אודום בעקבות גורלו - סיפורו של למאר אודום

כל מי שמבין קצת ב-NBA, יודע שלוס-אנג'לס לייקרס תלויה בלמאר אודום. נכון, קובי בראיינט הוא הכוכב הבלתי מעורער של הקבוצה, ופאו גאסול הוא מס' 2 שלו, אבל היכולת של אודום היא הברומטר של הלייקרס. כשהוא טוב - הלייקרס, הם הטובים בליגה, כשהוא לא - אללה יוסטור.

אודום הוא אחד השחקנים המוכשרים בליגה. פורוורד בגובה 2.08 שיכול לכדרר ולמסור כמו גארד, עם קליעה רכה מבחוץ וראיית משחק נהדרת. בקיצור, מיס מץ' קלאסי מול כל קבוצה. כמו שאמר עליו פרשן ה-ESPN, ג'ף ואן-גאנדי: "לאף קבוצה בליגה אין שחקן כמו אודום, שהוא השלישי בטיבו בקבוצה. הוא היתרון של הלייקרס על פני כל השאר".

אלא שאודום שחקן לא יציב (הסיבות יפורטו בהמשך) ואחרי סדרה חלשה שלו מול יוסטון בחצי-גמר המערב, אותה עברו הלייקרס במשחק שביעי, אודום גימגם גם בגמר המערב מול דנבר, ונראה ששוב, כמו בעונה שעברה - הוא קורס ברגע האמת.

אלא שבמשחק החמישי מול הנאגטס, במצב של 2:2 בסדרה - אודום החליט שנמאס לו מהתדמית הרכה, שלא לומר הלוזרית שלו. אחרי שני גגות שחטף מכריס אנדרסן, ואחרי שחטף צעקות פומביות מג'קסון בירידה לטיים אאוט, כשהמאמן שעבר ניתוח להחלפת הירך קם ממושבו רק כדי לגעור בו (ולמרות זאת לא החליף אותו לאחר הטיים אאוט). אחרי כל אלה - אודום התעורר.

אודום תפס את עצמו ברבע השלישי, לקח את הכדור ביד אחת, הוסיף דחיפונת ביד השניה ודפק דאנק מהדהד על הראש של "איש הציפורים", אחרי הדאנק הוא שיחרר זעקת ניצחון אדירה - והפך לשחקן אחר, ויחד איתו הרים את כל הקבוצה. ברומטר כבר אמרנו?

כאבי גב והתמכרות לממתקים
מאז אותו דאנק, הלייקרס המשיכו לניצחון ביתי 94:103, וסגרו את הסדרה עם תצוגה מרשימה בחוץ - ניצחון 92:119. אחרי שקלע 7.5 נקודות בארבעת המשחקים הראשונים בסדרה, וספג ביקורות מקיר לקיר, אודום החליט שנמאס לו וקלע 19 ו-20 בהתאמה בדרך לשני הניצחונות.

רק אז, גילה העולם שהפורוורד הכשרוני של הלייקרס סובל מכאבי גב עזים, שהפריעו לו בתנועה. אודום לא סיפר זאת, אלא חבריו לקבוצה, שנפגעו בשמו בגלל הביקורות הלא הוגנות שהופנו כלפיו.

רגע המפנה בפלייאוף - למאר אודום מטביע על הראש של "בירד מן" (רויטרס)

גם כשנשאל על כך ענה אודום: "זה לא צריך לעניין אף אחד מה אני מרגיש. ברגע שאני עולה למשחק, זה אומר שאני כשיר וצריך לתת הכל". עד כמה הכאבים היו חזקים יעדיו דבריו של אחד מחברי הצוות הרפואי שטיפל בו וטען כי "הופתע כשאודום הצליח לקום מהכיסא".

לאחר המשחק מול דנבר, גילה אודום עוד עובדה מפתיעה על עצמו - הוא מכור לממתקים. "לפני המשחק השישי אכלתי ממתקים לארוחת בוקר", הוא גילה, "כך שזה לא ממש פוגע ביכולת שלי". אלא שלרופאים יש דעה אחרת, והם טוענים שצניחת הסוכר בדמו של אודום, שמגיעה מספר שעות לאחר זלילת הממתקים שלו, גורמת לעייפות ולחוסר היציבות שלו. אודום הגיב על כך בדיפלומטיות כשאמר: "הם רופאים, כך שהם צודקים בדרך כלל, אבל הם טועים".

למעשה, הביקורות על חוסר היציבות של אודום והנטיה שלו להיעלם במעמדים חשובים לא פסקו מאז סדרת הגמר של העונה שעברה מול הסלטיקס. באותה סדרה אודום, שהיה מצוין עד אז בפלייאוף, נעלם מול הקשיחות ההגנתית של הירוקים, ויחד איתו כל הקבוצה, שנוצחה 4:2 שכלל איבוד יתרון של 24 נקודות במשחק מס' 4, ותבוסה משפילה ב-39 נקודות במשחק מס' 6 שסגר את הסדרה.

למאר אודום וגאסול. עד עכשיו, הם מצליחם לעצור את הווארד (רויטרס)

חוסר היכולת של אודום לעמוד בלחץ הורידה אותו העונה לספסל, בפעם הראשונה בקריירה שלו, לטובת אנדרו ביינום, שהיה פצוע במשך כל העונה שעברה. אודום שיחק העונה פחות דקות (29.7 לעומת 36.5 במשך כל הקריירה) וקלע פחות (11.3 לעומת 15.1 במשך כל הקריירה) מאי פעם, והתקשה להסתגל למעמדו כשחקן ספסל.

אחרי שביינום נפצע גם העונה, אודום חזר לחמישיה והפגין שיפור, אבל גם כשהסנטר חזר לחמישיה אודום הבין שאין ברירה, והוא חייב לתת את שלו מהספסל. למרות זאת, לא פעם במהלך הפלייאוף, בעיקר בהפסדים, אודום נראה פשוט אדיש, דבר שהלייקרס לא יכולים להרשות לעצמם.

כאמור, לסדרת הגמר הנוכחית אודום (וכל הקבוצה) הגיעו עם קוף ענק על הגב, והרבה מאוד מה להוכיח. עד עכשיו, בשני המשחקים הראשונים בסדרת הגמר מול אורלנדו, אודום קלע בממוצע 15 נקודות וקטף 11 ריבאונדים, והלייקרס עלו ליתרון 0:2, שרק שלוש קבוצות בהיסטוריה חזרו ממנו בגמר.

אודום מרחף מול אורלנדו. הגיע לסדרת הגמר, ובגדול (רויטרס)

אם במשחק הראשון כל הקבוצה, ובמיוחד קובי בראיינט, שיחקה מצוין בדרך לניצחון 75:100, הרי שבמשחק השני, שהוכרע רק בהארכה 96:101, אודום היה, יחד עם גאסול, השחקן הכי חשוב בשורות הלייקרס. הוא קלע 19 נקודות באחוזים מדהימים (8 מ-9 מהשדה), קטף 8 ריבאונדים ובזמן שהיה על המגרש, הלייקרס היו בפלוס 10 נקודות.

אפילו פיל ג'קסון, ששבע מהפורוורד שלו לא מעט מרורים, אמר לאחר המשחק השני: "קובי בראיינט לא היה בשיאו, למאר אודום וגאסול היו אדירים".

ועדיין, חובת ההוכחה עליו
למרות ההצלחה בלייקרס, אודום, שנולד ב-6 בנובמבר 1979 בניו יורק, הוא עדיין סוג של שחקן מבוזבז. ב-1997 הוא נחשב לאחד משחקני התיכונים הטובים בארצות הברית, ולאחר שנתיים במכללת רוד איילנד, הוא נבחר במקום הרביעי בדראפט 1999 על ידי הלוס אנג'לס קליפרס.

למאר אודום במדי הקליפרס. פוטנציאל מבוזבז? (רויטרס)

אודום שיחק ארבע שנים בקליפרס, במהלכן השיג ממוצעים של 15.9 נקודות, 7.3 ריבאונדים ו-4.6 אסיסטים ב-230 משחקים. בשנתיים האחרונות סבל מפציעות ושיחק 78 משחקים בלבד. בעונת 2003/4 ובתמורה ל-67 מיליון דולר עבר למיאמי היט. במיאמי  סיים את עונת 2003-2004 עם ממוצעים של 17.1 נקודות, 4.1 אסיסטים ו-9.7 ריבאונדים למשחק.

אלא שהרומן שלו עם מיאמי לא נמשך זמן רב, בקיץ 2004 הועבר יחד עם בריאן גרנט וקירון באטלר ללוס אנג'לס לייקרס בתמורה לשאקיל אוניל. אבל בלייקרס אודום בעל האופי הרך התקשה להסתגל למנהיגותו של קובי בראיינט, שמצד אחד דאג לסילוקו של שאקיל, ומצד שני התלונן שאין לו עם מי לשחק.

בראיינט רדה בפורוורד שלו, וכשזה לא עזר, ביקש טרייד, או של אודום, או שלו, אחרי שלוש שנים שלא דמו לכלום. אבל הנהלת הלייקרס סירבה, ובפברואר 2008 הכל השתנה לפתע, כשלקבוצה הגיע פאו גאסול. 

מאז אותו רגע הלייקרס, שנראו כאילו הם עומדים בפני עוד עונה של הדחה בסיבוב הראשון בפלייאוף, הפכו לקבוצה הטובה ביותר בליגה, כבשו את ראשות המערב, שהיה האיכותי ביותר מזה שנים, והרשימו בפלייאוף עד לנפילה מול בוסטון. השנה, גם גאסול ובעיקר אודום, נחושים לתקן את הרושם הרכרוכי שהותירו בגמר האחרון. על פי כל הסימנים, נראה שהם בדרך הנכונה.