המפגש בין הספורט לבין המילה הכתובה מתרחש בעיקר בעיתונות. חובבי הספורט ברחבי העולם מחכים מדי בוקר לעיתון הספורט שלהם וגולשים במשך כל היום באתרי האינטרנט השונים שמדווחים להם כל מה שקורה באופן חי.
אך הספורט איננו מתועד רק באמצעי התקשורת אלא גם בספרות. בישראל התחום אמנם פחות מפותח, אך בבריטניה ובארצות הברית למשל יוצאים מדי שנה הררי ספרים המכסים את נושא הספורט מכל כיוון.
ספרות הספורט מתחלקת לספרות העלילית המביאה לנו סיפורים בדיוניים על עלילות הספורט, ספרות עיונית שבאה לתעד נושאים שונים מתחומי הספורט וספרות ביוגרפית ו/או אוטוביוגרפית, שנפוצה מאוד בעיקר בחו"ל. בישראל זכורים "הקוסם" של אייל ברקוביץ' וספרו של חיים רביבו כדוגמאות לספרים אוטוביוגרפיים של ספורטאים, אך באנגליה כמעט כל כוכב כדורגל מוציא לעצמו אוטוביוגרפיה שמדי פעם אף מחוללת שערוריות בעקבות המידע הנחשף בה. רוי קין למשל ספג עונש הרחקה מההתאחדות האנגלית לאחר שכתב בספרו כי ביצע עבירה במכוון.
כמות המלל הבלתי מוגבלת שיכולים הספרים להכיל ואי מחויבתם לתיעוד אקטואלי מספקים לחובבי הספורט זווית אחרת וייחודית כלפי התחביב הגדול שלהם. לכבוד שבוע הספר, אספו עבורכם אנשי מערכת ONE כמה מספרי הספורט המומלצים.
קריאה נעימה!
סדרת הספורטאים הצעירים / אבנר כרמלי
אני זוכר את זה. את הספריה בבית הספר היסודי "הנדיב", את הספרנית הממושקפת שרה דורון ז"ל, את השקט, ואת המדבקה השחורה מסביב לספר, שאמרה שהוא מיועד לכיתות ו' בלבד. אמנם הייתי רק בכיתה ג', אבל למרות זאת ניגשתי ללא חשש ואמרתי לספרנית בביטחון: "אני רוצה להשאיל את הספר", להפתעתי, היא לא התנגדה, אלא חייכה ואמרה "בסדר גמור, יש לך שבוע להחזיר".
כך, מתוך רצון להוכיח לעצמי שאני לא פחות טוב מהגדולים, התחיל הרומן שלי עם סדרת הספרים המיתולוגית "הספורטאים הצעירים". שם הכרתי את אלון לוי, החלוץ שלא היה מסוגל להחמיץ, ואת רפי גבעון, אליל נעוריי, השוער שאף אחד לא יכול היה להכניע. אפילו לא חברו הטוב ביותר אלון, שאולץ לשחק עבור נבחרת יוגוסלביה כדי לממן טיפול רפואי לאביו החולה.
 |
| אוואט. דור של שוערים ישראלים התחנך על ברכיו של רפי גבעון (GettyImages) |
|
במבט לאחור, סדרת הספרים הזאת נראית לי הזויה, במיוחד הקטע שבו אלון ורפי מוצנחים ממטוס במחצית המשחק מול מצרים, ותוך 45 דקות הופכים פיגור מזערי של 13 שערים לניצחון דרמטי. אבל למרות התוצאות הלא הגיוניות והגזענות הלא מבוטלת בספרים, יש בהם סוג של קסם.
הם מעבירים את האהבה לכדורגל כפי שהיתה, נאיבית, לא מתפשרת ולא תמיד הגיונית. הם נותנים לכל קורא, בלי קשר לגילו, את הדבר השני הכי טוב אחרי היכולת להיות כוכב כדורגל – הם נותנים את האפשרות לחלום על זה.
(אלעד בן טוב)
קדחת המגרש / ניק הורנבי
למרות שאני חובב ספורט מושבע מאז שאני מכיר את עצמי, לקח לי יחסית הרבה זמן לקרוא את "קדחת המגרש" של ניק הורנבי, ואני יכול רק להצטער על כל השנים שעברו מבלי שבאמת הבנתי מה זה להיות אוהד כדורגל אמיתי.
 |
| ניק הורנבי (השמאלי). סופר כל כך מוכשר שנשכח לו שהוא קטל את רדיוהד (רויטרס) |
|
מעבר לכך שהורנבי מצליח להעביר לקורא בשנינות קולחת את החוויה של להיות אוהד ארסנל, מדובר במסמך היסטורי נדיר, שנותן לנו מבט עמוק לתוך סוג של אוהד שלאט לאט הולך ונכחד מהעולם. זה שהאהבה שלו לקבוצה היא בלתי אמצעית ולא מבקשת שום תמורה בחזרה, זה שככל שהאכזבה שלו גדולה יותר, כך המעורבות שלו בקבוצה הופכת יותר עמוקה, זה שיכול להרשות לעצמו לקנות כרטיס רק ליציעים הזולים, לפני שהפרמייר-ליג הפכה לליגה של עשירים בלבד, זה שחייו שזורים בחוט השני עם חייה של ארסנל, לטוב, ובעיקר לרע.
הסיפורים מאותה ארסנל מוכרים לכולנו – הרגע שבו הורנבי מבין שהפך לאוהד מושבע, הכאב שבמכירת הכוכב של הקבוצה לחו"ל, המעבר ליציע של האוהדים השרופים, הסיפור על הכוכב שמגיע לקבוצה בשלהי הקריירה בכדי לעזור למכור מנויים ואותו שחקן שאיכשהו הגיע להרכב של ארסנל ועם השנים ירד לשחק בליגות הנמוכות וכולם, ביחד עם הסיפור של ארסנל, מכניסים אותנו לתוך תקופה קסומה בכדורגל האנגלי, תקופה שאסון הילסבורו הביא לסיומה.
 |
| קדחת המגרש. להיות אוהד ארסנל על אמת (רויטרס) |
|
"הפרטים המופיעים בספר הם ייחודיים לי", כותב הורנבי בפתיח ומוסיף: "אבל אני מקווה שהם ירעידו מיתר אצל כל מי שמצא את עצמו אי-פעם נסחף באמצע יום עבודה או סרט או שיחה אל תוך בעיטה שמאלית לפינה הימנית העליונה מלפני כעשר או חמש עשרה או עשרים וחמש שנה". אחרי שתקראו את הספר, יכול להיות שמצאו את עצמכם נסחפים, ללא מודע, לתוך "קדחת המגרש".
(אלחנן מלמוד)
מי ינצח בקרב בין מוחמד עלי וברוס לי? / ניקולאס הובס
ברור לכולם שהתנ"ך של האוהדים הוא "קדחת הדשא". כל אחד גדל על הספר הזה של ניק הורנבי ובכל עמוד גילה עוד רסיס אוטוביוגרפי שלו כאוהד. אבל מהו התנ"ך של "עכברי הספורט?” אלו שרואים בכל נתון סטטיסטי סיפור בפני עצמו?
Who would win in a fight between Muhammad Ali and Bruce Lee? של ניקולאס הובס הוא התשובה. נתקלתי בגרסה האנגלית שלו בטיול באמסטרדאם וגם ללא חומר מחזק של העיר, נבלעתי מסטול לתוכו. הספר המאגד כל שאלה שכל אוהד ספורט רצה לשאול ולא העז.
 |
| מריה שראפובה. למה את גונחת? |
|
אז מי ניצח בקרב בין מוחמד עלי לברוס לי? לספר הפתרונים. למה רוכבי אופניים מגלחים את הרגליים? מדוע טניסאיות גונחות כאילו ווימבלדון הוא חדר מיטות ולא מגרש דשא? האם אגרוף עם כפפות מסוכן יותר והאם שחקן הכדורגל האנגלי הוא אכן הטיפש ביותר? לספר יש תשובות אפילו לשאלות ההזויות האלו.
אז נכון, לא תקבלו מהספר הזה סיפוק נוסח פרוזה ספורט רומנטית אבל היי, לפחות תדעו למה יש גומחות במגרש הגולף והאם שחקני חיצים באמת צריכים לצרוך אלכוהול במהלך טורנירים...
(אמיר קרביץ)
ג'רארד - האוטוביוגרפיה שלי / סטיבן ג'רארד
אני חייב להתחיל מווידוי קל. לא קראתי הרבה ספרים בחיי, ובטח שבטח לא הרבה ספרי ספורט. זה התחיל ב"בעט אלון בעט" כילד, המשיך ב"קוסם" של אייל ברקוביץ', "ההולנדי של עכו" ושם נעצר למשך כמה שנים טובות, עד אותו היום על גדות נהר המרסי שבליברפול.
 |
| סטיבן ג´רארד. כנה, אמיתי ומלא תשוקה (רויטרס) |
|
את הימים הראשונים של חודש מארס 2007 לא אשכח לעולם, וחלק נכבד מאותם ימים, ומהחוויה הבלתי נשכחת, היה ספר האוטוביוגרפיה המרתק של סטיבן ג'רארד, mister incredible, הקפטן האולטימטיבי וכוכב ליברפול.
הגעתי לליברפול לבדי כדי לצפות בגומלין שמינית גמר ליגת האלופות בין ליברפול שלי לברצלונה הגדולה והמאיימת, לאחר שריסה ובלאמי העניקו 1:2בקאמפ נואו, הכל היה נראה זוהר ומבטיח. הגעתי למשפחה הישראלית שאירחה אותי במשך היומיים ששהיתי באנגליה, וגרה במרחק יריקה מהמקום המרגש ביותר שהייתי בו בחיי, "אנפילד". על המיטה של הילד הקטן, נח לו הספר של השחקן הגדול בעולם, סטיבי ג'י.
את השעות הספורות שעד המשחק, העברתי בקריאה על האיש שגדל בעיירה וויסטון, והפך בתוך מספר שנים לגדול שחקני ליברפול בכל הזמנים (לפחות עבורי. קיגן ודלגליש, סלחו לי..). האיש שהביא לליברפול במו רגליו עונה קסומה רק שנה וחצי לפני כן, כאשר הוליך את המרסיסיידרס לקאמבק מטורף בגמר האלופות באיסטנבול.
 |
| (Mr. Incredible (GettyImages |
|
משפט אחד יסכם את מה שהרגשתי: הספר, בדיוק כמו הנושא שלו, כנה, אמיתי, מלא תשוקה ומרגש. אם תקראו אותו ועדיין לא תרגישו שסטיבי ג'י הוא הגיבור שלכם, כנראה שמשהו אצלכם לא בסדר...
(יזהר קישון)
רע כמו שאני רוצה להיות / דניס רודמן
אולי זה יצר המציצנות, אולי סתם סקרנות אבל תמיד מצאתי ענין בספרי אוטוביוגרפיה של ספורטאים שכותבים מה שבאמת קורה מאחורי הקלעים. ככה הגעתי לספר של דניס רודמן, דומת שאפשר לשנוא אותה, אפשר לאהוב אותה אבל אי אפשר להתעלם ממנה.
רציתי לדעת מה עבר לאיש הזה בראש בכל פעם שהוא היה מעורב בשערורייה אחרת, מה הוביל אותו לצבוע את מעט השיער שלו במיליון צבעים, הקעקועים ובכלל מה קורה איתו כשהוא לא על הפרקט. ורודמן, כמו רודמן, סיפק את הסחורה.
 |
| דניס רודמן. תולעת ספרים (GettyImages) |
|
אחד הרגעים היותר חזקים בספר ובחייו של רודמן היה הרגע בו הוא מספר על מה שהיה אמור להיות הרגעים האחרונים שלו, אחרי שהחליט להתאבד, שזה בפני עצמו מדהים.
רודמן מספר על הרגע בו ישב בטנדר, אמצע הלילה בחניון והחליט לדפוק לעצמו כדור בראש. המחשבות האחרונות, הלבטים האחרונים ומה גרם לו שניה לפני ביצוע השטות לוותר.
רודמן מספר את מה שכולל חובב ספורט אוהב ורוצה לשמוע, סיפורים מתוך חדר ההלבשה, סיפורים על הבילויים הרבים עם נשים וגברים, סמים, אלכוהול וסביר להניח שאם היו עוד דברים, הוא בטח היה מנסה גם אותם.
 |
| דניס רודמן. פרובוקטיבי כמו שרק הוא יכול (רויטרס) |
|
ברוב ספרי האוטוביוגרפיה מספרים האובייקטים על עצמם אבל במקרה הזה נראה כי רודמן לא עשה חשבון לכלום וחשף הכל. לא השאיר אבן על אבן. בקיצור כוכב הכדורסל יכול היה לקרוא לספר שלו גם “מרתק כמו שאני רוצה לקרוא”.
(גבי חביב)
העולם על-פי הכדורגל: תיאוריה לא שגרתית על הגלובליזציה / פרנקלין פוייר
כבר מזמן כולנו יכולים לדבר עם חברינו בעולם בהינף נקישה על המקלדת, לאכול המבורגרים של מקדונלד'ס בדיזינגוף סנטר או ברמבלה בברצלונה, ולשמוע על הבודהיזם שהופץ לו אי שם בהודו. איך זה? גלובליזציה כמובן. אז מה הקשר בין המילה הגדולה הזאת לכדורגל אתם שואלים – קשר ישיר והדוק.
מצד אחד מדבר פוייר על כישלון הגלובליזציה בהעלמת היריבויות הלאומיות והדתיות בין הקבוצות ו"הצלחתה" בחידודן. מצד שני הוא מסביר את השלכות ההגירה (בשנות ה-90 רכשו קבוצות באסקיות בהנהגת מאמנים ולשים, שחקנים הולנדים וטורקים), נוכחותה של השחיתות ועלייתם של אוליגרכים כסילביו ברלוסקוני במילאן.
 |
| ברלוסקוני. כישלון של הגלובליזציה? (רויטרס) |
|
דוגמה אחת להגירת שחקנים ומחיקת זהויותיהן של קבוצות אפשר לקבל מצ'לסי הלונדונית, שמתוך סגל של כמעט 30 שחקנים, יש לה רק חמישה שחקנים אנגלים בולטים. ויש גם את ברצלונה הקוסמופוליטית. הסיבה לכך היא שבני אדם (או שחקני כדורגל לצורך העניין), כמו גם מוצרים, כסף וטכנולוגיה חצו וחוצים גבולות לאומיים ובמהירות מסחררת החל משלהי המאה ה-20.
מצד שני ישנם מועדונים ואוהדים שממש לא קיבלו זרים כמו בארסה והיו שהעדיפו לשמור על זהותם הלאומית או הדתית. הגנגסטרים מהכוכב האדום בלגרד הסרבית שטבחו במוסלמים. היריבויות בסקוטלנד בין אוהדיה הפרוטסטנטים של גלאזגו ריינג'רס לבין אלה הקתולים של סלטיק. והיהודים באירופה ששמרו על צביונם באמצעות הכח וינה ומט"ק הונגריה מבודפשט.
 |
| בארסה. שמרה על זהותה הלאומית עם ברזילאי, קמרוני, ארגנטיני, צרפתי ועוד... (GettyImages) |
|
בניגוד לרוב האנשים שכותבים על הגלובליזציה, פוייר יצא לשטח כדי לבחון את הנושא מקרוב, צפה במשחקים כמעט בכל פינה בגלובוס וראיין את מיטב החוליגנים. התוצאה – ספר מרתק ובעיקר מעשיר על הכדור הקטן בעולם הגדול.
"סיפור שנון החושף את משמעות הגלובליזציה על כל הטוב והרע שבה", סיכם, בצדק, אחד ממבקרי הספר.
(גיא נובוטני)
אייאקס, הולנד והמלחמה / סיימון קופר
מלחמה איננה נושא המתחבר לרוב עם כדורגל, נהפוכו, מלחמה מתחברת לנו עם פגרות לא יזומות במשחקי הכדורגל. מלחמת העולם השניה, הנוראית שבמלחמות משחר ההיסטוריה, הביאה לביטולם של שני טורניר גביעי העולם וכך נוצר לו החור המפורסם בין המונדיאלים של 1938 ל-1950.
 |
| מלחמת העולם השניה. היה גם כדורגל |
|
אך גם במלחמה הקשה מכולן, היה כדורגל. בהולנד, מדינה שהייתה תחת כיבוש נאצי, הכדורגל היווה מקור תקווה ובריחה מהמציאות לאנשים רבים. סיימון קופר, עיתונאי ספורט הולנדי מפורסם, גולל את סיפורו של הכדורגל ההולנדי בתקופת מלחמת העולם השנייה וחשוב מכך מציג כיצד האנטישמיות התבטאה על כר הדשא באותה תקופה
היום בו נבחרת אנגליה הצדיעה במועל יד, סיפורו של אדי האמל הכדורגלן היהודי של אייאקס שנרצח בשואה, סיפורה הייחודי של ספרטה רוטרדהם וסיפורים מרתקים ונשכחים נוספים מובאים בספרו של קופר ומספקים עבורנו צוהר אל עבר תקופה שבהולנד היו מעדיפים שנשכח.
 |
| רן בן שמעון. אחד המרואיינים לספרו של קופר (עמית מצפה) |
|
אך מעל הכול, ספרו של סיימון קופר מנפץ מיתוס השגור בפי ישראלים רבים, ביניהם גם רן בן שמעון שמתראיין לספר, אז כשחקן הפועל חיפה, ולפיו הולנד עשתה מעל ומעבר כדי להציל יהודים בתקופת השואה. מיתוס שגם ההולנדים עצמם כבר מתייחסים אליו בביטול. לקרוא ולהבין לגמרי אחרת את הזוועות באירופה במלחמת העולם השניה.
(אליסף דעואל)