יומנו של אוהד - אירופה חזרה לכרמל, ובגדול

נכון. ידענו שמדובר בקבוצה חלשה מליגה חלשה מאוד, ידענו שאנחנו חייבים לנצח כדי לא להסתבך באיזו סופת גשמים בצפון אירלנד ואולי לעוף כבר בסיבוב השני במוקדמות ליגת האלופות. אבל, אם נודה על האמת, אין אוהד אחד של מכבי חיפה שחשב שלוח התוצאות יראה 0:6 למכבי חיפה מול גלנטורן. 

עד ליום המשחק העדפתי שלא לדבר יותר מדי, בייחוד עם אלו שכבר לאחר ההגרלה "בירכו" על העליה לשלב הבתים. כל מיני אוהדי מכבי ת"א ובית"ר ירושלים למיניהם שמנסים לנחס. לפני שריקת הפתיחה מול גלנטורן החשש היה כמובן מפאדיחה רצינית. מלבד החלק שניסה לנחס, שאר החברים הלכו בכיוון השני.

"חבל לכם על הזמן. אתם תוציאו פה תיקו, תפסידו שם ותעופו כבר עכשיו מהצ'מפיונס. יהיה בקבוצה בלאגן ואלישע יתפטר עוד לפני תחילת העונה", אמר לי בבטחון טל. ואני עדיין שותק. לא מוציא מילה. חסר לנו עוד שלא נעבור את ה"מעשנים ממש לא אנונימיים" האלה מצפון אירלנד.

הרבה מאוד זמן מחכים בכרמל לארח משחק באירופה (ויסלחו לי החבר'ה מגלוריה ביסטריצה מרומניה). מאז פרשת הפקס המקוללת מ-2001/2, אוהדי מכבי חיפה לא זכו לראות משחק רשמי במוקדמות ליגת האלופות בקרית אליעזר. אין ספק שלא נשכח לעולם את החוויות מה-GSP בקפריסין ובייחוד את ה-0:3 על היונייטד (לא הרכב שני ולא נעליים) ובטח שלא נשכח את התקופה המופלאה בבלומפילד בגביע אופ"א. אבל אין כמו בבית.

7 שנים חיכינו והנה זה הגיע. אלישע לוי עשה הכל כדי לשמור את שחקניו מוכנים ודרוכים לקראת המפגש ולא נתן לתמונות "המילטון המעשן" באימון גלנטורן לחדור לשחקנים. האמת שהוא הצליח להחדיר את הרצינות הזו גם לאוהדים. דקות ספורות לפני שריקת הפתיחה כולם ביציעים היו בטוחים שלא הולך להיות לנו קל.

ובאמת זה לא היה קל. לפחות לא עד לדקה ה-36. שמונה דקות של כדורגל חלפו להם עד שחיפה בכלל התקרבה לשער של הצפון אירים. עוד כמה דקות עוברות והחבר'ה החביבים האלה כבר מאיימים על השער של דוידוביץ'. 20 דקות של לחץ ירוק לא הניבו שום דבר. עוד ניסיון של משומר לפרוץ מהאגף, רפאלוב ודאבלשווילי עדיין לא מתואמים ביניהם וקטן? כמעט ולא מורגש. האורחים מצליחים לעצור כל ניסיון שלנו. מה יהיה?

אני מגניב מבט לעבר השעון – דקה 35, 0:0. מסתכל ימינה שמאלה, ומבחין בהבעת חשש קלה שהשתלטה על פניהם של האוהדים. אבל אז, "קרקס מדראנו" החליט לעצור לסיבוב הופעות דווקא ברחבה של גלנטורן ואחרי ערבובייה מצחיקה ברחבה ליאור רפאלוב התכבד בשער הרשמי הראשון העונה של האלופה.

חגיגות חיפה. הדאגה הפכה להצגה (עמית מצפה)

ניעם להכיר, דבאלשווילי
יורדים למחצית ביתרון של גול ואני לא רוצה לחשוב על מצב אחר. כמו למשל לרדת בתיקו למחצית או חס ושלום בפיגור. כנראה שבחדר ההלבשה אלישע שינה טקטיקה וממתן כבוד ליריבה עבר לטראש טוק של השכונה: "הם פשוט לא יודעים. תחזירו אותם מהר לעשות את מה שהם עושים הכי טוב – לדואר, הבנק ולסירת הדייג". טוב נו, יכול להיות שאלו לא היו המילים המדוייקות של אלישע אבל שחקני חיפה הבינו אחרי 45 דקות שעם כל הכבוד לא מדובר בקבוצת כדורגל אמיתית.

בהתקפה הראשונה של חיפה במחצית השניה, יניב קטן הראה ניצוץ גאוני של כדורגל. הקפטן קיבל כדור מצוין מכיאל ובהטעיה כפולה כבש את השני לרשת של אליוט מוריס. בדקה ה-57, החלוץ הגיאורגי, נתן את החותמת הראשונה (בדרך לרבות נוספות העונה, טפו טפו טפו) לבטחון של הצוות המקצועי שהביא אותו.

גדיר עשה בשבילו את כל העבודה והשאיר אותו לנגוח מול רשת חשופה. יושבי קרית אליעזר, אתם מוזמנים להכיר: ולדימיר דאבלשווילי, נעים מאוד. 0:3 לחיפה והאמת? חשבנו שלא נראה עוד הרבה שערים הערב. זה אמור להספיק לגומלין.

דבאלשווילי וגדיר. תצוגת תכלית מרשימה (עמית מצפה)

אבל, למי שלא יודע, גיאורגים בחיים לא נחים על זרי הדפנה והחלוץ הראה טכניקה נהדרת כשעצר על החזה ומתוך הרחבה בעט חזק את הרביעי של חיפה בדקה ה-81. וביציעים, החששות הקלים שהתגנבו בתחילת המשחק ללבבות האוהדים ברחו על נפשם.

"ברכות. שכל השנה תתעסקו באירופה" – קיבלתי ס.מ.ס מגבי, אוהד הפועל תל אביב. בזמן שאני מתעסק עם הפלאפון כדי להחזיר הודעה פספסתי את החמישי של ארבייטמן. לא נורא. "השדרן של היציע" בשורה מתחת כבר תיאר את הגול, מא' עד ת'.

גוסטבו בוקולי שנכנס כמחליף דאג שמוחמד גדיר שכל כך רצה להצטרף לחגיגה לא ייצא בידיים ריקות. בוקולי חדר מהאגף, שלח פס לחלוץ הצעיר שבעט חזק לרשת ורץ לחגוג. מהיציע זה נראה כל כך קל. עכשיו זה קל – אף אחד כבר לא זוכר את החצי שעה הראשונה.

אוהדי גלנטורן. לחיפה מחכה טיול חביב בצפון אירלנד (עמית מצפה)

כולם יכולים להגיד מה שהם רוצים. "חכמים על חלשים", "חכו חכו שתקבלו קבוצה אמיתית", הכל נכון. אבל שום דבר לא ישנה את העובדה: אירופה חזרה הביתה אל הכרמל, ועוד איזו חזרה... שיהיה לכם טיול נעים בצפון אירלנד חבר'ה...