האביב הגיע, פסח כבר מאחורינו והנה הגיעה לה שוב התקופה הקסומה של השנה - פלייאוף ה-NBA. כמובן שאי אפשר להתחיל את הקסם מבלי לסכם את העונה הסדירה, הארוכה והמפרכת שהסתיימה לה זה עתה.
אי אפשר לומר שזאת היתה עונה גדולה וגם דיוויד סטרן לא יכחיש זאת. עומס המשחקים העצום ממשיך להוריד את הרמה של המשחקים ולצערנו הרב, ממשיך לקטוע ללא מעט שחקנים את העונה מוקדם מהצפוי. הרמה ורמת העניין לא בדיוק עולה ורוב האמריקנים עדיין מתקשים להסתגל לטרנד הגלובאלי של הליגה. למרות זאת, ראינו גם לא מעט דברים חיוביים השנה וזה בדיוק הזמן לציין אותם ולהעניק את הפרסים למצטיינים של עונת 2008/2009 של ליגת הכדורסל הטובה בעולם.
לאחר ישיבה מורטת עצבים שהסתיימה בשעות הקטנות של הלילה, הגענו למסקנה שבכל מקרה, לא משנה מה נעשה, בסופו של דבר נצטרך לעמוד מול הביקורות הקטלניות שלכם בטוקבקים, אז אזרנו אומץ, לקחנו נשימה עמוקה וזה מה שיצא...
מאמן העונה
מקום שלישי - ריק אדלמן: בעונתו השניה כמאמן המועדון ולמרות הסיום שהוריד אותם למקום החמישי, הוליך אדלמן את הרוקטס לצמרת הגבוהה של המערב וזאת למרות ששוב נאלץ להתמודד עם חסרונו של כוכב הקבוצה, טרייסי מגריידי, במשך מרבית שלבי העונה.
אדלמן, המוח מאחורי סקרמנטו קינגס של תחילת שנות ה-2000, ממשיך לבסס את עצמו כאחד המאמנים הטובים והמנוסים בליגה, אך האם הוא מסוגל לעשות את הקפיצה ולהצליח גם בשלבים המכריעים באמת?
 |
| ריק אדלמן. נאלץ להסתדר ללא טי מאק (רויטרס) |
|
מקום שני - מייק בראון: קשה לזקוף את ההצלחה הגדולה של קליבלנד העונה לזכותו של המאמן הצעיר שלה. קשה לראות את בראון מוליך קבוצה אחרת להישג דומה ללא לברון ג'יימס אך בכל זאת מגיע לא מעט קרדיט לבראון בן ה-39, שלמרות צעירותו נחשב לאחד ממומחי ההגנה הגדולים בעולם כיום, והצליח לראשונה בקריירה הקצרה שלו כמאמן ראשי להשיג מאזן טוב יותר מאשר של מורו ורבו, גרג פופוביץ', מאמנה של סן אנטוניו ספרס.
מקום ראשון - נייט מקמילן: את רוב הקרדיט על תהליך הבנייה הנהדר שעברה פורטלנד בשנים האחרונות צריך לקבל קווין פריצ'ארד, הג'נרל מנג'ר בעל טביעת העין הנדירה, שנחשב לאחראי העיקרי על איך שהקבוצה נראית היום, אך אי אפשר להתעלם מהעבודה הנפלאה ומההתקדמות שעשה מקמילן בארבע העונות שלו כמאמן הבלייזרס.
כשקיבל את הקבוצה לראשונה לידיים, בעונת 2006 -2005, השיגה הקבוצה 21 ניצחונות בלבד בעונה שלמה, אך לאחר התקדמות הדרגתית ויציבה הפכו חניכיו של מקמילן לאחת הקבוצות החזקות בליגה ואת העונה הנוכחית סיימו עם 54 ניצחונות ויותר חשוב מכך - יתרון ביתיות בסיבוב הראשון של הפלייאוף.
שחקן ההגנה
מקום שלישי - רון ארטסט: אם על כל פרשן שכבר אמר שהקריירה של רון-רון גמורה היינו שמים בצד שקל כבר היינו מיליונרים מזמן. אבל הפורוורד הפרובלמטי מוכיח לכולם שאסור להספיד אותו אף פעם. הטרייד שהעביר אותו בקיץ האחרון מסקרמנטו בעלת האופי ההתקפי, לרוקטס בעלת האופי ההגנתי, עשה לארטסט רק טוב. לאחר פציעתו של טרייסי מגריידי, השתלט ארטסט על הקבוצה כשהחיבור המושלם שלו לסגנון הקשוח של ה"טילים" הופך אותם לקבוצה טובה יותר מאשר בתקופת מגריידי השברירי.
 |
| ארטסט. סגנון המשחק של יוסטון תפור למידותיו (רויטרס) |
|
מקום שני - כריס אנדרסן: בעיקרון, המקום הזה מגיע ללברון ג'יימס. אבל ה-MVP של העונה, וגם אתם, תצטרכו לתת כבוד הפעם ל"בירד מן". אנדרסן, מהשחקנים האטרקטיביים ביותר בליגה, חזר ל- NBA בשלהי העונה שעברה, לאחר השעייה של שנתיים (בעקבות עבירה על חוקי הסמים של הליגה) ונחשב היום לאחד החוסמים הטובים ב-NBA עם ממוצע מרשים של 2.5 גגות ב-20 דקות למשחק!! לא משהו ששחקנים לבנים שלא נקראים אנדריי קירילנקו עושים בד"כ.
הפורוורד האתלטי בן ה-30 כנראה הבין שלא נשאר לו יותר מדי זמן להרוויח כסף מכדורסל מקצועני ולקח את עצמו בידיים. אנדרסן עולה מהספסל כמחליף ראשון לגבוהי הנאגטס, קניון מרטין וננה הילאריו, מכניס אנרגיות מטורפות ובד"כ משנה את המשחק לחלוטין עם הטבעות מלהיבות, חסימות מטורפות ובעיקר מלחמה על כל כדור שעף לגובה.
מקום ראשון - דוויט הווארד: מה עוד אפשר להגיד על ה"סופרמן" של ה-NBA. למרות שהוא רק בן 23, הווארד הוא הסנטר הטוב ביותר בליגה והטוב ביותר בעולם כיום. בחירתו לשחקן ההגנה של השנה נובעת בעיקר מהנוכחות העצומה שלו בצבע והיכולת שלו לשנות את משחק ההתקפה של היריבה. הווארד סיים את העונה הסדירה כמלך הריבאונדים (13.9 למשחק) והחסימות (2.92 למשחק) של הליגה. המאזן המצוין של המג'יק הוא הוכחה מושלמת ליעילות המדהימה שלו מתחת לסלים.
 |
| דווייט הווארד. שליטה מוחלטת באיזור הצבע (GettyImages) |
|
השחקן המשתפר
מקום שלישי - דני גריינג'ר: הפורוורד המצוין של אינדיאנה הפך בעונתו הרביעית בליגה מפוטנציאל מדובר לאחד משחקני ההתקפה הטובים בליגה ולכוכב הראשי בהצגה של הפייסרס המאכזבים כשהוא מעמיד ממוצעים של 25.7 נקודות למשחק.
מקום שני - דווין האריס: אחרי 4 שנים לא קלות בדאלאס מאבריקס הגיע הרכז האנרגטי למקום בו יוכל להוכיח את כישוריו המצוינים. העונה שידרג האריס את ממוצעיו בגדול והעמיד אותם על 21.3 נקודות ו-7 אסיסטים למשחק. כבר ציינו כאן לא פעם בעבר את הטעות הגדולה של דאלאס כשוויתרה בעונה שעברה על הכוכב בהתהוות תמורת כוכב נופל כמו ג'ייסון קיד ושוב אנחנו נאלצים להגיד למארק קיובאן, מהיהודים החביבים בתבל, אמרנו לך!.
מקום ראשון - דיוויד לי: בעקבות האהבה של מייק ד'אנטוני למשחק הריצה ובהיעדר סנטר אמיתי, הפך דיוויד לי לשחקן הפנים האפקטיבי היחידי של ניו יורק ניקס העונה ובגדול. בעונתו הרביעית ב-NBA הפך הפורוורד הקשוח בעל המראה ה"חנוני" למפלצת דאבל דאבל אימתנית ולריבאונדר השני בטיבו בליגה אחרי דוויט הווארד כשהוא מעמיד ממוצעים עונתיים מרשימים של 16 נקודות ו-11.7 ריבאונדים למשחק ורושם ב-65 משחקים דאבל דאבל בנקודות ובכדורים החוזרים.
 |
| גריינג´ר. הפך מפוטנציאל מבוזבז לשחקן התקפה קטלני (רויטרס) |
|
רוקי העונה
מקום שלישי - או ג'יי מאיו: בחירת המקומות בתחרות הרוקי'ס הייתה אולי הקשה ביותר מבין כולם. מחזור הדראפט המצוין של 2008 הותיר אותנו עם דילמה קשה שכנראה תוציא מכם את המיטב בטוקבקים. מאיו, הקומבו-גארד של ממפיס גריזליס, זכה למקום השלישי בזכות העובדה שהתגבר על לא מעט מכשולים ומבקרים בדרכו לליגה הטובה בעולם ובעונתו הראשונה הצליח להפתיע רבים מבחינה אישית כשסיים את עונת הבכורה כמלך הסלים של הרוקי'ס עם ממוצע של 18.7 נקודות למשחק.
מקום שני - מייקל ביזלי: הבחירה מספר 2 של הדראפט האחרון אפילו לא עולה בחמישייה של מיאמי היט, אבל בדיוק בגלל זה הוא אחד משחקני הספסל המשפיעים ב-NBA. למרות שהוא רק בן 20, ביזלי מוכיח במשחקו בגרות של שחקן ותיק הנמצא לפחות 10 שנים בליגה. הוא משתפר ממשחק למשחק ובחודש האחרון של העונה הגיע לממוצעים מדהימים של 20 נקודות ו-9 ריבאונדים למשחק.
 |
| דריק רוז. הפך לשחקן החשוב ביותר בשיקאגו (רויטרס) |
|
מקום ראשון - דריק רוז: לא רק ביזלי ומאיו התחרו עם רוז על תואר רוקי העונה. גם ראסל ווסטברוק, אריק גורדון וברוק לופז, שעשה השנה פלאים כסנטר הפותח של הנטס, יכולים לראות את עצמם מקופחים בתחרות. אבל לצערנו רק אחד מהכישרונות הנהדרים האלה יכול לזכות בה והתואר שייך לרכז הפותח של הבולס שבעונתו הראשונה בליגה הדיח את קירק היינריך מהתפקיד והפך לשחקן החשוב ביותר בקבוצה.
רוז בן ה-20 נחשב לשחקן שבעתיד יוכל להתמודד כשווה בשווה עם פנומנים כמו כריס פול ודרון וויליאמס, ואת עונת הבכורה שלו ב-NBA סיים עם ממוצעים של 16.8 נקודות, 6.3 אסיסטים, 4 ריבאונדים למשחק וכרטיס לפלייאוף המזרח מהמקום השישי.
השחקן השישי
מקום השלישי - ג'יי אר סמית': הטרייד שהעביר את צ'ונסי בילאפס לדנבר במקומו של אלן אייברסון עשה רק טוב לנאגטס. מי שניצל את עזיבתו של אייברסון בצורה הטובה ביותר הוא הגארד הכשרוני והצעיר שהגיע לליגה היישר מהתיכונים ובעונתו החמישית רושם שיאי קריירה של 15.4 נקודות ו-3.7 ריבאונדים ב-27 דקות למשחק. סמית' בן ה-23 מסתדר מצוין עם היותו מחליף ומסוגל לקלוע ים של נקודות במינימום זמן בדיוק כמו בתחילת השבוע כשהפציץ 45 נקודות ו-11 שלשות ב-30 דקות בלבד על הראש של סקרמנטו קינגס.
 |
| נייט רובינסון. שידרג את מעמדו בצורה דרסטית (GettyImages) |
|
מקום שני - נייט רובינסון: הניקס אומנם רחוקים מלהיות קבוצה מנצחת אבל לפחות הם יכולים להתגאות ב"קריפטונייט", אחד השחקנים המלהיבים בליגה שהפך העונה לאחד משחקני המפתח של הקבוצה. רובינסון, שזכה העונה בפעם השנייה בתואר אלוף ההטבעות של ה-NBA, שידרג את מעמדו העונה בצורה דרסטית והפך לחביבו של המאמן ד'אנטוני, כשהוא רושם ממוצעים של 17.3 נקודות,4.1 אסיסטים ו-3.9 ריבאונדים ב-29.8 דקות למשחק.
מקום ראשון - ג'ייסון טרי: לטרי בן ה-31 לא מעט ניסיון בליגה הטובה בעולם ואותו הוא מנצל היטב כדי לעלות מהספסל של המאבריקס ולעזור לחבריו לשנות את המומנטום של המשחק. למרות שהוא לא בחמישייה הפותחת של המאבס וחוסה בצילו של דירק נוביצקי, טרי הוא הקלע השני בטיבו בקבוצה עם 19.5 נקודות למשחק וכשמאנו ג'ינובילי לא בסביבה ונלחם בפציעות טורדניות, הוא המחליף הטוב ביותר ב-NBA.
מאכזבי העונה
מקום שלישי - ניו אורלינס: נכון שההורנטס עדיין קבוצה צעירה, אבל עם הרכז הטוב בליגה, כריס פול, אפשר היה להשיג קצת יותר ממקום שביעי במערב. בעונה שעברה ההורנטס הפתיעו ונאבקו על ראשות המערב ממש עד סיום העונה. הם דרסו את דאלאס בפלייאוף והפסידו את המקום בגמר המערב במשחק שביעי לסן אנטוניו המנוסה.
העונה כולם ציפו לקפיצת מדרגה, אבל היא לא ממש הגיעה. עדיין, אף אחד לא באמת יופתע אם ניו אורלינס תעבור את דנבר בפלייאוף.
 |
| אלן אייברסון. המעבר שלו לדטרויט הזיק לקבוצה ולו (רויטרס) |
|
מקום שני - אלן אייברסון: בגיל 33 מוצא את עצמו אחד השחקנים הגדולים בתולדות המשחק במצב של חוסר אונים. את התקופה בדנבר ובדטרויט אפשר לסכם בכישלון מוחלט. ההוכחה לכך היא ההצלחה הגדולה של הנאגטס מאז קיבלו במתנה את צ'ונסי בילאפס הווינר תמורתו והעובדה שמי שהצליח להלהיב יותר את הקהל ב"אובורן היל פאלאס" הוא דווקא מיודענו המוכר למשטרה, וויל ביינום.
יותר מכך, הפיסטונס נראים כמו קבוצה גמורה ששנות השיא מאחוריה, ואחרי 5 שנים רצופות בגמר המזרח, הם כנראה ייראו אותו מהבית אחרי שיפסידו בסיבוב הראשון.
מקום ראשון - פיניקס סאנס: כבר שנים שה"שמשות" מנסים להיפטר מתדמית הלוזרית ללא הצלחה. מה כבר לא עשו שם באריזונה המדברית? שינו שיטת משחק, החליפו מאמנים בזה אחר זה, העיפו את ראג'ה בל ובוריס דיאו והביאו את אלוף ההטבעות ג'ייסון ריצ'ארדסון, כדי להחזיר את ההתלהבות, אבל כלום לא הלך. יתרה מכך, הכל קרס תחת הציפיות הגבוהות והסאנס לא יהיו בפלייאוף 2009.
 |
| פיניקס סאנס בפוזה אופיינית. נשארו מחוץ לפלייאוף (רויטרס) |
|
אז נכון שהפרנצ'ייז-פלייר, אמארה סטודמאייר, שוב נפצע וגמר את העונה מוקדם מהצפוי וזה באמת קשה לשחק במרבית שלבי העונה ללא אחד מהשחקנים החשובים ביותר בקבוצה שלך, אם לא החשוב שבהם, אבל זה עדיין לא תירוץ מספיק טוב לקבוצה שנחשבה למועמדת לאליפות ולאור הכישלון כנראה תצטרף להתחיל ולחשוב על בנייה מחדש של כל העסק.