תמו ימי החסד של עודד קטש

גם המאמן הצעיר מבין שכל עוד הוא המאמן, לא יקבל יותר קרדיט כשחקן. ערן סלע בודק את ההשלכות של ההפסד. ולא תזיק איזו מילה מצביקה שרף

עודד קטש סיים סופית, באופן רשמי, את ימי החסד שלו במכבי ת"א. לא יעזרו לו יותר ימיו כשחקן יוצא מהכלל, לא תעזור לו אהדת הקהל. הדינאמיקה של הדברים עובדת מאוד באופן מאוד אכזרי ומאוד מהיר במכבי ת"א. עכשיו, אחרי הפסד שהוא מביך ומשפיל מנקודת המבט של האלופה, גם קטש מבין את זה באופן החד והכואב ביותר.

ברגעים רבים, העונה שעברה והעונה הנוכחית, מזכירות מאוד זו את זו. חוסר שקט ניכר, מאמן שהופך והופך וחופר אחר פתרונות ולא מוצא, וקבוצה שלא מגיבה טוב לבעיות שמציבות מולה יריבות. כשם שהאש בערה מקרוב מול פניו של נבן ספאחיה, היא מחממת מאוד את עודד קטש עכשיו, ומכאן והלאה הוא עלול לאבד קרדיט במהירות, אם מכבי ת"א שלו לא תיראה כמו קבוצת הכדורסל הבכירה שהיא אמורה להיות.

ההבדל הגדול אמור היה להיות בשלושה מישורים: הפעם יש מנהל מקצועי, הפעם הקבוצה נבנתה בשלב מוקדם והפעם הזרים שנבחרו היו אמורים לתת תפוקה טובה בהרבה. אז נכון שטרנס מוריס ואסטבן באטיסטה הם שחקנים טובים יותר מאשר נואל פיליקס ורודני ביופורד (בלי קשר לתפקידים על המגרש כרגע), אבל כבר שבועות על גבי שבועות שרואים שהשחקנים הזרים החדשים, ובראשם וונטיגו קאמינגס ומרקוס פייזר, לא מבינים לאן הגיעו ואין מי שמכוון אותם נכון, או לפחות אין מי שמצליח.

עודד קטש. חורק (יניב סופר)

אין יד מכוונת במכבי ת"א, וקשה לצפות מקטש לעשות זאת. גם בעונותיו בגליל עליון הקבוצות חרקו, הידרדרו, קרסו והחליפו זרים, עד שנמצאה בסופו של דבר הדרך להתעלות. אלא שהתעלות בגליל לא דומה בדבר להתעלות במכבי ת"א, כי במכבי אין דבר כזה שנקרא להתעלות. עמדת המוצא הנדרשת היא עליונות על פני כל יריבה בכל מצב ובכל שלב. קטש לא מכיר את זה כמאמן, ומי שמינה אותו היה צריך לקחת בחשבון לצד האפ-סייד גם את פוטנציאל הנפילה על סמך העונות בגליל.

אין טעם ליצור היסטריה מהפסד. מכבי למדה להפסיד בליגה עם השנים ולא לתת לזה להפריע לה. גם מאמנים טובים מקטש הפסידו. העניין הוא, כמובן, הדרך, והיא לא מבשרת טובות למכבי ת"א מהרגע הראשון של העונה הזו. עוד לא ראינו משחק אחד טוב באמת של מכבי ת"א ביורוליג וחלפו כבר ששה משחקים. עכשיו היא גם מחזיקה את הראש גם במסגרת הליגה, כי מישהו נתן לה שם מכה חזקה מאוד.

לעמוד ולחטוף מהלומה כזו בליגה, קשה הרבה יותר מאשר להפסיד בוילנה או במלאגה. הפסדים מהסוג הזה מדליקים אוטומטית נורה אדומה במכבי ת"א.

עם מלוא הכבוד לניצחון של בני השרון, מאיר טפירו היה מחליף אותו, אם אפשר, בניצחון בגמר הפיינל פור בעונה שעברה עם הפועל ירושלים. זה כבר לא יקרה, אבל טפירו ינסה לנצל את העונות האחרונות בקריירה שלו לרשום עוד הישגים ואולי גם להגיע לדבר היחיד שאין לו כאן: אליפות.

טפירו. היה מחליף את הניצחון - בפיינל פור (יניב סופר)

לצורך העניין, הוא ייקח איתו למשימה הזו את אפי בירנבוים, עוד אחד שחסר לו תואר גדול כדי להשלים קריירה נהדרת (ולגמרי לא ברור לי איך האיש הזה לא מאמן את נבחרת ישראל). הוא ייקח גם צמד זרים קופצניים ואתלטיים ברמות נדירות בליגה שלנו, שמעולם לא שיחקו כמותם יחד בקבוצה ישראלית. איבי, סיסה וגם קוקי בלצ'ר, שהוא הדבר הכי קרוב בליגה שלנו לסגנון המשחק שהראה כאן אנתוני פארקר, הם מציאות אחד-אחד. כל אחד מהם יכול לשחק בקבוצת יורוליג ולהצליח. כשחבורה כזו מתקבצת יחד מול מכבי ת"א מבולבלת שלא מוצאת את הדרך, היא יכולה לנצח אותה יותר מפעם אחת.

והגיע הזמן שנשמע משהו מצביקה שרף, אגב. אם לא יועיל, בטח לא יזיק.