עד המוות - טרגדיות בספורט

מותו של צ'סוואה נסופוואה, חלוץ הפועל ב"ש, ממשיך שרשרת טרגדיות הקשורות לעולם הספורט. ONE מביא סקירה מקיפה של מקרי מוות על המגרש ומחוצה לו

אלעד בן טוב ודורון טימור | 29/08/2007 21:49

נסופוואה עם דודו פלס. עוד טרגדיה נוראית לעולם הספורט (גבע תלם)

מותו הטראגי והכואב של חלוץ הפועל ב"ש, צ'סוואה נסופוואה, שהנחית הלם על העיר הדרומית, הוא הטרגדיה האחרונה מני רבות הקשורות לעולם הספורט.

נסופוואה הוכרז כמת רק יממה לאחר שהוכרז מותו של אנטוניו פוארטה, מגנה של סביליה, שלקה בדום לב במהלך המשחק מול חטאפה ונפטר בביה"ח לאחר שנאבק על חייו. רק בשבת האחרונה נהרג ריי ג'ונס בן ה-19, חלוצה של ק.פ.ר. (קבוצתו של בן סהר) בתאונת דרכים.

גם בארצות הברית אירע בשבוע שעבר מוות טראגי כאשר אדי גריפין, שחקנה של המינסוטה טימברוולבס, התנגש עם רכבו ברכבת ונהרג.

בארץ לא היו מקרים רבים מדי של מוות בספורט, אך אנו זוכרים היטב את התמוטטותו של מני לוי, שחקנה של מכבי ת"א, במשחק מול בית"ר ירושלים, שבעקבותיה הפך לצמח ואת רציחתו של מרדכי קינד, עליה מפורט בהמשך הכתבה. נזכיר גם את האחים דניאל ולירן לוזון, ששיחקו במחלקת הנוער של הפועל ת"א ונפטרו בעקבות אירועים בליבם, בהפרש של שלוש שנים זה מזה.

רק השבוע: מוות בספרד והלם בסביליה
רק אמש הלך לעולמו אנטוניו פוארטה, מגינה של סביליה, שצנח במהלך משחקה של סביליה מול חטאפה במסגרת המחזור הראשון של הליגה הספרדית.

השחקן בן ה-22 נפל לדשא בדקה ה-30 של המשחק (1:4 לסביליה) לאחר שלקה בדום לב ואחרי טיפול של מספר דקות של הצוות הרפואי, שהצליח למנוע ממנו לבלוע את הלשון, הוא התאושש.

אלא שאחרי שירד מהמגרש בכוחות עצמו, פוארטה התמוטט פעם נוספת בחדר ההלבשה של סביליה והובהל לבית-חולים מקומי, שם טופל במחלקת טיפול נמרץ. אתמול חלה הרעה במצבו עד שכאמור הוא נכנע.

הכישלון הוביל לרצח
דארנט וויליאמס סיים את העונה השניה שלו בליגת הפוטבול. זאת כנראה גם היתה הבעיה הגדולה של הקורנרבק של דנבר ברונקוס.

כמה שעות לאחר שהיה שותף לכישלון הדרמטי של קבוצתו, שלא הצליחה להעפיל לפלייאוף של ה-NFL, הוא שילם על כך בחייו. השחקן בן ה-24, שיצא לחגוג את השנה החדשה במועדון לילה בדנבר, נכנס בסיום המסיבה ללימוזינת הפאר שלו אבל נורה מרכב חולף ומת במקום.

הרצח של וויליאמס גרם להלם בארצות-הברית, אך הקורנרבק המבטיח הוא לא הספורטאי הראשון שנרצח בעקבות יכולתו על המגרש.

השער הגורלי של אסקובר
נבחרת קולומביה הגיעה לבואנוס איירס ב-5 בספטמבר 1993 והנחילה לנבחרת ארגנטינה את התבוסה הביתית הגדולה ביותר שלה בהיסטוריה. קרלוס ולדרמה, פאוסטינו אספרייה, אדולפו ולנסיה ויתר הכוכבים הצהובים נתנו לארגנטינים חמש חתיכות בלתי נשכחות וסומנו כנבחרת הטובה בדרום אמריקה. זה היה ללא ספק ערב השיא של הכדורגל הקולומביאני.

הניצחון הגדול בבירת ארגנטינה יצר ציפיות עצומות מהנבחרת. 4 שנים לאחר שהעפילה לראשונה לשלב השני בגביע העולם, האוהדים דמיינו שהנבחרת שלהם מועמדת להעפיל לשלבים הגבוהים במונדיאל, שנערך בקיץ 1994 בארצות-הברית. אפילו פלה הימר עליהם כפייבוריטים. וכמאמר המשורר, כגודל הציפיות - גם גודל האכזבות.

קולומביה, שפתחה את המונדיאל עם הפסד 3:1 לרומניה, התייצבה ב-22 ביוני בלוס-אנג'לס למשחק של להיות או לחדול מול הנבחרת המארחת. 34 דקות לאחר מכן, המילים הללו הפכו לרלוונטיות הרבה יותר עבור המגן אנדרס אסקובר, שהכניע את השוער שלו, אוסקר קורדובה, והעניק לאמריקנים יתרון 0:1 בדרך לניצחון 1:2, שסיים את דרכם של הקולומביאנים מוקדם מהצפוי.

עשרה ימים לאחר מכן, אסקובר בן ה-27 נכנס למועדון "אל אינדיו" בעיר מדליין ונורה למוות. חברתו סיפרה מאוחר יותר שהמתנקש ניגש לעברו של המגן וצעק "גול" בשעה שירה את כל אחד מ-12 הכדורים, שחדרו לגופו של השחקן. המגן, שכונה "הג'נטלמן של הכדורגל" ו-"מספר 2 הבלתי מנוצח", שילם ביוקר על הטעות שביצע רק כמה ימים קודם לכן בלוס-אנג'לס.

הומברטו מוניוז קסטרו נמצא אשם ברצח וביוני 1995 הוא נשפט ל-43 שנים בכלא, אך בקולומביה כמו בקולומביה, עונשו של הרוצח קוצץ ל-26 שנים וב-2005 הוא שוחרר על התנהגות טובה לאחר 11 שנים בלבד מאחורי הסורגים.

אסקובר לא לבד
פרשני הכדורגל משתעשעים מדי כמה שנים בסיכוייה של נבחרת ישראל לשחזר את ההעפלה ההיסטורית למונדיאל. ההזדמנות הטובה ביותר לכך עד היום התקבלה לפני 16 שנים וחצי כשהכחולים-לבנים העפילו לצמד משחקי הכרעה מול קולומביה והחמיצו את ההזדמנות רק בגלל שער של אלביירו אוסוריאגה בבראנקייה (והחמצה נוראית של רוני רוזנטל בגומלין).

אותו אוסוריאגה אמנם הודח מהסגל הקולומביאני לטורניר הגמר באיטליה בגלל בעיות משמעת, אך הציג יכולת מעולה בשנות ה-90. החלוץ, שכונה "זכר היונה", הצטרף לאינדפנדייטה הארגנטינית לאחר תקופה קצרה במלאגה הספרדית, וזכה איתה בגביע הסופר-קופה, שבו השתתפו מחזיקות גביע הליברטדורס של כל הזמנים. בהמשך, הוא נדד בין ליגות דרום אמריקה השונות, הושעה לשנתיים לאחר שנטל קוקאין, חזר לשחק ואף שקל לעבור לליגה הסינית.

התוכניות של החלוץ בן ה-37, שהספיק גם לשבת במעצר על גניבת אופנוע במהלך הקריירה הענפה שלו, נקטעו לפני שלוש שנים לאחר שהחלוץ נורה שבע פעמים בגבו בשעה ששיחק קלפים עם חבריו בביתו שבעיר קאלי, הובהל לבית-החולים כשהוא פצוע אנושות ומת שם מפצעיו.

שנתיים לאחר מכן, הצטרף גם אלסון בסרה לרשימה הלא מכובדת של כוכבי נבחרת קולומביה שסיימו את חייהם מוקדם מהצפוי. החלוץ בן ה-27 נורה למוות ביחד עם חברו, אלכסנדר ריוס, בשעה שבילו יחד במועדון בקרטחנה לאחר שהסתכסך עם גורמים מפוקפקים. בסרה היה חלק מסגל הנבחרת בטורניר הקופה אמריקה, שבו היא זכתה ב-2001, ואף שותף בכמה משחקים במוקדמות המונדיאל האחרון.

מ-ל-ח-מ-ה
אם מדינות דרום אמריקה מזכירות את המערב הפרוע, הרי החיים בעיראק הם סוג של רולטה רוסית. בימים בהם נהרגים עשרות אנשים מדי יום, אף אחד לא יכול לראות את עצמו בטוח ברחובות בגדד. בשנה האחרונה, ארגוני הטרור במדינה השסועה החליטו להטיל את יהבם גם על אנשי הספורט המקומי.

בחודש מאי נרצח מאמן קבוצת אל-מינה, עבד א-זהארה, וכעבור חודשיים, חמושים שהתחפשו לשוטרים פרצו לישיבת הוועד האולימפי וחטפו את יושב-ראש הוועד ו-30 בכירים נוספים.

בעקבות האירועים, התפטר מאמן נבחרת הכדורגל, אכרם סלמאן, לאחר שקיבל איומים על חייו, אך שוכנע על-ידי ההתאחדות לשוב לקווים. לקראת סיום השנה, נרצחו גם השופט, חזים חוסיין, ושחקן נבחרת הכדורעף לשעבר, נאצר שמיל. בהמשך, ספורטאי ומאמן נחטפו והוכו, ולסיום, סדאם חוסיין נתלה בתקווה לשנה רגועה יותר על הדשא העיראקי.

שלושה שערים קטלניים
לא רבים שמעו על המדינה בנין, שנמצאת במערב אפריקה, עד שביום בהיר נרצח שם שוער כדורגל. ולא סתם שוער, אלא שוערה של נבחרת הנוער, ששילם ביוקר על כך שספג שלושה שערים במדי הנבחרת באליפות אפריקה לנוער, שנערכה בבנין עצמה.

סמיו יסופו בן ה-18, שכונה "קמפוס", נחשב לשוער העתיד של המדינה הצנועה ובינואר 2005 הוא פתח בהרכבה של הנבחרת. לצערו, הוא ספג שלושה שערים ונבחרתו הובסה 3:0 על-ידי נבחרת ניגריה. בסוף אותו שבוע, בשעה שיצא לשאוף אוויר צח ליד המלון בו השתכנה הנבחרת בעיר הגדולה במדינה, קוטונו, הוא נורה למוות בידי אוהדים, שכעסו על השערים שספג.

הרצח גרם להלם גדול. מזכ"ל פיפ"א, ספ בלאטר, כתב הספדים, אבל החגיגה היתה חייבת להימשך. שחקני בנין ענדו סרטים שחורים ונעצרו רק בשלב חצי הגמר, שבו הפסידו לנבחרת מצרים, שלא התחשבה באבל על "קמפוס" והכניעה את הנבחרת המקומית בפנדלים.

גם בהודו אין פרות קדושות
סייד מודי הרגיש שהוא על גג העולם. אלוף הודו בבדמינטון בדיוק השלים את זכייתו השמינית בתואר ונראה שלא קיים בדמינטונאי אחד בכל רחבי חצי האי, שיכול לגבור עליו. מלך כדור הנוצית של הודו כיכב גם מחוץ למגרש כשהתחתן עם אמיטה קולקארני, אלופת הודו בבדמינטון בעצמה, אך ב-1988 הטלנובלה נקטעה באופן דרמטי.

מודי נורה למוות בסמוך לאצטדיון קיי-די סינג באבו בלוקנואו, אך זה עדיין לא סוף הסיפור. המשטרה עצרה את מנהיג הקונגרס לשעבר, סנג'אי סינג, בחשד שהוא היה זה שרצח את האלוף. כמה חודשים לאחר מכן, התחתן אותו סינג עם... אמיטה קולקרני.

סוף פסוק? עדיין לא. כעבור שנתיים, שיחרר בית-המשפט את סנג'אי סינג והורה לעצור את אכילש סינג. 16 שנים חלפו וגם אותו אכילש שוחרר לאחר שבית-המשפט העליון של הודו קבע שלא הוא רצח את מודי, וכנראה שהתעלומה באשר לזהות הרוצח לא תיפתר לעולם.

ימים אפלים בספרד
ג'וזף סוניול אי גריגה היה איש בארסה בכל רמ"ח איבריו. כבן למשפחה קטאלונית גאה, מינויו לנשיא קבוצת הדגל של חבל הארץ המקופח היה טבעי. הימים היו ימי שלטונו של הגנרל פרימו דה-ריברה, שהטיל הגבלות חמורות על השאיפות הלאומיות של תושבי קטאלוניה.

המשטר בספרד אסר אז את השימוש בדגל הקטאלוני, חייב בדיקה משטרתית על גופו של כל חבר הנהלה והכריח את הכרוז לדבר ספרדית.כמנהיג קטאלוני, סוניול פרסם מאמרים בעיתונו "לה ראמבלה", שבהם קרא לשילוב הספורט והפוליטיקה.

"לדבר על ספורט זה לדבר על גזע, ההתלהבות והמאבק האופטימי של הנעורים", הוא כתב, "לדבר על אזרחות זה לדבר על תרבות קטאלונית וליברליזם". ב-1931 הוא נבחר לנציג המפלגה הקטאלונית החדשה בפרלמנט הספרדי, וכעבור ארבע שנים לנשיא בארסה.

בנאום ההכתרה, סוניול טען שלא יתן לפוליטיקה להפריע לו בעבודתו, אך למעשה, למרות כל אהבתו לספורט, סוניול היה קודם כל פוליטקאי, וראה בבארסה כלי להשגת מטרותיו.

מבחינת כדורגל, תקופתו של סוניול לא היתה טובה במיוחד, אך לספרי ההיסטוריה של קאמפ-נואו הוא נכנס בעקבות אירועי ה-6 באוגוסט 1936. כמה שבועות קודם לכן, פרצה מלחמת האזרחים בספרד וסוניול נסע לאיזור ולנסיה כדי להביע את תמיכתו במתנגדי המהפכה של פרנקו.

במהלך ה"טיול" ברחבי ספרד, הנשיא נתקל במוצב של חיילי פרנקו, נחטף, עוכב ונורה למוות. "על פי מידע שנמסר לנו הוא הוצא להורג על ידי כיתת יורים ב- 10 באוגוסט, אחרי הקילומטר ה- 50 של דרך קורונה", סיפרו מאוחר יותר פקידים שהיו באזור, אך נסיבות היעלמותו נותרו עלומות עד היום.

גורלו של סוניול המשיך להיות מקור להשערות וספקולציות ונשמר בסוד עד למותו של הדיקטטור פרנקו ב-1975. משום מה, מאז ועד היום, הנהלת ברצלונה מתעלמת מאירועי אותן שנים.

שני כוכבים שקרסו על הדשא
סיפור טרגי נוסף הוא סיפורו של שחקנה ההונגרי הבינלאומי של בנפיקה מיקלוס פהר. ב-25 לינואר, 2002 יצא פהר עם קבוצתו למשחק חוץ בגימרייאש מול קבוצת ויטוריה המקומית. לרוע המזל, זה היה משחק האחרון בקריירה של החלוץ ההונגרי.

בתוך תוספת הזמן של המשחק שלף השופט כרטיס צהוב לעברו של פהר, לפתע החל פהר להתפתל ובבת אחת קרס על הדשא. רופאי הקבוצה הבחינו כי השחקן לקה בדום לב והחלו מבצעים בו החייאה. ברגעים אלו גם הקהל במגרש החל להבין את חומרת המקרה של פהר.

אמבולנס נכנס לכר הדשא לפנות את פהר. התקשורת הפורטגולית עידכנה במשך כל הים לגבי מצבו של השחקן. קרוב לחצות נאלצו הרופאים לקבוע את מותו. בן 24 היה החלוץ המוכשר במותו.

גורל נוראי דומה היה גורלו של מארק ויויאן פו שחקן נבחרת קמרון ומנצ'סטר סיטי שהתמוטט במהלך משחק נבחרתו עם קולומביה בגביע הקונפדרציות.

האסון המדובר קרה ב-26 לינואר, 2003. בדקה ה-71 של המשחק קרס פו על הדשא ועל אף הטיפול הרפואי המהיר שקיבל הוא מת זמן קצר לאחר מכן בבית החולים. בהמשך התגלה שהחדר הימני בליבו של פו היה גדול מהרגיל ולמעשה תמיד היה בסכנה מתמדת לאירוע לב בעת מאמץ פיזי.

מותו של פו היווה שוק עצום בעולם הכדורגל. מחווה מרגשת עשו לו שחקני נבחרת צרפת שלאחר שער של תיירי הנרי בחצי הגמר של אותו טורניר הצביעו כולם לשמיים. קווין קיגאן מנג'ר מנצסטר סיטי דאז הודיע שאף שחקן במועדון לא ישחק עם המספר 23 שהיה שייך לפו. בנוסף באיצטדיונה החדש של הסיטי הוקמה פינת זכרון לזכרו של ויויאן-פו.

קבוצתו הראשונה של פו, לאנס שינתה את שמה של אחת השדרות הסמוכות לאיצטדיונה לשמו של השחקן הקמרוני המנוח.

ולסיום – הפינה הישראלית
למרבה הצער, גם ישראל לא נפקדת מרשימת מקרי הרצח הספורטיביים. כמו תמיד, אצלנו זה קרה בצורה הדרמטית ביותר. מרדכי קינד היה שחקנה של מכבי רחובות, שידעה ימים יפים בשנות ה-50, אך הידרדרה בשנות ה-70.

בשבת חורפית בסוף 1975 פגשה הקבוצה את מכבי כפר גבירול למשחק שגרתי בליגה הנמוכה בישראל. המשחק התנהל על מי מנוחות עד שלפתע אחד מאוהדי כפר גבירול פרץ לכר הדשא ודקר למוות את קינד ההמום.

האירוע חולל סערה גדולה, ההתאחדות הטילה עונש חסר תקדים והרחיקה את כפר גבירול לצמיתות ממפת הכדורגל. עיריית רחובות הנציחה את שמו של קינד, וקראה על שמו רחוב.

הוספת תגובה

פלייאוף עליון
64	20-52	32	עירוני ק"ש	1
62	39-58	32	בני יהודה	2
60	29-51	32	עירוני טבריה	3
53	35-54	32	הפועל נוף הגליל	4
50	47-62	32	מכבי יפו	5
48	53-60	32	הפועל ניר רמה"ש	6
45	48-37	32	מכבי הרצליה	7
42	38-39	32	הפועל א.א. פאחם	8
פלייאוף תחתון
45	42-46	32	הפועל עכו	1
38	37-41	32	הפועל ר"ג	2
37	45-33	32	מ.ס כפר קאסם	3
36	55-40	32	סקציה נס ציונה	4
35	43-32	32	הפועל כפ"ס	5
35	43-28	32	הפועל ראשל"צ	6
30	53-36	32	הפועל עפולה	7
17	71-29	32	איחוד בני שפרעם	8