הפועל פתח תקוה מעומק ליבי

יו"ר ההתאחדות לשעבר רואה את הקבוצה שלו מידרדרת ולא יכול לשתוק - גברי לוי, כמו שרק הוא יודע, על הפועל פ"ת, מאיר שמיר, האוהדים, דני לוי ומי לא

ושוב עולה על הפרק מצבה העגום של הפועל פתח-תקוה, קבוצת הפאר של שנות ה-50 וה-60, הקבוצה שגידלה את מיטב שחקני הכדורגל הצעירים בשנים 1988 ועד 1996 והגיעה להישגים.

הכסף הגדול שהביא מאיר שמיר לא עשה את מה שהיה צריך לעשות, להביא את הקבוצה להישגים משמעותיים עד שנת 2000 ולאחריה.

ההתחכמויות, פיטורי המאמנים, החלפת שחקנים בשרשרת והכישלון שבמציאת איש מקצועי עם סמכויות לנהל את המועדון גרמו לאי אמון באגודה, בריחה של שחקנים שלא רואים עתיד ואוהדים שיודעים רק לשנוא, לקלל, להשתמש באלימות מילולית ופיזית והרוב הדומם שותק.

ואין לי טענות למאיר שמיר, הוא השקיע ורצה ועשה את זה בדם, יזע, דמעות והרבה כסף, אבל זה לא יצא.

הפועל פתח-תקוה לא יכולה להתקיים בלי לב ונשמה, הפועל פתח-תקוה לא יכולה להתקיים עם בעל בית שנמצא בבוסטון, בעל בית שני שיושב על הגדר, כן בפנים לא בפנים, עושים צחוק מהעבודה. מי זה דלל? פשוט אין לי מושג, אבל מסתבר שלא על הכסף לבדו אפשר לנהל קבוצת כדורגל ברמה של ליגת-על (ראו הרציקוביץ ותאומים).

אז מה יש לנו בקבוצה? עמותה: דני לוי, שני האחים גלעד, מנדו (הנציג של שמיר), ציון דלל, אריק קרמר, יוסי רוזנצוויג. עכשיו האחרים אלעד יעזבו (מה יש להם לחפש בקבוצה, קללות והפגנות?), הם עשו את שלהם לטוב ולרע.

לפני שנה, כשעזבתי לפי בקשתו של רונן אלעד את הקבוצה איש לא פצה פה, איש לא הבין שבסוף השנה המצב יהיה יותר גרוע, ורק אני יכול לתקן ולהביא איזו שהיא תקוה לעתיד, בדרך שלי, בסגנון שלי ובנסיוני העשיר בכדורגל הישראלי והעולמי.

גברי לוי עם רונן אלעד: "אני בטוח שהוא מבין את הטעות"

אמרתי את זה לפני 10 חודשים לאלעד: "אני מפנה את מקומי בשקט וברצון, אבל אני מבטיח שבסוף השנה אתה תצטער ותבין את הטעות והפועל פתח-תקוה תחזור להיות שכונה", וצדקתי. אני בטוח שהוא מבין היום את הטעות.

בעמותה יישארו עכשיו קרמר, רוזנצוויג, דני לוי ומנדו, דני לוי יהיה יו"ר, הוא לא פחות טוב מאחרים!!!

שמיר יביא את הספונסרים וימשיך לשבת על הגדר, רונן אלעד ודלל יאלצו לשלם את החובות, הכספים מהמכירות יצטרכו להישאר באגודה ונעבור עוד שנת עינויים שבסופה נהיה שוב באותו מצב (על הפנים). כמה עצוב וכמה חבל, אבל את הנעשה אין להשיב. ואולי כן, הכדור עדיין בידי הפטרון הראשי, שבעצם כבר יושב ביציע של מכבי תל-אביב.

הלוואי שהיה לי פתרון למצב ולקטסטרופה שמתרחשת מול עינינו, דווקא היום, לאחר מותו הפתאומי של שמואל בייגל, ולזכרם של נחום סטלמך, יורם אוברקוביץ', עמנואל אופיר, בנימין נבינהויז, נחק'ה קליבנוב, לבנדה, צייג, שכולם הלכו לעולמם וכולם היו אנשי הפועל פתח-תקוה בלב ובנפש.

מאיר שמיר עם האוהדים: "אתה רק צריך להרים את הכפפה"

צריכים להתאחד, למצוא מכנה משותף, למצוא מנהיג (לא אני) שיוביל קדימה. לדרוש מאלה שהביאו בסופו של דבר למצב הנוכחי להרים את הכפפה, להכין תכנית אב לחמש שנים ולהצעיד בחזרה את הפועל פתח-תקוה להישגים. מסורת של שנים, של קבוצת פאר - אסור שתיגמר.

ואני פונה למאיר שמיר, מאיר ידידי! ישנם רבים בפתח-תקוה שיודעים כמה השקעת, כמה תרמת וכמה אתה אוהב את הקבוצה. אל תעזוב אותם, אתה בסך הכל צריך להתכופף ולהרים את הכפפה וקדימה הפועל!!!