לאחרונה פורסמו בעיתונות ידיעות שונות לפיהן פקידי משרד האוצר, או בכינויים המוכר יותר: "נערי האוצר", מתנגדים לפיצוי סקטור הספורט הישראלי בעקבות משבר נגיף הקורונה וההשלכות שלו. כגילוי נאות אציין כי את ההתנגדות מוביל עמיתי משכבר הימים ביחידת היועץ הכספי לרמטכ"ל, מר איליה כץ, המשמש כיום רכז מאקרו, תרבות וספורט באגף התקציבים במשרד האוצר.
לגוף העניין - הטיעון של האוצר, כאילו אין שום מקום בעולם שבו מפצים את הספורט, אינו משכנע בעיניי. אכן, אם נקביל זאת לעולם המשפטי, לעיתים נהוג לפנות להסדרים במשפט המשווה (דין זר) ולהסתייע בהם, אבל זה קורה במקרים נדירים ביותר - כשאין תשובה מספקת בחקיקה המקומית או בהלכה הפסוקה או במקורות משלימים אחרים. בכל מקרה, נדמה לי שדווקא במקרה הנוכחי ההסתכלות שלנו אל מעבר לים (כחלק מתהליך הגלובליזציה) עלולה לגרום בסופו של דבר לפספוס הפתרון האופטימלי. מה שקורה שם - לא בהכרח רלוונטי לישראל, שהרי המדיניות הפיסקלית של כל מדינה ומדינה משתנה ביחס לנתוניה הכלכליים.
קבוצות הכדורגל והכדורסל בארץ מבקשות לקבל מהאוצר פיצוי בסך של כ-250 מיליון שקלים, שהם קצת יותר מ-10% מתקציב משרד התרבות והספורט לשנת 2019. אבל האם פקידי האוצר בכלל בדקו מהו היקפו של תקציב משרד התרבות והספורט במדינות אחרות בעולם? האם נערכה בחינה השוואתית עולמית של שיעור ההוצאה הלאומית לתרבות וספורט מהתוצר המקומי הגולמי?
האם נערכה בדיקה השוואתית? (חגי מיכאלי)אגב - לפני כמה ימים, השחקנית נלי תגר זעקה בשמם של אנשי התרבות כי "התרבות היא 5% מהתל"ג ומפרנסת 200 אלף משפחות ישראליות, ובכל זאת לא מקבלת התייחסות", אבל משום מה סקטור הספורט הושמט מדבריה. חשוב לתקן ולדייק: לפי פרסומי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) מספטמבר 2019, ההוצאה הלאומית לתרבות, לבידור וגם לספורט הסתכמה בשנת 2018 ב-61.4 מיליארד שקלים, שהם 4.6% מהתמ"ג, בדומה לשנים קודמות.
שאלה נוספת: האם פקידי האוצר מודעים לכך שקיימים תקדימים לכך שהמדינה שלנו מפצה על נזקים, וזאת ללא כל קשר לשאלה כיצד פעלו בעולם? (למשל: פיצוי על נזקים שנגרמו כתוצאה ממעשי איבה או פעולות מלחמה שונות). אגב, מבדיקה קצרה שערכתי, מתברר שהטיעון ההשוואתי של פקידי האוצר הוא גם לא מדויק. לפי פרסומי המחלקה לפיקוח תקציבי של מרכז המידע והמחקר בכנסת מחודש אפריל השנה (2020), מדינת שבדיה דווקא הקצתה תקציבים ייעודיים לתמיכה בסקטורים של תרבות וספורט כחלק מהצעדים הפיסקליים שהיא נקטה להתמודדות עם משבר הקורונה.
נזכרתי שבילדותי, בשיעורי המתמטיקה, לימדו אותי כי מספיקה דוגמה נגדית אחת כדי להפריך טענת הכללה, וזה בדיוק המקרה שלפנינו. הדוגמה של שבדיה מוכיחה שהטענה של פקידי האוצר אינה נכונה ולכן יש להסירה מסדר היום. אני מניח שקיימות מדינות נוספות בעולם שמעניקות תמיכה לסקטורים של תרבות וספורט, אבל זהו תפקידם של פקידי האוצר לחקור ולהעמיק בכך. זאת ועוד, בישראל הקטנה - להבדיל מקבוצות אחרות בעולם (שבוודאי זוכות להזרמות הון מהבעלים ונהנות מתקציבים בגין זכויות שידור) - יש קבוצות ספורט שכמחצית מתקציבן מבוסס על הכנסות מאוהדים (קרי - נוכחות קהל במגרשים). גם לכן ההשוואה של הספורט הישראלי למקומות אחרים בעולם - אינה בהכרח נכונה.
אוהדי הספורט בישראל(חגי מיכאלי, שחר גרוס, נעם מורנו, אורן בן חקון, רדאד ג'בארה)כפי שכבר הבנו - לא רק בספורט, אלא גם בתרבות, פקידי האוצר רוצים לקצץ. אבל אין לכך כל הצדקה. מנכ"לית תיאטרון ‘גשר’, הבמאית לנה קריינדלין, אמרה לאחרונה בדיון שהתקיים בוועדת הכספים של הכנסת ("כלכליסט", 23.4.2020): "כששאלו את צ'רצ'יל בזמן מלחמת העולם השנייה מדוע אינו מקצץ בתקציב התרבות הוא ענה 'בשביל מה אנחנו נלחמים אם לא תהיה לנו תרבות'". מילים כדורבנות.
דברים אלה נכונים, אחד לאחד, גם לתחום הספורט. השורה התחתונה היא שתרבות וספורט אינם בגדר מותרות והם קריטיים לקיומה של חברה ומדינה מודרנית. יותר מכך. לדעתי, קשה להלום כלכלה מודרנית וחברה אוטונומית ללא אינטגרציה של תרבות וספורט. לכן, הטיעון של האוצר, כאילו אף גורם במשק לא קיבל פיצוי כזה, הוא בלתי רלוונטי לחלוטין. אגב, חשוב לציין כי גם במבט השוואתי, קיימות כמה דוגמאות לסיוע ממשלתי ייעודי בתחום התרבות באירופה (פרסומי מרכז המחקר והמידע בכנסת מחודש יוני 2020).
נסכם: לפקידי האוצר אסור לשכוח שהספורט הוא התחום היחיד שבו נוצר מפגש בין אנשים שווים - ספורטאים מכל העולם, ללא הבדל של דת, גזע ומין - המתחרים זה בזה. כולם בוודאי מסכימים שהספורט תורם גם לגישור על פערים חברתיים, לאומיים, תרבותיים ודתיים, והדברים נכונים במיוחד לגבי מדינת ישראל. בקיצור, תחום הספורט מהווה תשתית לחוסן קהילתי, חינוכי ותרבותי; בדיוק כשם שלתרבות יש תפקיד משמעותי בשמירה על הלכידות החברתית והלאומית. זה דבר מובן מאליו.
לכן, לא מפתיע ששרת התרבות והספורט עד לאחרונה (ח"כ מירי רגב) מיהרה להגיב: "יהיה פיצוי לספורט", אבל ראש אגף התקציבים במשרד האוצר (הכלכלן שאול מרידור) מעדיף לשתוק. לפני סיום - לא מאוחר להזכיר את אמרתו של הסופר המנוח אוסקר ויילד: "ציניקן הוא אחד שיודע מחיר של כל דבר ואינו יודע ערך של שום דבר". מוטב שמרידור, כץ ויתר נערי האוצר ישננו את זה. שיקולי התקציב אינם חזות הכול. התרבות והספורט הם נכסים אסטרטגיים לאומיים ופגיעה בהם היא פגיעה קשה בחברה הישראלית כולה. נראה שזהו רגע מבחן (ראשון) לשר התרבות והספורט הנכנס, ח"כ חילי טרופר, מצד אחד, ושר האוצר הנכנס ח"כ ישראל כ"ץ, מצד שני. ימים יגידו.
חילי טרופר עם ארז כלפון, מבחן ראשון לשר (אינסטגרם)במאמר מוסגר, אציין כי המנויים בסקטור הספורט שילמו את דמי המנוי בתחילת השנה לכל שנת המשחקים. אבל מזה כמה חודשים שאין משחקים בשל הקורונה וגם כעת המשחקים שחודשו מתקיימים ללא קהל. והנה - למרות המשבר הכלכלי, לא שמענו מהאוהדים התרעמות על כך שהכסף שולם ואין החזר כספי. למעשה, הכסף של המנויים משמש כתרומה/סיוע מימוני לאגודות הספורט. כולם הבינו בשתיקה שצו השעה הוא לשמור על הקבוצה (וליתר דיוק, על הנשמה והרוח), אז למה נערי האוצר לא מבינים זאת?
הכותב הוא עורך דין ולשעבר כלכלן באגף התקציבים במשרד הביטחון/היועץ הכספי לרמטכ"ל.
עו"ד דון סוסונוב (סטודיו דן לב)