מכבי תל אביב חזרה הערב (חמישי) הביתה אחרי הניצחון המרשים על פנרבחצ’ה, עם משחק נגד ז’לגיריס קובנה. חשבתי שמכבי תקבל תנופה, ביטחון, ואולי כיוון לשיפור המאזן והמוראל, מה עוד שעל הצהובים כבר לא מופעל שום לחץ. אבל בסופו של הערב, את כל מה שהשיגה באיסטנבול, מכבי זרקה לפח במשחק נגד הליטאים.
היסטוריית המפגשים עם ז’לגיריס כוללת בתוכה מפגשים כנגד טובי שחקני הכדורסל הסובייטים ועד נס ז'לגיריס המפורסם. נקודה נוספת שהביאה הרבה מאוד פיקנטריה למשחק היא חזרתו של שרונאס יאסיקביצ'יוס להיכל, הפעם בחליפת המאמן של ז'לגיריס, ועם הרינונים על מועמדותו למשרת המאמן אצל הצהובים.
שחקני מכבי ת"א מאוכזבים (איציק בלניצקי)שני המאמנים הדגישו אחרי המשחק את העומס - ארבעה משחקים בשמונה ימים. זוהי עובדה נכונה ואנחנו רואים זאת בכל היורוליג. צריך קשיחות, צריך משחק קבוצתי ומשמעת קבוצתית, צריך בכלל הגנת פיק אנד רול טובה, מה שמכבי לא הצליחה לסגל לעצמה מתחילת העונה ועד היום.
מה שמכבי כן הצליחה לעשות השנה, זה להרוס לגמרי את יתרון הביתיות שהיה לה, והפכה את ה"מבצר" ביד אליהו לאולם שכל קבוצה באה וחוגגת בו. זה אחד הנזקים הגדולים עליו יצטרכו לעבוד קשה מאוד כדי להתגבר. כל קבוצה מגיעה לת"א וחוגגת על האין הגנה של המארחת. בנוסף, נוצר מצב שאף שחקן לא לוקח מנהיגות ומנסה לעצור את הריצות של הקבוצה היריבה.
שחקני ז'לגיריס חוגגים. קבוצה עם שחקנים שעובדים קשה (איציק בלניצקי)שמעתי את שחקני מכבי אומרים שלא הייתה להם אנרגיה אחרי הניצחון בפנרבחצ'ה. למה הם לא הביאו אנרגיות קצת על ז'לגיריס ושאראס? אין כל ספק שז'לגיריס היא אחת הקבוצות הפחות מרשימות ביורוליג, עם סגל שחקנים בינוני ומטה, אבל עם רוח לחימה של כדורסל ליטאי טיפוסי, עם שחקני חיזוק זרים לא כוכבים ולא עם משכורות מפוצצות, אבל כאלה שמקבלים עליהם את סגנון העבודה הליטאי. עם הגנה חזקה, עם הנעת כדור בלתי פוסקת ונכונה בהתקפה, עם משמעת ועם ביצוע תכנית משחק במלואה.
שאראס הוא בעל הבית האמיתי בקבוצה. הוא מכניס לקבוצה אנרגיה, צועק על כולם, והשחקנים שיורדים מהפרקט עוברים בדרך החוצה "מסע הסברים" כמו אצל ז'ליקו אובראדוביץ'. למרות זאת, אין איש שמעיז לענות למאמן או לחלוק על דרכו. האם שאראס צריך לבוא ומתאים עכשיו למכבי ת"א?
שרונאס יאסיקביצ'יוס (איציק בלניצקי)אני חושב שזה עדיין מוקדם מוקדם לו. הוא צריך להמשיך עוד שנה בקובנה, לאחר מכן להתחיל לזוז לכיוון הקבוצות במערב אירופה, שם אין שמונה שחקנים ליטאים, להתאים את הסגנון שלו למה שדרוש ביוון, ספרד, ישראל, ורק אז להגיע למכבי. אצל הצהובים הדרישות הן שונות, הסבלנות שונה והטיפול בכוכבים הוא שונה. כשחקן, שאראס בעצמו הרגיש את ההבדלים על בשרו.
מכבי מתחבטת האם לרשום את דיימון סימפסון לליגה, או לחכות לקווינסי מילר. אחרי המשחק בטורקיה כולם שיבחו את סימפסון והיו בטוחים שכן, אבל השיקולים פה הם כבדי משקל, כי נותר למחזיקת הגביע עוד רישום אחד בלבד. איינרס בגאצקיס דוחף לפתע הרכבים עם ג'ו אלכסנדר וקולטון אייברסון, או אלכסנדר וסימפסון.
איינרס בגאצקיס. חלוקת הדקות שלו לא ברורה (איציק בלניצקי)קודם כל, עם היסטוריית החזרה מפציעות של מילר, אני חושב שצריך לתת לו להתאושש עד הקיץ, כי אחרי כל משחק שהוא חזר הוא מיד נפצע מחדש. אין לי אינפורמציה על רמת ההחלמה שלו, אבל הניסיון מראה שמשהו לא בסדר איתו. באופן כללי חלוקת הדקות כרגע במכבי לא ממש ברורה, וראינו את זה עם דווין סמית', וההשפעה שיש לזה על משחקו של סילבן לנדסברג.
אם כבר מפסידים במשחק יורוליג חסר חשיבות, אז מה עם איתי שגב? האם דקה ו-17 שניות בסוף הרבע הראשון זה מה שיקדם אותו כאחד משחקני העתיד של מכבי תל אביב והכדורסל הישראלי? ביום ראשון נגד הפועל חולון, כשיש חוק רוסי, פתאום יצטרכו אותו.