עודד את האוהד: המדריך המלא למפסיד בדרבי

כל אחד מכיר את התחושה הזו, היום שלאחר הפסד בדרבי. אתה יודע שהמחויבות שלך כאדם בוגר היא להתייצב לעבודה/ללימודים, אך משהו מושך אותך חזרה למיטה, משהו קורא לך להזמין דיל הכל כלול לוארנה, בולגריה, לא משנה מה יהיו העלויות. משהו בך מדחיק את שאירע אמש, עוד הפסד ליריבה העירונית השנואה.

לרגל הדרבי המתרגש עלינו , קבלו מספר דרכים להתמודדות עם הפסד בדרבי, על פי סוגי האוהדים והדרכים שלהם להתמודד.

מהאוהד המפרגן ששלוח מסרון ליריבו העיקש כדי להרגיש טוב עם עצמו, דרך האוהד המנחס (ששולח מסר של ניחוס בדקה ה-5), דרך מי שמהמר על קבוצתו ולפחות מתנחם בכסף הזכיה לאחר הפסד, האוהד המתלוצץ (איך הפסדנו איזה צחוקים), המתאדה (זמן טוב לרדת מהארץ), המאיים בהמרה (דרבי הבא אני אוהד הפועל) ועד והמדחיק – זה שבכלל לא ראה את הדרבי (ובטוח שכולם מאמינים לו).

כל אחד מוזמן להזדהות עם סוגי האוהדים ודרכו שלו להתמודדות ולהגיב בהתאם.

המפרגן: האוהד המפרגן, הוא זה "המקדים תרופה למכה". כלומר כבר כאשר הקבוצה שלו בפיגור של 2:1 בדקה ה-90, הוא שולח מסרון מפרגן לחבריו אוהדי הקבוצה היריבה בו הוא מאחל להם מזל טוב מכל הלב (כאשר בלבו האותנטי, האמיתי, הוא מייחל להם להיחנק מבאגט ב"נשיקה צרפתית" לאחר משחק הדרבי).

אוהדים אופטימיים בתור לקופה לקנות כרטיסים לדרבי (משה חרמון)

דוגמא למסרון כזה: אם האוהד המפרגן הוא צהוב, ייכתב במסרון לאוהד אדום: "אחי, מגיע לכם. מברוכ". לאחר השליחה, האוהד המפרגן יחוש טוב יותר לגבי עצמו, ירגיש חלק מעמי העולם, שיודעים לפרגן ולא רק לקנטר.

הפרגון גם מחמם את הלב לצד השני של המתרס, ומנטרל את העוקצנות. איך אפשר ללעוג לאוהד של מכבי, גם לאחר שהובס 3:0, כאשר הוא שלח לך מסרון שכולו חנופה? אין מקום לציניות, פה יש התנהגות ג'נטלמנית אירופית ובמקום לכתוב חזרה: "מכביסטים, תחזרו לחורים מהם יצאתם", לרוב אוהד הפועל ישיב למסרון: "תודה גבר". ובכך נגמר הדיון בנושא הדרבי. אין לעג לרש, ואין ציניות. המפרגן יוצא כך בזול.

המנחס: האוהד המנחס הוא אחיו של האוהד המפרגן, רק שאת המסרון המפרגן שלו, הוא לא שולח בדקה ה-90 כאשר ברור שהקבוצה שלו קיבלה בראש, אלא מיד לאחר שקבוצתו סופגת שער ראשון. גם אם הדקה היא דקה 5, הוא יכתוב לחברו אוהד הפועל: "מזל טוב, ניצחתם".

מסרון כזה, יגרום לאוהד בצד השני לפרכס מכעס, כי ידוע לכל שמסר של ניחוס באמצע דרבי, יכול לגרום לכל אוהד להשיר שערות מכעס, אבל בצד המנחס, זה ששלח את המסר, תיווצר תחושה טובה יותר, של מי שניסה לסייע קבוצתו בדרכו הצנועה: הניחוס.

אוהדי מכבי ת"א. יזדקקו לניחוס? (משה חרמון)

המהמר נגד קבוצתו: דרך נוספת להתמודד עם הפסד בדרבי היא פשוט לעשות ביטוח נגד ההפסד. אז נכון, ל-AIG או ביטוח ישיר עדיין אין פוליסה אמיתית לבטח אוהד נגד מפלת קבוצתו (למרות שתודו שזה רעיון לא רע בכלל, פרנסי עולם הביטוח – לתשומת לבכם), אבל תמיד אפשר ללכת על ביטוח ה"טוטו ווינר".

למה הכוונה? לפני משחק הדרבי, סור בבקשה לדוכן הטוטו ווינר ושים 100 שקלים על הפסד של קבוצתך. לאחר המשחק, במקרה של הפסד, יוכל אותו אוהד לטעון בוויכוח העצמי שלו, שכן הוא לא יגלה לאחרים שהימר נגד קבוצתו הוא: "מכבי הפסידה, אבל לפחות הרווחתי 80 ₪, לא רע. כיסיתי את מחיר הכרטיס.

במקרה של ניצחון בדרבי חס וחלילה, הרי אף אוהד לא יבכה את 100 השקלים ששם, כל אוהד היה מוכן לשלם הרבה יותר עבור ניצחון בדרבי, לא?

תחנת טוטו, או חברת ביטוח? (תומר גבאי)

הברסלבי – הכל לטובה: דרך החיים הברסלבית, תמיד יכולה להועיל. מכבי קיבלה שער בדקה ראשונה? נגמר 5:0? אוהדי היריבה השליכו עליך שקית עם חומר צהוב בלתי מזוהה? שוטר מישש אותך בצורה לא נאותה בכניסה? לא לדאוג, הכל לטובה.

האוהד הברסלבי, לוקח הכל בקלות, כי הכל לטובה. גם להפסד בדרבי הוא ימצא את נקודות האור, חצי הכוס המלאה. הפסד בדרבי יכול "להוציא את הקבוצה לדרך חדשה", או "לגרום להם לבוא רעבים בפעם הבאה", או פשוט "ממילא ההפסד הזה הוא מלמעלה, רצון הבורא".

אז לפני שאתה מתחילים בגמגום המסורתי של ה הפ הפו הפוע הפועל ת"א, נסו לחשוב חיובי. לא משנה מי מנצח בדרבי נכון, העיקר הכל לטובה...

אוהדי הפועל ת"א. ה הפ הפו הפוע הפועל (עמית מצפה)

המאיים בהמרה: יהיו שיגידו שהמאיים בהמרה אינו אוהד כלל. מדובר באותם אוהדים שלא מתביישים להצהיר אחרי הפסד בדרבי: "זהו, שנה הבאה אני אוהד מכבי/הפועל".

יהיו שיטענו שכל מי שמאיים לעבור לצד השני של הכביש, כאילו מעולם לא היה בצד הנכון מלכתחילה. אלא שברור לכל שהמאיים בהמרה, לא מתכוון לכך ברצינות, הוא פשוט שבור לב, פעם אחר פעם. כולם

כולם הרי שיודעים שאם באמת יום אחד הוא יעבור לאהוד את הקבוצה השניה, ממילא הוא יסחוב איתו את הלוזריות והמנחוס והיא תתחיל להפסיד. כך, הוא יוכל לאיים שוב לחזור הביתה, אבל בעצם מי יקבל אותו בכלל?

המתאדה: לאוהד המתאדה תמיד יש תוכנית מילוט. רק נגמר משחק דרבי בו קבוצתו שוב קיבלה פיק ברכיים, והוא ב"מקרה" יש בידיו כרטיס טיסה לדיל בקלאב הכל כלול בטורקיה. שנאת היהודים שם לא מפחידה אותו, מה שמרתיע אותו הוא שנאת אוהדי הקבוצה היריבה אותם הם צריכים לסבול ביום למחרת.

מישהו פנוי לצו 8? (רויטרס)

"אח חורג" לאוהד המתאדה הוא ה"האוהד הפטריוט". פתאום, למחרת משחק הדרבי, הוא נעלם למילואים, לפתע בעיתוי נוח למדי, הוא קיבל צו 8 ולא צריך להגיע למקום עבודתו. לא משנה שאין שום מלחמה ויונת השלום מרחפת על פני כדור הארץ, העיקר הוא במילואים.

מה שהאוהד הפטריוט לא לקח בחשבון הוא שבמילואים נמצאים האנשים הכי עוקצניים ומשועממים עלי אדמות. הם כבר ידאגו לקנטר אותו היטב.

המתלוצץ: גם אוהדים חסרי חוש הומור לחלוטין הופכים בן רגע לבדחנים בני בדחנים. ממש יצאו הרגע מצוות הכותבים של "ארץ נהדרת" כי הומור עצמי מונע לעג מצד האחרים. כולם יודעים שמי שצוחק על עצמו, מוציא בכך את החשק של האחרים לרדת עליו.

אוהד מכבי יכול לצאת מהמשחק, לגשת לאוהד הפועל ולומר לו: "ראית איזה ליצנים מכבי? ראית את ההגנה? עם הגנה כזו, עדיף לקבל שירות מהלח"י" (טוב זה ממש לא היה מצחיק, אני יודע. הומור מחתרות מהקמת המדינה מעולם לא היה מצחיק, וכך גם אוהדים לאחר הפסד. עצם השימוש במונח מתלוצץ, מספיק כדי לקבל את ההילה הערכאית).

שלום אסייג. מי רוצה להיות בדחן? (דרור עינב)

האוהד המתרץ: לאוהד המתרץ יש תירוץ לכל פרמטר שהוביל להפסד. כל תירוץ מסייע לו לשאת בעול האבל על ההפסד.

השחקנים הפצועים, השחקנים המוצהבים שחסרו, הקהל שלא עודד, המאמן שלא הבין כלום מהחיים שלו, הבעלים שלא הגיע למשחק, העליה לדשא לפני הקבוצה היריבה לפתיחת המשחק, מוכרי הגרעינים שהסתירו, הדשא שהושקה כדי ליצור משחק מהיר, האישה שלא איחלה בהצלחה לפני המשחק, החתול השחור שעבר ביציע, החתול הלבקן שעבר ביציע, כל אחד מהם יכול להיות תירוץ ראוי להפסד בדרבי. הרי היחיד שלא אשם ואין עליו לתת תירוצים הוא האוהד עצמו, הוא לא יכול להיות אשם בהפסד.

האוהד המדחיק: אבל מעל כולם מתנשא ונישא אל על – האוהד המדחיק. אותם אוהדים שלאחר הפסד שולפים מיד גרסה על פיה, הם בכלל לא ראו את המשחק. בדיוק היתה להם בת מצווה לאחיינית, או אזכרה לדוד שהלך לעולמו בדיוק בדרבי לפני 30 שנה.

"מה? הפסדנו בסוף בדרבי? איזה קטע, בדיוק הייתי צריך ללכת לשבעה של מישהו שאני בכלל לא מכיר..", כך יישמע בערך אוהד מדחיק. הוא מדחיק את העובדה שהוא ישב משוכל רגליים ועם דמעות בעיניים מול הטלוויזיה ואכל את הלב. העיקר לא להודות שהוא ראה את המשחק.

אז איזה אוהד אתם? מהי דרך ההדחקה שלכם? אתם מוזמנים לטקבק.