"סלובו וברדה הצליחו בארבע העונות האחרונות יותר ממרבית המאמנים הנתנייתים בדור האחרון… לפני כחודש ימים, אחרי התלבטות לא פשוטה ולא מעט שיחות, הבנו שאחרי ארבע עונות, תקופה חריגה בנוף הכדורגל הישראלי, צריך להיפרד ולצאת לדרך חדשה". במילים אלה בחר להיפרד אייל סגל, בעלי מכבי נתניה, מצמד המאמנים שהוביל את הקבוצה שלו בארבע השנים האחרונות, לפני ואחרי שתיאר את ההתנהלות והשיח היותר או פחות מכובדים סביב הפרידה מהם.
כזכור, השניים עדיין חתומים על חוזה לעונה הבאה, במקביל לריימונד אטוולד, המאמן ההולנדי שהחליף אותם על הקווים ויבנה פרויקט חדש במועדון. בכל מקרה זו סופה של תקופה, מהמשמעותיות שידע המועדון הזה, תקופה אותה הובילו סגל, המנכ"ל ניב גולדשטיין, סלובודאן דראפיץ' ושי ברדה, מהתקומה אחרי הפירוק ועד לעונה מאכזבת שהתסיימה עם טעם מריר שרק מחדד את הרגעים המתוקים שהושגו עד העונה.
"בהזדמנות זו, המועדון מעוניין להודות לצוות מאמני הקבוצה הבוגרת בארבע העונות האחרונות, סלובודאן דראפיץ' ושי ברדה, על תרומתם האדירה לבנייתו המחודשת של המועדון ועל רגעי אושר בלתי נשכחים שילוו אותנו לכל החיים. בכל העת, בתקופה האחרונה וגם בעתיד הקרוב, הנהלת המועדון והמאמנים ממשיכים לנסות ולמצוא פתרון מהיר ומכובד בנוגע לתנאי ההיפרדות, על מנת ששני הצדדים יוכלו לצאת לדרך חדשה ומוצלחת". כך נכתב בסוף ההודעה הרשמית על מינוי הצוות המקצועי החדש בנתניה בראשותו של אטוולד.
סלבודאן דראפיץ' ושי ברדה (חגי מיכאלי)מבלי להיכנס לפרשנויות מוסריות ומשפטיות ולשאלות כמו האם המועדון יכול היה להיפרד אחרת מהשניים האלה, שבנו את הקבוצה הזאת מחדש אחרי הפירוק וגרמו לאוהדים הצהובים-שחורים לחייך אחרי שנים רעות וקשות, והאם השיחות בנוגע לפיצויים יסתיימו בבוררות או לא, הגיע הזמן לסכם את התקופה המפוארת שלהם.
אי אפשר לתאר אותם בדרך אחרת - מהמאמנים הבולטים והמצליחים ביותר בכדורגל הישראלי בעשור האחרון, שבחרו, כמאמני העונה עם בית"ר ירושלים, להגיע למועדון לאחר פירוק, עוד לפני הרכישה על-ידי סגל בבית המשפט, לקחת על עצמם פרויקט שאפתני, יש שיאמרו יומרני לפחות בנקודת הפתיחה.
לבטח לא כזה שבאמת חלם על מחיקת מינוס 9 נקודות כעונש שלא היה ועליית ליגה בסטייל שלא נראה בלאומית אולי מעולם, ובסיכום שלוש עונות בליגת העל (שאחת מהן מאכזבת בפלייאוף התחתון, לראשונה מבחינתם) שתי העפלות רצופות לפלייאוף העליון (לראשונה מאז ימי דניאל יאמר ב-2012), התבססות בצמרת הכדורגל הישראלי, מרחק נגיעה מאירופה ומרחק פנדל מהנפת גביע.
אייל סגל (רדאד ג'בארה)משיחות עם מקורביהם בתקופה האחרונה, שכן הם עצמם קצת התקשו לעכל את המהלכים האחרונים במכבי נתניה וזזו הצידה, ניכר כי הם עשו כל שביכולתם לא לערב רגש בפרידה מהקבוצה וכרגע הם בחרו מיוזמתם להתנתק מכל ההמולה, עם או בלי קשר לפן הכלכלי שבסיום דרכם.
בסביבתם מספרים כי הם הרבו לחזק אחד את השני בתקופה האחרונה. אומרים שהקשר ביניהם אפילו הלך והתחזק, שהם משוחחים ומחוברים הרבה יותר מאשר לפני העונה הקשה שעברה עליהם, בפרט החודש האחרון. היכן טעו, במה הם צריכים להשתפר, כמו במשברים “הכי טובים", הם באו לחזק אחד את השני ויצאו מחוזקים זה מזה.
בזמן שעלו וירדו האפשרויות שדראפיץ' יאמן לבד, ברדה ייקח על עצמו פרויקט ראשון כמאמן ראשי בליגת העל, שניהם יפוטרו או ששניהם יישארו, מבלי להתייחס לעניינים המשפטיים בכלל, הם היו הגב אחד של השני. מה שיפה בקשר הנדיר הזה, הוא שהם דיברו תמיד כצמד, אחד שמר על השני וגיבה אותו גם כשהוא טעה, מאחורי ולפני הקלעים.
שי ברדה וסולובודאן דראפיץ' (נעם מורנו)גם כעת הם היו רוצים להמשיך ולאמן ביחד באתגר הבא, אבל בניגוד לשבע השנים האחרונות שבהן הם משתפים פעולה בסינרגיה כמעט מושלמת, הם מבינים שהמציאות הכלכלית החדשה לאור משבר הקורונה אולי לא תאפשר מימון שתי משכורות כמו שלהם יחדיו וייתכן שהם ייאלצו להיפרד. אחרי שנים מוצלחות בבית"ר ובנתניה, בהן ריסקו כל תקרת זכוכית ביחד, נראה שרק מגיפה עולמית הצליחה לעצור אותם, ואולי רק היא והשלכותיה עלולה להפריד ביניהם. בינתיים, הם מתעקשים בשיחות סגורות שיצלחו גם את המכשול הזה ויישארו ביחד.
מה לא נאמר כבר על הצמד הזה שליטש כמה וכמה יהלומים בדרך לצמרת הכדורגל הישראלי ולנבחרת ישראל, כמו דיא סבע והמהפך המטורף בקריירה שלו, גבי קניקובסקי שנפלט ממכבי ת"א וסיים השאלה בהפועל עכו לפני שהפך לתכשיט של ממש בנתניה, ניקו אולסק מהמכביה ועד למועמדות לכל קבוצות הצמרת בארץ בשנים האחרונות (בדרך לקידום), עלי מוחמד אותו טיפחו מבית"ר ת"א/רמלה ועד למכירה הגדולה לבית"ר.
וזה לא נגמר שם - דן גלזר שקיבל את ההזדמנות הראשונה בליגת העל מהם לפני שחזר למכבי ת"א כקשר האחורי הטוב בישראל, שון וייסמן שהתפוצץ בליגה הלאומית לפני קפיצת המדרגה ממכבי חיפה לאוסטריה, עונת השיא של ערן לוי, דולב אזולאי שהובא מהפועל נצרת עילית והפך לבלם ליגת על לגיטימי, ההזדמנות שנתנו לכארם ג'אבר המבטיח והעבודה עם אביב אברהם ויונס מלדה שעוד לא הראו את היכולת שדראפיץ' וברדה מצפים מהם, והרשימה עוד ארוכה.
דן גלזר עם פרס שחקן העונה. קיבל מהם את ההזדמנות הראשונה (האתר הרשמי של מכבי ת"א)לכל דבר יש פעם ראשונה, ולמרות שמעולם לא פוטרו, גם לא בבית"ר אצל אלי טביב (היחידים), יש כמה נתונים שהם דווקא כן ירצו לזכור: למעלה מ-250 שערים בכל המסגרות בארבע שנים, ניצחונות מרשימים של 0:3 ו-0:4 על הקבוצות הגדולות, כמה וכמה פעמים שהאוהדים בצהוב-שחור גדשו את היציעים בנתניה בכמות של כ-10,000.
אפשר להמשיך ולהזכיר הישגים, להתווכח על השיטה שלהם, ללעוג ל"מחצית-מחצית" ביניהם, אבל דראפיץ' וברדה עוזבים את נתניה בראש מורם, כאלו שהחזירו את הצבע ללחיים של האוהדים עם הכדורגל הכי מהנה בארץ (עד העונה החולפת). אולי עצם ההצלחה הכי גדולה שלהם היא אותה אכזבה קשה מהפלייאוף התחתון והעובדה שיש ציפיות גבוהות כל כך בעיר היהלומים.
העבודה שלהם בקבוצה הייתה כזאת בה הם חשבו יותר על הדרך של המועדון ועל קידום השחקנים הצעירים ופחות על הקריירה שלהם. לא צריך להתאמץ כדי להזכיר שמות של מאמנים אחרים שמעדיפים בלי למצמץ בכלל שחקן ותיק ומנוסה על פני ילד צעיר ומוכשר בכל רגע נתון, כי הם מעדיפים ללכת על בטוח ודואגים לכיסא שלהם.
שי ברדה לצד סלובודאן דראפיץ' (מרטין גוטדאמק)חילוקי דעות עם ההנהלה העונה היו גם היו, גם שיחות לא נעימות כל כך ואידיליה שהלכה ודעכה. התקציב הגדול שנבנה יצר ציפיות הרבה יותר גדולות והכישלון, ביחס לאותן ציפיות, הוא מערכתי ויש לו הרבה יותר משני אבות, כולל ההנהלה וכמובן השחקנים שרובם היו מתחת לרמתם הרגילה ברוב שלבי העונה. את התקציב דראפיץ' וברדה לא בנו, גם לא דרשו יותר מדי ובטח שלא החליטו על משכורות מפוצצות שכרגע מעיקות על ההכנות לעונה הבאה.
הדיבורים על מיצוי בנתניה אולי נכונים, אבל צריכים לבוא מהפה שלהם. מוקדם לדבר על כך וגם הם מעדיפים לשמור על שתיקה בינתיים. מה שבטוח, בעונה החולפת זו לא הייתה מכבי נתניה שדראפיץ' וברדה רצו לראות, שזכתה והשיגה את כל מה שפורט ונכתב לעיל. הנפילה הייתה צפויה, אבל לא ככה, והמחשבות לפיהן אולי השידוך הזה היה צריך להסתיים בשיא, לאחר גמר הגביע והפספוס מול בני יהודה בפנדלים, יכולות רק להטריד אותם אבל גם הן כבר לא רלוונטיות.
כפי שגרס סגל, המאמנים והמועדון שרדו ועברו ביחד משברים ותקופות קשות, כאלה שמאמנים אחרים היו נשברים בהן או מוצאים את עצמם קורסים ומפוטרים. ביחד זאת מילת המפתח, אחרי שבע שנים משותפות, ארבע מהן בנתניה. ככה הם נשארים בינתיים, למרות ששניהם כרגע לא מאמנים אף קבוצה בישראל. אבל תהיו בטוחים שזה לא יימשך כך הרבה זמן. לגבי כל אחד מהם בנפרד, ואולי, בתקווה מבחינתם, עדיין ביחד, זה לצד זה על הקווים.
צפו: צמד לערן זהבי ב-0:4 של גוואנגז'ו