זה לא הכדורגל, זה הכדורגלן. דמותו של הכדורגלן הישראלי הנוכחי הוא הסיפור. השחקנים הצעירים הם שחקנים בוגרים, בשלים, האופי שלהם השתנה ללא הכר. הכדורגל שלנו היום נותר פחות או יותר אותו כדורגל, אין מרבד קסמים, אין המצאות ואין טקטיקות מסתוריות.
יש שחקנים בארץ והם, הם שהשתנו. הכדורגלן הצעיר בישראל לא רוצה עוד לחסות בצלם של שמות נוצצים ושל כוכבים מבריקים. הם יצאו לחופשי, הם חיפשו אוטונומיה, הם תרו אחר חירותם ואינם מסתפקים בכינור השני. הם חומדים את עמדת המנצח תרתי משמע.
בישראל יש שחקנים צעירים בגילם, אך בוגרים בנפשם. הם יצאו למחאה אולי אפילו למרד. הם רוצים לשבור מוסכמות ולועגים לסדר הישראלי הישן, זהו אכן סדר ישראלי חדש שהופך בימים טרופים אלה אט אט לסדר עולמי חדש.
שחקני נבחרת ישראל חוגגים (ראובן שוורץ)כדורגל, רבותיי, זה לא רק למסור או לחלץ, לא רק לבעוט ולכבוש, אומנם כמה משערינו ננגחו לרשת בראש, הן במונדיאליטו והן בנבחרת הצעירה, אך מתחת לראש הנוגח יש בעיקר מוח קודח. אלה שחקנים שחושבים ומנפקים לא רק חשיבה, אלא בעיקר מרידה.
זהו דור מורד, מהפכני, דור שאינו מחויב לכישלונותיו של הכדורגל הישראלי, דור שמשיל מעצמו את תגיות ותוויות הלוזריות, דור מחויב, חושב ובונה את עצמו מחוץ לקופסת הסטראוטיפ הנגטיבי, ששטף אותנו ללא הפסק יותר מ-50 שנה. זהו דור של בני חורין, דור שמאס, נפשו נקעה, גילו הקוגניטיבי הוא בהרבה מעל גילו הביולוגי.
זהו דור נטול מניירות, שולט בעצמו, בוגר, אחראי, מעוצב ומזוקק. המסירות נותרו אותן מסירות, הבעיטות אותן בעיטות, אין כדורגל יוצא מגדר הרגיל, יש כדורגלן מזן אחר, מהפכני, שכתלכיד יוצר מכניזם ודינמיקה שמתנקזים לגאוות יחידה. הם יצאו למסע אלונקות, שום דבר לא ישבור אותם, אלופים אתם.
רק אל תשתגעו כפי שישתגע מאמנכם בגאורגיה, אלה כדורגלנים שיודעים לחגוג, אך גם ובעיקר לשלוט בעצמם. גם אם הם באולימפוס. לראות, לצפות, לחכוך ידיים וליהנות. ישראל החדשה.