הייתה זו הדקה האחרונה בזמן הפציעות במחזור האחרון של שנת 2022. לוקאס פרס פרץ מימין, העביר כדור רוחב מושלם ואנתוני לוסאנו רק היה צריך לשים את זה בפנים כדי לקבוע 1:2 לקאדיס על אלמריה. הארגנטינאי החמיץ וכך נמנע מפרס להיות חתום על בישול דרמטי במשחקו האחרון בקריירה בליגה הספרדית הבכירה. ולא – קאדיס ממש לא מגרשת אותו. היא הייתה מתחננת שיישאר.
10 דקות קודם לכן, היה זה פרס שהבקיע את שער השוויון בבעיטה חדה, ועם שלושה כדורים ברשת העונה, הוא הכובש המצטיין של הקבוצה האנדלוסית ששקועה מתחת לקו האדום. קאדיס זקוקה לו, אבל הוא העדיף לעזוב אותה לטובת הליגה השלישית, ואף היה מוכן לשלם מכיסו חצי מיליון אירו כדי שזה יקרה.
אנחנו רק בתחילת ינואר, אבל יש סיכוי שזה הסיפור הרומנטי ביותר שתקראו השנה. בדיוק כאשר כריסטיאנו רונאלדו חותם על חוזה אסטרונומי בסעודיה, בדיוק אחרי סיום המונדיאל המושחת בקטאר, הכדורגל עדיין מסוגל לספק גם עלילות טהורות ומרגשות. לוקאס פרס אוהב את דפורטיבו לה קורוניה כה חזק, שהוא משתוקק לוותר על שכר טוב ולהיכנס להוצאות בעצמו, לקטוע קריירה בליגה הראשונה בגיל 34, ולשוב לעירו כי שם הוא השאיר את ליבו.
צפו בתקציר: המשחק האחרון של לוקאס פרס בקאדיסדפורטיבו בצרות בליגה השלישית, והוא בא להושיע אותה, לפני שיהיה מאוחר מדי. במקום להתארח בשבועות הקרובים באצטדיונים של ולנסיה, סביליה וברצלונה, הוא ישחק נגד אוניוניסטס דה סלמנקה, אלקורקון, ראיו מחדהונדה וסן פרננדו. וממש לא אכפת לו. זה מה שהוא רצה בכל מאודו.
זה מעשה בבחור שנולד בלה קורוניה בדיוק בזמן הנכון כדי לראות את המועדון המקומי נוסק לגדולה ולהתאהב בו. לוקאס היה בן שלוש כאשר בבטו חתם בדפורטיבו ב-1992, וסבו וסבתו לקחו אותו אז כדי שיחווה את המשחק הראשון שלו באצטדיון ריאסור. הוא היה בן חמש כאשר מירוסלב ג'וקיץ' החמיץ את הפנדל הגורלי המפורסם ההוא מול ולנסיה ב-1994 וגרם ללה קורוניה לפספס את הזכייה באליפות ההיסטורית לטובת ברצלונה. הוא היה בן 11 כאשר הקבוצה סגרה מעגל וסיימה בכל זאת בפסגה ב-2000, כבר בלי בבטו, אבל עם אלילו פראן בתפקיד הפליימייקר, רוי מקאי, מאורו סילבה ודז'אלמיניה – וגם סלבישה יוקאנוביץ' ואלוף העולם הטרי, ליונל סקאלוני.
פרס גדל על דפורטיבו ההיא. רוי מקאי ופראן (רויטרס)חלום חייו היה ונשאר ללבוש את החולצה בפסי כחול-לבן והוא סיפר על כך לכל מי שרצה לשמוע, אבל לא הצליח להתקבל אפילו לאקדמיה, מה גם שהמועדון אף פעם לא השקיע בה כמו שצריך. אז הוא נאלץ לעזוב את הבית של סבתא ולנדוד לאקדמיות של מועדונים קטנים, הגיע איכשהו לקבוצה השלישית של אתלטיקו מדריד, משם המשיך למילואים של ראיו וייקאנו, ואף אחד לא לקח אותו ברצינות – עד כדי כך שהסוכן מצא לו בסופו של דבר חוזה נסבל כלשהו רק בליגה האוקראינית, בשורות קרפאטי הצנועה.
היה זה ב-2011, פרס כבר היה כמעט בן 23 והסיכויים להתפתח ככדורגלן לא נראו מבטיחים על הנייר, בלשון המעטה. והוא? הוא רק המשיך לדבר עם הסוכנים שהוא רוצה לשחק בלה קורוניה וביקש מהם לעשות את המקסימים כדי שזה יקרה.
לוקאס פרס רק רצה לשחק בלה קורוניה (La Liga)וזה כמעט קרה בינואר 2013. דפורטיבו שקעה מתחת לקו האדום וחיפשה חלוץ, הטלפון מסוכנו של פרס בא בזמן והמשא ומתן נפתח. כל תנאי ההשאלה מקרפאטי כבר נסגרו, אבל אז – שעות ספורות ממש לפני סגירת חלון ההעברות – חזרו בהם האוקראינים מהסיכומים והותירו את החלוץ בדמעות. הסיבה התבררה מיד: דינמו קייב הציעה יותר כסף תמורת ההשאלה ולשם נשלח הספרדי בניגוד לרצונו. אז גם התבשר שהמאמן אולג בלוחין בכלל לא היה מעוניין בו ודרש לשלוח אותו לקבוצת המילואים, וכך בוזבזה לה חצי עונה, בשעה שלה קורוניה ירדה לליגה השנייה בלעדיו. הנה לכם סוג של טרגדיה ספורטיבית.
קרפאטי דווקא הייתה מרוצה מאוד כי באותו קיץ היא מכרה את פרס לפאוק סלוניקי ברווח, ואחרי עונה מוצלחת ביוון השאיפה של החלוץ התגשמה בכל זאת. בקיץ 2014 הוא ויתר על שכר של 600 אלף אירו בעונה וחתם בהשאלה בלה קורוניה כדי לקבל 150 אלף בלבד. למי אכפת מהכסף? דמעות אושר זלגו מעיניו כאשר דרך בריאסור, הבקיע בבכורה ואפילו פציעה שחיסלה עבורו את הסיבוב הראשון לא מנעה מהסיפור הזה להפוך לסנסציה.
במחזור האחרון, כאשר הייתה דפורטיבו זקוקה לתיקו בקאמפ נואו כדי להישאר בליגה, היה זה פרס שכבש שער קריטי בדרך ל-2:2. רק תארו לכם את עוצמת הרגשות שהוא חווה אז. "רק חבל לי שסבא וסבתא שלי לא זכו לראות את היום הזה", הוא אמר.
"חבל שסבא וסבתא לא זכו לראות את היום הזה". פרס במדי לה קורוניה (רויטרס)באופן טבעי, שמחה לה קורוניה לרכוש את כרטיסו ואף הכניסה בחוזהו סעיף שחרור לא הגיוני בגובה 20 מיליון אירו. ככה נהוג בספרד – מגזימים כדי שאף אחד לא יתפתה להחתים שחקנים ללא רשות. פרס שמח מאוד על כך כי כל מטרתו הייתה להישאר בלה קורוניה לשנים ארוכות, אבל בעונת 2015/16 הוא פרח ופשוט הצליח "יותר מדי". הוא הפגין יכולת יציבה ונהדרת במועדונו האהוב, כבש 17 שערים, ואפילו השווה את שיאו של בבטו כאשר הרשית בשבעה משחקים רצופים. הברזילאי עצמו דאג לברך אותו על ההישג ופרס הפך לסלבריטי אמיתי. סקאוטים נהרו לריאסור כדי לראותו בפעולה, ובאותו קיץ החליטה ארסנל שהיא מוכנה לשלם את את סעיף השחרור המופרך.
"אני לא רוצה ללכת", הבהיר החלוץ. "אין לך שום ברירה", אמרו לו בהנהלת לה קורוניה. המועדון היה זקוק נואשות לכסף ו-20 מיליון אירו היו עבורו כמו זכייה בלוטו. לא מוותרים על מתנות אלה בשום אופן ופרס הבין שזו הדרך הנכונה מבחינתו לעזור לקבוצה. הוא השתדל להסתכל על הצד החיובי, כי הרי לא כל אחד מתכבד להצטרף למועדון פאר בפרמייר-ליג, אבל בוודאי לא עשה זאת בלב שלם, ועם גישה כזו הסיכוי להרשים במדי התותחנים פחת. אחרי הכל, הוא מעולם לא היה כוכב על כפי שניסו לצייר אותו והציפיות היו מוגזמות. האכזבה בלונדון הייתה גדולה והוא הוגדר במהרה כפלופ מהדהד בקצה הספסל. והיה גם "פרס" על הכישלון: חזרה ללה קורוניה על תקן מושאל בקיץ 2017. זה בדיוק מה שהוא רצה.
נאלץ לעזוב לארסנל. לוקאס פרס (רויטרס)העניין הוא שהפעם זה לא עבד, לשם שינוי. הייתה זו עונה עגומה וגם שמונת השערים של פרס לא עזרו לדפורטיבו להימנע מירידה מוצדקת. במהלך החודשים האחרונים של העונה, שרקו האוהדים בוז לכל השחקנים, כולל לפרס, ועבורו היו אלה דקירות של סכין ליד הלב. הוא הבין אותם טוב מכולם, הוא כאב את כאבם וההתרסקות הזו גם גרמה לכך שהחזרה לא יכולה הייתה להיות קבועה. לדפורטיבו כבר לא היה כסף לרכוש בחזרה את כרטיסו, מה גם שסוכניו טענו שאסור לו לשחק בליגה השנייה בכל מקרה. ואחרי המשחק האחרון, הוא נופף לשלום ליציעים והבטיח לחזור בבוא העת, כאשר הדבר התאפשר. מאז, הוא רק חשב על זה, אבל העסק רק הלך והידרדר.
כי בניגוד למקרי הירידה הקודמים, דפורטיבו לא הצליחה לשוב מיידית למקומה הטבעי. היא פספסה את הצ'אנס שלה ב-2019 בעוד פרס ישב על ספסל ווסטהאם, ואז ירדה ב-2020 באופן סנסציוני, דרמטי מאוד ובלתי מתקבל על הדעת לליגה השלישית. עבור פרס שקרע רשתות במדי אלאבס, היה זה אסון אמיתי. בסיוטים הגרועים ביותר הוא לא דמיין תסריט כה מזעזע וייתכן שהירידה בכושרו נבעה גם מהטראומה הזו. הוא לא בדיוק הבריק בשלוש השנים הקודמות באלאבס, אלצ'ה וקאדיס, והוא חשב רק על דבר אחד: השיבה הביתה, ולשם כך הייתה אמורה דפורטיבו לעלות לליגה השנייה.
דפורטיבו פספסה את ההזדמנות כשפרס היה בווסטהאם (רויטרס)לקראת סוף העונה שעברה הוא סיכם עם נשיא קאדיס, מנואל ויסקאינו, כי יתאפשר לו לסיים את החוזה ולהצטרף ללה קורוניה בתנאי שתעלה. ב-11 ביוני היה פרס ביציעי ריאסור, כאוהד מן השורה, ועודד את קבוצתו האהובה בגמר הפלייאוף מול אלבסטה. תיקו הספיק לדפורטיבו כדי לעמוד במשימה, אבל היא הפסידה 2:1 ושוב זלגו הדמעות מעיניו של החלוץ. בדרכו הביתה, אי אפשר היה לנחם אותו כי החלום שלו התרסק בכל המובנים האפשריים.
אז הוא גם הבין שאין ברירה – הוא יצטרך לשחק בליגה השלישית כדי לנסות ולסייע למועדונו, אבל הסיכום עם ויסקאינו כבר לא היה תקף. אז הוא נשאר בקאדיס, ובמשך כל החודשים האחרונים לא הפסיק להתחנן שיתנו לו ללכת. "דפור שלי, דפור שלי", זה כל מה שסוכנו שמע ממנו ובשלב מסוים הבינו כל המעורבים שיהיה קשה מאוד לעמוד בדרכו. ואולם, קאדיס לא יכלה להרשות לעצמה לאבד אותו ללא תמורה במצבה, והנשיא שם עליו תג מחיר של מיליון אירו.
ללה קורוניה אין סכומים כאלה ופרס לא היסס. הוא השקיע בתבונה את מה שהרוויח במהלך חייו, ועתידו הכלכלי לא בסכנה. הוא ממש לא מתכוון לתת לכסף למנוע ממנו את הגשמת החלום, ולכן הציע לשלם בעצמו מחצית מהסכום. על המשכורת בדפורטיבו בכלל לא היה צריך לדבר. הוא מוכן לשלם לה על מנת ללבוש את החולצה שלה.
אז עכשיו זה קורה. פרס נפרד מהליגה הראשונה עם שער וכמעט בישול, ולפרשנים אין ספק שהוא מסוגל להמשיך לשחק ברמה הגבוהה – למעשה, כושרו טוב יותר מאשתקד. ואולם, זה בכלל לא משנה, כי מעכשיו הוא הולך להיות הכוכב הבלתי מעורער בליגה השלישית, שם מדורגת דפורטיבו במקום הרביעי במחוז שלה, במרחק ארבע נקודות מהמובילה קורדובה, ועם 22 שערי זכות בלבד ב-17 משחקים.
ההתקפה דורשת שדרוג, וזה מה שהוא הולך להביא לה. וכל ספרד מחזיקה לו אצבעות. רק תארו לעצמכם מה יקרה אם פרס באמת יעלה את דפורטיבו לליגה השנייה, ואז – מי יודע? – אפשר יהיה להציב גם אתגר מכונן עוד יותר.
כי הימים של בבטו לא יחזרו, אבל הימים של פרס זה גם משהו, במיוחד אם מתלווה אליהם סיפור כה רומנטי וסוחט דמעות.