יש למכבי מאמן על הקווים

אמוציונאלית וגם מקצועית, הניצחון הביתי על קאנטו הוא החשוב ביותר של מכבי ת"א עד עכשיו העונה וישלח אותה, אולי, לרבע הגמר, אבל זה לא הזמן לצאת מפרופורציות. שום דבר עדיין לא סגור.
 
ההבדלים בין קאנטו בבית (1:6) לקאנטו בחוץ (6:1) הם בדיוק כפי שהמאזן מספר, והצגה הגנתית של מכבי ת"א ברבע השלישי הביאה את האיטלקים בדיוק למקום שבלאט רצה לקחת אותם אליו. למשל, לעצור את מיצוב שקלע שתי נקודות בלבד. ולמשל, 13 דקות בלי סל שדה של האיטלקים במחצית השניה. וזה רק החלק הקטן של העניין.
 
כי החלק הגדול שייך לדייויד בלאט, שניצל את רצף הימים הארוך יחסית שהיו לו (מכבי לא שיחקה השבוע בליגת העל), כדי לבצע באימוני ההכנה התאמות ושינויים יוצאי דופן בחמישייה וברוטציה שלו.

דייויד בלאט. ימי החופש עזרו לו להכין את הקבוצה (שי לוי)

בין מאות ההחלטות שמאמן לוקח במשחק מצאו חן בעיניי לא מעט ובעיקר אחת, שולית כביכול במבט ראשון, שקשורה לדייויד בלו. ברבע השלישי, אחרי שתיים-שלוש זריקות פרועות שלו, בלאט לא שלח את בלו לספסל כפי שהיה עושה אולי במשחקים אחרים. הפעם הוא נהג אחרת והמשיך להחזיק אותו על המגרש בידיעה שהגנה אמנם מנצחת משחקים, אבל שחקני התקפה מוכרחים להיות על המגרש במשחק שבו צריך להשיג את פער תשע הנקודות הדרוש.
 
בלו החזיר לבלאט בשני פייד-אוויי מצוינים ואחר כך גמל למאמן על ההחלטה שלו ורץ בכל הכוח ובאגרסיביות אחר ה-2.16 של שרמאדיני כדי להציל סל בטוח. הוא גם סיים כקלע המוביל של מכבי בפעם הראשונה בטופ 16 הנוכחי.
 
בלאט שינה את התפקוד של מאלט ולנגפורד ובמקום שישחקו בעמדות 1 ו-2, העביר אותם ל-2 ו-3 ולצידם הרכיב אחד משניים כל הזמן: אוחיון ופפאלוקאס, שכיסו כמעט את כל 40 הדקות במשחק עם רכז אמיתי במגרש בצד של מכבי.

דייויד בלו. בלאט ידע להשאיר אותו על המגרש (שי לוי)