זהו זה, האולימפיאדה עושה את קולותיה האחרונים, הספורטאים הישראלים עושים את דרכם העצובה ברוב המקרים לנתב"ג אך זה הזמן של אוכלי הנבלות והעסקנים לפתוח את הפה ולהביע תרעומת. פשוט מקומם, מגוחך ועצוב לשמוע אותם.
שרת הספורט לימור לבנת לא חיכתה שהגופה תתקרר וכבר הכריזה: יש להקים צוות מומחים לבדיקת הכישלון בלונדון. כבוד השרה, יש לך מושג בכלל מי נכשל ובמה בלונדון? יש לך מושג כמה שחקנים על הפרקט בכדורסל או איך משיגים ניצחון בג'ודו? כנראה שלא, ולא באשמתך. את לא אשת ספורט וכנראה שלעולם לא תיהי.
אך השרה לא עצרה בכך והוסיפה: "כל אחד מהם השקיע ועשה את מירב המאמצים כדי לזכות במדליה אולימפית ועל כך נתונה להם תודתי ותודת הציבור הישראלי. אולם כבר עתה ניתן לומר שקיים פער גדול בין המטרות והציפיות שהציגו הוועד האולימפי והיחידה לספורט הישגי לבין התוצאות שהושגו. לנוכח העובדה שההכנות האולימפיות ללונדון 2012 זכו לתקציב הגדול אי פעם, ולנוכח כך שהעמדנו את מיטב האמצעים להצלחה, הרי שאני רואה חובה לקיים עם שובה של המשלחת הישראלית מלונדון בדיקה יסודית ומקיפה של הכשלים המקצועיים בהכנות האולימפיות לאולימפיאדת לונדון". כל מילה בסלע, כל מילה רק מדגישה טוב יותר את הפער בין מה שהשרה חושבת ומתארת כספורט ובין מה שספורט אמור להיות באמת.
 |
| אריק זאבי. אנחנו תלויים בהבלחות של ספורטאים ענקיים כמוהו (יניב גונן) |
|
| |
את יודעת מה הבעיה הגברת לבנת? הבעיה היא שאת כמו עוד רבים אחרים בעם הנבחר והמובחר היושב בציון, אוהב ורואה לנגד עיניו הצלחה רגעית וקיצורי דרך. כל מה שעניין אותך בארבע השנים האחרונות הוא להגיע לרגע הזה של סיום האולימפיאדה ושהמשלחת האולימפית תעמוד ברעב שלך ובציפיות של עם ישראל למדליה כאילו אחת או שתיים כאלה יפתרו את כל בעיותיו.
שאלת את עצמך פעם מה תיתן לך מדליה אולימפית? שאלת את עצמך מדוע מדינות אחרות משיגות כאלה ואנחנו לא? לא, חיכית ארבע שנים בפינה כדי שאריק זאבי או לי קורזיץ יתעלו על עצמם וכשזה לא קרה החלטת להקים ועדת מומחים כדי שיבדקו איך בריו 2016 מצליחים לגנוב איזו מדלית ארד.
אם שרת הספורט היתה אשת ספורט היא היתה מבינה שמדליה היא לא המטרה אלא התוצאה. אם היה לה באמת איכפת מהספורט היא היתה דואגת שאת מיליון השקלים (מיליון שקלים?! אפשר לחשוב שמדליה היא מטרה לאומית!) שמובטחים לזוכה המאושר שיביא מעט שמחה לעם המתוסכל היו משקיעים בחינוך לספורט ובספורט באמת.
 |
| לימור לבנת. כל קשר לספורט מקרי בהחלט (חגי ניזרי) |
|
| |
החשיבות של הספורט היא הרבה מעבר למדליה חסרת חשיבות כזו או אחרת. החשיבות האמיתית היא לגרום לכך שהספורט יהיה מפלטם של עשרות אלפי ילדים במקום הרחוב. הספורט יכול וצריך לחנך למצויינות, התמדה וערכים ובין היתר גם להישגיות (אך לא, זו לא המטרה). את ועדת המומחים היה צריך להקים מזמן ולא לבדיקת הכישלון בלונדון אלא לבדיקת הכישלון שלך השרה. אם היה לך מושג בספורט היית מבינה שאין כאן בריכות אולימפיות לשחיינים, אין כאן מתקנים ראויים, אין כאן תקציב ראוי לנוער ובשורה התחתונה יש כאן יחס לספורט בדיוק פעם בארבע שנים.
כשהקשר של שרת הספורט למים הוא הכוס ששפכה אנסטסיה מיכאלי, לג'ודו החליפה שהיא לובשת ולכדורסל סל הקניות שלה, אין פלא שהיא דורשת ועדת מומחים. לא, לא מגיע לנו מדליה גם בריו ולא צריך לכוון לשם, זו לא המטרה. המטרה של שרת ספורט אמיתית וראויה הייתה צריכה להיות הספורט עצמו ולא מעט הכבוד שיכול להגיע אם הוא בריא פעם ב-4 שנים. עד שהמטרה לא תשתנה, תעשו לנו טובה עסקנים יקרים ותעזבו אותנו בשקט מוועדות מיותרות כי זה כבר לא עובד עלינו, לא עובד עלינו כמוכם.
הכתוב הינו טור דעה