לפני כשנתיים, כאשר אושפז פביאן אוניל עם שחמת כבד, הוא קיבל שיחת טלפון מזינדין זידאן. מאמן ריאל מדריד דאז התעניין בשלומו ואיחל לו החלמה מהירה ככל הניתן. "זה מעודד שאנשים כאלה זוכרים אותו", אמרה אז בתו של אוניל, שנולדה בטורינו כאשר הכוכב האורוגוואי שיחק ביובנטוס. שם הוא גם הכיר את זיזו והותיר עליו רושם חזק במיוחד. "פביאן היה השחקן המוכשר ביותר שראיתי בחיי", אמר לימים הצרפתי – וזו מחמאה די מדהימה, במיוחד כי איש לא ביקש ממנו לדבר עליו.
העניין הוא כי זידאן ראה את הביצועים של אוניל בעיקר באימונים. הקשר שהגיע לשורות הגברת הזקנה בקיץ 2000 לבקשתו של המאמן קרלו אנצ'לוטי, מיעט מאוד לשחק – ובכל הקדנציה בפסי שחור-לבן היו לו 14 משחקי ליגה, מתוכם רק ארבעה בהרכב.
קראו לאוניל "הקוסם", כי הוא ידע לחלוף בכדרור על פני שחקני יריב כאילו הם לא היו קיימים. הוא היה גבוה, עם מבנה גוף רחב ובעיטה אדירה בשתי הרגליים, אבל הנגיעה בכדור הייתה רכה ואלגנטית, והוא נהנה לעשות צחוק מאלה שמעדו מולו סתם בשביל הכיף. פעם, כאשר פגש את ג'נארו גאטוזו הצעיר, הוא העביר לו את הכדור בין הרגליים שלוש פעמים באותו משחק, ולא ממש התרגש מאיומיו להרוג אותו. ואולם, היה גם כינוי נוסף שהלך איתו מתחילת הקריירה: "השיכור", והשם הזה השפיע, למרבה הצער, על חייו הרבה יותר.
זידאן התעניין בשלומו. זיזו ואוניל (רויטרס)הילד שמזג וויסקי לתוך קולה
כי אוניל התמכר לאלכוהול עוד לפני שהתחיל לבעוט בכדור. בעיירת הולדתו, פסו דה לוס טורוס (כלומר, "מעבר השוורים" בתרגום חופשי), הוא התגורר אצל סבתו האהובה כי להוריו לא היה כסף לממן אותו, ובילה את הזמן בעיקר ברחובות. משם, במקום מגרש כדורגל, הוא מצא את דרכו בעיקר לפאב הכי מעופש בסביבה, הכיר אלכוהוליסטים מבוגרים ממנו בהרבה, והחל למזוג וויסקי ורום לתוך קולה מגיל 9. אם ביקשו ממנו לעזוב, הוא עשה סקנדל גדול, וזה עבד. אף אחד לא רצה להתעסק עם הילד האלים והצרחן. עדיף שישתה וישתוק.
כאשר החל לשחק בקבוצת הנוער המקומית, כישרונו בלט למרחקים, אבל המחוייבות היתה אפסית. הוא הגיע לאימונים עם ריח אלכוהול מהפה אם טרח לבוא בכלל, ולפני המשחקים חיפש אותו המאמן בכל רחבי העיירה על מנת להביאו למגרש, להלביש אותו ולראות אותו עובר את כולם ומבקיע. כבר אז, הרבה לפני שחגג 16, היה בו משהו שהזכיר את ג'ורג' בסט. בעצם, אפילו היה לו שם אירי, כי סבא של סבא שלו היגר לאורוגוואי אי שם ב-1837 ממחוז קורק – זה שיצמיח לימים את רוי קין. מי יודע, אולי המשפחות שלהם גרו בשכנות במאה ה-18.
כאשר איתרו הסקאוטים של נסיונל את אוניל, הם ידעו שחייבים להביאו למונטבידאו. הם אף התגאו שהקדימו את היריבה המושבעת פניארול, כי בסופו של דבר רוב הכישרונות הגדולים באורוגוואי אמורים לעבור באחת מהן, לפני שהם נמכרים לאירופה. אוניל החל בקבוצות מילואים בליגות נמוכות, אבל פילס את דרכו להרכב בגיל 18, נסע למונדיאל לנבחרות הצעירות ב-1993 באוסטרליה, שם ניצח את פורטוגל עם צמד והפך בהדרגה לשחקן מדובר בליגה. במשחקי הדרבי מול פניארול צעקו לו אוהדי היריבה שהוא שיכור, אבל זה לא הטריד אותו. זה לא הדאיג במיוחד גם את הסוכן שמיסד קשר פורה עם קליארי ויצר קו אספקה של אורוגוואים לסרדיניה. אוניל עשה את הדרך ב-1996 ובמהרה כל האי היה משוגע עליו.
ללא גבולות בסרדיניה
אוהדי קליארי התגעגעו מאוד לאנסו פרנצ'סקולי, האמן האורוגוואי שכיכב בקבוצה בתחילת שנות ה-90' והיה אלילו הגדול של זידאן – הנה לכם עוד קשר עקיף לזיזו. הם קיוו לראות באוניל את יורשו ואולי הציפיות האלה לא ממש נענו. אוניל לא היה גאון ברמה של פרנצ'סקולי ואת הלילות הוא בילה בפאבים ועם נערות ליווי, כך שלא היה לו סיכוי למצות אפילו רבע מהפוטנציאל, אך הכישרון הטהור עדיין הספיק כדי לספק מספר משחקים טובים בעונה, ומעמדו במועדון היה מובטח כי הבעלים מאסימו צ'לינו לקח אותו תחת חסותו.
לפיכך, לאוניל היה מותר הכל, ועוד קצת. על הבדיקות הרפואיות התקופתיות ויתרו לו, הוא מעולם לא נשקל כדי לא לאמת את החשד כי אלכוהול גורם לבטנו להיות שמנה מדי והפרות המשמעת לא מנעו ממנו לקבל את סרט הקפטן. הייתה לו אפילו שליטה על זהות המאמנים, וב-1999 הוא גרם לפיטוריו של בן ארצו, אוסקר טבארס, בגלל מריבה שטותית. באימון מסוים, תיקל שחקן צעיר בחריפות את אוניל, לא ביקש סליחה ונענש בבעיטה. טבארס שראה את התקרית, החליט לחנך את הכוכב והישעה אותו ממשחק הליגה הקרוב. זה הספיק כדי שאוניל יפתח בשביתה ויודע לצ'לינו: "אם טבארס נשאר, אני הולך. תמכור אותי". הבעלים העדיף להעיף את המאסטרו.
הלך לישון כשנדבד יצא לריצת בוקר
בשנת 2000, אחרי הירידה של קליארי – השנייה שלה בקדנציה של אוניל, כבר לא הייתה לצ'לינו ברירה, אלא להרוויח קצת על הכוכב. ליובנטוס קשה מאוד לסרב והעיר הגדולה סיקרנה את האורוגוואי, כי היו שם יותר הזדמנויות לשתות ולבלות. ואולם, איש לא התייחס למעלליו בסלחנות כמו בסרדיניה, ולכן אנשי הגברת הזקנה הבינו במהרה ששום דבר טוב לא יכול לצאת מהרכש הזה. אוניל הדהים את זידאן באימונים בשליטה מופלאה בכדור בשתי הרגליים, אבל אנצ'ולטי היה המום בעיקר מריח האלכוהול. "פאבל נדבד נהג לקום ב-05:00 כדי לרוץ לפני אימונים ואני הלכתי לישון בשעה הזו", סיפר לימים אוניל.
בתנאים אלה, מפתיע שהוא היה ביובנטוס במשך שנה וחצי, אבל שם זה נגמר. המעבר לפרוג'ה נכשל לחלוטין ואפילו החזרה לקליארי שהיתה בליגה השנייה כבר לא הניבה דקת משחק. אוניל חיסל את עצמו ומהפוטנציאל העצום לא נותר דבר. לפחות למונדיאל 2002 הוא נסע, בעיקר כי המאמן ויקטור פואה נולד וגדל אף הוא בעיירה פאסו דה לוס טורוס והייתה לו פינה חמה מאוד בלב לקוסם הכריזמטי – הוא אפילו העניק לו את החולצה מספר 10. אוניל קיווה מאוד להתמודד בגביע העולם מול זידאן, אבל שניהם החמיצו את המשחק בשלב הבתים בגלל פציעות. למעשה, אוניל לא שיחק דקה בטורניר והקריירה הבינלאומית שלו נעצרה על 19 הופעות בלבד.
רק 19 הופעות באורוגוואי. אוניל (רויטרס)סירב לחצות את הכביש במונטבידאו
ב-2003 ידע אוניל שאין לו עתיד באירופה, אבל בנסיונל עדיין המתינו לו בזרועות פתוחות – רק התקציב היה מצומצם. כך, לפחות, הסביר לכוכב הנשיא אדוארו אצ'ה. "לא אכפת לי, תן לי כמה שאפשר", אמר לו אוניל וקיבל 10,000 דולר בחודש. היה לו רק תנאי אחד: לאף שחקן אחר אסור היה לקבל יותר כי פירוש הדבר הוא כי הבוס שיקר לו לגבי המגבלות הפיננסיות. והנה לכם, זמן קצר לאחר מכן הגיעו התאומים הפנאמיים דלי ואלדס, וזכו לחוזים טובים יותר. "חוליו קיבל 25,000 אבל לא היה אכפת לי, כי הוא באמת אגדה. אלא שגם חורחה קיבל 15 אלף וזה היה מופרך", הסביר אוניל. אז הוא פשוט ארז את חפציו מחדר ההלבשה והלך, כדי לא לחזור אף פעם.
וכך, בגיל 29, הסתיימה הקריירה שלו. פניארול שלחה אליו נציגים כדי להציע לו שכר של 30,000 דולר, אבל הקשר לא הסכים אפילו להקשיב. לא הייתה לו כוונה לנקום בנסיונל והוא לא רצה להיות "הבוגד". הוא העדיף להישאר נאמן לסמל ואפילו כאשר בנו, פאביו, החל לשחק לימים באקדמיה של פניארול, הצהיר האב: "זה לא משנה, אני אוהד נסיונל גם כשהוא משחק נגדה".
היו ימים. פביאן אוניל עם סבסטיאן אבראו בנבחרת אורוגוואי (רויטרס)חזר לפאב בו הכל התחיל
פאביו נולד בשנה בה פביאן פרש וגם הוא בילה את ילדותו ואת נעוריו בפאסו דה לוס טורוס, לשם חזר אוניל אחרי שתלה את הנעליים. הוא פשוט שב לאותו פאב מעופש בו הכל התחיל וכמעט נעלם מהתודעה. את הכסף שצבר במהלך הקריירה, הוא לא הצליח לשמור כלל. "איבדתי הכל בגלל נשים זריזות וסוסים איטיים", הוא סיפר – כי הוא היה מכור לא רק לשתייה. וכך, בשנים האחרונות הוא היה סתם אלכוהוליסט. "כאשר היו לי מיליונים, האכלתי הרבה אנשים, אבל עכשיו כשאני מבקש מהם עזרה, הם אפילו לא מסתכלים לכיווני. היו לי מאות חברים והתברר שהם רצו רק כסף. עכשיו יש לי כמה ידידים, אבל הם אמיתיים ואנחנו שותים ביחד. לפעמים לי יש קצת שטרות, לפעמים למישהו אחר ואנחנו מתחלקים", הוא אמר באחד הראיונות האחרונים.
באותה תקופה, מצבו הבריאותי של אוניל הידרדר והמוות החל להדאיג אותו. כאשר אושפז וקיבל את שיחת הטלפון המעודדת מזידאן, הבין שהוא חייב להפסיק להשתעבד לאלכוהול, ובשנה שעברה הצליח להיגמל – או כך, לפחות, הוא טען. זה גרם, כמובן, לפרץ אופטימיות לגבי עתידו, אבל הצעד נעשה מאוחר מדי, והכבד כבר היה הרוס ללא תקנה. שלשום הוא קרס לחלוטין, ופביאן אוניל – הקוסם המיוחד שהיה מסוגל לרגש כה רבים כאשר שלט בכדור באלגנטיות זהה בשתי רגליו – הלך לעולמו בגיל 49 בלבד.
ובינתיים, הבן כבר לובש את החולצה מספר 10. אולי הוא יהיה היורש, רק בלי החסרונות?
מסי עונה על השאלה: האם צריך לפרוש בשיא?