ניצחון הספורטאי היהודי תחת כיבוש הצורר הנאצי

לזכור את הגיבורים זה חלק בלתי נפרד מיום בו מציינים את רצח שישה מיליון יהודים על ידי הצורר הנאצי במלחמת העולם השניה. גבורה שהתבטאה בעיקר בלוחמים יהודים שמרדו בצבא הפיהרר בתוך מחנות הריכוז, בגטאות ובשדה הקרב. 

גם בעולם הספורט היהודי בגרמניה ובשאר מדינות אירופה הכבושות היו מי שנלחם כדי ליטול חלק מתחרויות הספורט הבינלאומיות. היו שנלחמו כדי לשרוד במחנות הריכוז ואחרים נרתמו למלחמה בנאצים עם גיוסם לצבאות הלוחמים.

היהודים בשירות הנאצים באולימפיאדת ברלין
ב-1933 כשהמשטר הנאצי החל להשליט את דרכו המעוותת בגרמניה, מעטים מבכירי המשטר שהבינו את חשיבותו של הספורט כגורם שיכול לשמש את קידום המטרות של הפיהרר, היטלר. אותו הצורר הנאצי לא היה חובב ספורט במיוחד, אולם בצמרת הרייך היה מי שהבין היטב את חשיבותו של הספורט כאמצעי להשתלטות על לבבות ההמונים.

אחד מהם היה יוזף גבלס, הוגה דעות ותעמולתן הראשי של המשטר הנאצי, שהתבטא פעם כי "ניצחון בתחרות - חשיבותו עבור העם עולה על כיבוש עיר כלשהי במזרח". במשטר הנאצי היו מודעים לעובדה שכבר באותם השנים במרבית ענפי הספורט, מהכדורגל שהיה הפופולרי מכולם ועד לאתלטיקה הקלה, את התפקידים המרכזיים מילאו ספורטאים יהודיים ובעלי משרות במועדונים בכירים.

על כן כבר באפריל 1933 הוסיפה הנהלת האיגוד לספורט הגרמני לתקנון שלה את הסעיף ה'ארי' שקבע כי כבר בחודש יולי באותה השנה, יהיו ארגוני הספורט הגרמנים "יודן-פראיי", כלומר, מטוהרים מיהודים.

גבלס: "ניצחון בתחרות חשיבותו עולה על כיבוש עיר במזרח". (GettyImages)

תהליך גירוש היהודים מהספורט הגרמני שצבר תאוצה בחודשים הראשונים אחרי עליית הנאצים לשלטון, גרם להיעלמם של כ-300 שחקני כדורגל וספורטאים שונים, כשרובם נעלמו בתנאים "שלא התבררו", ואחרים נספו במחנות ההשמדה.

בניגוד למחשבה המקובלת שכבר מאותם השנים לא היו יותר איגודי ספורט יהודים, הרי שהיו ולא מעט. מדיניות הספורט הנאצית פעלה בצורה מפוצלת: היהודים סולקו ממועדוני ספורט "אריים", אולם הורשו לפעול בארגונים יהודיים אשר היו נתונים למרותה של מנהלת הספורט של הרייך. הגזירות החדשות לא מספר הארגונים גדל עם הצטרפותם של אותם יהודים שעד אז פעלו במועדוני ספורט גרמניים כלליים.

היטלר צועד לתוך האצטדיון בברלין (GettyImages)

כעת נשאלת השאלה, מדוע צמרת הספורט של הרייך השלישי לא דאגה לחסל את אותם הארגוניים היהודיים? הרי שלא מדובר בחסד שעשו הנאצים עם אותם ראשי ארגון או הזדהות עם הספורט הישראלי.

ג´סי אוואנס בברלין (GettyImages)

הסיבה המרכזית הייתה נעוצה במידה רבה ברצונם העז של השליטים הנאציים שלא לוותר על האפשרות לארגן את המשחקים האולימפיים, הקיציים והחורפיים, בגרמניה. אירוע מדיני כה דרמטי, כהשתלטותם של הנאצים על גרמניה ב- 30 בינואר 1933, לא השפיע כהוא זה על "שתיקת הכבשים" של ראשי התנועה האולימפית הבינלאומית.

בעת ובעונה אחת, אחרי שהועד האולימפי הודיע כי הוא מאשר את קיומם של המשחקים האולימפיים בברלין ב-1936, עשו ה"ספורטפיהררים" הנאצים את מירב המאמצים, במטרה לאלץ את הספורטאים היהודים לוותר מרצונם, כביכול, על השתתפותם במשחקים האולימפיים. לבודדים שכן ביקשו להשתתף באולימפיאדה ולייצג נבחרות שונות שהשתתפו בהן, הוצאו מהנבחרות זמן מה לפני פתיחת המשחקים. 

במקביל הכריח המשטר הנאצי את העיתונים השונים שלא לציין את שמות המתמודדים היהודים, ואם לא די העיתונים לא נמנעו מלהטיל את האשמה בגין תבוסות של הספורטאים הגרמנים שמשחקיהם נשפטו על ידי יהודים . ב- 1 באוגוסט 1936 יצאה האולימפיאדה ה-11 בברלין תחת השלטון הנאצי עם הרבה תעמולה שמטרתה לקדם את התורה האנטישמית של הרייך השלישי.

כדי לרצות את מדינות העולם ניאותו הגרמנים לשלב בנבחרתם את הסייפת היהודית-למחצה (בסגנון רומח) הלנה מאייר.‏‏ מאייר עצמה זכתה במדליית כסף והצדיעה במועל-יד על דוכן המנצחים, כמו יתר זוכי המדליה הגרמנים.

גיבורי הספורט הגרמני הפכו ברגע ל"אויבי הרייך"
למרות שהיו חלק מהספורטאים שהקנו תהילה היסטורית לספורט הגרמני, האולימפיאדה בעידן החדש טמנה בתוכה לא מעט שמות של ספורטאים יהודיים שמצאו בגינה את מותם. אלפרד פלאטו שזכה בשלוש מדליות זהב באולימפיאדת אתונה בשנת 1896, וחברו לנבחרת גרמניה, גוסטאב פליקס, שזכה בשתי מדליות,היו גאוות גרמניה. עד לעליית השלטון הנאצי.

אלפרד פלאטו. ניספה בגטו טרזיינשטט

השניים הוכרזו לפני המשחקים האולימפיים בברלין כ"אויבי הרייך" ונספו במחנה טרזיינשטט. שמם של השניים מתנוסס בשדרה המובילה לאצטדיון האולימפי בברלין.

סיפור טראגי נוסף מספר על הספורטאית היהודייה לילי חנוך. אתלטית מהטובות ביותר בשנות ה- 20 המאה ה-20, שהייתה פעמים רבות אלופת המדינה בהדיפת כדור ברזל, זריקת דיסקוס, קפיצה לרוחק והשתתפות במירוץ שליחות 1004x מ'.

גם חנוך הייתה מוכרת בעולם הספורט הגרמני, אך גם גורלה היה זהה לגורל חבריה היהודים, כאשר עברו הנאצים ל"פתרון הסופי של שאלת היהודים", גורשה לילי למחנה השמדה בריגה ושם נספתה.

אחד הסיפורים היותר דרמטיים היה גורלו של האלוף הנערץ בסיף חרבות, אטילה פצאאואר, אשר איתרע מזלו, והוא נקלע למחנה ריכוז באוקראינה, שם זוהה והוסגר לגסטאפו על-ידי אחד מקציני המשמר שהשתתף בתחרויות פרשים באולימפיאדת 1928. אטילה עונה באכזריות רבה, ומת זמן קצר אחרי שמחנה הריכוז שוחרר בידי הצבא הסובייטי.

גורלו של פצאאור לא בהכרח אפיינו את אי קיום האחווה הספורטיבית, המושתת על האידיאלים האולימפיים. האחווה האולימפית שכן באה לידי ביטוי בקרב הספורטאים לא הועילה. לדוגמא סיפורו של אלוף השחייה הצרפתי אלפרד נקש. היהודי-צרפתי השתתף במשחקים האולימפיים בברלין 1936.

בית הקברות בטריזנשטט. פלאטובמי ופליקס מצאו בו את מותם

חמש שנים מאוחר יותר, ב- 1941, אחרי כיבוש צפון צרפת על-ידי הנאצים והקמת משטר פרו-גרמני בווישי, גבר נקש במרסיי על האלוף הגרמני, וקבע שיא עולמי ואירופי במשחה ל- 200 מ', סגנון חופשי. ההישג המרשים הכעיס את ראשי העיתונות הפרו- פשיסטית, שמיהרה לפרסם על מוצאו היהודי של נקש שאינו מתיר לו להיות בעל תארים מכובדים. כמו כן נאסר על נקש להשתתף בתחרויות נוספות.

מזימת סילוקו של נקש עוררה תגובה קשה מצד חבריו בנבחרת צרפת, שהכריזו על סירובם ליטול חלק בתחרויות. מעשה אצילי זה – למרות ההערכה הרבה הראויה לו - רק דחה את הבלתי נמנע. בסוף 1943 פלש צבא גרמני לדרום צרפת, ונקש, יחד עם אשתו ובתו הפעוטה משם גורשו לאושוויץ.

שער מחנה ההשמדה אושוויץ. אלפרד נקש יצא אותו בחיים (GettyImages)

אלא שנקש שרד לבדו מהגורל האכזר באושוויץ. כעבור שלוש שנים השתתף נקש באולימפיאדת לונדון, 1948, במשחה 200 מ' סגנון חופשי ובהרכב הנבחרת הצרפתית בפולו מים, וכך נמנה עם שלושת הספורטאים בתולדות הספורט היהודי אשר נטלו חלק במשחקים האולימפיים לאחר היותם כלואים במחנות המוות.

מזירת הספורט לשדה הקרב
בדומה לפרטיזנים, למורדי הגטאות וקבוצות נוספות של יהודים שנלחמו בצבא הנאצי האיום היו גם ספורטאים יהודיים שהשתלבו בצבאותיהם של מדינות שנלחמו בצבא הצורר.

בחזית הסובייטית-גרמנית הלכו רבבות יהודים וביניהם ספורטאים פעילים רבים. אחד מהם הוא המתאגרף הנודע בעל התואר "האתלט המצטיין של בריה"מ", לב סגלוביץ', שהצטרף לחיל הרגלים. גיבור סובייטי נוסף הוא היהודי, סמיון גורביץ', שהיה בעל התואר "המאמן המצטיין של בריה"מ" בקליעה למטרה.

את הניצחון הגדול על המשטר הרצחני רשמו שלושה ספורטאים יהודים ששרדו את מחנות הנאצים והספיקו להופיע שוב בזירות התחרותיות האולימפיות אחרי המלחמה הנוראית. יעקב פונקין, שהצליח להימלט ממחנה ריכוז, הפך לאלוף המשחקים האולימפיים בהיאבקות ב-1952 בהלסינקי.

זוכרים את הנספים ואת הגיבורים בתקופה האפלה שידע העולם (GettyImages)

אלפרד נקש, שאיבד את שתי בנותיו ואישתו שרד את אושוויץ וב-1948 חבר לנבחרת צרפת בשחייה ובכדורמים באולימפיאדת לונדון. האחרון הוא בן הלפגוט, מי ששרד את בוכנוואלד והפך לראש משלחת בריטניה בהרמת משקולות באולימפיאדות 1956 במלבורן וב-1960 ברומא.

הניצחון של ספורטאים אלה מעבר להישגים הספורטיביים הפכו לניצחון של הספורט היהודי שלא הרים ידיים גם ברגעי הייאוש הגדולים שיכול האדם לדעת. כל האנשים האלה, שהפכו לגאוותן הספורטיבית של מדינות רבות, הקדישו את הישגם לזכר אלו שאיבדו את נפשם בשואה הגדולה ביותר שידע העולם.