המתין לנס: הדרך העקלקלה של זמיר לבית"ר

כשנס זמיר נולד לפני כמעט 25 שנה לאורנה ויוסי זמיר מראשון לציון, השניים התלבטו לגבי השם של הילד. תחילה רצו לקרוא לו ניסים, על שמו של סבו, אך אורנה סרבה בטענה שמדובר בשם די 'כבד', שלא מתאים לתינוק. בסופו של דבר השניים החליטו על 'נס', וניסים נשאר כשם שני. אם תרצו, האנקדוטה הקטנה הזו על בחירת שמו, מספרת את סיפור הקריירה של נס זמיר, שום דבר לא הולך חלק.

קשרה החדש של בית"ר ירושלים כבר שנים נחשב לאחד הכישרונות הגדולים בכדורגל הישראלי. למרות זאת, כשפרץ באגף במשחק האימון שבו ניצחה בית"ר 1:3 את מ.ס אשדוד, עדיין היו אוהדים בקהל ששאלו "מי זה 28?", במהלך הבא הם כבר ידעו: "אה – זה נס זמיר".

נס זמיר. כלום לא הלך לו חלק (רדאד ג´בארה)

על הקריירה של נס זמיר אפשר לכתוב ספר. הוא נתקל בחומות הבירוקרטיה פעם אחר פעם, בצעירותו נתקל בחומות הביולוגיה כשלא התפתח כמו יתר חבריו, וכשבגר, נתקל בחומות הצבא, שלא ויתר לו, ואולי קטע את החלום של הילד, להיות שחקן מצליח באירופה.

מבחינתו של זמיר, בית"ר ירושלים זה המקום האידיאלי להתחיל מחדש. קבוצה עם קהל אוהדים חם, עם סגל שבו רוב השחקנים שווים, ללא כוכבים גדולים, מקום שאפשר לפרוץ בו. זמיר מסתכל על שלומי אזולאי ועומר אצילי, שעשו קפיצה מרשימה מאוד בעונה אחת, ומאמין שכאן הוא יחזור למרכז הבמה. הפעם, בניגוד לשאר הקריירה, הכל תלוי בעיקר בו.

החלום: לגבוה בעוד 15 ס"מ
לפני 18 שנים נכנס ילד צנום אל מתחם האימונים של ראשון לציון, ילד שרק רצה לשחק כדורגל, כזה שעוד לא ידע מה טומן בחובו העתיד. הכישרון התפתח מהר, וכבר בגיל 12 לקח אותו מאמנו דאז, פרדי צרפתי, למכבי תל אביב.

צרפתי, ששימש אשתקד כעוזר מאמן בבוגרים וכמאמן של קבוצת הנוער של בני לוד, הוא למעשה האיש שגילה את נס זמיר, וגם היה זה שגידל וטיפח אותו בתחילת הקריירה. צרפתי הצמיד לו את פיליפ פיינגלוד, שעזר לו בפן הפיזי, בו התקשה במהלך התקופה כילד. "כבר מגיל צעיר יכולת לראות שמדובר בכישרון כדורגל", מספר צרפתי, "שיתפתי אותו במשחקים בשנתון שיותר גדול ממנו, ידעתי שמדובר בשחקן עם פוטנציאל ענק. אמנם מה שגרם לו לדעתי לא לפרוץ זה היה החוסן הגופני והגובה, אבל בכל מה שקשור ביכולות טכניות, מדובר ברמה הגבוהה ביותר".

נס זמיר. התפלל לגבוה מעט יותר (משה חרמון)

בגיל 16 חצה נס זמיר את הכביש ועבר להפועל תל אביב. אחרי שסיים עונה אחת באדום, הגיע הקשר לבית"ר טוברוק, החממה של הצעירים, ובניגוד לחבריו לקבוצת הנוער, שכבר חלמו בגדול, הוא רק רצה לקום בוקר אחד, ולגלות שאלוהים הגביה אותו ב-15 סנטימטרים.

כשהיה במכבי תל אביב, בני טבק לקח את נס לרופא שיעשה לו צילום כף יד, לפיו היו אמורים להעריך עד איזה גובה יגיע השחקן. הרופא נתן בשורות טובות: בין 178 ל-184 סנטימטרים. בקיץ שלפני תחילת העונה בטוברוק, כשהוא בגיל 17.5 ובגובה מטר ו-50, זה היה נראה כמו חלום. כשהתחילה העונה, הוא היה בגובה 1.70. היום הוא כבר 1.80. הרופא צדק, ונס הרגיש סוף-סוף שהוא מצליח להתמודד עם שאר השחקנים בפן הפיזי.

הזר הראשון בנוער של חטאפה מזה 30 שנה
במהלך התקופה בטוברוק, אחרי שצימצם את הפער הפיזי מול השחקנים בני גילו, הכישרון התחיל לפרוץ, הטכניקה הגבוהה בלטה יותר, השמירה על הכדור, המהירות, הפס הנקי, הרצון לנצח, תכונות שבדרך כלל לוקחות אותך לנתיב אחד: אירופה.

עו"ד יוסי גייר, שייצג אז את זמיר, היה מקושר לחטאפה, ואירגן לו להגיע למבחנים במועדון מהליגה הראשונה בספרד. זמיר נחת במדריד, וכשהגיע למתקן של חטאפה, באותו יום היה משחק אימון של קבוצת הנוער. זמיר צפה מהספסל בנעשה על המגרש, וחשב שלא יצליח להתמודד עם הפיזיות והמהירות של הכדורגל הספרדי, אך מהרגע שנכנס למגרש, החששות הללו התפוגגו. זמיר הציג יכולת נהדרת, כבש שער ובישל אחד נוסף ובקבוצה נדלקו.

נס זמיר. במדי חטאפה

30 שנה. זה הזמן שחלף מאז שבחטאפה החתימו שחקן זר בקבוצת הנוער. במועדון הספרדי לא מאמינים בגידול שחקנים זרים, ונס זמיר היה השחקן ששבר את הקרח. שוב, אלוהים נגע בו. הייתה לו חוויה טובה בספרד, כשמחטאפה עבר לאלבסטה למשך שנה, ואז, הוא קיבל הצעה ממקום בלתי צפוי.

"אמא, יעצרו אותי אם אגיע לארץ?"
סאנטי דנייה, שחקן נבחרת ספרד לשעבר והמנהל המקצועי של אתלטיקו מדריד, במקור מאלבסטה. הוא היה מגיע בכל שבוע וצופה בקבוצה. דנייה התלהב מאוד מהכישרון הישראלי והודיע לו שהוא רוצה שיגיע, זמיר כבר סיכם את תנאיו לארבע שנים באתלטיקו מדריד – הכל נראה ורוד.

אלא שאז חלה תפנית. לקראת מוקדמות יורו 2009 לנבחרות צעירות, הצבא כבר היה שולח מכתבים, הגיוס נדחה ונדחה, ואז זמיר זומן על ידי גיא לוזון לצמד משחקי המוקדמות מול שבדיה ומונטנגרו.

נס זמיר. חותם בספרד

בשרוול של המטוס, הוא דיבר עם אמו בטלפון ושאל אותה: "אמא, מה דעתך? לעלות על המטוס או לא? יעצרו אותי אם אני אגיע לארץ?". אחרי צמד המשחקים של הנבחרת, הוא קיבל צו עיכוב יציאה מישראל לשלושה וחצי חודשים.

באתלטיקו החליטו שלא להמתין, והתוקף של ההצעה שהגישו לזמיר פג. לאחר אין ספור בירוקרטיות, מכתבים, כשאחד מהם אפילו היה מסאנטי דנייה בעצמו, הצליחו להשיג לזמיר דחיית שירות של שנה נוספת, והוא המריא לספרד, לחתום בסראגוסה.

נס זמיר. החליטו לוותר עליו במדריד (אלעד ירקון)

הטעות הגדולה: החזרה לישראל
עוד לפני צמד המשחקים בנבחרת הצעירה, נס זמיר ביקש לקבל מהמדינה מעמד של ספורטאי עילוי, וכל פעם דחו אותו, שוב ושוב. אחרי שסיים את חצי העונה הראשונה בקבוצת המילואים של סראגוסה, הייתה לו תקופה קשה, הוא התגעגע מאוד לארץ, וגם התנאים במועדון הספרדי לא התאימו לו, זמיר היה מדוכדך ורצה להגיע לישראל לחצי עונת השאלה, משם מבחינתו הוא אמור לשוב לספרד, לקבוצה הבוגרת שך סראגוסה, שם היה לו חוזה לשלוש שנים נוספות. הוא כבר התחיל תהליך של קבלת דרכון ספרדי, ונראה היה שהתקרית בתחילת העונה הייתה רק מקל קטן בגלגלים. אלא שהפעם, הצבא החליט שלא לוותר.

המאמן שלו בסראגוסה, חואן אסניידר, ששיחק בעבר בריאל מדריד, מאוד אהב את נס, ואמר לו שהוא עושה טעות שהוא חוזר לארץ. למרות זאת, באותם רגעים זמיר לא חשב על הקריירה בטווח הרחוק, והגעגועים לחברים והמשפחה הכריעו.

נס זמיר. מצא עצמו במכבי פ"ת (שי לוי)

זמיר החזיק בהצעות מכל הקבוצות בארץ, ללא יוצא מן הכלל. הבעיה, כולם רצו שיגיע לחוזה של שלוש שנים, אף קבוצה לא הסכימה לקחת אותו בהשאלה, מלבד מכבי פתח תקווה. הוא סרב לכולם, היה לו חוזה מובטח בסראגוסה, והחליט להצטרף למלאבסים. "שמו לו רגליים בארץ אחרי שהוא חזר, הוא חשב שזה יעשה לו טוב לשחק פה חצי שנה, בדיעבד – הוא טעה", אומרים בסביבתו של השחקן.

זה היה לקראת קיץ 2011, בו נערכה אליפות אירופה לנבחרות צעירות בישראל. זמיר חשב שאם לוזון 'יראה אותו מקרוב', הוא יקבל זימון וגם את המפתחות להנהיג את הנבחרת הצעירה בטורניר שבו צופים אלפי סקאוטים מרחבי העולם. בדיעבד, זמיר לא שיחק אפילו דקה אחת באותו יורו.

לאחר חצי עונה אותה ירצה לשכוח, התכנסה הוועדה שהייתה אמורה להחליט האם מגיע לקשר מעמד של ספורטאי עילוי. אנשי הוועדה החליטו שזמיר יקבל מעמד של ספורטאי מצטיין עקב היותו שחקן נבחרת והוא נדרש להתגייס. המשמעות: החוזה בסראגוסה, בו היה "סעיף צבא", בטל ומבוטל. החלום נגוז.

נס זמיר. לא קיבל הזדמנות (יוסי ציפקיס)

"כישרון אדיר, בית"ר עשתה עסקה מצוינת"
זמיר תמיד היה מקצוען, חבריו מספרים על נער שלא יוצא ולא מבלה, לא היה עושה שטיוות, רק כדורגל בראש, אבל בהחלטה הגורלית הזו, הוא חשב כמו ילד ושילם על כך את המחיר.

שנתיים וחצי של שירות לא שירות בצבא, כשהמפקד שלו דרור, היה האיש הכי קרוב אליו, ששמר לו על הקריירה למעשה ונתן לו את מה שהוא צריך כדי להמשיך להתאמן ולא להישבר לחלוטין. במהלך הצבא גם נלקח ממנו המעמד של ספורטאי מצטיין כי כבר לא השתייך לנבחרת הצעירה, ולמרות זאת, המפקד התייחס אליו כאל חייל באותו המעמד.

נס זמיר עם החברים החדשים (נעם מורנו)

במשך תקופה ארוכה נס זמיר האשים את עצמו, הוא רצה לחזור לארץ, התגעגע, היורו היה בארץ, הכל נראה לו נכון, הוא לבטח לא חשב שזה יסתיים ככה. בדיעבד, אם היה נשאר בספרד, הוא היה מקבל את המעמד של ספורטאי עילוי.

משה דמאיו כבר רצה את נס הרבה זמן, גם יוסי אבוקסיס בקדנציה הראשונה רצה אותו מאוד. נס היה בעניין של לחזור לספרד, ושמר על כושר עם בני יהודה עד שימצא מועדון לחתום בו. אפשר לומר שהחצי עונה במכבי פתח תקווה, בה לא שיחק יותר מדי, פגעה בזמיר במובן מסוים, והדרך לחתימה אצל הכתומים הייתה קצרה. זמיר בילה שלוש שנים בחממה של דמאיו, והאמין שיוכל לצאת לאירופה שוב, אך בסופו של דבר, מצא את עצמו בבית"ר ירושלים. "הוא היה אמור להיות במקום אחר גם מבחינת הקריירה שלו וגם מבחינת השכר, אבל בית"ר זה ההמקום וזו העונה שלו", אומרים בסביבתו.

היו לזמיר הצעות מחו"ל, אבל הוא רצה להיות בבית"ר. להצליח במדים הצהובים-שחורים, ורק אז אולי לחשוב על אירופה. לפני שחתם עם טביב, קיבל נס הרבה הצעות ממספר סוכנים, אך מה שעניין את ההורים זה שיהיה לזמיר את הקהל התומך, החם, זה שייחבק את הילד וייתן לו את הכוח להפגין את היכולות שלו.

משה דמאיו. האמין בנס (יניב גונן)

"אין ספק שמדובר בשחקן מצוין", מספר משה דמאיו, "זה כישרון שיכול לקפוץ עוד מדרגה. אני חושב שבית"ר ירושלים עשו עסקה טובה, אבל חובת ההוכחה היא עליו. הוא אחלה ילד, ילד מדהים בהתנהלות ובהתנהגות שלו ובעיקר במקצועונות שלו. אני מאמין בו".

גם סוכנו, גלעד קצב, מאמין בו: "לדעתי מדובר בכישרון גדול שכל קבוצה שהוא היה בה בשנה הבאה הוא היה מתפוצץ. הוא נתן עונה טובה בבני יהודה ואני מקווה שהוא יעשה את ההתקדמות שעשו גם אצילי וגם שלומי בעונה שהם היו בבית"ר, יש לו פוטנציאל ענק, הוא ילד טוב".

"אני עוקב אחריו בתדירות די גבוהה", אומר פרדי צרפתי, "אני בקשר לעיתים תכופות גם איתו וגם עם ההורים. לא היה לי ספק בכלל שהוא יגיע לרמות האלה. זה מסוג השחקנים שרוצים להצליח ואוהבים את הכדורגל. אני לא מופתע בכלל, לדעתי זה היה צריך לקרות הרבה לפני. בית"ר ירושלים זה אחד המועדונים הכי גדולים בארץ, ואם מועדון כזה בחר לקחת אותו, שחקן שבכל זאת שיחק בשנה שעברה בליגה הלאומית, זה אומר הרבה על ההתקדמות שלו ועל הכוח רצון שלו ועל האופי שלו, אחרת לא היו לוקחים אותו".

פרדי צרפתי. לא היו לו ספק שנס יצליח (חגי ניזרי)