדיוני הכדורגל בישראל עוד לא שמעו על החידוש הזה.
להפועל ת"א זה הצליח
ההחלטה של ההתאחדות לעבור לבלומפילד, שנראתה כמו בלית ברירה עבורה, התקבלה גם אצל ראשי הפועל ת"א, שם הם עשו זאת באומץ. האדומים בחרו לארח את משחקי שלב הבתים של ליגת האלופות בבלומפילד ולא הצטערו על כך.
זה נכון, האוהדים התלוננו על מחירי הכרטיסים, הפועל נפגעה במעט בהכנסה ביחס לאירוח בר"ג, אך ברור לכל שנושא זה התקזז עם העובדה שהפועל ת"א צברה ניצחון ותיקו במשחקי הבית ועוד תיקו בחוץ, שהעניקו לו בונוסים נוספים מאופ"א. ספק אם נקודות אלו היו מושגות באצטדיון ר"ג.
 |
| אוהדי הפועל ת"א בבלומפילד. אווירה נפלאה בליגת האלופות (שי לוי) |
|
| |
כאשר מכבי ת"א אירחה בר"ג את ליגת האלופות, היא אמנם צברה גם 4 נקודות, אך האווירה היתה עגמומית למדי, לא ניתנת בכלל להשוואה ביחס לבלומפילד שנצבע דגלי אדום.
אולי בכלל טדי?
בוויכוח בין ר"ג לבלומפילד, שוכחים שיש בכלל עוד מקומות שיכולים להתאים למשחקי הנבחרת. בעולם, במדינות כמו ספרד, נהוג שהנבחרת נודדת לה ברחבי המדינה כדי להעניק לתושבים בכל חבל ארץ את ההזדמנות להיות חלק מהמסע.
במדינת ישראל, שאפשר לעבור בה מקצה אל קצה בתוך שעות ספורות, כולם יכולים להגיע למרכז לצפות במשחקים, אך זה לא אומר שצריך לקפח לגמרי את הפריפריה (אם אפשר לקרוא לירושלים פריפריה).. בטח לא אם יש לה אצטדיון ראוי. למה לא לארח את המשחקים בטדי? עם תכולת אצטדיון גדולה במעט מבלומפילד, ומבנה יוצא אווירה מפחידה, למה לא לעלות לירושלים?
 |
| אצטדיון טדי. אמירה פוליטית, ואצטדיון עם אקוסטיקה מעולה |
|
| |
אירוח בירושלים הוא גם אמירה פוליטית, זו בירת ישראל, אם תרצו ואם לא, בו בירתנו גם אם יש מי שטוענים שזו גם הבירה שלו...
נגד ציילון זה עבד
פרט מעניין שיש לציין הוא שכאשר ישראל הצליחה להעפיל לאולימפיאדה היחידה בה היא נטלה חלק, מקסיקו 1968, שיחקה הנבחרת את טורניר המוקדמות בבלומפילד וניצחה פעמיים בשני משחקים: את ציילון, שהפכה ברבות הימים לסרי לנקה. כאשר ישראל עלתה למונדיאל של 1970, שוב, היחיד בתולדותיה היא ניצחה את ניו-זילנד פעמיים בר"ג ואז שוב ניצחה את אוסטרליה באותו המקום.
 |
| אצטדיון ר"ג. הגיע הזמן לשפץ |
|
| |
כמובן שישראל כאמור עברה לארח טורנירים רשמיים באורח קבע כשהחלה מארחת את הטורנירים של מוקדמות הקשורות באיזור האוקיאני ולאחר מכן באופ"א. בלומפילד טרם אירח מאז טורניר רשמי משמעותי. התוצאות של האירוח בר"ג ידועות: יש הצגות גדולות כמו ה-0:5 על אוסטריה, תיקו דרמטי מול צרפת וקרב חפירות מול אנגליה, ו-0 העפלות לטורנירים משמעותיים.
בסופו של דבר, לכולם ברור שהגיע הזמן לשפץ את ר"ג או לחילופין להרוס אותו ולבנות תחתיו מבנה מודרני, המתאים למאה ה-21 ולא לעידן בו סטלמך דרך על הדשא וכבש בנגיחה שער היסטורי נגד ברה"מ. אם ר"ג יהפוך להיכל כדורגל אמיתי, ממילא תתייתר השאלה היכן לשחק. לכולם יהיה ברור שאצטדיון לאומי בן 40-50 אלף מקומות, הוא המקום לשחק בו. אבל מישהו באמת מאמין שזה יקרה עוד בימי חייו?
אז איפה לדעתכם הנבחרת צריכה לשחק? בלומפילד או ר"ג? טקבקו