כל דבר באטו

השבוע סמואל אטו חזר למגרשים אחרי פציעה ממושכת, ואוי, כמה שהתגעגענו אליו. לרגל החזרה, גלו הכול על השחקן שהגיע למדריד בטרמפים, ומאז, לא עצר

אסף לירן | 07/02/2007 00:00

חוזק, מהירות ומשחק לחימה בלתי מתפשר הן רק חלק מהתכונות שהפכו את סמואל אטו למכונת שערים קטלנית ואימת ההגנות בכל רחבי אירופה.

החלוץ הקמרוני, שמסומן כיורשו של רוז'ה מילה (שחקן המאה של אפריקה), הוא ללא ספק ווינר ענק והיהלום שבכתר הכדורגל של היבשת השחורה.

בגיל 25 הוא כבר הספיק להוביל את ה"אריות" ל-2 גביעי אפריקה לאומות ומדליית זהב באולימפיאדת סידני 2000 ולזכות 3 פעמים ברציפות (מ-2002 עד 2005) בתואר שחקן השנה של אפריקה.

אטו, שהגיע בקיץ 2004 מריאל מדריד לברצלונה, הספיק תוך 6 שנים, מרגע נחיתתו בספרד, לסמן את ריאל, שהיתה קבוצתו הראשונה באירופה, כיריבתו המושבעת והשנואה ביותר. אז איך זה קרה?

עוצר טרמפים בשדה התעופה?
אטו החל את הקריירה בקמרון בגיל 13 בקבוצת אוניון דואלה מהליגה השניה. כמו כל ילד אפריקני ממוצע, הוא היה משחק ברחוב עם כדור מסמרטוטים, ועל קירות חדרו בעיר אנקון תלה פוסטרים של השחקנים הנערצים עליו, ראול ופרננדו רדונדו, שחקני ריאל מדריד.

הוא זומן לנבחרת הנערים של קמרון, שהפסידה 5:2‬ לחוף השנהב, הסקאוטרים של הבלאנקוס קלטו אותו ושילמו לו את כרטיס הטיסה לספרד במטרה לנסות ולהתקבל לאחד המועדונים הגדולים בעולם, אלא שבריאל שכחו מהגעתו של הילד ולא טרחו לקחת אותו משדה התעופה במדריד.

מכוון או לא – בריאל מצטערים על כך עד היום. כדי להגיע למועדון, פנה אטו לאיש השחור הראשון שפגש בשדה ותיקשר איתו בצרפתית. זה לקח אותו טרמפ למתקן האימונים של הקבוצה במרכז העיר.

הכישרון של החלוץ הצעיר בלט מיד, ואחרי שלושה ימים בלבד החליט המאמן דאז, ויסנטה דל-בוסקה, להחתימו. ריאל הציעה לו חוזה עד ‭,2003‬ אבל בסופו של דבר הוא נפל בין הכסאות, ושיחק 6 משחקים בלבד בקבוצה הראשונה, מתוכם רק אחד בליגה. "הוא היה ילד רזה עם יכולת טכנית נפלאה", נזכר דל-בוסקה באטו, "הוא היה חד מאוד, אבל רצינו לראות שיש לו גם אמביציה להצליח‭."‬

"לא רוצה ללבוש יותר את החולצה הלבנה"
לשאלה איך זה שריאל אף פעם לא נתנה לו צ'אנס אמיתי, ענה אטו: "הם לא הבינו שאני ברמה המתאימה לשחק בקבוצה הראשונה. בגלל זה החלטתי יותר לא ללבוש יותר את החולצה הלבנה‭."‬ למעשה, אטו לקח את זה רחוק יותר, הרבה יותר.

הוא נעלב עד עמקי נשמתו מהיחס שלא קיבל בריאל, מהעובדה שהקבוצה הסיקה לגביו את המסקנות מבלי לתת לו את הצ'אנס ומההזדמנות שלא הגיעה בגלל ש"היה לקבוצה את 2 החלוצים הטובים בליגה" (רונאלדו וראול), כפי שטען אז נשיא המועדון, פלורנטינו פרז. מאותו יום אטו סימן את ריאל, החליט למרר לה את החיים ולגרום לה להצטער על הרגע בו ויתרה עליו כל כך בקלות.

לאחר שלא מצא את דרכו בברנבאו, הושאל אטו ללגאנס מהליגה השניה וסבל לא פחות מאשר במדריד. המאמן בארוחוס התלהב ממנו, אבל לא היה מסוגל לגעת בכוכב הגדול שלו, קאטניה, ותיפקד את אטו באגף ימין. אטו לא הצליח להסתגל לתפקיד החדש והחל לאבד את השפיות. לפני משחקה של לגאנס נגד חרס, הוא הודיע לשחקנים שהוא עוזב בגלל שלא נכלל בהרכב.

"אני עכשיו נוסע למדריד‭,"‬ איים אטו. קפטן הקבוצה, חזוס מסאס, הצליח לשכנע אותו להישאר, והיום הוא החבר הכי טוב שלו וסוכנו האישי. באותה תקופה בחר בו מאמן קמרון, קלאוד לה-רוי, במפתיע לסגל הנבחרת למונדיאל ‭.1998‬ בגיל 17 ו‭3-‬ חודשים, אטו היה השחקן הצעיר ביותר באליפות העולם בצרפת.

מתחיל לפרוע שטרות עם "האח הלבן"
אחרי שהות קצרה באספניול, הושאל אטו למאיורקה והרכיב חוד אימתני כשצוות לצידו של אלברטו לוקה בהתקפה. הקמרוני היה כל כך מרוצה מהחיבור, עד שכינה את לוקה "אחי הלבן", לא פחות. בסון מויץ' אטו הפך לכוכב גדול, אבל שוב החלו סימני הטראבל-מייקריות המוכרים. חבר של אחותו וסוכנו אז, דניאל ארגיבוט, הגיש נגדו תלונה במשטרה בטענה שנגח בו וגנב את נעליו.

על כר הדשא הוא הכניס נגיחה באנגולו מוולנסיה, וכשהורחק ל-4 משחקים כינה את השופטים: "חבורה של נוכלים‭."‬ גם אז, המטרה העיקרית שלו נותרה לתקוע מקלות בגלגלים של ריאל מדריד, וכמה שיותר, יותר טוב. עם המאמן לואיס ארגונייס והשילוב עם לוקה, הוא הוביל את מאיורקה לניצחונות של 2:3, 0:3 ואפילו משחק אחד ענק שבו הלבנים ספגו מפלה של 1:5. אם עד עכשיו זה לא היה ברור, אז לפחות חלקית, המטרה הושגה ואטו הפך באופן רשמי לכבשה השחורה של המדרידאים.

המעבר לברצלונה
לאחר 61 שערים ב-5 עונות במאיורקה, בברצלונה השתכנעו שאטו הוא החוליה החסרה בפאזל ה-4:3:3 של המאמן פרנק רייקארד, במטרה להשיב את האליפות לקאמפ-נואו לראשונה מזה 6 שנים. לאחר אינספור נסיונות מצד ריאל, ובראשם הנשיא פלורנטינו פרז, שכבר ידע שהכשרון הקמרוני לא יחזור לברנבאו וניסה למנוע בכל מחיר את העברתו של אטו לבארסה, נחת לבסוף החלוץ בקטאלוניה בקיץ 2004 תמורת 24 מיליון אירו.

שנה אחת לפני צורת החשיבה של אטו השתנתה, בעקבות מותו של מארק ויויאן-פו, חברו הטוב, שמת על מגרש הכדורגל. "הבנתי שאני צריך לקחת מהחיים את המירב", הסביר החלוץ את רצונו העז להפיק את המירב מהקריירה, " אני לא צריך להסתפק יותר בישיבה על הספסל, כי מי יודע מה יהיה מחר". אלא שזה לא הכל, אטו המשיך לירות לכל הכיוונים: "קיבלתי את כדור הזהב של אפריקה, עכשיו אני רוצה את כדור הזהב של אירופה. אני רוצה להיות טוב יותר מזידאן, רונאלדו והנרי. אני רוצה לקחת עם ברצלונה את כל התארים‭."‬

בטקס החתמתו בבארסה אמר הקמרוני: "אני לא מבטיח 50 שערים בעונה, אבל אני יכול להבטיח מאמץ קשה מעצמי למען הקבוצה". ואם זה לא מספיק אז אטו קנה את לב האוהדים כשאמר: "גם בעבור מיליארד פזטות לעונה, לא הייתי עובר למדריד".

עונת 2004-2005
את עונת 04-05 אטו, רונאלדיניו, דקו וחבריהם פתחו בסערה והאליפות נראיתה כבטוחה. אלא שבהמשך מכת פציעות וסגל קצר השאירו את בארסה ללא קשר אחורי טבעי עם פציעותיהם של אדמילסון, טיאגו מוטה וג'רארד. בנוסף אליהם גם גאברי, סילביניו ולארסון הצטרפו למסדר הפצועים. המאמן רייקארד היה חייב להמשיך את העונה עם הסגל הקיים והבריק עם הסטתו של הבלם רפאל מארקז למרכז הקישור הדפנסיבי, מה שהתברר כהצלחה גדולה.

המקסיקני פרח בעמדה החדשה ובארסה חזרה לעצמה. עם זאת, הסגל הקצר והספסל שלא היה חייבו את ההולנדי המקורזל לפנות לשוק ההעברות ולנסות לחפש תחליפים שיאפשרו לו לבצע רוטציה בסגל. מציאות לא היו ובארסה הסתפקה בדמטריו אלברטיני הוותיק, שרייקארד קיווה שיוכל לשחזר ולו במעט את היכולת מהקבוצה הגדולה של מילאן בשנות ה-90, בה היה גם לרייקארד עצמו חלק לא קטן.

אלא שהאיטלקי כבר לא היה בשיאו בלשון המעטה וככל הנראה הוא פרש, רק שאף אחד לא טרח להודיע לו. השחקן השני שהגיע היה מקסי לופז, חלוץ ארגנטיני צעיר וחסון, שסומן באותם ימים כיורשו של גבריאל באטיסטוטה, הובא במטרה להחליף את לארסון ולהיות הג'וקר שיעלה מהספסל. אלברטיני ומקסי לא סיפקו את הסחורה ציפו בבארסה, אבל גם בלעדיהם הקטאלונים הצליחו להבטיח לבסוף את האליפות. בליגת האלופות זה הלך פחות חלק לאחר שבארסה הודחה על ידי צ'לסי בשמינית הגמר.

את העונה סיים אטו עם 24 שערי ליגה כשהוא מפספס את תואר הפיצ'יצ'י (מלך השערים של הליגה הספרדית) במחזורים האחרונים לדייגו פורלאן של ויאריאל, שכבש שער אחד יותר. "אני לא מופתע מכמות השערים שכבשתי כיוון שאני מוקף בשחקנים כל כך מעולים", אמר הקמרוני בסיום העונה, "ההצלחה שלי היא התוצאה של עבודתם של חבריי. הם גורמים לי להראות טוב. אני צופה בכל המשחקים שלי פעם אחר פעם, מנסה ללמוד מהטעויות שאני עושה ומשתפר".

עונת 2005-2006
הוא הבטיח 50 שערים בתחילת העונה, ובשלב מסוים (עם 18 שערים ב-18 מחזורים) הוא בהחלט היה נראה בדרך הבטוחה להשגת המטרה. אבל אז באה אליפות אפריקה, גרפה ממנו את כל המשאבים והחזירה לבארסה "חצי" אטו. אבל גם זה לא הצליח לעצור את "מלך האריות", שחזר בדיוק לישורת האחרונה של הליגה וחלק נכבד מאוד מהשערים המכריעים של בארסה נרשם על שמו, כולל שער האליפות בבלאידוס מול סלטה ויגו.

גם הפעם תואר הפיצ'יצ'י של אטו היה בסכנה. לאורך כל העונה הקמרוני נאבק על התואר עם דוד וייה מוולנסיה כשממש בישורת האחרונה של העונה הספרדי מצליח להעלות את מאזנו ל-25 כיבושים בליגה ולהשוות את מאזנו של אטו. אבל אז ליאו מסי ורונאלדיניו נרתמו לעזרת החבר ו"מלך האריות" הצליח לחלוף על פניו של וייה בפוטו-פיניש, לכבוש שער נוסף ולהבטיח את התואר לראשונה (מספר 1 כבר אמרנו?).

בעונה זו בארסה גם הצליחה להחזיר את ליגת האלופות לקאמפ-נואו לראשונה מזה 14 שנה כאשר אטו תורם 6 שערים (כולל שלושער מול פנאתינאיקוס) ו-4 בישולים. בגמר ארסנל כבר הובילה 0:1 עד הדקה ה-85 למרות שהיתה ב-10 שחקנים לאחר הרחקתו של ינס להמן. אז רייקארד הכניס למגרש את לארסון והג'וקר השבדי סידר לקטאלונים 2 שערים – לאטו ולבלטי, מה שהבטיח את הזכיה בצ'מפיונס.

משחק שייזכר במיוחד מעונה זו, ולאו דווקא מהסיבות הנכונות, הוא המשחק של בארסה בלה-רומארדה מול סראגוסה. במהלך כל המשחק אטו ספג נהמות מהקהל המקומי עד שבשלב כלשהו כבר לא יכול היה לסבול את המעשה המכוער של אוהדי סראגוסה, ירד מהמגרש כשהוא אומר "נו מאס" (לא יכול יותר) והסכים לחזור לחידוש המשחק רק לאחר מסע שכנועים של חבריו לקבוצה.

בדו"ח המשחק השופט פרננדו קארמונה-מנדז לא ציין את האירוע והגדיר את התנהגות הקהל כ"רגילה". המשטרה עוד הצליחה לזהות חלק מהמעורבים בתקרית והרחיקה אותם ל-5 חודשים מכל אירוע ספורטיבי, אבל אטו טען שזה לא מספיק ואמר שסגירת האצטדיון לשנה שלמה תהווה עונש הולם.

עונת 2006-2007: הפציעה
בתחילת העונה הנוכחית אטו נפצע בברכו במהלך משחק ליגת האלופות מול ורדר ברמן וחזר למגרשים רק ביום שבת האחרון ב-0:0 אוסאסונה לאחר 4 חודשי היעדרות. כשאלופת אירופה לא מצליחה להבקיע אפילו מול קבוצה חלשה כמו אוסאסונה (שהוציאה את הכדור מהרשת כבר 26 פעמים העונה), החזרה של הקמרוני הגיעה בדיוק בזמן, במיוחד לקראת חידוש משחקי הצ'מפיונס בעוד כשבועיים במפגש הכפול מול ליברפול.

אטו, שנכנס כמחליף במקום דקו ב-5 הדקות האחרונות בפמפלונה למרות שהספיק לערוך רק 3 אימונים מלאים עם הקבוצה מאז החזרה מפציעה, צפוי לפתוח בשפיץ מול הקבוצה ממרסיסייד ולנסות לעזור לבארסה להשיג אליפות אירופה שניה ברציפות. ותהיו בטוחים, לא יעבור יותר מדי זמן עד שכדורגלן השנה באפריקה יקבל את ההכרה שהוא כל כך מחפש בנרות: החלוץ מספר 1 באירופה.

הוספת תגובה

84	22-71	33	ריאל מדריד	1
73	39-68	33	ברצלונה	2
71	40-69	33	ג'ירונה	3
64	39-62	33	אתלטיקו מדריד	4
58	33-53	33	אתלטיק בילבאו	5
51	35-46	33	ריאל סוסיאדד	6
49	39-41	33	בטיס	7
47	38-37	33	ולנסיה	8
45	55-54	33	ויאריאל	9
43	45-41	33	חטאפה	10
39	49-37	33	אוססונה	11
38	38-31	33	אלאבס	12
38	46-42	33	סביליה	13
37	41-30	33	לאס פלמאס	14
34	42-27	33	ראיו וייקאנו	15
32	39-27	33	מיורקה	16
31	50-37	33	סלטה ויגו	17
26	46-23	33	קאדיס	18
21	61-36	33	גרנאדה	19
14	67-32	33	אלמריה	20