לשון המאזניים - עוד לא אבדה תקוותנו

מוק' המונדיאל: לישראל נותרו 180 דקות מול איי פארו כדי לסיים את הקמפיין. פרט ל-2 ניצחונות שלה, זקוקה הנבחרת לעזרה מהיריבות - היידה קפריסין.

מעוז קורן | 06/09/2005 00:00

יוסי בניון ויניב קטן מצלמים את המצב בבית 4

בית מספר 4 של מוקדמות המונדיאל באירופה מוכיח עצמו שוב ושוב כבית המעצבן ביותר מבין 8 הבתים. הסיבה העיקרית לתחושת האי נוחות העולה ממנו היא מצב השוויון הבלתי נפתר שמלווה את משחקי היריבות מאז נפתחו ממש לפני שנה. הנתון המדהים שלפיו אף מועמדת "גדולה" לא ניצחה את רעותה בבית או בחוץ מקשה מאוד על חישוב הסיכויים לדירוג בסיום המרוץ ועל ההערכות של מה שעדיין צפוי בהמשך.

בניגוד לאופטימיסטים חסרי התקנה שמנסים שוב ושוב להחדיר בנו את התחושה שלישראל יש עדיין סיכוי לסיים במקום הראשון או השני בבית, הערכה מציאותית יותר של הצפוי בהמשך מראה שהנבחרת של גרנט תצטרך צירוף של ניסים כדי להשיג את המטרה. נכון שה-1:1 בבאזל מול שוייץ הותיר את ישראל בתמונת הסיכויים אבל הוא לא ממש הביא לתרומה משמעותית בדרך לגרמניה 2006.

לישראל, צרפת, אירלנד ושוייץ, נותרו 2-3 משחקים עד לסיום הקמפיין. הנבחרת שלנו מדורגת כרגע במקום ה-4 בלבד עם 12 נקודות מ-8 משחקים. לשלושת הנבחרות האחרות 13 נקודות ו-7 משחקים. בפסקאות הבאות ננסה לנתח את הצפוי לנבחרת שלנו עד למשחק האחרון באוקטובר. האם יקבל גרנט צל"ש או טר"ש? התשובה, כצפוי, מורכבת ומסובכת.

הנקודה ברורה

נבחרת ישראל, צריך לציין, עשתה התקדמות ממשית מאז תחילת הקדנציה של אברהם גרנט. אבל עם כל ההערכה, זה כנראה עדיין לא מספיק. ישראל חזרה מפיגור מול קפריסין, מול שוייץ פעמיים, מול אירלנד פעמיים ומול צרפת בר"ג. צריך הרבה אופי ונחישות כדי לעשות זאת.

חניכיו של גרנט גם לא הפסידו לאף אחת מ"הגדולות" – נתון שאסור לקחת אותו כמובן מאליו. במשך שנים רבות היתה ישראל מתבטלת בפני אריות כדורגל אירופיים ומתנחמת במחמאות המנומסות ששיגרו לכיוונה המנצחים בסיום. אבל איסוף של נקודה אחר נקודה לא יספיק. מתישהו היתה חייבת ישראל לנצח את אירלנד, צרפת או שוייץ כדי לעשות את הצעד הנוסף שיביא אותה אל ראש הפירמידה.

זה לא קרה. אם לומר את האמת צריך להגיד הרבה תודה לחולשת היריבות שעד כה אפשרו לישראל להישאר בעמדה של העפלה פוטנציאלית למונדיאל ולא ניצלו את החולשה היחסית שלנו בכל העמדות במגרש כדי לנצח ולצבור מקדמה.

החזרות מפיגור אכן מראות על אופי אבל היה בהן גם לא מעט אלמנטים של מזל. המבצעים האישיים של בניון מול שוייץ בר"ג, ההברקה של סואן בדקה ה-90 מול אירלנד, הנגיחה של באדיר בדקה ה-83 נגד צרפת, ההתעוררות הרגעית באירלנד שאפשרה ליחיאל ונמני לאזן, והפדחת של קייסי שעשתה את העבודה בשוייץ – כולם היו אירועים הרואיים שכיף להיזכר בהם אבל לא ממש הראו על שיטה או כיוון מסוים. אם איכשהו הנבחרת הזאת עוד תגיע לגרמניה, צריך לומר את האמת - זה עשוי להיות מביך.

תחזית עדכנית

מה צופן העתיד? ראשית כדאי לסייג ולהטיל ספק באקסיומה הרווחת: האם ננצח פעמיים את איי פארו? זה נראה ודאי וזה אמור לעבור חלק אבל זה לא בטוח ב-100 אחוז. ישראל כבר הראתה בעבר שהיא מסוגלת לכישלונות מביכים (2:2 מול מלטה) מול קבוצות חלשות.

חבורת "הנגרים והדייגים" מטורשאבן אמנם הצליחה להוציא עד כה בבית נקודה אחת בלבד מול קפריסין בחוץ אבל כשאין מה להפסיד לפעמים קורים דברים מפתיעים. צרפת התקשתה מאוד עד שעשתה את ה-0:2 שלה מול איי פארו בחוץ.

אז בוא נגיד שאף אחד לא ייפול מהכסא אם ישראל תבעט בדלי ותהרוס במו רגליה את הסיכויים לעלות עם איזה תיקו אפס משמים ביום רביעי הקרוב. אבל לצורך התרגיל, נוסיף לנבחרת 6 נקודות מלאות משני המשחקים הנותרים והאחרונים שלה מול איי פארו ונגיע למאזן של 18 נקודות מ-10 משחקים מלאים לבחורים בכחול – לבן.

התקווה העיקרית של הישראלים היא מהקפריסאים, שמהווים כנראה את לשון המאזניים בבית. הנבחרת של האי השכן, שעשתה לנו בעבר צרות צרורות, אמורה לכפר על כך במחזורים שנותרו.

פצצות מתקתקות?

קפריסין היא זו שאמורה לספק לנו את ההפתעות הדרושות כדי לצבור יתרון על שלוש המתחרות. לקפריסין נותר משחק ביתי נגד שוייץ ביום רביעי, משחק ביתי נגד אירלנד ב-8 באוקטובר ואפילוג בסטאד דה-פראנס נגד צרפת ב-12 באותו חודש. שלוש פצצות מתקתקות. האומנם? האם יש לקפריסין את היכולות לקחת נקודות מאחת היריבות? קשה להאמין.

הנבחרת של האי השכן נחלשה מאוד בקמפיין הנוכחי וכאמור, "הצליחה" אפילו להוציא נקודה מאיי פארו בניקוסיה. כל ארבע הגדולות כבר ניצחו את קפריסין פעם אחת לפחות וכעת, יותר מסביר להניח שהם יעשו זאת שוב במאני-טיים. נכון, כבר נאמר שנבחרת שאין לה מה להפסיד מסוכנת לעתים אבל במקרה זה המנטאליות של השכנים, הדומה במקצת לזו שלנו, תכריע. במילים אחרות: מי שצריכה את הניצחון תיקח אותו.

שובר שוויון

אז איך בכל זאת אנחנו עושים את זה ומגיעים לפחות לשלב ההצלבה? העיקרון פשוט – שמים את הביצים בסל המנצח ומתפללים להמשך מושלם שלו. במקרה שאחת היריבות תשבור את השוויון ותוציא סוף סוף נקודות באחד מהמפגשים מול מועמדת אחרת – כדאי להתפלל שהיא תינשא על גלי ההצלחה ותמשיך לנצח עד הסוף.

לדוגמה: אם צרפת מנצחת בדבלין ביום רביעי, צריך לקוות שהטריקולור של דומאנק ינצחו גם בשוייץ ואת קפריסין בבית. במקרה כזה צרפת תסיים ראשונה בבית עם 22 נקודות ישראל שנייה עם 18 ושוייץ ואירלנד עם פחות נקודות, שכן לשתיים יש גם מפגש האחת מול השנייה במחזור האחרון בדבלין, שבהתאם למסורת בבית 4 יסתיים בוודאי בתיקו.

גם ניצחון אירי משולש או טריפל שוייצרי יוביל אולי לתוצאה הרצויה – ישראל מסיימת במקום השני והולכת להצלבה - שוב, צריך לזכור שההנחה מתבססת על תיקו בין שתי היריבות הנותרות במשחק ביניהן ולא לוקחת בחשבון איבוד נקודות של מישהי מהיריבות לטובת קפריסין.

הצלבה? בארץ נוטים לשכוח קצת שהמקום השני לא מוביל במסלול הירוק לגרמניה. צריך לפגוש עוד יריבה – אחת משובחת יש להניח – ולעבור גם אותה כדי להשיג כרטיס למונדיאל. כשזה קרה מול קולומביה בעידן ש.ג ונגד דנמרק בעידן שרף, זה נגמר לא טוב ושוב נחלנו מפח נפש בסיום השלב המכריע. מישהו מבטיח שהפעם זה יהיה אחרת? לא, אבל בואו לא נרתום את הסוסים לפני העגלה. צריכים כאמור לקרות עוד הרבה דברים לפני שנוכל לחשב את הסיכויים בשלב ההצלבה.

כמיטב המסורת

בואו נתייחס רגע לאפשרות היותר הגיונית – אף קבוצה מבין 4 המועמדות לא מצליחה לנצח את יריבתה עד לסיום הקמפיין. זה לא קרה עד עכשיו במשך 7 מפגשים, למה שזה יקרה פתאום באחד משלושת הנותרים? טבלת הבית הסיוטית תיראה במקרה כזה ב-13 באוקטובר כשלצרפת, אירלנד, שוייץ וישראל 18 נקודות כ"א. מהם הקריטריונים להכרעה במקרה כזה?

על פי התקנון מתייחסים במקרה כזה להפרש השערים הפנימי של הקבוצות בעלות המאזן השווה. אוקיי, במקרה שלנו זה לא ממש יעזור – לכולן יהיה אותו מאזן מן הסתם. אז מה הלאה? בודקים מי הבקיע יותר. בינתיים אי אפשר לדעת מי מוביל על מי בפרמטר הזה אבל המאזן של ישראל בסיום המפגשים מול הטריו, 7:7, הוא סביר. לאירלנד ושוייץ יש 4:4 ועוד שני משחקים מול היריבות, לצרפת רק 1:1. יש לנו סיכוי טוב אלא אם ייפול לפתע מבול של שערים במשחקים הבאים.

אם גם במקרה הזה מגיעים לשוויון (אלוהים, למה זה מגיע לנו?) הקריטריון הבא בתור הוא יחס השערים הכללי במשחקים של כל 6 הנבחרות. כרגע אומנם ישראל נחותה לעומת השאר עם 2+ לעומת 7+ של צרפת ואירלנד ו-9+ של שוייץ אבל (אלוהים איתנו) לנו יש עוד שני משחקים מול איי פארו – ספקית שערי החובה העיקרית של הבית עם 23 שערים ברשת ב-8 משחקים. אפשר לחגוג תיאורטית על חשבון החברים מטורשאבן. במקרה שה יהיה הקריטריון הקובע, ישראל עוד עשויה לסיים ראשונה בבית – תתארו לכם.

אבי תקוה יהיה מבסוט

עד עכשיו הלכנו רחוק עם החישובים, אבל מה צריך לעשות במיידי? המשחק החשוב ביותר כרגע, פרט כמובן לזה של ישראל באיי פארו, הוא זה שיתקיים במקביל בדבלין בין אירלנד לצרפת. "התחת" של גרנט וכל אוהדי הנבחרת שלנו צריכים להתגייס ולאחל לשתי היריבות עוד תיקו. תוצאה כזו תקרב אותנו למקום השני ולשלב ההצלבה. איך בדיוק? אם אכן נפרדות אירלנד וצרפת ללא הכרעה ושוייץ מנצחת כצפוי בקפריסין, ישראל נהפכת לפרו-שוייצרית.

נכון שבמשחק בשבת פרצו כמה אוהדים בעלי תודעה פוליטית מפותחת מדי לכר הדשא עם שלטים וקלקלו מעט את השמחה, אבל צריך לזכור ששוייץ תמיד שמרה על נייטרליות והיא לא אויבת ישראלית בהגדרה. ובכלל, למה לא? שיעלו למונדיאל – אבי תקוה בטח יהיה מבסוט.

בכל אופן אם כל זה קורה, ישראל מנצחת, שוייץ מנצחת ובדבלין יש תיקו – אנחנו הולכים עם שוייץ. במידה וחניכיו של קובי קון מנצחים בכל המשחקים הנותרים ישראל מסיימת שנייה וזה בטוח. למה? אפילו עם צרפת ואירלנד מנצחות את קפריסין, הן מפסידות בהכרח לשוייץ. תפסתם? במקרה כזה יש להן 17 נקודות ולישראל, שהביסה, אמן כן יהי רצון, פעמיים את איי פארו, יש 18 ומקום שני.

סוף טוב הכל טוב?

אוקיי, הכל ספקולציות ויש אינספור אפשרויות שלא סקרנו כאן, אבל הבית המעצבן הזה לא עושה חיים קלים לאף אחד. לא לנבחרות, לא לאוהדים ולא למנחשים את התוצאות בסיום הקמפיין. יכול להיות שביום רביעי הדברים כבר יהיו יותר ברורים אבל מה שיותר צפוי הוא שנמתין עוד חודש, עד ה-12 באוקטובר כדי להבין סופית מי נגד מי בבלאגן הצפוף הזה.

זוכרים את ה-0:0 הראשון של הנבחרת בסטאד דה-פראנס מול צרפת? זוכרים איך אף אחד לא רצה לשדר את המשחק? מי היה מאמין שייווצר כאן בארץ עניין כזה סביב הקמפיין. אני חוזר על הנבואה מראשית הכתבה: לדעתי ישראל לא תשתתף במשחקי הגביע העולמי בגרמניה 2006. אבל גם אני מוכן להודות: סרט מתח כזה לא צפיתי - אולי גם את הסוף הטוב.

הוספת תגובה

טוען תגובות...