כמו הרבה דברים בחיים, גם האהבה שלי למכוניות אמריקאיות מתחילה מזיכרון ילדות מתוק. אני ילד בתחילת בית הספר היסודי, ולהורים של חבר יש פונטיאק טמפסט. באמריקה זו אמנם בסה"כ מכונית בסיסית למעמד הביניים, אבל בעיניים של ילד היא נראתה לי כמו חלום...
הכורסאות המרופדות בקטיפה האדומה, לוח המחוונים העשיר (שישה מחוונים סה"כ, כולל מד טעינה שימושי בהתחשב באלטרנטורים הבעייתיים שהותקנו שם) ותאורת הפנים העשירה הם בדיוק מה שילד שרק התחיל לאהוב מכוניות צריך כדי להצית את האהבה.
מאז גדלתי והתבגרתי (שני דברים שונים לחלוטין, כמו שחולי הגה יודעים), נהגתי על המון רכבים, צברתי ידע בנהיגה בכלל ובנהיגה ספורטיבית בפרט ו... אני עדיין אוהב רכבים אמריקאיים. אפילו קניתי פונטיאק פעם – כשאפשר להגשים חוויית ילדות בכמה פרוטות, לא אומרים לא. אני מקליד ונזכר בסאונד הכיפי של מנוע ה-V6 שלה, תצורת מנוע שהולכת ונעלמת בגלל מחירי הדלק ותקנות זיהום האוויר.
מנוע גמיש ועיצוב מנצח
לקאדילק XT4 'שלי' אין מנוע V6 – אלא מנוע 2 ליטרים עם טורבו. מי שיחפש בו אופי אמריקאי לא ימצא, אבל הוא חסכוני יחסית לאותם ה-V6-ים (השגתי ליטר לעשרה קילומטר בנסיעה שרובה בינעירונית וחלקה מאומצת), והוא גמיש יותר ממנוע ה-V6 שדגמתי בקאדילק בפעם האחרונה: זה אומר שכדי לקבל ביצועים, צריך לאמץ אותו פחות.חובבי רכב טהרנים אמנם אוהבים לשמוע ולהרגיש מנועים גדולי נפח בסל"ד גבוה – אבל רוב האנשים צריכים מנוע גמיש. בינינו, בנהיגה יומיומית, הם לגמרי צודקים.
הקאדילק XT4. עיצוב מושקע (יח"צ)אני אוהב את קו העיצוב של קאדילק בשנים האחרונות: הוא הולך על התפר שבין כוחני לאלגנטי בהצלחה יתרה, לדעתי. אני לא אוהב לכתוב על עיצוב כי למה לבלבל במוח כשאפשר להסתכל בתמונות (התשובה פשוטה: כדי למלא את מכסת המילים לכתבה. לא בכתבות שלי...) – אבל בכל זאת, שימו לב ליחידות תאורת היום האנכיות בפנסים הקדמיים, או בתאורה הייחודית בידיות הדלתות (לא קיים בגדם ה'ספורט'). ה-XT4 היא בהחלט מכונית מרשימה.
האבזור מרשים, מערכת ההתראה קצת פחות
והיא מרשימה גם באבזור. גלגל ההגה המחומם (לא קיים ברמת האבזור 'פרימיום') הוא בדיוק מה שהייתי צריך כשיצאתי לדרום לראות זרימות ביום שישי האחרון. גג השמש הגדול מרחיב דעתו של האדם, מרחיב (וירטואלית, בתחושה) את תא הנוסעים והילדים מאחורה ייהנו להסתכל על טיפות הגשם.
יש כאן, בין השאר, מערכת להנעת הרכב מרחוק, מערכת סטראו של Bose (טובה, אבל לא ברמה של B&W או הרמן קרדון), תצוגה עילית על השמשה הקדמית, חיישני חניה קדמיים ואחוריים, פנסי LED כולל באור הגבוה (כיף בלילה), ובגרסה שקיבלנו, PREMIUM LUXURY – איזה שם ארוך ולא יצירתי – מושבים קדמיים עם חימום, אוורור ומסאג'. יש בגרסה שקיבלנו גם פתיחת תא מטען חשמלית עם הרגל.
הקאדילק XT4. מאובזרת כמו שצריך (יח"צ)ארסנל האבזור הבטיחות שופע גם הוא: 8 כריות אוויר, בלימת חירום אוטונומית למניעת תאונה, כולל ביציאה ברוורס מהחניה, התראה ותיקון על סטייה מנתיב ועוד. כל עוד הכביש לא מתעקל בחדות, תיקון הסטייה מנתיב עובד מעולה ולא מפריע, מהטובים שפגשתי בתעשייה. אבל, כשעשיתי סימולציה של הירדמות על ההגה בכביש בקטע שמתעקל יותר בחדות, בפעם הראשונה המערכת התריעה ללא רטט ובסאונד חלש, כזה שלא היה מעיר נהג רדום. בפעם השנייה המערכת לא התריעה בכלל…
נוחה, אבל לא כל הזמן
נוחות הנסיעה ב-XT4 טובה ברוב המוחלט של הזמן, אבל זה קצת מורכב. קודם כל, מי שציפה למצוא כאן כורסאות שוקעות ומתלים רכים במיטב הסגנון האמריקאי של פעם יתאכזב. למרות שהקאדילק הזו נוחה ונעימה לנסיעה ברוב הזמן, שיבושים קשים או מכסי ביוב בולטים יורגשו ברכב יותר מהרצוי.
הקאדילק XT4. נוחה עם כוכבית (יח"צ)המושבים התגלו כנוחים מאוד בנסיעות ארוכות, אבל משענת הגב ומשענת הראש מעט קשות. עניין של העדפה, אבל אני בכל אופן דגמתי מושבים מפנקים יותר ברכבי פרימיום בסביבת המחיר של ה-XT4 – ואפילו במכוניות זולות יותר. בידוד הרעשים, אגב, טוב מאוד.
בשורה התחתונה, תמורת כ-268 אלף שקלים (כ-288 אלף לגרסה הנבחנת) הקאדילק XT4 תתן לכם אחלה אבזור, נסיעה נעימה, עיצוב שלטעמי הוא מרשים ואת הסמל של קאדילק – תמורה טובה למחיר בסך הכל.