ציקי קקון: לוקח שנים לעכל שגדלתי בלי אבא

השם שמעון קקון ז"ל בוודאי לא ישמע לכם מוכר, אבל את בנו כולכם מכירים, ציקי קקון יו"ר הכח עמידר רמת גן, ששכל את אביו שנפל במלחמת ששת הימים כשהוא רק בן שבע.

סמל שמעון קקון ז"ל נהרג בגבעת התחמושת במהלך מבצע כיבוש ירושלים והעיר העתיקה כשהוא רק בן 39, אך לא זכה להגיע לכותל המערבי ונהרג עוד בדרכו. קקון היה אחד מהחיילים המצטיינים בחטיבת הראל ולחם גם במלחמת השחרור. אל מלחמת ששת הימים הוא חזר כחייל מילואים ונתן את נשמתו למען המדים הירוקים.

אתם בוודאי שואלים את עצמכם מה זוכר ילד בן 7 מאביו, בחלוף הרבה שנים. ציקי קקון אמנם לא זוכר הרבה מאביו, אך יש ערב אחד שלא יוצא מראשו עד היום: "אני זוכר את אותו היום שאבא חזר הביתה ממש לפני שיצא למלחמה. הוא הגיע כולו גדול ולבוש מדים. הוא לקח אותי ואת אמא לטיול בחוץ ומה שאני זוכר יותר מכל זה שהוא קנה לי חבילה גדולה מאוד של ממתקים ואמר לאמא 'תשמרי עליו'. לאחר מכן הוא יצא למלחמה והממתקים האלה היו הדבר האחרון שהוא נתן לי, בעצם זו גם היתה הפעם האחרונה שראיתי אותו".

עם זאת, יש כמה דברים שהוא זוכר מאביו: "אני בעיקר זוכר שהוא היה איש חזק. הוא היה איש של עבודה ומוסר עבודה, אבל החוזק שלו זה מה שחקוק לי עמוק בזיכרון".

שנים רבות חלפו מאז וציקי עצמו כבר נושק לגיל חמישים בקרוב. גם הוא, כמו אביו, שירת בצה"ל ולחם למען המדינה. את הזכר של אביו הוא ניסה להמשיך דרך כך ולשמר את המסורת, אבל גם היום הוא מודה שהיה קשה מאוד לגדול בלי אב: "הילדים שלי גם היום שואלים אותי 'איך היה סבא?', 'מה הוא היה עושה?', קשה לי לענות להם כי אני בעצמי לא זוכר כל כך הרבה דברים ממנו. הייתי בסך הכל בן שבע. את האמת שרק עכשיו כשהם שואלים, אני מתחיל להבין שגדלתי בלי אבא שלי, לוקח שנים לעכל את זה".

ציקי קקון. "הנופלים יהיו לנצח גיבורים עבורנו" (שי לוי)

היום (שלישי) עם ישראל מרכין ראשו לזכר חללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה. קקון, שמבלה את היומיים הללו בטקסים רשמיים אמר: "כל פעם בימים האלה יש תחושה נוראה והיא חוזרת על עצמה כל שנה וכל השנה. נכנסים לזה שבוע לפני ויוצאים מזה אולי חודש אחרי. מצב הרוח שפוף והראש לא במקום ובעיקר הכאב משתלט על הלב".

קקון הצליח להמשיך בחייו ולגדול כילד רגיל לכל דבר. היום ממרום גילו הוא רוצה למסור משהו לכל המשפחות השכולות ובעיקר לילדים ששכלו את אביהם: "בין אם זה אבא, אח או קרוב משפחה, אנחנו חייבים לזכור שהיתה להם מטרה שהם האמינו בה, הם הקריבו את עצמם למען המדינה והם לנצח יהיו גיבורים עבורנו. צריך להמשיך לחיות ולהיות חזקים. הם רואים אותנו מלמעלה והחוזק שלנו זה מה שייתן להם את הנחת".