לזרוק ולשכוח: אירועי תשס"ט שלא נרצה לזכור

עוד שנה חלפה לה, ותחילת השנה החדשה זה הזמן הטוב ביותר לעשות חשבון נפש ולחשוב מה היה לנו בשנה האחרונה ומה היינו מעדיפים לשכוח עם פרוס השנה הבאה עלינו לטובה.
 
רגע לפני שנבקש סליחה, ONE מציג בפניכם את מה שנבקש לשכוח מהעונה האחרונה ולקוות שבשנה הבאה לא נחזור לאותן הנקודות. מהקיץ השחור של בית"ר ירושלים ועד לכישלון הנוסף של אריק זאבי, הכל בפנים.

שתהיה שנה טובה ו-"תכלה שנה וקללותיה".

הקיץ של בית"ר
אחרי שנתיים עם אליפויות וגביעים, לא ככה ציפו בבית"ר ירושלים לסיים את העונה האחרונה ובטח לא לפתוח כך את העונה הנוכחית. לא קל היה שם העונה בבירה. 

מחודש ינואר, או בעצם מאותו הרגע שהבעלים הקודמים, ארקדי גאידמק לא הצליח להתברג בבחירות לראשות עיריית ירושלים, והחליט להביע את זעמו באי הופעה למשחקי הקבוצה ובאי הזרמת כספים נוספים למועדון, בבית"ר הבינו שמשהו קורה. משהו לא טוב.

אם אוהדי הקבוצה חשבו שסיום העונה יבשר את קץ הסיוט, לצערם הם התבדו. שניה אחרי השריקה האחרונה, החלו התהיות האם ארקדי גאידמק ימשיך להיות הבעלים או שמא בית"ר ירושלים הולכת לקראת פירוק.

קורנפיין חיפש כל הקיץ אחרי משקיע... (גיא בן זיו)

ככל שהזמן המשיך לנקוף כך גם העצבים והתהיות הפכו לבלבול אחד גדול בקרב השחקנים. אלו כבר הסכימו לקצץ בשכרם כדי שהקבוצה לא תתפרק. אחרי חודשים מורטי עצבים לבסוף הסכים גאידמק להעביר את הקבוצה לידיים של היו"ר איציק קורנפיין ללא תמורה וזאת בכדי שהאחרון ימצא את הרוכש הראוי. 

קורנפיין, שניהל שיחות לאורך כל הקיץ עם המיליארדר, גומא אגאייר, הצליח לשכנע אותו בתור התחלה להיות הספונסר הראשי של הקבוצה ומי שמחזיק אותה כלכלית, בתקווה שתוך שנה יהפוך לבעלים היחיד בקבוצה.

...ובסוף מצא מושיע (אלעד ירקון)

סוף טוב הכל טוב? בבית"ר יעדיפו לא לעבור עוד סיוטים מן הסוג הזה. 
70 מיליון תמורת כלום
אחרי שהגיע לפני כשנה וחצי בקול תרועה לבית החדש בקרית שלום והבטיח "אני אהיה פה עוד הרבה שנים", אלכס שניידר לא חלם שישקיע כל כך הרבה כסף במועדון כדורגל, והשחקנים שלו, לצורך העניין העובדים שלו, לא ספקו לו תפוקה.

בתום העונה, בה השקיעה כ-70 מיליון שקל כדי להחזיר את מכבי לצמרת הכדורגל הישראלי, כשהכריזו במכבי על כישלון. שניידר החליט כי לאור המצב הכלכלי בעולם אין בכוונתו להשקיע עוד כסף ברכש שחקנים. .

אלכס שניידר. מכל הרעש והצילצולים לא נותר הרבה...

כל התהליך הצריך מאבי נמני הרבה זמן וסבלנות בכל הקשור לבניית הקבוצה. אלא שביום בהיר אחד, במכבי קמו לבשורות על מכירת הקבוצה למיץ' גולדהאר, עוד יהודי מיליארדר מקנדה. לאחרון לקח הרבה זמן להעביר את הכסף כדי שמכבי תוכל להשלים את הסגל, תוך שהוא מבהיר כי אינו מתכוון לשפוך כספים בקבוצה בניגוד למה שעשה קודמו בקיץ שעבר.

"אני מתכוון להישאר במכבי עוד הרבה שנים", הצהיר גולדהאר עם נחיתתו לפני כחודש בארץ. דה-ז'ה-וו? במכבי יקוו שלא.

חליפות יש, משרוקית יש, שופטים?
ביקורת על הכדורגלן הישראלי נכתבת כל יום, נשמעת כל שבוע ונמצאת בתודעה שלנו כל השנה. אלא שבעונה האחרונה הביקורת הגדולה יותר הופנתה כלפי השיפוט. לא מעט משחקים בליגת העל הוכרעו מטעויות שיפוט. לא מעט שופטים מצאו עצמם חשופים לביקורת בונה יש לומר. 

אסף קינן. שער חוקי? או נבדל? או חוקי? או נבדל? או שמא... (אור שפונדר)

איגוד השופטים הבין את המסר. ואם עד לעונה האחרונה נתן גיבוי הולם לאותם השופטים הרי שבעונה האחרונה קראנו לא מעט על שופטים ומתוכם לא מעט בכירים שמצאו עצמם מושעים לשיפוט בליגת העל לפרק זמן לא מבוטל.

באיגוד עבדו הקיץ בין היתר גם על תדמית השופטים ואפילו הכינו להם חליפות מכובדות. אלא שכבר במחזור הראשון, אחד הבכירים, אסף קינן, מצא עצמו לא "מוכן" לפתיחת העונה עם שערוריית שיפוט בבלומפילד, כשלקח לו כחמש דקות וארבע החלטות שונות עד שקבע כי שער שמכבי פסקה נכבש בנבדל.

באיגוד השופטים, יקוו שעם פרוס השנה החדשה, הקלון מהעונה שעברה יעלם. מחכה להם עבודה רבה.

רענן כץ והקטטה של פישר
האיש והפה. עד לא מזמן אחד מהבעלים של קבוצת הפאר של מכבי תל אביב בכדורסל, ובעונה האחרונה, "המקל שתוקע את המכונה המשומנת" כמו שציירו אותו שותפיו במועדון. 

רענן כץ ושמעון מזרחי. קיץ קשה ורווי סכסוכים עבר על הנהלת מכבי (אמיר לוי)

מכבי תל אביב עברה עונה לא קלה. אחרי שאיבדה את תואר האליפות, הצהובים נאלצו להתמודד בעונה האחרונה עם שתי משימות. האחת להתברג בפיינל-פור האירופי והשניה להחזיר את צלחת האליפות לנוקיה. 

המון כסף השקיעו הצהובים במשימה, ורענן כץ היה אחד מהם. אז אחרי שהחליטו לפטר את אפי בירנבוים, לאחר מספר כישלונות בתחילת העונה והביאו חזרה את ה"משיח" פיני גרשון, הצהובים התפנו לצרות אחרות. ד'אור פישר מסתבך בקטטה, שחקנים יוצאים עד שעות מאוחרות ערב משחקים ורענן כץ. זה שאחראי ללא מעט כותרות חותכות בשיחות טלפון ממיאמי. 

כץ הספיק להסתכסך בחודשים האחרונים עם כל דמות אפשרית במכבי, ולקח לא מעט אנרגיות של חברי ההנהלה דווקא לעיסוק בסכסוכים במקום במשימה האמיתית שהיא הכנת הקבוצה לעונה הנוכחית באירופה.

הקטטה שפישר היה מעורב בה, ודאי לא הקלה (אלעד ירקון)

אחרי שצלחת האליפות חזרה לארון בנוקיה, ואחרי ש-"ניצחו" במאבק העיקש להדחתו של כץ מהדירקטריון, אל מול קודקודי מכבי ניצבת רק מטרה אחת, השתלבות בפיינל-פור האירופי. העונה כבר לא יהיו תירוצים אחרים.

מונדיאל? בטלוויזיה
אוי לבושה ואוי לכישלון. דרור קשטן ומשה סיני יסתכלו היטב על הדג שיוצב על שולחן הברכות בערב החג ויתהו, איך שוב הפכו להיות לזנב ולא לראש. לפני כשנתיים, כשישראל הוגרלה מקבוצת הדירוג השניה לבית עם שוייץ ויוון אבי לוזון הצהיר "אנחנו נהיה במונדיאל ואם לא זה כישלון גדול". 

בשבת לפני כשבועיים, נזכרו בהתאחדות שבכל זאת מדובר בכדורגל הישראלי. אם לוזון חשב שהמאבק העיקש יהיה בין ישראל יוון ושוייץ, נוכחנו לגלות גם את לטביה.

דרור קשטן. דווקא בנבחרת הקריירה הוכתמה (עמית מצפה)

אחרי תוצאות רעות בתחילת הקמפיין, דרור קשטן הבין שהרזומה היפה והמכובד שלו כמאמן ישראלי, הוכתם בשחור, והתקרית הלא נעימה עם יוסי בניון, ודאי לא הוסיפה.

גם הניצחון 0:7 על לוקסמבורג, שהשאיר פתח תיאורטי של תקווה שעוד ניתן לעשות את זה, לא באמת ימתיק את הגלולה המרה. דרור קשטן יסיים את הקדנציה עם שני כישלונות. לוזון ימנה מאמן חדש, והנבחרת תקווה שבראש השנה הבאה הדברים ייראו אחרת. חיכינו ארבעים שנה, נחכה עוד שנתיים.

זמן לומר שלום
איש חכם אמר פעם "לדעת לפרוש בשיא זה לדעת מתי מיצית את עצמך לעיני אוהדיך". הג'ודוקא הבכיר של ישראל, אריק זאבי, נמצא כבר ממזמן בנקודה הזו. כשזאבי יצא לאולימפיאדת בייג'ין, כולם החזיקו אצבעות. לא רק בגלל שמדובר בתקווה הלאומית למדליה, אלא בעיקר כיוון שעבור כל אוהדי הספורט בישראל היה ברור שמדובר בתחרות האחרונה בה זאבי ייצג אותנו. 

זאבי נכשל באליפות העולם (רויטרס)

זאבי בחר אחרת. הג'ודוקא, שנפצע ומחלים ונפצע ומחלים, בחר להוכיח לכולם שהוא יפרוש רק עם מדליה ביד. הקהל כבר הפך להיות סקפטי לפני התחרות האחרונה של זאבי באליפות העולם. בזמן שהוא פינטז, אנחנו כבר היינו אדישים. זאבי נכשל והפסיד כבר בשלב המוקדם. 

אולי כבר היה עדיף לפרוש אחרי בייג´ין? (רויטרס)

אם נחזיר אתכם שורה אחורה למשפט, "אנחנו כבר היינו אדישים", תבינו שכנראה האיש החכם למעלה צדק. זאבי צריך לזכור שתמיד נאהב אותו ונוקיר לו תודה על כל התקופה והלחימה שלו. אבל זה הזמן לפנות מקום לצעירים. השנה החדשה זו הזדמנות מצויינת לפתוח גם פרק חדש בחיים.

והרבה תודה לטויבין
אמנם לסיפור הזה סוף טוב, אבל את אותם הרגעים שהשייטת הישראלית, יסמין פיינגולד, שכבה בטיפול  נמרץ עד שהתאוששה, אנחנו ודאי נעדיף שלא לחוות שוב.
 
השייטת הישראלית נהגה להתאמן בשייט קייאקים בנחל הירקון בתל אביב באופן קבוע על בסיס יומי.
אלא שב-3 במאי השנה, מצאה עצמה פיינגולד מאבדת שיווי משקל ומהפכת אל תוך הנחל. את רמת הזיהום וההשלכות של "צלילה" בתוך מי הירקון אנחנו מכירים היטב עוד מהטרגדיה של גשר המכביה. למזלה של פיינגולד, אזרח אחד צדיק בסדום, אבי טויבין, לקח על עצמו את הסיכונים בצלילה, ובלי לחשוב פעמים קפץ למים וברגע האחרון משה מהנחל המזוהם את פיינגולד שהייתה מחוסרת הכרה.

הנשיא פרס עם טויבין ופיינגולד. נקווה שלא נזדקק לעוד מעשי גבורה (גיא בן זיו)