איך זה ייגמר בסוף - כולם יודעים?

איך נצא מהמשחק הגורלי בשוייץ - בהרגשה שדפקו אותנו כמו שעון, או שנגיד תודה שטסנו סוויס-איר? שני תסריטים בין דמיון למציאות לקראת הקרב על באזל.

יניב שימקוביץ | 02/09/2005 00:00

"דפקו אותנו כמו שעון" (הסוף המבאס)

דקה 85 בבאזל: יוסי בניון - שעד אז היה חלש להחריד - לוקח את הכדור במרכז המגרש ועושה לשוייצרים שידור חוזר של הסלאלום באצטדיון רמת-גן. 0:1 ישראל. השופט האיטלקי רוברטו רוזטי, שמקבל איתות מהיציע שדחו לו בכמה שעות טובות את הטיסה לרומא, מחליט להוסיף 8 דקות. אברהם גרנט והתחת קמים מהספסל בדאגה.

דקה 97: בניון מוסר עומק לעומר גולן, שכובש - אבל רוזטי פוסק על נבדל שלא היה ולא נברא. אחרי המשחק יסביר האיטלקי שראה את פיני בלילי עושה ספרינט מספסל הנבחרת וחוצה את תיבת החמש לרוחבה ובזמן המסירה של בניון נמצא בנבדל ברור. "הייתי במתח, הייתי חייב לשירותים", הסביר בלילי כניסה נוספת לאופסייד.

שוייץ יוצאת להתקפה אחרונה - כדור מוגבה לרחבה. דוידוביץ' יוצא וצועק "עזבו, זה שלי". אלון חרזי, בוגר טרי של מחלקת טראומת מאלמו, לא לוקח הפעם סיכונים ומתרומם לגובה כדי לנגוח. חרזי ודוידוביץ' נתקלים אחד בשני, אלכסנדר פריי לא יוצא פראייר, אומר 'תודה רבה' ומחלק את הנקודות.

"ותודה שטסתם סוויס-איר" (הסוף הטוב)

הכל היה מוכן ל-0:0 משמים באצטדיון סנט. ג'ייקוב בבאזל. ביציע דווקא לא היה חסר אקשן, בעיקר מכיוונו של יעקב קדוש, שהצליח בניגוד לכל ההימורים שרצו בין האוהדים הישראלים להשיג דייט עם אניטה, שוייצרית יפהפיה, אחרי שהצליח לשכנע אותה שהאצטדיון נקרא על-שם סבו. על המגרש? לא משהו לכתוב עליו הביתה.

פיני בלילי. מי יעצור אותו?

90 דקות די שגרתיות עברו על כוחותינו. כן, טל בן-חיים הצליח לגרום להרחקת עוד חלוץ - הפעם פריי, שנתן לבלם בומבה לפרצוף וראה את רוזטי שולף לו אדום כשבן-חיים נאנק מכאבים על הדשא - אבל לזה כבר התרגלנו. "השופט אכל את ההצגה שלו באותה מהירות וקלות בה אריק שרון מחסל חבילת טובלורן", רטן החלוץ בסיום.

אה כן, הסיום. ללקק את האצבעות. רוזטי כבר הכניס את המשרוקית לפיו, רגע לפני שהשיעמום הרג אותו - דוידוביץ' הבחין שהזמן אוזל והחליט לעשות מעשה. "לי זה קרה, למה שלצוברבולר זה לא יקרה?", חשב לעצמו השוער בשעה ששיגר בעיטה אדירה לעבר עמיתו השוייצרי.

ניר דוידוביץ'. לא רק הוא יודע לתפוס אוויר

"השוער הזה מזכיר לי את הגבינה שאכלתי אתמול", זעם בסיום המאמן קובי קון כשהוא משחזר את המחזה המדהים שהתרחש שניות ספורות קודם לכן: הכדור של דוידוביץ' תפס לו גבשושית על קו ה-16, תפס גובה וחלף בין ידיו המושטות של צוברבולר שתפס... "אוויר, אוויר, אני צריך אוויר", זעק דוידוביץ' כששחקני הנבחרת (לא כולל דודו אוואט שהיה חייב במפתיע להתפנות לשירותים) מחצו אותו מאהבה. איזה סרט, אה?

אז מה אתם אומרים? עובר לכם במח תסריט טוב יותר? יאללה, תרביצו.

הוספת תגובה

טוען תגובות...