דור הולך ונעלם: ג'ו קול פרש מכדורגל

ימים בודדים לאחר שחגג את יום הולדתו ה-37 וכשמאחוריו הופעות בקבוצות פאר כמו צ’לסי וליברפול, שנים ארוכות בווסטהאם בשתי קדנציות ומספר לא מבוטל של הופעות בנבחרת אנגליה, ג’ו קול הודיע היום (שלישי) על פרישה מכדורגל.

קול הוא אחד האחרונים ב”דור הזהב” של הכדורגל האנגלי שפורש ממשחק פעיל, לאחר שלפניו כבר פרשו, בין השאר, פרנק למפארד, סטיבן ג’רארד, ג’ון טרי וריו פרדיננד. הוא הגיע עם אנגליה לרבעי הגמר במונדיאל 2002 ו-2006 וביורו 2004, זכה בשלוש אליפויות ושני גביעים עם צ’לסי ובשחקן השנה של ווסטהאם (ב-2003) ושל צ’לסי (ב-2008).

קול פרסם הודעת פרידה ארוכה מהמשחק בה כתב, בין השאר: “אחרי 20 שנים ככדורגלן מקצועני, הגיע הזמן עבורי לתלות את מגפיי. 716 משחקים רשמיים, 107 שערים, במדי שבעה מועדונים גדולים – ווסטהאם, צ’לסי, ליברפול, ליל, אסטון וילה, קובנטרי סיטי וטמפה ביי ראודיז – כמו גם הכבוד לשחק במדי נבחרת אנגליה. זה היה חלום שהתגשם.

ג'ו קול חוגג במדי נבחרת אנגליה (רויטרס)

“יש רגעי מפתח בקריירה של כל שחקן. אחד מהרגעים שלי הגיע כשהייתי שחקן צעיר בווסטהאם. שחקן ותיק, שהתקרב לפרישתו, אמר לי: ‘תהנה מכל רגע, בחור צעיר. זה חולף כהרף עין ואתה תתגעגע לזה מאוד כשזה ייגמר’. הוא צדק. ניסיתי לשמוע בעצתו בכל יום, כי להיות שחקן כדורגל מקצועני זה כבוד גדול.

ג'ו קול חוגג בליברפול (רויטרס)

“הדבר שהכי אהבתי ככדורגלן מקצועני זה ההרגשה כשאתה חוזר לחדר ההלבשה אחרי ניצחון. יהיה קשה לשחזר את זה, אבל תמיד אזכור את כל חבריי לקבוצה לשעבר, עמם חלקתי את הרגעים האלה. הייתי בר מזל מאוד לשחק עם כמה מהשחקנים הגדולים ביותר בתקופתי ואפילו יותר בר מזל לקרוא לרבים מהם חבריי. הזכייה בתארים בצ’לסי הייתה מיוחדת במיוחד עבורי. הרגעים האלה יחיו בי לעד, כמו גם האפשרות שהייתה לי לחלוק אותם עם משפחתי.

ג'ו קול עם הגביע בצ'לסי (רויטרס)

“במבט לעתיד, אני רוצה להישאר מעורב במשחק. אני מרגיש שאני יכול להציע הרבה כמאמן ומאוד נהניתי לבצע חלק מהתפקידים האלה עם הראודיז. להשתמש בניסיון שלי כדי לעזור לכדורגלנים צעירים להשיג את החלומות שלהם, כמו שאני עשיתי, זו תשוקה גדולה שלי. מה שיבוא בשלב הבא, אני מקווה ששני העשורים הבאים יהיו מיוחדים כמו שהיו 20 השנים שלי ככדורגלן. תודה ענקית לכל מי שעזר לי בדרכי. ג’ו”.