יותר מהתוצאות, הדרך היא המאכזבת
הנבחרת הנוכחית היא אחת הפחות כישרוניות שהיו לנו. הצוות המקצועי לא הצליח לאתר פתרונות, הנבחרת התפרקה במקום היחיד שסומן מראש כמועד לפורענות
ערן סלע
|
יותם הלפרין בסופיה. בחור מותש
נבחרת ישראל הנוכחית היא אחת הפחות כישרוניות שהיו לנו מזה הרבה מאוד זמן. רוב השחקנים מזוהים עם עבודה קשה, מאמץ, התמדה ומסירות, יותר מאשר יכולות אישיות יוצאות דופן ואלמנטים שהם בבחינת מתת אל. ובכל ערב, בכל משחק, גם בניצחון במשחק הפתיחה, רואים את זה מחדש.
ארז כץ, דרור חג'ג', עידו קוז'יקרו, מתן נאור, יניב גרין וארז מרקוביץ' הם שחקנים שנופלים בבירור לתוך משבצת השחקנים האפורים. תמיד היו, תמיד יהיו, למרות שמביניהם אפשר היה לצפות לרמת יציבות גבוהה לפחות מיניב גרין, שנהנה משילוב של נתונים אתלטיים ופיזיים מדהימים, שלא היו לאף גבוה ישראלי מעולם. גרין מנצנץ וכבה, מנצנץ וכבה. הוא יכול להיות יותר עקבי.
רגע. בעצם, לצפות על סמך מה? רק על סמך ותק ונתונים? חיים שטרקמן, כדורסלן עבר בכיר מאוד מדור ששיחקו בו לגמרי אחרת, הגדיר את זה הכי פשוט כשיצא לי לראות אותו בשבוע שעבר: "מה רוצים מהם? הם בקושי משחקים בליגה כי הזרים תופסים להם את המקום ואת הדקות, אז פתאום שיהיו כוכבים?". יש בזה משהו, אם נרצה ואם לא.
ולצד אלה ישנו מחנה מצומצם של שחקנים כישרוניים בעלי איכויות יוצאות דופן ברמת הכדורסלן הישראלי. שלושה בסך הכל: יותם הלפרין, שרון ששון ועמית תמיר, אבל כולם מגלים בעיקר נאיביות, רכות, חוסר יצירתיות וקושי להציג קשיחות מנטאלית.
רביב לימונד, שחי על התפר שבין שני המחנות, מגיע מעונה בה שיחק שמונה דקות בממוצע למשחק בליגה. את ליאור ליובין אני לא סופר בסגל. אם צביקה שרף לא עושה את זה, למה שאני אעשה? האמת היא, וכולם יודעים ורואים, שליובין לא היה אמור להיכלל בסגל נבחרת ישראל אחרי עונה אישית לא טובה.
המבטים הכבויים של צביקה שרף, כפי שבאו לידי ביטוי בסראייבו, אומרים המון. לא פחות מהעבירות הטכניות הרצופות, נתון שישראל לא יכולה להרשות לעצמה במצב הנוכחי. זה לא שאנחנו עומדים להרוויח מחדש את הכבוד שלנו בעיניי פיב"א או שופטי פיב"א. כבר נרמסנו די בעצם ההחלטה שלא לאפשר למשחקים להתקיים בישראל. בשביל מה זה היה טוב?
 |
| צביקה שרף. חוסת תחכום של הצוות המקצועי |
כל אלה – השחקנים האיכותיים שאינם, מצב הרוח השפוף, היעדר הביתיות - לא יכולים להסתיר את חוסר התחכום שמגלה בקמפיין הזה הצוות המקצועי.
זה צוות מקצועי (כן, צריך לזכור גם את קיומם של אריק שיבק ואריאל בית הלחמי לטוב ולרע), שלא הצליח לאלתר פתרונות לחסרונם של שלף, טפירו ובורשטיין, שלושה שחקנים שיכלו להביא איתם מנת משכל כדורסלנית גבוהה מאוד למגרש, משולבת בניסיון רב, ראיית משחק מצוינת וכישרון, כל אחד בתחומו.
צוות מקצועי שלא הצליח לפתור את בעיית הפיגור המוקדם בכל המשחקים.
צוות מקצועי שמתעקש ללכת עם ארז כץ בחמישייה, רק כדי לגלות שהוא שוב לא מצליח לתרום ושוב הנבחרת מצויה בפיגור דו-ספרתי מהיר.
צוות מקצועי שלא מצליח להפיק משרון ששון דברים שפיני גרשון ודן שמיר הצליחו במכבי ת"א.
צוות מקצועי שלא נותן בראש לג'יימי ארנולד על הזיופים בהגנה, ומוכרח למצוא שיטת הגנה שתמקם אותו קרוב לסל כדי שיוכל להוריד עשרה ריבאונדים במשחק כמו שהוא יודע, ולא רק חמישה.
זה צוות מקצועי שהיה צריך להמר על גיא פניני, פרובוקטור "חיובי" חסר מצפון, ברגע שהחליט לייבש לגמרי את ליובין, מרקוביץ' וקוז'יקרו. אם ההחלטה היא ששלושת הוותיקים האלה משמשים כשחקנים 10, 11 ו-12 בנבחרת, עדיף לחסוך להם ולנבחרת את המבוכה ולהשאיר אחד מהם בצד.
צוות מקצועי שבחר יותר מדי שחקנים גבוהים למשימה, על חשבון קלעים. 5 גבוהים? בשביל מה צריך חמישה, כדי ששניים מהם, קוז'יקרו ומרקוביץ' לא ישחקו בכלל? אני לא יודע בדיוק מה קורה עם משה מזרחי, ויכול להיות שהוא בכושר לא טוב, אבל אם ליובין בנבחרת גם מזרחי צריך היה להיות בסגל, ולו רק כדי שיהיה מישהו שהוא קלע טבעי. יודעים מה, עזבו מזרחי. מה לגבי אור איתן, שסיים את העונה הטובה ביותר בקריירה שלו?
זה צוות מקצועי שלא ניסה להציב את הלפרין כרכז בתחילת משחקים, כדי לנסות ולהכניס אותו לעניינים דרך משחק קבוצתי והובלת כדור, ולאו דווקא באמצעות הצורך לספק נקודות. צורך, שאם אינו מתממש מעמיס עוד לחץ על הבחור המותש הזה, שחשב להמר על אופציית NBA ועכשיו הוא עסוק בלהצדיק את הדקות שהוא מקבל בנבחרת.
וזה גם צוות מקצועי שלא איפשר להלפרין המאכזב חופש נוסף, ובמקום לחייב אותו לצאת לשבוע מתיש של ששה משחקי הכנה בליטא ובאסטוניה זמן קצר אחרי שחזר מליגת הקיץ עם סיאטל, היה צריך להרפות ממנו. אפשר לחשוב שאם הלפרין היה מתאמן עם הנבחרת רק שלושה שבועות במקום ארבעה, היכולת שלו היתה נפגמת במיוחד.
וזה גם הצוות שצריך למצוא תחליף ראוי למצבים קריטיים. ניסינו את הלפרין פעם, פעמיים, וזה לא הולך. אז מה, שוב לתת לו כדור אחרון ולצפות שיעשה סל? הוא לא אנתוני פארקר. הבעיה עם שחקנים שמסומנים ככוכבים היא, שתמיד ישנה אמונה שבפעם הבאה זה יעבוד. אבל הלפרין עוד לא הוכיח את עצמו ברמה כזו, ששוב ושוב יקבל כדור לתרגיל 'אופן' ויילך לסל.
בקיצור, מאכזב. מאוד מאכזב. בסופו של דבר הנבחרת התפרקה במקום היחיד שסומן מראש כמועד לפורענות ויסתיים, קרוב לוודאי, בהפסד.
אז למה התחושה הכבדה הזו? יותר מאשר התוצאות, זו הדרך. והיא שגורמת להרגשה הרעה שעוטפת עכשיו את הכדורסל הישראלי על כל רבדיו.
כל הזכויות שמורות 2025-1999 © סיטינט בע"מ
/* LAST / NEXT ROUNDs */