במשך 7 שנים למד אדי אנקטייה באקדמיה של צ'לסי, הבקיע בצרורות, ראה לנגד עיניו את הדוגמה של דידייה דרוגבה ושאף לשחק בבוא העת בסטמפורד ברידג'. החלום הזה התנפץ לרסיסים כאשר היה בן 15 – הנער נדהם לשמוע כי המאמנים החליטו לשחררו. הוא היה נמוך מדי וצנום מדי, ואי אפשר היה אפילו להשוות אותו לאתלט הצעיר בדמותו של תאמי אברהם, אשר גם היה מבוגר ממנו בשנה וחצי. אז אנקטייה הודח, ורק אתמול זכה לדרוך לראשונה על הדשא באיצטדיונם הביתי של הכחולים בחולצתה של ארסנל. את הביקור הזה הוא לא ישכח לעולם.
היו שהרימו גבה כאשר ראו את שמו של אנקטייה בהרכב הפותח של ארסנל, אבל מיקל ארטטה לא היה צריך להסביר את בחירותו אחרי שריקת הסיום. כבר בדקה ה-13, הבקיע החלוץ את השער הראשון כאשר רדף אחרי אנדראס כריסטנסן, ניצל טעות של הבלם הדני במסירה לאחור, חטף את הכדור והכניע בקלילות מרהיבה את השוער אדואר מנדי. "אלכסנדר לקאזט לא היה רץ כך אחרי כדור שנראה אבוד", קבע מעמדת הפרשן פול מרסון.
המחצית הראשונה הקבוצית הסתיימה בתיקו 2, ובדקה ה-59 התכבד אנקטייה לקבל מתנה נוספת מההגנה הכחולה בזכות הפעלתנות שלו. הפעם הוא הלחיץ את כל העורף, הכדור ניתז לעברו מרגלו של מלאנג סאר, וגם הפעם לא היה למנדי סיכוי לעצור את הבעיטה החדה לפינה. התותחנים עלו ליתרון בפעם השלישית במשחק, והפעם הם לא איבדו אותו. ארסנל ניצחה 2:4 במשחק קריטי כדי להישאר חזק מאוד בתמונת ההעפלה לליגת האלופות, ואנקטייה היה איש המשחק עם צמד ראשון בקריירה בפרמייר ליג.
אדי אנקטייה חוגג בסטמפורד ברידג' (רויטרס)הייתה זו נקמה מתוקה במיוחד על שברון הלב שנגרם לו ב-2015, ואולי היא תסייע לו לבסס את מעמדו במועדונו, כי הזמן לכך הולך ואוזל במהירות מסחררת. הרי את הצמד הראשון בבוגרים הבקיע אנקטייה עוד באוקטובר 2017, כאשר נכנס כמחליף במשחק מול נוריץ' בגביע הליגה כאשר ארסנל הייתה בפיגור, הישווה בנגיעתו הראשונה בכדור, ואז גם הפציץ את שער הניצחון בהארכה. האוהדים באצטדיון האמירויות יצאו מגדרם כאשר ראו את הביצועים האמיצים והנאים של הבחור בן ה-18 והריעו לו ממושכות. "מעולם לא ראיתי קהל מתאהב כך בשחקן בהופעת הבכורה שלו", העיר אז דייויד קורט, מבכירי מאמני האקדמיה.
היה זה קורט, ביחד עם אנשי צוותו, שיזם את גיוסו של אנקטייה כאשר נופה מצ'לסי. הוא קיבל עליו חוות דעת מחמיאות גם משחקני הנוער של ארסנל עצמה, שמע שהוא מבקיע כמעט בכל משחק, קפץ על המציאה – וממש לא התאכזב. אנקטייה קרע רשתות בקצב מסחרר, כבש 48 שערים תוך שנתיים בליגות הנוער, וקודם במהרה לסגל הבכיר. אחרי הצמד ההוא מול נוריץ', צוין בפרופיל מיוחד אודותיו שהופיע בעיתון גרדיאן: "הוא מתחיל לתפוס את עינו של ארסן ונגר".
כן, זו לא טעות. ונגר הוא המאמן שהיה צפוי לתת לאנקטייה הזדמנויות ראויות להוכיח את עצמו במדי התותחנים. זה לא קרה, וגם אלה שבאו אחריו לא עשו זאת. אנקטייה תמיד היה בסביבה, ישב פעמים רבות על הספסל במשחקי הליגה, ואפילו כבש שערים נאים לפעמים, אבל בשורה התחתונה הוא בקושי הרגיש רלוונטי. אפילו כאשר הושאל בשלהי 2019 ללידס, שהייתה אז בליגה השנייה, למשך חצי עונה, הוא מצא את עצמו בעיקר במשבצת של שחקן מחליף. במשך כל התקופה הזו הוא היה הכובש המצטיין של הנבחרות הצעירות – כך, למשל, יש לו מאזן נדיר של 16 שערים ב-17 משחקים בנבחרת עד גיל 21. זה לא קידם אותו אפילו במילימטר בארסנל.
אדי אנקטייה עם מיקל ארטטה (רויטרס)"תודה שהאמנת בי", כתב אנקטייה לקורט אחרי הצמד ההוא מול נוריץ'. הוא היה אז בעננים, חתם מיד לאחר מכן על חוזה ארוך טווח עד קיץ 2022, והיה משוכנע שהנסיקה תהיה מהירה. אז הנה לכם – החוזה המדובר יסתיים ממש עוד מעט, ואנקטייה יחגוג בחודש הבא את יום הולדתו ה-23. הוא כבר לא נער, אבל מבחינה תודעתית מתייחסים אליו בארסנל כאל בוגר אקדמיה מבטיח שעשוי אולי לפרוץ מתישהו. בשלב מסוים, מאס אנקטייה בגישה הזו, והעזיבה בהחלט נשקלת ברצינות רבה.
"אני אוהב את ארסנל, ואני מקווה להגשים כאן את השאיפות, אבל המטרה היא לשחק כדורגל באופן קבוע. נכון לעכשיו, אני מתרכז במשחקים שנותרו עד לסיום העונה, ורק אז אחשוב על החוזה החדש ועל המשך דרכי. אני חייב לבחור באופציה שתאפשר לי להתקדם מקצועית. אני רואה שחקנים בני גילי מצליחים בקבוצות אחרות, ושואל את עצמי במה אני שונה. אני הייתי הקפטן בנבחרת עד גיל 21, אבל הם משחקים יותר ממני. מבחינתי, זה חייב להשתנות בעונה הבאה", הוא הצהיר לא מכבר.
אתמול, הוא פגש חבר טוב לבחורה הזו – מייסון מאונט, יליד 1999 כמוהו, שהיה שותפו גם באקדמיה של צ'לסי. קשר הכחולים משחק בהרכב באופן קבוע כבר 3 שנים, הפך לבורג מרכזי בנבחרת, כיכב ביורו 2020, והניף גם את גביע האלופות. ואנקטייה? הוא פתח לראשונה העונה בהרכב בליגה בשבוע שעבר – וזה נחשב לסוג של הישג.
מייסון מאונט מאוכזב (רויטרס)אמש היה זה משחקו השני, וכל אנגליה ראתה את האיכויות שלו. וזה אפילו לא מפתיע, כי כולם בארסנל יודעים לספר על סגולותיה של אנקטייה – הזריזות, הנחישות, המחויבות, אחוז ניצול ההזדמנויות הגבוה, וגם הנכונות לרדוף אחרי שחקני היריב לכל מקום. יעידו על כך כריסטנסן וסאר. האם זה מספיק כדי להיות שחקן הרכב קבוע של ארסנל בפרמייר ליג? למען האמת, אין לאיש יכולת לקבוע כי הרעיון הזה טרם נוסה בתדירות המספקת. על סמך המשחק אתמול, התשובה תהיה חיובית, כמובן, אבל זה לא מדגם מייצג. ולכן שני הצדדים צריכים להבין אם הם רוצים ומסוגלים לעבוד ביחד גם בעתיד, או אולי עדיף להיפרד.
ייתכן שהמופע מול צ'לסי ישכנע את ארטטה להעניק לחניכו ערבויות נרחבות יותר לקראת העתיד אם יסכים להאריך את חוזהו. אחרי הכל, גם חוזהו של לקאזט מסתיים, והצרפתי צפוי לעזוב. בלעדיו, אין לארסנל חלוץ טבעי נוסף, והיא תהיה חייבת להחתים מישהו. אפשר ללכת על כוכב גדול, ויש דיווחים על עניין רב בלאוטרו מרטינס הארגנטיני מאינטר, אבל אפשר גם לתת לאנקטייה תפקיד מרכזי הרבה יותר, ולרכוש לו שותף בעלות נמוכה הרבה יותר. האוהדים, שתומכים תמיד בבוגרי האקדמיה, ישמחו לראות אותו פורח ויתנו לו גיבוי.
אחרי כל כך הרבה שנים של המתנה, הוא ראוי לכך. עם זאת, במידה וההחלטה לגביו תהיה שלילית, יהיה זה הוגן להודיע לו על כך באופן ברור – ואז יחתום אנקטייה בקבוצה שתאמין בו יותר. אסטון וילה, למשל, כבר הביעה בו עניין לא מבוטל, והביקוש לשחקן ברמתו צפוי להיות גבוה לאור העובדה כי הוא מגיע כשחקן חופשי.
ויש גם סוגיה נוספת שממתינה לפתרון בקיץ הקרוב. אנקטייה שמח מאוד כאשר גאנה ניצחה את ניגריה בפלייאוף והעפילה למונדיאל. כבן למהגרים מגאנה, הוא יכול לקבל אזרחות ולייצג את הנבחרת בגביע העולם, וזה עומד על הפרק בימים אלה. אנקטייה נהנה מאוד לשחק בנבחרות הצעירות של אנגליה, אך במצבו הנוכחי במועדון הבכורה בנבחרת הבוגרת רחוקה ממנו שנות אור. לעומת זאת, בגאנה יקבלו אותו בזרועות פתוחות, והוא אף עשוי לקבל מקום בהרכב לאור המצוקה של חלוצים. "אני פתוח לשתי האפשרויות, ואצטרך להחליט בקרוב", אמר הסקורר.
אז מה יקרה איתו בסוף 2022? האם יהיה אדי אנקטייה החלוץ הפותח של ארסנל ומועמד לסגל של גארת סאותגייט? או אולי הסקורר המוביל של קריסטל פאלאס וכוכב נבחרת גאנה במונדיאל? אין לדעת בשלב זה. דבר אחד בטוח – את החשבון עם צ'לסי הוא סגר בצורה אלגנטית במיוחד.
מתקשה: שוויון בין אתלטיקו מדריד לגרנאדה