פגרת הקורונה הביאה את כולם להיכנס להתקף נוסטלגיה כדי להיזכר בכדורגל כשעוד אפשר היה לשחק. אחד מאותם אנשים הוא הסוכן, דודו דהאן, שמקפיד בעת האחרונה לפרסם סיפורים מהעבר. היום (ראשון) הוא החליט לחשוף את הסיפור שלו בהקשר של ראובן עובד, ללא צל של ספק, הכישרון הישראלי המבוזבז ביותר שכזכור עולה לכותרות בתקופה האחרונה בהקשרים פחות חיוביים. הסיפור המלא פורסם בעמוד Scoutpush של דהאן.
“עונת 2006/7, ראובן עובד נותן עונה טובה מבחינתו”, פותח דהאן את הסיפור. “סוף סוף הוא מגלה יציבות עם 30 משחקים בעונה, שערים, בישולים אבל בעיקר ״בעל בית״ במגרש שהכול עובר דרכו כפי שצריך היה תמיד להיות לשחקן מסוגו. בכל מוצ״ש כולם התענגו על התקצירים מהמשחקים של בני יהודה תחת ניצן שירזי ז״ל. עובד רקד מדי שבוע עם כישרון ונגיעה בכדור שספק אם נראה שוב פעם בישראל. זה לא היה בדמות ניצחונות או הישגים קבוצתיים כפי שבאמת עושים הגדולים. זה היה הבלחות! מהלכי כדור גאוניים שרק הוא ידע לעשות ובכך להקסים בכל פעם מחדש את הדמיון של כולנו. אי אפשר היה להישאר אדיש אליו”.
“תמיד ידענו שיש שם כישרון יוצא דופן אבל ההתנהלות והשמועות על אופן וצורת חיים לא מקצוענים גרמו לכך שאת הכבוד וההערכה אליו אף אחד לא אמר בקול ואף מועדון גדול לא לקח סיכון בלתת לו את ״המפתחות״. אני זוכר שהייתי יושב שעות וימים במהלך כל השבוע בכדי לערוך ולנתח את המחזור והמשחקים של כל הקבוצות בליגת העל. הכל היה רץ על אוטומט ועבדתי על הווידאו דיסק כמו מכונה. אבל כשהייתי מגיע למשחקים של בני יהודה הכל היה נעצר. הייתי מביא משהו לאכול יושב בנחת צופה בו מרותק כמו בסדרת מתח בכדי לראות איך הוא יפתיע במהלך הבא. כאיש מקצוע שראה כבר דברים אותי הוא כל פעם הצליח להדהים. הוא היה עושה מהלכים שבגללם כולנו אוהבים את המשחק בכל רמה ובכל קטגוריה. הפנטזיה של מה ואם זה ייתפס לו באירופה שכנעה אותי לקחת את זה קדימה ולנסות להביא אותו לבלגיה”.
דאבור זוכה בטורניר פיפא של 433“כשנפגשנו הוא מאוד התלהב. היה מאוד חביב מבין ויודע לדבר כדורגל. בטוח בעצמו. לעובד היה הומור נהדר וכריזמה מיוחדת. תמיד כולם היו סביבו. תמיד במרכז העניינים. אחד כזה שקשה לשנוא. היה לו חשוב לנסות ולשכנע אותי שכל מה שמספרים עליו זה ״שמועות״ והעובדה שאצל ניצן שירזי וניר לוין אף פעם אין לו בעיות מוכיחה את זה. היה לו שיער ארוך באותה תקופה. הוא אף פעם לא היה מסתובב לבד. תמיד שנפגשנו היו איתו 1/2/3 חברים. הוא אמר שהכרטיס שחקן שייך לו שהוא מסיים חוזה בבני יהודה בתום העונה והוא חופשי לחתום בכל מקום. שיש לו אצל דמאיו גרושים והוא רוצה סוף סוף להתחיל להרוויח כסף גדול.הוא הבין וידע שהוא הכי טוב. כששאלתי אותו על בלגיה הוא התלהב ואמר ״אין בעיה אני יודע קצת אנגלית ואני אסתדר בקלות. אם הכסף טוב אז אני בא״”.
“התחלתי לעבוד. נסעתי לעופר פביאן בהרצליה ויחד במשך מספר ימים ערכנו קליפ ביצועים מטורף. אולי מהטובים שראיתי בחיים. דריבל, צ׳יפים, דאבלים ושלל סוגי בעיטות לשער. מי שרואה את זה לא יכול להישאר אדיש. הבחור גאון. הבלגים המרובעים מאד חשדניים לסוג כזה של שחקנים ולמרות הביצועיים המרהיבים הם ישר זיהו על פי שפת הגוף והריצות אמוק לספסל הקבוצה אחרי כיבוש השערים שיש שם בעיה. הגדולות העבירו את המשחקים המלאים לחטיבת הסקאוטינג ובעקבות הדוחות שלאחר מכן הם סירבו לשתף פעולה וויתרו מראש על התענוג. קבוצות אמצע הטבלה גילו עניין רב. הבעלים של לוקרן מאד התלהב. הוא ראה הרבה שחקנים ב-40 שנות בעלות על המועדון היקר לליבו. הוא ידע לזהות איכות אבל ידוע גם כאחד שלוקח לו זמן להעביר הילוך בהחתמות חדשות. אין אדיש כזה. הוא ביקש ממני להמתין מספר שבועות לפני שהוא מקבל את החלטה על גובה ההצעה. לא היה ספק לגבי היכולת המקצועית של עובד”.
“בינתיים העונה בישראל הסתיימה ועובד היה מאד לחוץ. הוא רצה לדעת מה קורה וסיפר שיש לו הרבה הצעות והרבה ״סוכנים״ מתקשרים אליו. אמרתי לו שאני מדבר עם לוקרן ושרלרואה ובטוח שהם יגישו לנו הצעה ושהוא חייב סבלנות. הוא הבין והסכים. עברו מספר ימים והוא שוב מצלצל ״שמע דודו עושים לי פה ממש לחץ, עיתונאים, חברים, משפחה, כל מקום שאני הולך שואלים אותי איפה תשחק עונה הבאה. אני חייב לברוח מהארץ. תגיד להם שאני מוכן לבוא למבחנים כמה ימים״. הסברתי לו שזה לא מקובל, שזה גם יפגע לנו בסכומים ובסיכויים ושלא כדאי כל כך. הוא שאל כמה אפשר לקבל אחרי מבחנים, אמרתי ש-150.000 יורו נטו (אז שער היורו היה 5.7 ש”ח) לעונה. הוא אמר ‘סבבה גם טוב, תתקדם’”. אני ידעתי שיש לי את לוקרן בטוח ביד. לכן צלצלתי לבעלים של שרלרואה, האירני עבאס ביאט, וסיפרתי בהתלהבות שיש מצב להביא את הווירטואוז הישראלי (ככה הוא קרא לו) למספר ימי התרשמות”.
ראובן עובד. "הווירטואוז הישראלי" (עמית מצפה)“אחרי חמש דקות חזר אלי אחיינו המנהל המקצועי מוגי ביאט ושאל איך מתקדמים. צלצלתי לעובד ושאלתי אותו אם הוא יכול לטוס מחר. הוא חזר אלי אחרי שעה ואמר כן! הבלגים שלחו לו כרטיס לשבוע וסגרו גם חדר בבית מלון בעיר. אני הייתי ברומניה זה היה יום שני ואמרתי לו שאני אגיע ברביעי למשחק אימון שנסגר במיוחד עבורו נגד קבוצה מהליגה השנייה. הטיסה של עובד הייתה ב 7 בבוקר מת״א ונחתה בבריסל ב-11. מנהל הקבוצה פייר המתין לו בקבלת הפנים עם שלט באנגלית Ruven Oved. ב-12:00 כשאני בבוקרשט בפגישה עם דינמו המקומית אני מקבל טלפון על הצג המנהל המקצועי מוגי ביאט. ״דודו, אתה מכיר את עובד טוב?״, עניתי לו שברור. הוא המשיך ״הוא יודע שהוא הגיע לשרלרואה״? שאלתי למה ומה קרה”.
“מוגי ענה – “המנהל קבוצה שלי בהלם ממה שהוא ראה. עובד הגיע עם ברמודה לבנה, כפכפים וחולצת קיץ של הוואי כשמאחוריו שני חברים שסוחבים לו את המזוודות והוא לפניהם עם קוקו, משקפי שמש וידיים בכיסים״. הייתי מעט בהלם. לא מההופעה והבגדים אלא מהעובדה שהוא הגיע עם חברים. צלצלתי אליו אבל הנייד של עובד לא עבד. הוא לא עשה חבילה לחו”ל וככה עד שלא הגעתי פיזית לבלגיה לא יכולתי לדבר איתו. בינתיים הוא הספיק לעשות אימון אחד ביום שלישי. אני הגעתי ביום רביעי בצהריים וישר מהשדה הנשיא של שרלרואה אסף אותי לאצטדיון שם נערך משחק האימון. בעקבות ההצגה שהוא נתן יום לפני באימון כל ההנהלה, העיתונאים והמאמנים של המועדון הגיעו לצפות בו. חיפשתי את החברים שלו מישראל אבל לא מצאתי. הם לא היו שם. הספקתי להגיד לו מהיציע שלום לפני שריקת הפתיחה”.
“התחיל המשחק וראובן עושה מה שבא לו עם הכדור. איזה כוכב, איזה איכות. רמה מעל כל השחקנים במגרש. במהלך המשחק עובד לא הפסיק לדבר אלי בעברית ליציע - ״דודו עזוב נו, זה לא רמה פה, אין להם מושג, נכים״. אחרי מחצית התוצאה הייתה 2-0 עם גול מרהיב וטיפוסי ובישול אחרי עוד מבצע נהדר. כולם היו שם בטירוף ממנו. השחקנים של 2 הקבוצות ניגשו אליו ולחצו לו את היד בירידה מכר הדשא בדרך אל חדרי ההלבשה. לחצי השני הוא לא עלה. שאלתי למה? הנשיא אמר לי ״דודו זה לא שחקן לשרלרואה, זה שחקן לאנדרלכט! אני לא יודע אם זה אפשרי אבל אם כן בוא נסגור עכשיו ונחתום ל 5 שנים!״. מדהים! המתנתי שראובן יסיים להתקלח. הוא עלה ליציע עם שיער שחור ארוך ורטוב וישב לידי וליד הנשיא. לפני שמר ביאט הספיק לומר מילה עובד פנה אלי ״דודו, פחות מ-300.000 יורו נטו ורק לעונה בלבד אני לא נשאר פה דקה״, מיד אמרתי לו שזה לא אפשרי, שהוא יודע את המספרים ושאסור לפספס את ההזדמנות הזאת. הוא קם וביקש ממני לקחת אותו לבריסל שחברים שלו שם עושים קניות והוא קבע איתם”.
דודו דהאן וגדי קינדה בשדה התעופה. החתים מאז שחקנים רבים בחו"ל (חגי מיכאלי)“היו רגעים של אי נעימות. יצאתי פה מאוד רע. הם אמרו מראש מה הם משלמים וראובן הסכים. ביקשתי מהנשיא להירגע לתת לי מספר שעות בכדי לסגור אותו. לא היה לי ספק שהבלגים יגישו הצעה משופרת ויעשו הכל בכדי להשיג אותו. הזמנו מונית וכל הדרך משרלרואה עד לבריסל (35 דקות) אני מדבר, מסביר ומשכנע. ראיתי שאין עם מי לדבר. הכדורגל והחוזה כלל לא עניינו אותו. הוא רק חיכה לפגוש את החברים במרכז בריסל. הוא דיבר רק על הקניות ואם יש מה לעשות פה בערב. הוא היה נעול לא הצלחתי להגיע אליו. לא היה קל לזהות בשפת הגוף שזה יהיה הערב האחרון שלו בבלגיה. וכך באמת קרה. למחרת בלי שהוא מודיע לי או לקבוצה הוא היה כבר היה על הטיסה חזרה. אחרי שבוע גם קראתי שהוא חתם בהפועל ת״א. כל העבודה שעשיתי ירדה לטמיון. מאוד כעסתי עליו”.
“מאז ועד הפעם האחרונה שנפגשנו (לפני שנה במקרה ברחוב רוטשילד בתל אביב) בכל פעם שהוא רואה אותי הוא לא יפספס את ההזדמנות להגיד לי שזאת הייתה הטעות הכי גדולה בקריירה שלו ,שהוא היה צריך להקשיב לי. הוא גם הוסיף לספר בכנות שבכל פעם שהוא רואה ידיעה על החתמה של שחקן שלי בחו”ל יש לו צביטה בלב וקנאה שזה לא הוא שם איתי בתמונה. שאין לו את המזל שיש להם. במרוצת השנים היו הרבה פספוסים. לא מעט שחקנים שלא הקשיבו והלכו נגד העצות ולהצעות שהבאתי להם. שמות שכולכם מכירים. כיום כולם מכים על חטא. לזכותם יאמר שהם מספיק בוגרים וגברים לעצור אותי ברחוב או במגרשים ומודים שזאת הייתה הטעות הכי גדולה שלהם. בסופו של יום אף אחד מהם לא הצליח להגשים את החלום לשחק ולתת לעצמך סיכוי אמיתי בחו”ל. חלקם שחקנים טובים חלקם פחות. אבל כמו ראובן עובד אף אחד מהם לא יכל היה להיות”.