על שולחן הניתוחים: הלייקרס מול בוסטון
גמר ה-NBA הלילה יפגיש בין ההתקפה הטובה ביותר להגנה הטובה ביותר. בראיינט יסחוף או אולי הביתיות תספיק לבוסטון? מי הפייבוריטית? כנסו וגלו
שי לוי
|
קובי בראיינט מול קווין גארנט. הגמר שכולם חיכו לו (רויטרס)
עונת ה-NBA הגיע לקליימקס הלילה ב-4:00 לפנות בוקר. הגמר שעליו כמעט כולם חלמו, הפך למציאות. בוסטון סלטיקס נגד לוס-אנג'לס לייקרס. בפעם האחרונה ששתי הענקיות של הליגה הטובה בעולם נפגשו בסדרת גמר, על הפרקט דרכו אגדות כמו לארי בירד, מג'יק ג'ונסון, קארים עבדול ג'באר, קווין מקהייל, רוברט פאריש, ג'יימס וורת'י ועוד.
גם הפעם לא חסרים כוכבי ענק שיפארו את המפגש המרתק בין שתי היריבות הוותיקות כשהאגדות בהתהוות קובי בראיינט וקווין גארנט יתמודדו ראש בראש על תואר האליפות הנכסף.
לא קל למצוא פייבוריטית ברורה. הסלטיקס הצליחו להפתיע לא מעט אנשים בכך שהצליחו לעבור את דטרויט המנוסה אחרי לא מעט קשיים בסדרות שקדמו לגמר המזרח. הלייקרס לעומתם עשו חיים עד עכשיו ואחרי שדילגו בקלילות על פני דנבר, קיפצו מעל יוטה ועברו בצורה מרשימה את האלופה, סן אנטוניו, יצטרכו החבורה של ה"זאן מאסטר", פיל ג'קסון, להתמודד מול קבוצת ההגנה הטובה ביותר בעולם כיום ומול שלושה כוכבים ענקיים שיעשו הכל ואם צריך אז גם יותר מזה כדי להחזיר את האליפות ל"בוסטון גארדן".
הגמר של השנה הוא גמר קלאסי שיפגיש בין ההתקפה הטובה ביותר (לייקרס) לבין ההגנה הטובה ביותר (סלטיקס). הסלטיקס של השנה נחשבים לאחת מקבוצות ההגנה הטובות בתולדות המשחק. הם הובילו את הליגה במדד ההגנה (כן יש כזה מדד והוא חשוב) בפער גדול ועם ממוצע של 96.2 נקודות מדד. השלישי בכל הזמנים, רק מאחורי הספרס של 2003/2004 והניקס של 92/93.
הלייקרס לעומתם הם קבוצת התקפה מדהימה. את התקפת המשולש של ג'קסון כולם כבר מכירים אבל מאז הגיע פאו גאסול ללייקרס, ההתקפה שלה נראית אחרת. גאסול הכניס מימד אחר להתקפת הלייקרס וזה שחקן בגובה 2.16 שמסוגל לייצר נקודות לעצמו ולאחרים. החוכמה והפירגון של גאסול בהתקפה הדביקה את כולם, כולל את הכוכב הגדול, קובי בראיינט, ברצון למסור וזה עשה להם רק טוב.
לבוסטון, יש את יתרון הביתיות (היקר מפז) ועד כה היא ספגה רק הפסד ביתי אחד מאז תחילת הפלייאוף. מצד שני, קובי בראיינט והלייקרס טרם הפסידו ב"סטייפלס סנטר" בפלייאוף הנוכחי וניצחון חוץ אחד בהחלט יכול להספיק בשביל טבעת נוספת.
חמישיות: התקפת המשולש נגד הביג 3
לוס אנג'לס לייקרס (105.9 נקודות למשחק בפלייאוף, שומרת את היריבות על 99.5 נקודות למשחק):
דרק פישר (10 נקודות למשחק),קובי בראיינט (31.9 נקודות למשחק) ולדימיר רדמאנוביץ' (8.3 נקודות למשחק), לאמאר אודום (14.7 נקודות למשחק), פאו גאסול (17.7 נקודות למשחק).
ההתקפה של הלייקרס נראתה מצוין בפלייאוף וכל חמשת שחקני החמישייה הוכיחו שהם בכושר טוב לקראת הגמר. דרק פישר הוותיק כבר ראה מעמדים כאלה לא מעט בעבר ונחשב לווינר גדול. בנוסף לזה, פישר הוא שומר מצוין ואחד החוטפים הטובים בליגה עם ממוצע של 2.2 גניבות למשחק.
ראדמנוביץ' הוא קלעי שעובד על אוטומט ולא חושב על זה הרבה, דבר שהופך אותו ללא יציב ולצלע החלשה בחמישייה. לעומת זאת ממש לא כדאי לבוסטון להשאיר אותו לבד כי כשהוא מתחמם הוא משנה את המומנטום של המשחק, בעיקר במשחקים שנערכים בסטייפלס סנטר.
לאמאר אודום הוא אחד המפתחות הגדולים של הקבוצה והאקס פקטור של הלייקרס לניצחון בסדרה כולה. פורוורד בגובה 2.10 שיכול להוביל כדור ולקחת יותר מעשרה כדורים חוזרים בממוצע למשחק זה דבר שכל מאמן היה רוצה. הבעיה היא שאודום מרבה "להיחנק" במאני טיים ושהפעם הוא הולך לפגוש את קווין גארנט, שחקן ההגנה הטוב בליגה כיום, פנים מול פנים.
פאו גאסול לא יכול להרשות לעצמו להיראות שוב כמו שנראה מול טים דאנקן והספרס. הפעם זה לא יספיק ואם הלייקרס רוצים לזכות בסדרה הם חייבים את גאסול בכושר של תחילת הפלייאוף. גאסול חייב לנצל את המעמד כדי לשקם את שם ה"לוזר" שיצא לו במולדתו אחרי ההפסד לנבחרת רוסיה בגמר אליפות אירופה האחרונה.
המאבק שלו עם פרקינס המאסיבי חייב להיות בשליטה מוחלטת של הספרדי כי אם לא, הלייקרס בצרות.
אחרון אחרון חביב, תכירו את קובי בראיינט, ה-MVP של הליגה והשחקן שהכי רוצה לקחת אליפות במועדון. קובי נואש להוכיח שהוא יכול לקחת אליפות ללא סנטר ענק בצבע (יותר מרמז על שאקיל) ונמצא בעונת השיא שלו. קובי התבגר השנה ולכל אורך הפלייאוף ראינו שהוא מוכן לתואר.
קובי מוסר יותר, קולע כשבאמת צריך והכי חשוב: מנהיג את הלייקרס בצורה מושלמת. אחרי שהתחמק מהידיים הארוכות של קירילנקו, שבר את שיטות הקונג פו של ברוס בוואן, הפעם מצפה ל"black mamba" מבחן גדול לא פחות - פול פירס, "the truth", שומר מצוין שנהנה מיתרון פיזיות על פני בראיינט ומסוגל לייצר נקודות בדיוק בקצב שלו.
בוסטון סלטיקס (קולעת 91.6 נקודות למשחק בפלייאוף ושמורת את היריבות על 87.3 נקודות למשחק):
ראז'ון רונדו (10.5 נקודות למשחק), ריי אלן (14.2 נקודות למשחק), פול פירס (21.1 נקודות למשחק), קווין גארנט (19 נקודות ו-9.8 ריבאונדים למשחק), קנדריק פרקינס (7.2 נקודות למשחק).
כשדיברו על הסלטיקס לפני העונה ובמהלכה, אז דיברו בעיקר על השילוש הקדוש. אלן, פירס וגארנט. למרות פתיחה די צולעת לפלייאוף הנוכחי הסלטיקס מגיעים לסדרת הגמר בכושר שיא ובסדרה מול הפיסטונס הראו שהם לא ביג 3 אלא ביג 5 כששני הצעירים, ראז'ון רונדו וקנדריק פרקינס, מהווים חלק חשוב ביותר בהתקפה ובעיקר בהגנה של הקבוצה.
רונדו הצעיר הוא רכז בתחילת דרכו. עדיין חסר אחריות לעיתים ולוקה מאוד ביכולת הקליעה, דבר שמאפשר לקבוצות היריבות להשאיר אותו בהרבה מקרים פנוי לחלוטין. לעומת זאת, מדובר באחד השומרים הטובים שנראו בפלייאוף האחרון והוא מרכיב חשוב מאוד במשחק ההגנה המצוין של הקבוצה. בנוסף לזה, הרכז הצעיר הוא מוסר טוב מאוד (6.6 אסיסטים למשחק בפלייאוף) וריבאונדר מצוין יחסית לגובהו (1.85 בלבד שלוקח יותר מ-4 ריבאונדים למשחק). הוא אימלל את החיים של צ'ונסי בילאפס ובהחלט יכול וצריך לנצל את יתרון המהירות שלו מול דרק פישר הקשיש.
ריי אלן היה השחקן הכי מושמץ בסלטיקס מאז החל הפלייאוף. אלן לא הצליח למצוא את הקליעה שלו בשתי הסדרות שהובילו לגמר המזרח אבל עשה המון דברים אחרים שעזרו לסלטיקס להגיע לשם. אלן הצליח להיכנס לקצב הרגיל שלו בהתקפה רק במשחק 2 של גמר המזרח, דבר שלא עזר להם לנצח את המשחק אבל הוכיח את עצמו בהמשך כמשתלם ביותר. מאותו משחק אלן השתחרר ומול הלייקרס הוא חייב להמשיך באותו הקצב אם הוא רוצה טבעת ראשונה.
פול פירס הוא ללא ספק שחקן ההתקפה החשוב ביותר של הסלטיקס בפלייאוף השנה. משחק 7 הבלתי נשכח שלו מול לברון ג'יימס והקאבס עדיין חקוק בזיכרון וכעת, בעונתו התשיעית בליגה (כולן כסלטיק), עומד "האמת" לראשונה בפני מעמד הגמר ובפני משימת חייו. המשימה נקראת: להצר את צעדיו של קובי בראיינט והיא תיפול בעיקר עליו כי הוא צפוי לשמור אותו אישית. לפירס יש כלים לא רעים כדי לעשות את זה. הוא גבוה מבראיינט, חזק ממנו ולמרות שהוא טיפה יותר איטי ממנו, הוא בהחלט יריב מעולה למאמבה.
קווין גארנט הוא שחקן הגנה הטוב ביותר שיש כיום כנראה בעולם כולו. למרות גילו היחסית מתקדם (32) לגארנט נשאר עוד המון דלק במיכלים. הוא המנהיג של הגנת הסלטיקס ואולי האדם הכי רעב כרגע לטבעת אליפות מתוך כל שחקני שתי הקבוצות. הוא הצלע הכי בטוחה במשולש ההתקפה של דוק ריברס והראה עד עכשיו יציבות לכל אורך הפלייאוף.
 |
| פול פירס. צריך לעצור את קובי (gettyimages) |
קנדריק פרקינס הפתיע את כולם בסדרת גמר המזרח עם יכולת מצוינת משני צידי המגרש. הסנטר הצעיר (2.10, בסה"כ בן 23) הוא החוסם הכי טוב של הקבוצה בפלייאוף עם 1.4 חסימות למשחק. בסדרה מול הפיסטונס נתן פרקינס את הערך המוסף עם 9.3 נקודות ו-9.2 ריבאונדים בממוצע למשחק והגנה נהדרת בצבע. יכולת דומה שלו מול הקו הקדמי של הלייקרס יכולים להיות ההבדל בין אליפות לאכזבה.
ספסלים: הצעירים הרעבים של הלייקרס או הניסיון של הסלטיקס?
לא מעט אנשים טוענים שללייקרס יש ספסל עמוק יותר משל הסלטיקס וזה בהחלט יתרון גדול כשמגיעים לסדרת גמר עם יותר שחקנים ברוטציה אבל האם זה נכון שלייקרס יתרון בספסלים? לא בטוח בכלל. בעיקר אם מסתכלים על הספסל של ג'קסון היטב ומגלים שם לא מעט שחקנים צעירים וחסרי ניסיון שמעולם לא ראו בעיניים גמר.
הגארד הסלובני, סאשה וויאצ'יץ', נמצא בכושר קליעה מצוין לכל אורך העונה והפלייאוף. השמירה הכפולה על שחקנים כמו בראיינט וגאסול משאירה אותו חופשי בלא מעט מצבים והפירגון של שני הכוכבים הגדולים יגרום לכך שקלעי כמו וויאצ'יץ' יהיה על המגרש לא מעט.
לוק וולטון התחיל מצוין את הפלייאוף וקלע 14 נקודות למשחק בסדרה מול הנאגטס אבל מאז רק הלך ודעך (פחות מ-5 נקודות למשחק מול הספרס והג'ז). וולטון הוא בורג חשוב במשחק של הלייקרס ומשחק כמעט 20 דקות בממוצע למשחק. הוא מוסר מצוין, שומר חכם והלייקרס חייבים אותו במיטבו הפעם.
אחת הבשורות הטובות שקיבל פיל ג'קסון בסדרה מול האלופה היוצאת היא חזרתו לעניינים של הרכז היהודי, ג'ורדן פארמר. בסך הכל בעונתו השניה בליגה הראה הרכז הצעיר שהוא כן יכול לעמוד במעמדים גדולים ובסדרת גמר המערב קלע 8.5 נקודות למשחק באחוזים נהדרים מכל הטווחים .
בהיעדרו של הסנטר המבטיח, אנדרו ביינום, ללייקרס יש את רוני טוריאף ודי ג'יי אמבנגה (שזכור לנו לטובה ולרעה מהמפגשים של נבחרת ישראל מול נבחרת בלגיה בטורניר ההזדמנות האחרונה), שני סנטרים הנקראים בשפת הרחוב "נגרים". לקלוע הם לא כל כך יודעים, גם לחבר מסירה כמו שצריך לא ממש, אבל אם צריך להרביץ או לקחת ריבאונד אז שני החבר'ה המגודלים שהגיעו מצרפת וקונגו הם פיתרון לא רע עבור פיל ג'קסון.
הספסל של הסלטיקס לעומת זאת הוא שילוב של צעירים וותיקים. השחקן הכי בולט שעולה מהספסל הוא הפורוורד האתלטי, ג'יימס פוזי. פוזי היה בורג חשוב באליפות של המיאמי היט לפני שנתיים והוא אמור להיות חשוב מאוד גם הפעם, בעיקר בתור השחקן שאמור לעלות ולשמור את קובי בראיינט. פוזי הוא שומר מעולה וקלע טוב משלוש.
סאם קאסל הלא נגמר הוא הווינר של דוק ריברס ואחד מהשחקנים החכמים ביותר בסלטיקס. לקאסל יש את היכולת לעלות מהספסל ולשנות את המשחק. אחרי שלקח 2 אליפויות בשתי העונות הראשונות שלו בליגה, נכשל קאסל ב-11 השנים שלאחר מכן לשחזר זאת וזאת יכולה להיות ההזדמנות האחרונה עבורו להשיג את השלישית.
פי ג'יי בראון חשב שהוא כבר סיים את הקריירה אבל טלפון אחד מדוק ריברס החזיר אותו לחיים. ככל שהעונה נכנסה לשלבים המכריעים מקבל הניסיון של בראון עדיפות על פני הכישרון של ליאון פואו וכרגע גם די מוכיח את עצמו. אדי האוס הוא אחד שיעלה למגרש כשכלום לא הולך. הקלע נמוך הקומה הוא אנרג'ייזר שיודע את מלאכת הקליעה מבחוץ אבל לא יותר מזה ולכן נדחק לקצה הספסל. גלן "ביג בייבי" דייויס הוא חוטב עצים לא קטן בכלל והתשובה של הסלטיקס לרוני טוריאף המפחיד.
עמדת המאמן: העשירית של פיל או הראשונה של ריברס?
אין ספק שהיתרון כאן הוא של הלייקרס. ברור לכולם שפיל ג'קסון הוא מאמן טוב יותר, מנוסה יותר וחכם יותר מדוק ריברס שמגיע בפעם הראשונה בחייו לגמר ה-NBA בתור מאמן. ג'קסון, אולי המאמן הטוב ביותר בתולדות המשחק, הצליח להיכנס השנה לבראיינט למוח והחיבור שלו עם שחקני הקבוצה הוא מושלם. אין שחקן שלא בוטח לגמרי במאמן האגדי וזה יתרון ענק כשמגיעים לשניות האחרונות.
ריברס הוא לא טקטיקן גדול אבל הוא מה שקרוי "מאמן של שחקנים". ריברס יודע שעם כמות הכישרון שיש לו בקבוצה הוא צריך פחות לאמן ויותר לדאוג שכולם יהיו מרוצים ומצליח לא רע בכלל עד עתה. לריברס יש לפחות שני מאמנים על המגרש (גארנט ופירס) ואחד על הספסל (סם קאסל) כך שלא חסרים אנשים שידברו ויהיו אחראים על המגרש ומחוצה לו בבוסטון.
כל הזכויות שמורות 2025-1999 © סיטינט בע"מ
/* LAST / NEXT ROUNDs */