הכל על איציק קורנפיין - הסמל האחרון של בית"ר
השוער שהגיע לבית"ר ירושלים לפני יותר מעשור ולקח 3 אליפויות במדים הצהובים אמר שלום לכר הדשא. אנחנו אומרים להתראות לשוער גדול וסמל ענק
עידן עמיאל
|
איציק קורנפיין. הסמל האחרון של בית"ר עוזב
הודעת הפרישה של איציק קורנפיין, שוער בית"ר ירושלים, בגיל 36, הגיעה בזמן די צפוי. היה ברור שהוא לא יסכים להיות שוער שני ורצונה של הקבוצה להשתדרג עם שוער זר ברמה גבוהה הוביל לפרידה הצפויה.
לעומת הפרידה הצפויה, הקריירה של קורנפיין הובילה אותו להיות סמל בית"רי ואתם חייבים להודות שזה היה קצת לא צפוי.
אלי אוחנה ואורי מלמיליאן הם שחקנים ש"תפורים" על הקהל של בית"ר. גיבורי מעמד הפועלים שהגיעו משכונות העיר ועלו לגדולה. אפילו יוסי אבוקסיס, שבא מהפועל ת"א, התאים. גם כאן בסה"כ מדובר בשחקן שגדל בשכונה לא עשירה ונלחם בדרך לצמרת. אבל קורנפיין? השוער שגדל בהפועל ירושלים?
לא רק שלא מדובר בסמל בית"רי טיפוסי, גם לא מדובר בשחקן כדורגל טיפוסי, וכל מי שראה את קורנפיין מסתובב עם ג'ינס וחולצה במסדרונות קמפוס הר הצופים של האוניברסיטה העברית, יבין מיד על מה מדובר.
דווקא הוא, דרך ההקרבה שלו למען המועדון ודרך השנים הרבות בהן עמד בין הקורות בטדי, הפך לסמל הבית"רי האמיתי האחרון בהרכב המיליונרים של גאידמק.
גם מבחינת היכולת בשער, נדמה שקורנפיין הוא סוג של חיה מוזרה. אין לו את המבנה הפיזי המרשים של דודו אוואט או ניר דוידוביץ', הוא תמיד היה פחות זריז וחתולי משביט אלימלך, ובכל זאת, בשנים הטובות שלו, הוא לא נפל מאף אחד מהשלושה שהוזכרו לעיל. הוא נטל חלק בשלוש האליפויות האחרונות של בית"ר, ואת האחרונה שבהן הוא לקח עם סרט הקפטן על זרועו.
|
| צפו באוהדי בית"ר מלווים את קורנפיין למסיבת העיתונאים |
לאורך שנותיו בסיר הלחץ הבית"רי, קורנפיין סימל דרך ההתנהלות שהיינו רוצים לראות בקרב הכדורגלנים שלנו. אדם צנוע, נחבא אל הכלים, כל פרשיות ההימורים או נערות הליווי רחוקות ממנו כמזרח ממערב וגם אם תתאמצו מאוד, תתקשו למצוא התבטאות לא ראויה שלו או ביקורת פומבית על אחד מחבריו.
אפילו בקרקס התקשורתי הנוכחי, בכל פעם שהוחלף מאמן או מנכ"ל והקבוצה רצתה לשדר רוגע וביטחון, קורנפיין היה זה שנשלח אל מול המצלמות. השוער תמיד הגיע רגוע והסביר את המהלכים בצורה שקולה ומבוקרת. עבור העיתונאים, קורנפיין הוא לא אחד שאפשר היה להוציא ממנו "כותרת". ממש כמו בין הקורות, הוא מעולם לא איבד את קור הרוח שלו גם בקבוצה שלא בדיוק חרטה את קור הרוח על דגלה.
 |
| קורנפיין בחגיגות האליפות. לקח את האליפות האחרונה עם סרט הקפטן על זרועו |
אולי בגלל זה קצת מרגיז לראות את הצורה שבה קורנפיין עוזב את הכדורגל שלנו. גם הוא נפל שדוד אל מול הטרנד של העזבת סמלים בכוח. גם אם הצורך המקצועי הוא לגיטימי, אוהדי בית"ר ירושלים היו צריכים להתעורר היום ולמצוא את עצמם מעט מודאגים יותר לגבי הזהות של הקבוצה שלהם.
שום נתן, שום לקח
יש לא מעט אירוניה בעובדה שקורנפיין מסיים את דרכו בבית"ר דווקא תחת שרביטו של יצחק שום. זאת מאחר ששומי היה זה שהעניק לשוער את ההזדמנות הראשונה האמיתית שלו בבית"ר - בית"ר ת"א. קורנפיין, כבר הזכרנו, גדל במחלקת הנוער של הפועל ירושלים. את הבכורה שלו בבוגרים הוא עשה בהפועל טבריה, בליגה הארצית של אז.
 |
| קורנפיין חותם לאוהדת. תמיד היה זה שנשלח אל מול המצלמות |
אחרי עונה בקבוצת האם שלו, שתי עונות בהפועל ר"ג בליגה השניה ועוד עונה בהפועל פ"ת, הגיע המעבר לבית"ר ת"א של שומי בעונת 94/95. קורנפיין הציג יכולת נפלאה בין הקורות ועזר לקבוצה להישאר בליגה בפעם האחרונה בתולדותיה. שנה לאחר מכן, בית"ר ת"א כבר נעלמה מהליגה הראשונה ומהזיכרון הקולקטיבי של הכדורגל שלנו, אך בסיום עונת 94/95 קורנפיין כבר עשה את הדרך חזרה לבירה, הפעם כשוער בית"ר ירושלים.
 |
| יצחק שום. הביא את קורנפיין לבית"ר ת"א, שיחרר אותו מבית"ר ירושלים |
מי שהביא את השוער הצעיר אל הבירה היה אלי כהן, בעונתו הראשונה כמאמן. כהן שם את המפתחות לשער בידיים של קורנפיין ומאז, במשך 11 עונות רצופות, רק שוער אחד הוגדר כשוער הראשון של בית"ר. בעונתו השניה בלבד בקבוצה קורנפיין כבר הפך לחלק מהותי באליפות, כמו גם באליפות השניה ברציפות, תחת דרור קשטן.
 |
| קורנפיין עם דוד אמסלם. המפתחות הושמו בידיו של קורנפיין |
במשחק השרוכים המפורסם ב-1998 קורנפיין היה זה שבישל את שער הניצחון השנוי במחלוקת לאישטוואן פישונט. הוא נטש את שערו לטובת בעיטת הקרן המכריעה, ובמהלך הערבוביה שנוצרה ברחבת בית-שאן, הסיט את הכדור אל עבר מאיר כהן, שהדף אותו היישר לרגליו של פישונט.
הסמל האחרון
עם השנים, מאגר הסמלים של בית"ר, על הדשא ועל הקווים, הלך והתדלדל. אוחנה עזב את הקבוצה כמאמן, אבוקסיס חזר להפועל ת"א, וגם האנשים שהביאו את האליפויות לבית"ר, רונן חרזי, איציק זוהר והזרים מהונגריה, הלכו ועזבו את הקבוצה אט אט. בית"ר נכנסה לעידן חדש, בו היא שילמה את מחיר ההצלחה שלה מהשנים הקודמות.
 |
| קורנפיין מול קולאוטי. גם בשנים האחרונות שמר על קור הרוח בין הקורות |
חוסר האיזון הכלכלי נתן את אותותיו ותקציב הקבוצה פחת באופן משמעותי. בשנים אלו, בהן בית"ר התדרדרה למרכז הטבלה ואף נלחמה נגד הירידה, קורנפיין היה שם ומשנה לשנה מעמדו ומעורבותו גברו. השוער הפך להיות המניה הבטוחה היחידה בהרכב של בית"ר, השחקן הראשון עמו מאריכים את החוזה כשבאים לבנות מחדש את הקבוצה.
בנבחרת, קורנפיין אף פעם לא קיבל את הצ'אנס שרבים חשו שהגיע לו. מספר ההופעות שלו מצומצם ובאף אחד מהמקרים הוא לא נלקח בחשבון כשוער הראשון. בבית"ר, לעומת זאת, לא היתה אופציה אחרת. גם עם כניסת עידן גאידמק לפני שנתיים, כאשר היה ברור שהקבוצה הולכת להשתדרג מבחינה מקצועית, מקומו של קורנפיין לא הוטל בספק.
לצד היותו השוער הראשון, קורנפיין גם הפך לקפטן ומנהיג השחקנים על המגרש ומחוצה לו. יכולתו המקצועית לאורך השנים היתה יציבה. לצד עצירות גדולות ויכולת נפלאה באחד מול אחד, בלטו גם פספוסים ובירטוזים של השוער. קורנפיין לעד ייזכר כשוער שנתפס פעמים רבות מדי מחוץ לשערו ונפל קורבן להקפצת כדור מעליו.
הדוגמא הבולטת היא שערו הנדיר של ג'ובאני רוסו במדי הפועל חיפה, השער שניצח את בית"ר בדקה ה-94 והעניק, למעשה, את האליפות לחיפנים. אך במקרה של קורנפיין, יכולתו המקצועית היא לא מה שהפך אותו לסמל. הוא תמיד היה שוער טוב ואפילו מצוין, אבל האישיות שלו תמיד עמדה מעל יכולתו כשחקן ותמיד בלטה כמעין מודל של הכדורגלן הישראלי היפה. אין ספק שאם קורנפיין אכן ישתלב במערכת המקצועית או הניהולית של הכדורגל שלנו בעתיד, הוא יהיה מודל לחיקוי גם שם.
כל הזכויות שמורות 2025-1999 © סיטינט בע"מ
/* LAST / NEXT ROUNDs */