הוא משאיר אותנו פעורי פה בכול שבוע מחדש. אין שום דרך לתאר את מה שהוא עושה על המגרש, כשמשחק אחרי משחק הוא פשוט גומר לנו את כל הסופרלטיבים האפשריים. ליאו מסי ממשיך להוכיח שהוא פשוט מעל המשחק, ולנו נותר רק להתענג.
לרגל ציון 90 שנה ללה ליגה, הפרעוש סיפק ראיון גלוי לב בו הוא מדבר על תחילת הדרך מארגנטינה לברצלונה, על הצמיחה לצד מאמנים ושחקנים גדולים איתם שיתף פעולה, על הדרך שבה הוא משתפר מיום ליום, השערים הגדולים ואיך אפשר בלי ההשוואה לכריסטיאנו רונאלדו.
השחקן הטוב בעולם סוגר עשור בראיון מיוחדמה לגבי שינוי העמדה שעברת, איך שיחקת בניואלס בארגנטינה?
“שיחקנו אז במגרשים של 7 על 7. הייתי יותר חלוץ, אבל היינו שבעה שחקנים בכול צד אז לא היו כל כך שחקנים באגפים. תמיד שיחקתי בחלק הקדמי בעמדת ה’פליימייקר’, שם הרגשתי נוח אפילו בתור ילד”.
כשהגעת לברצלונה התחלת לשחק 11 על 11, ואזור ההשפעה שלך היה באגף שמאל ומתחת לחלוץ.
גם בארגנטינה שיחקתי שנה או שנתיים 11 על 11 לפני שהגעתי לברצלונה, ושם שיחקתי מתחת לפליימייקר. כשהגעתי לברצלונה שיחקתי במערך של 3-4-3 וזה היה מסובך עבורי כי שיחקתי בחלק העליון של היהלום. הייתי רגיל לשחק בחופשיות מאז שהייתי ילד קטן, ובברצלונה לפעמים שיחקתי בכנף”.
גם לפני עשור: ליאו מסי כבש את שער העונהכשעלית לקבוצה הבוגרת נאלצת לשחק בצד ימין בגלל שסמואל אטו שיחק בכחלוץ מרכזי ורונאלדיניו בשמאל.
“המציאות לא הותירה לי ברירה אחרת והוצבתי בצד ימין ע”י פרנק רייקארד, זו הייתה עמדה חדשה לחלוטין עבורי, מעולם לא שיחקתי שם לפני כן, הייתי צריך להתרגל. שמחתי כי שיחקתי, וזה מה שכל שחקן רוצה. לאט לאט התחלתי גם לחבב את העמדה הזאת”.
שינוי העמדה גרם לשינוי גדול בסגנון המשחק שלך?
“התרגלתי לזה במהירות כי יכולתי להיכנס עם הרגל החזקה למרכז, היה לי קל יותר לחתוך פנימה ולקבל נקודת מבט טובה יותר על המגרש. התרגלתי לזה מהר מאוד במובן הזה”.
הסגנון של להיכנס עם הרגל החזקה למרכז לא היה מקובל עדיין באותה תקופה.
“באותה תקופה שיחקנו עם לודוביק ג’ולי, סמואל אטו ורונאלדיניו ואז התחלתי לשחק בצד. בהמשך התחלתי להשתמש בה הרבה יותר ושחקני כנף עם רגל הפוכה הפכו לנפוצים יותר”.
ליאו מסי בתחילת דרכו עם סמואל אטו ורונאלדיניו (רויטרס)וכשסוף סוף התרגלת לשחק באגף ימין, מגיע פפ גווארדיולה ואומר לך לפני הקלאסיקו מול ריאל מדריד בברנבאו: “ליאו, בוא הנה, אתה הולך לשחק פה”, ומציב אותה כחלוץ מדומה. מה הוא אמר לך בדיוק?
“אני זוכר שזו הייתה הפתעה גדולה עבורי, כי אמרו לי את זה רק יום לפני המשחק. גווארדיולה קרא לי אליו למשרד. הוא אמר לי שהוא וטיטו וילאנובה צפו בהרבה משחקים של ריאל וחשבו לפתוח איתי כ-9 מדומה, כשסמואל אטו ותיירי הנרי מאחורי. לא התכוונתי להישאר למעלה ולחכות לכדורים, אלא ללכת לקבל את הכדורים מהקישור. הרעיון היה שאמשוך את הבלמים של ריאל קדימה, ואז זה יפנה שטח להנרי ואטו להתגנב מאחורי ההגנה. למעשה, אחד השערים של הנרי הגיע ככה. זו הייתה הפתעה עבורנו וגם עבור ריאל. אני זוכר שהחזקנו המון בכדור ותמיד היה שחקן חופשי לקבל את הכדור. מעולם לא שיחקתי בעמדה הזאת, אבל הכרתי אותה מכיוון שהייתי מתקדם בצורה אוטומטית להתקפה בלי להיות ‘9’ סטטי. זה לא היה שינוי גדול עבורי”.
ואז חזרת לצד ימין, אבל בעצם שיחקת איפה שרצית.
“היה לי הרבה יותר חופש כשבאתי מבחוץ, אבל תמיד בסופו של דבר הייתי יותר קרוב לעמדת החלוץ המרכזי, כמו דויד וייה. ניימאר שיחק באגף, אבל אז היה את לואיס סוארס. הוא שיחק במרכז ואני נכנסתי מבחוץ, אבל זה נתן לי הרבה יותר חופש”.
תיירי הנרי מכניע את איקר קסיאס. 2:6 בלתי נשכח (רויטרס)חורחה ואלדנו תמיד אומר שאם רוצים לדבר על שחקן כנף, צריך לדבר על מסי. לעומת זאת, אלפרדו די סטפנו האגדי כינה אותך “שחקן על כל המגרש”.
“ולדאנו מחבב אותי. אבל כן, אני אוהב את זה. התרגלתי לשחק קצת יותר לעומק בשנים האחרונות, לקחת את הכדור מאחור ולהצטרף להתקפה. זה קרה גם כשהיה לנו את צ’אבי ואנדרס אינייסטה, שאיתם היינו מחזיקים הרבה יותר בכדור כל משחק. כשהם לא היו שם התחלתי לרדת קצת יותר לאחור כדי לנסות להשיג עליונות מספרית, תמיד בניסיון גם להבקיע. אני מעדיף לרוץ פנימה מאשר לחכות שם, ואני מרגיש בנוח לרוץ פנימה”.
אפשר להגיד שסגנון המשחק שלך מתאפיין בחצי ממה שלמדת בשכונה בארגנטינה וחלק ממה שלמדת בבארסה?
“יש הרבה דברים שלמדתי ברחוב ועל מגרשים מאדמה, אבן או בטון. לאחר מכן גדלתי, הצטרפתי למחלקת הנוער של ברצלונה ועבדתי בצורה שונה לחלוטין מאיך שעבדתי בארגנטינה”.
צ'אבי, ליאו מסי ואנדרס איניייסטה. מי יכול היה לעצור אותם? (רויטרס)איך אתה מסביר את ה’אבולוציה’ שעברת בכדורגל?
“הרגשתי שינוי ברמה הפיזית מהרגע שהתחלתי לשחק עד עכשיו, אני חושב שזה אוטומטי. אתה צומח, ממש כמו שאתה צומח ומתפתח כשחקן. אתה צומח מבחינה מנטלית וגם בגוף, זה התרחש מכל הבחינות”.
איך הצלחת לשלב את סגנון המשחק ההרפתקני שלך עם כל האילתורים בתוך מערכת כל כך מוגדרת?
“זה לא היה קל. בחודשים הראשונים התקשיתי להבין את הדרך שבה האקדמיה של ברצלונה מלמדת איך לשחק כדורגל. גם לקח לי זמן להסתגל כי היו כל מיני בעיות של בירוקרטיה וניירת, וכשכבר התחלתי לשחק נפצעתי וביליתי הרבה זמן מחוץ למגרשים. זה לא קל להגיע למועדון עם פילוסופיה כל כך מוגדרת ולהידבק בזה, אבל היה נכון לעשות את זה בגיל צעיר ואז זה הרבה יותר קל”.
מה לגבי העבודה בחדר הכושר וההתפתחות הפיזית שלך? היא לבטח השפיעה רבות.
“אף פעם לא הייתי שחקן שעבד הרבה בחדר הכושר, אבל כן למדתי לעשות המון דברים כדי לעבוד על הכוח שלי ולמנוע פציעות. אני עושה הרבה דברים ספציפיים, במקום לעשות את זה בעזרת מכונות. אני חושב שהתפתחתי מבחינה פיזית הרבה בזכות העובדה שעבדתי קשה כדי למנוע פציעות”.
ניימאר עם ליאו מסי (רויטרס)לטפל בעצמך זה משהו שלמדת מכדורגלנים אחרים? או שהצוות המקצועי ייעץ לך?
“זאת הייתה החלטה שלי, הרגשתי שאני צריך שינוי, שאני צריך לעשות משהו מעבר. כמו שתמיד קורה עם אנשים מבוגרים, הם נתנו לי עצות ורעיונות שרשמתי לפני, ניסיתי גם דברים מיוזמתי וראיתי מה טוב ומה לא. כשאתה מתבגר ועובר שלבים, אתה מבין דברים שאתה לא רואה כשאתה צעיר. בין גיל 20-24 אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה והגוף לא מרגיש את זה. מכאן והלאה צריך לנקוט בזהירות מיוחדת, כי יש הרבה משחקים, זה דורש הרבה מאמץ והגוף שלך לא מרפה ממך”.
סיאסטה היא עדיין תרופת הפלא שלך?
“אני ישן הרבה פחות. מאז שטיאגו נולד אני מפסיד הרבה שעות שינה, וזה עוד יותר קשה עם שלושה ילדים. יש לי לו”ז מאוד קבוע שתלוי הרבה בילדים; אני מסיים אימון, חזור הביתה לאכול משהו מהר, יוצא לאסוף אותם מבית הספר והרבה תלוי בזה. הם צימצמו את הסיסאטה שלי”.
אם מישהו היה אומר לך בגיל צעיר שתבקיע כל כך הרבה שערים, מה היית אומר לו?
“זה נכון שפעם לא הייתי שחקן שכובש המון שערים. הבקעתי, אבל בגילאים הצעירים. מעל הכול, כשהגעתי לקבוצה הראשונה היה לי קשה מאוד להבקיע שערים בשנים הראשונות. או שטעיתי או שסבלתי מחוסר מזל. אני זוכר שאטו אמר לי: ‘ביום שבו תציב לעצמך להבקיע שערים, תהיה נהדר’. הגעתי להמון הזדמנויות ולא ניצלתי אותן. עד שיום אחד זה נכנס, ומשם הכל התחיל להיכנס”.
ליאו מסי חוגג (רויטרס)היום כבר קשה לקבל משחק שבו אתה לא מבקיע. זה מלחיץ אותך?
“כמו שאמרתי קודם, אני משחק הרבה יותר לעומק, מעדיף ליצור מאשר רק לסיים התקפות ואני חושב איך להבקיע כל הזמן. ברור שאני אוהב לכבוש, אבל בכל פעם שאני עולה למגרש אני חושב יותר על הצורה שבה הקבוצה משחקת מאשר על השערים שלי”.
זה לא הפך לאובססיה?
“מעולם לא הייתי אובססיבי לכיבוש שערים. אני יודע שברגע שאפסיק להבקיע כל כך הרבה שערים אנשים יתחילו לדבר על זה, אבל יש חלקים חשובים אחרים במשחק כמו הצמיחה שלך כשחקן והיכולת שלך להסתגל לרגעים מסוימים ולהמשיך להתפתח, לשאוף תמיד להיות הכי טוב ואיך הקבוצה שלך תהיה הכי טוב”.
איקר קסיאס זוכר את כל השערים ספג ממך. אתה גם זוכר?
“לא, האמת שאני לא זוכר. את תזכיר לי ותראה לי תמונות אני אזכור, אבל לבד לחשוב על זה ולהיזכר זה קשה מאוד”.
אתה יכול לבחור את השלושה שהכי זכורים לך?
“אני תמיד אומר שהשערים שאני הכי זוכר הם השערים הכי חשובים, לאו דווקא הכי יפים. אני תמיד מזכיר את שני השערים שכבשתי בגמרים של 2009 ו-2011 מול מנצ’סטר יונייטד, את השער בחצי גמר ליגת האלופות מול ריאל מדריד אני זוכר טוב מאוד בעיקר בגלל המשמעות שלו”.
ליאו מסי חוגג בגמר ב-2011 (רויטרס)ומה לגבי השער מול חטאפה, אחרי סלאלום מחצי מגרש כמו שעשה בזמנו דייגו מראדונה?
“כמובן שאני זוכר, למרות שלא הייתה לשער חשיבות גדולה, יש לו הרבה משמעות בגלל הדמיון לשער של מראדונה. זה היה מטורף, אני אני חוזר ואומר שהרגע והמשחק לא השתוו למעמד שבו הוא עשה את זה, המהלך עצמו היה דומה”.
מה האסטרטגיה שלך בבעיטות חופשיות? אתה סופר צעדים אחורה?
“זה קצת מהכל. אני קודם כל צריך שיהיה לי נוח, ואז כמובן מנסה להעביר את הכדור מעבר לחומה ולהכניס אותו לרשת, אבל אני עושה את זה בלי מחשבה. כשהתחלתי להתאמן על זה, אספתי הרגלים שקשורים למיקום שלי, הצעדים שלי, איך הרגל שלי פוגשת את הכדור, ניסיתי להשתמש בכף הרגל בדרכים שונות ולראות איך זה הסתדר. לפעמים אתה בר מזל וכל בעיטה נכנסת לך, ופעמים אחרות אתה יכול לפגוע 5-6 פעמים בחומה. כשאתה מתחיל להבקיע אתה צובר הרבה יותר ביטחון, וכשמדובר בבעיטות חופשיות אתה גם רואה את זה, זה עוזר המון. הכול בעזרת עבודה קשה באימונים, זה שיפר אותי מאוד”.
אתה מתאמן על זה?
“עכשיו קצת פחות. יש לי את השגרה שלי ואני יודע בדרך שלי איך לפגוש את הכדור עם הרגל, אבל בעבר התאמנתי על זה הרבה”.
ליאו מסי מסובב. "עושה את זה בלי מחשבה" (רויטרס)אתה מסתכל על שחקנים אחרים שבועטים כדורים חופשיים ולומד מהם?
“אני צופה בהמון בועטים, אבל אני חושב שלכל שחקן יש דרך משלו לקחת אותם וקשה מאוד להעתיק ממישהו אחר. אני חושב שכל שחקן צריך לעשות את זה בדרך שלו ולנסות את מה שמרגיש לו הכי נכון. צריך להתאמן כדי לראות מה הכי טוב לכל שחקן”.
כששומרים עליך אישית, זה מטריד אותך?
“יש משחקים מכוערים ומשחקים מוזרים. משחקים שבהם תמיד יש לך שחקן צמוד אליך, למרות שזה לא קורה לי הרבה. אבל גם זה לא מפריע, אלה משחקים שונים ומשונים”.
אתה אומר להם משהו במהלך המשחק?
“תלוי באופי של המשחק, לפעמים יוצא שאנחנו מדברים”.
מה המקרה הכי גרוע שאתה זוכר?
“אני באמת לא זוכר. אולי זה מג’ירונה, זה היה מוגזם”.
נראה שאתה מתמודד היטב עם תיקולים ומשחק מלוכלך, יש לך הרבה סבלנות.
“מעולם לא התלוננתי על זה. אני חשוב שמגע ותיקולים הם חלק מהכדורגל. זה כן מפריע לי כשיש כוונה ברורה לפגוע בי, אבל אם זה לא המקרה, זה חלק מהמשחק ואני לא לוקח את זה למקום רע”.
ליאו מסי מול תומאס פארטה. תיקולים הם חלק מהמשחק" (רויטרס)אתה לומד את השוערים שאתה משחק מולם?
“זה פגע בי כשהייתי עושה את זה, היה גורם לי להרהר במצבים מסוימים, בעיקר בסיטואציות של אחד על אחד. היו מצבים שבהם דברים שראיתי היו עולים לי לראש וזה גורם לספקות, וספקות גורמות לטעויות. לאחרונה התחלתי להסתכל שוב, בעיקר על בעיטות חופשיות כדי לראות אם יש תזוזה לפני הבעיטה. איך להגיב, אם לקחת צעד או לא, איך החומה עומדת, עכשיו אני לומד קצת יותר”.
אז אתה עובד קשה ומשקיע מאמץ גדול בכדורגל.
“ברור שאני עדיין רוצה ללמוד. אני עדיין רוצה להמשיך לצמוח וזה עוזר לי מאוד. פספסתי הרבה פנדלים וזה משהו שמפריע לי, אני רוצה לשפר את זה. הדרך לעשות את זה היא על ידי אימונים וגם מבט על היריבים, כמו שאני בטוח שגם הם עושים. הידע על היריב עוזר לי להשיג יתרון”.
פנדלים לא מדאיגים אותך כל כך.
“אני לא מודאג מזה, אבל להחמיץ פנדלים זה משהו שכן מטריד אותי כי אני לא אוהב לטעות. זה מפריע לי אבל לא מדאיג אותי. אני גם מבין שזה חלק מהמשחק, ולפעמים קשה עוד יותר כשאתה לוקח הרבה מהם ברצף, מכיוון שכולם לומדים הכול. שוערים מהירים הרבה יותר מבעבר, מוכנים הרבה יותר, יש להם יותר כוח ברגליים וזה אומר שקשה הרבה יותר לכבוש”.
ליאו מסי. "שונא לטעות" (רדאד ג'בארה)אתה כמו ‘ספוג’ בכדורגל. למדת דברים מכל השחקנים ששיחקת איתם.
“כן, אני אוהב להמשיך ללמוד ולצמוח. צ'אבי ואינייסטה היו שני שחקנים שלא ניתן להשוות אותם לאף אחד אחר, שקשה מאוד להעתיק אותם, או אפילו למצוא מישהו שדומה אליהם, אבל צפיתי בהם המון – אני אוהב ללמוד ולבחור דברים מחברי לקבוצה ומשחקנים אחרים”.
האם אתה רואה את ההתפתחות של הליגה הספרדית?
“הליגה הספרדית מתפתחת כל הזמן והופכת ליותר ויותר שוויונית, אפילו אם אומרים שבשנים האחרונות מדובר בליגה של שלוש קבוצות: ריאל מדריד, בארסה ואתלטיקו. אלה היו עונות מאוד צמודות, וקשה מאוד לנצח כל קבוצה בכל מגרש. לשחק בחוץ זה תמיד הרבה יותר קשה, כי הקבוצות הקטנות הרבה יותר חזקות בבית ורואות בכך את ההזדמנות שלהן להשיג את היעדים דרך משחקי הבית. נהיה קשה יותר ויותר לנצח כל הזמן”.
אתה מתגעגע לדברים מסוימים ב’כדורגל הישן’?
“בימינו הכדורגל הוא מאוד טקטי ונחקר היטב. ברוב המשחקים רואים את היריבות שלנו סוגרות את המשחק, לא משאירות הרבה מקום והופכים את המשחק למכוער. לפני כן היו יותר אפשרויות, יותר מרחב ויותר זמן לחשוב. עכשיו הכול הרבה יותר קשה ויש הרבה טקטיקה”.
לדעתך, הכדורגל מתבסס על ביצועים אישיים או יכולת קבוצתית?
“אני חשוב שעבודת צוות ועבודה קשה הם הבסיס. גם קבוצה בלי השחקנים המוכשרים ביותר יכולה לבצע התאמות ולנצח כל קבוצה בעזרת עבודה קשה, מאמץ וסיוע מתמיד שלא ישאיר מרחב לקבוצה היריבה. המשמעות היא שהכול הרבה יותר שוויוני בימינו”.
שחקני ברצלונה חוגגים עם ליאו מסי. "היכולת הקבוצתית מעל הכול" (La Liga)ומה עם הדו קרב שלך מול כריסטיאנו רונאלדו?
“זה דו קרב שיימשך לנצח מכיוון שהוא נמשך כבר שנים רבות. לא קל לשמור על הרמה הגבוהה ביותר כל הזמן, במיוחד השני המועדונים שהיינו בהם, בארסה וריאל. זה מאוד תובעני. תחרות ראש בראש לאורך כל כך הרבה זמן היא משהו שייזכר לעד. אני חושב שגם האוהדים נהנו מזה, גם של ריאל וגם של בארסה וכל מי שאוהב כדורגל”.
נראה שאתה מתגעגע לזה…
“לא… כשרונאלדו היה בריאל, כל משחק נגדם היה מיוחד. ריאל מדריד, בגלל המשמעות של המשחקים מולה, הפכה להרבה יותר מיוחדת, אבל הזמנים האלה מאחורינו והחיים נמשכים”.
אתה מודע לכל השיאים שאתה שובר?
“אני לא שם לב לזה, אבל בימינו אתה מגלה הכול דרך הרשתות החברתיות, החברים, העיתונים… קשה מאוד לא לגלות בימים שלפני או ביום עצמו. בדרך כזו או אחרת, אני תמיד מגלה את זה, אבל לא ממש מתמקד בזה”.
לפרנסיסקו ג’נטו (כדורגלן עבר משנות ה-50-60) יש 12 זכיות בלה ליגה. זה משהו ששמת לעצמך כמטרה?
“אני מאוד מקווה שאעשה את זה. לעקוף אותו אומר הרבה כי ז אומר שזכינו בתארים נוספים, ברמה האישית, למועדון ולקבוצה. לא בגלל שבירת השיא, אלא בגלל זכייה בתארים נוספים עבור המועדון”.
ליאו מסי עם נעל הזהב (רויטרס)מה השיא הכי מיוחד בשבילך?
“שיא הכיבושים בלה ליגה היה דבר מאוד חשוב ומשמעותי עבורי. המון שחקנים גדולים שיחקו בליגה הזאת, עם כל מה שהיא מייצגת, זה מאוד מיוחד. אני חושב שזה אחד השיאים הכי נחמדים שאני מחזיק בהם”.
כבשת כמעט שער בממוצע למשחק.
“כן, זו האמת. אני משחק בליגה הזאת כבר הרבה שנים. זה עוזר לי להמשיך לצמוח מבחינת הכיבושים וכבוד להיות חלק מההיסטוריה של לה ליגה”.
אתה עדיין נהנה?
“אני תמיד נהנה. ברור שיש הרבה אחריות ואנחנו יודעים את זה כשאנחנו נכנסים למגרש. אבל הסוד יוצא לשם בכיף, וכשאתה נהנה הדברים מסתדרים באופן טבעי וקל יותר”.
איך אתה רוצה שיזכרו אותך?
“אני לא יודע. אני תמיד מקבל הרבה חיבה מכל העולם ואני אסיר תודה על כך, אבל אני תמיד עושה את מה שאני אוהב, אני נהנה מאוד ושאנשים יכולים לקבל את דעותיהם ולהגיד מה שהם אוהבים, גם עכשיו וגם בעתיד”.
ליאו מסי (רויטרס)