נגמר שלב ביורוליג, זמן הסיכומים

ערן סלע מסכם את שלב הבתים: וילנה הפתיעה, בולוניה איכזבה, גרשון על הקרשים, בלאט מדשדש. מי פרץ? מי דעך? מי מקור לגאווה? כנסו והגיבו

ערן סלע | 01/02/2008 13:13

פרייס בנוקיה. וילנה הפתעת הסיבוב (יניב סופר)

שלב הבתים הגיע לסיומו, ואפשר לסכם אותו מאלף ואחד כיוונים וזוויות. הנה כמה קטגוריות שכדאי להעיף לעברן מבט נוסף בתום 14 מחזורים, ורגע לפני הגרלת הטופ 16 ביום שני במדריד.

הקבוצה המפתיעה

ריטאס וילנה. לליטאים אין מקום משוריין ביורוליג, וגם העונה הם כאן אך ורק בזכות צירוף מקרים שפתח בפניהם את הדרך להגיע כפינאליסטית של גביע יול"ב בשנה שעברה, אבל הכדורסל שלהם מצוין. וילנה סיימה בראש בית ב', לפני מכבי ת"א, מלאגה ואפס פילזן שנחשבו בעלות סיכויים טובים ממנה.

לריטאס יש אולם גדול ומודרני, קהל נלהב וליטא היא מדינת כדורסל לפני כל ספורט אחר. עם יכולת כזו ותנאים כאלה, מן הראוי שיהיו למדינה הזו שתי נציגות בליגה האירופית הבכירה.

הקבוצה המאכזבת
וידיויצ'י בולוניה. האיטלקים עברו משבר גדול לפני כמה שנים ונמחקו לגמרי ממפת הכדורסל האירופי. הם שיחקו בליגה האיטלקית השנייה, חזרו לראשונה וניסו להתייצב ולהתארגן מחדש, כדי לחזור לימים הגדולים של המועדון שבשיאו זכה בליגה האירופית ב-1998 וביורוליג ב-2001 עם שמות מהגדולים ביותר באירופה, ועוד הספיק להגיע לגמר היורוליג ב-2002.

פסקואלי, מאמן בולוניה. אכזבת הסיבוב (אתר היורוליג)

בפועל, אכזבה גדולה. הקבוצה בנויה מחומר שחקנים שאינו עומד ברמה הנדרשת, וספגה תבוסות גדולות בעיקר במשחקי וגם בבית. מאזן של שני ניצחונות בלבד עבור מועדון איטלקי, ובטח בעל מסורת מפוארת כל כך, אומר הכל. יש עוד הרבה מאכזבות, אגב, התואר המפוקפק הזה לא שייך אך ורק לבולוניה.

ההידרדרות
שלושה הפסדים רצופים במשחקי האחרונים של שלב הבתים קבעו, שאולימפיאקוס תסיים במקום החמישי בלבד. וזה לאחר שבתחילת העונה היו לקבוצה של פיני גרשון מחשבות ושאיפות לסיים ראשונים בבית א'. בסופו של דבר, אולימפיאקוס היא השם הגדול היחיד שהפסיד לסופוט החלשה, ורשמה רק ניצחון חוץ אחד וגם הוא הושג נגד בולוניה, אחת הקבוצות הגרועות ביורוליג העונה. כקינוח מריר מאוד הגיע הפסד ביתי נגד סיינה וסגר את שלב הבתים עבור היוונים במאזן 7:7 בלבד, רחוק מאוד מהמטרות שאולימפיאקוס הציבה לעצמה.

הפציעות הרבות ודאי שלא עזרו, בעיקר של מצ'יאוסקאס ששוב התברר, שלא בטובתו, שאי-אפשר לבנות עליו לאורך זמן, כנראה. גם תקציב גדול יותר וריענון מאסיבי של הסגל לעומת העונה שעברה לא עוזר בשלב הזה.

שומרת על הכבוד
הכדורסל האיטלקי כולו בנסיגה. מספיק לציין ששחקנים שהופיעו בתחתית ליגת העל בישראל (מרקוס האטן) או כאלה ששוחררו מהקבוצות שלהם כאן (רון סליי, תמאר סליי) מוצאים פרנסה היום בליגה האיטלקית הראשונה. מילאנו ובולוניה ביישו את עצמן ואת המדינה ממנה הן מגיעות, בעוד רומא עלתה במזל רב לשלב הבא אבל הספיקה לפחות לרשום צמד ניצחונות נדיר על פני שתי האלופות – פנתינאיקוס של היורוליג וריאל מדריד, מחזיקת גביע יול"ב.

שון סטונרוק. סיינה הצילה את כבוד הכדורסל האיטלקי (אתר היורוליג)

מי שטרחה והצילה את כבוד הכדורסל האיטלקי היא סיינה, האלופה, קבוצה נהדרת ששמרה על שלד השחקנים העיקרי שלה מהעונה שעברה ומודרכת בידי מאמן, סימונה פיאניג'אני, שמבסס את עצמו בצמרת המאמנים האירופיים. סיינה סיימה שנייה בבית שכלל את צסק"א, טאו ויטוריה ואולימפיאקוס, וזה הישג יפה.

מלך הסלים
כמעט כרגיל בכדורסל, הסקורר העיקרי מגיע מקבוצה קטנה שלא הולכת רחוק. הפעם זה מארק סליירס, הפורוורד האמריקאי של רואן, שסיים את שלב הבתים עם 21.8 נקודות. במקום השני עם 18.1 למשחק מדורג הגארד דיווריק ספנסר מבולוניה, הוכחה נוספת לכך שהקלעים המצטיינים משחקים בקבוצות בלי יומרות. לעומת זאת, עבור הליגה הצרפתית זה היה מספיק: בעונה שעברה הם שיתפו פעולה יחד ברואן וזכו באליפות.

הפריצה
ניקולה פקוביץ', הסנטר בן ה-21 של פרטיזן בלגרד, הראה העונה נוכחות פנטסטית בצבע הן מבחינה פיזית והם מבחינה טכנית, והוא עשוי להצטרף לפנתינאייקוס בעונה הבאה. העונה הוא העמיד ממוצעים של 17.9 נקודות ו-8 ריבאונדים, לעומת 4.8 ו-2.5 בלבד בעונה שעברה. הבמה התפנתה עבורו לאחר העזיבה של פרדראג דרובניאק וקוסטה פרוביץ', והוא קיבל 28 דקות בממוצע למשחק.

בסך הכל, זו היתה העונה השלישית של פקוביץ' ביורוליג ופרטיזן בלגרד צריכה כבר להתכונן למהלך הבא שהיא מבצעת כל כך הרבה שנים בהצלחה: להכין לשנים הבאות את האיש הגדול הבא בצבע, עד שגם הוא יפרח ויעזוב לטובת הצעה כספית גדולה מאחת הקבוצות הגדולות.

הדעיכה
דאמיר מולאומארוביץ' מציבונה זאגרב היה בעבר אחד השחקנים הקרואטים הטובים ביבשת. הוא שיחק בהצטיינות, בין השאר, במועדונים מובילים כמו אפס פילזן, פורטיטודו בולוניה, וגם בפנתינאייקוס איתה זכה באליפות היורוליג ב-2002. העונה הוא חזר לציבונה זאגרב, אבל נראה כמו צל של עצמו ברוב המשחקים כולל השניים נגד מכבי ת"א. היו לו יותר איבודים מאסיסטים, רק 29% לשלוש ו-63% מקו העונשין. בגיל שמתקרב ל-34, הוא כבר לא מתאים לקבוצות רציניות ביורוליג.

מולאומורוביץ'. נראה כמו צל של עצמו (אתר היורוליג)

מדשדש בבינוניות
דייויד בלאט הגיע לעונה הזו כאלוף אירופה עם נבחרת רוסיה והציפיות סביבו האמירו, אבל פילזן שיחקה כדורסל בינוני רוב הזמן, סבלה מפציעות ומסגל קצר יחסית ולקח לה זמן להתייצב, אולי בגלל ההצטרפות המאוחרת של המאמן לקבוצה.

בצד החיובי, פילזן יכולה לרשום לעצמה צמד ניצחונות על מובילת הבית, ריטאס וילנה, והיא היחידה שעשתה זאת. העתיד אולי יסמן דברים טובים יותר לפילזן, אבל התחושה שהיא שהסגל שבנה בלאט בפילזן העונה לא מספיק חזק כדי ללכת רחוק.

ציוני דרך
מרקוס בראון, שמשחק העונה בז'לגיריס קובנה, חזר להיות מלך הסלים של היורוליג במתכונתה הנוכחית (מאז שנת 2000). אחרי פציעה ארוכה הוא חזר לשחק בסוף העונה שעברה במלאגה, והעונה כבר הראה כושר קליעה מלא.

בראון, שיהיה העונה בן 34, משחק עונה שמינית ברציפות ביורוליג, אחרי שעבר קבוצות שונות וביניהן צסק"א מוסקבה, מלאגה ואפס פילזן. הוא ניצל גם את עזיבתו של המתחרה העיקרי שלו, לואיס סקולה, מטאו ויטוריה לטובת יוסטון רוקטס.

עוד נתון חשוב נקבע במהלך העונה, כשמירסאד טורצ'אן מפנרבחצ'ה-אולקר, מלך הריבאונדים של היורוליג מאז שנת 2000, חצה את גבול ה-1,000.

מקור לגאווה
רביב לימונד הראה בלה מאן הרבה משחקים טובים. זו העונה הראשונה שלו באירופה והוא הכדורסלן הישראלי הראשון שמגיע מחוץ למכבי ת"א (להבדיל מעודד קטש בפנתינאייקוס בזמנו ויותם הלפרין בלובליאנה), שנהנה מעונת מוצלחת בקבוצה זרה. לימונד היה גם הישראלי הראשון שהגיע עם הקבוצה שלו להתארח בהיכל נוקיה במסגרת היורוליג.

בשורה התחתונה, הוא סיים את שלב הבתים במקום הרביעי בין כל מוסרי האסיסטים עם 4.1 בממוצע למשחק. הוא הוסיף 10.5 נקודות, 45.7% לשלוש נקודות וכמעט 85% מקו העונשין. נתונים טובים מאוד לעונת בכורה.

בקו אחד
רוב ההערכות טוענות, שריאל מדריד אינה מאותו סדר גודל של צסק"א מוסקבה ופנתינאייקוס, שתי הקבוצות שסיימו את שלב הבתים עם המאזן הטוב ביותר (2:12). בין השאר, בגלל עמדת המאמן. בעוד בקבוצות הגדולים עובדים אטורה מסינה וז'ליקו אוברדוביץ' המנוסים, בריאל עושה חואן פלאסה עונת בכורה ביורוליג (אם כי צריך לזכור שכבר בעונה הראשונה שלו בקבוצה הוא הוביל את ריאל לזכייה בגביע יול"ב ואליפות ספרד).

בינתיים, ריאל ניצחה את פנתינאייקוס בבית והפסידה לה ביוון. בשני המקרים המשחקים היו צמודים מאוד. ולא לשכוח: היא זו שתארח העונה את הפיינל פור, ונראה שגם תגיע לשם בסופו של דבר.

הוספת תגובה

טוען תגובות...