1. גרניט ג'אקה נכנס מחויך לחדר התקשורת לאחר שנבחר לאיש המשחק. שאלה ראשונה. "טאולנט", פונה אליו עיתונאי צרפתי וגרניט מזדעק: "לא אני". אחרי רגע של מבוכה, הוא מתפנה לסכם את האירוע ההיסטורי: "זה רגע מיוחד למשפחה שלי, רגע מוזר. שנינו שיחקנו טוב, היינו מקצוענים ונתנו הכול בשביל המדינות שלנו. שנינו שמחים, אני קצת יותר. היה עלינו הרבה לחץ, אבל דחפנו את עצמנו לגבול היכולת", ממשיך הנציג השוויצרי של המשפחה שגם הודה שעלה לשחק פצוע. "אף אחד לא יכול לומר שנגדנו ששיחקנו אפילו ב-95 אחוז. נתנו הכול".
אין מילה שמסכמת יותר טוב את המשחק בין אלבניה לשווייץ מאשר "מוזר". על הדשא ומחוץ למגרש, מבחינה מקצועית, מנטאלית, פסיכולוגית, גאוגרפית וסוציולוגית זה היה משחק מוזר. רקע: ההגירה ההמונית מהבלקן במהלך המלחמה ביוגוסלביה בראשית שנות ה-90 הובילה למצב שעל פי נתונים רשמיים, למעלה משליש מתושבי שווייץ הם ממוצא אלבני. בסגל אלבניה שמונה שחקנים שנולדו בשווייץ להורים אלבנים ורובן שיחקו בנבחרות הצעירות של שווייץ. אחד מהם, אמיר אברשי, אף ייצג את שווייץ במשחקים האולימפיים בלונדון.
 |
| האחים שאקה. אחד היה מחויך בסיום (רויטרס) |
|
| |
לעומת זאת, בהרכב שווייץ פתחו כל חמשת השחקנים ממוצא אלבני ובראשם ג'אקה. זה הפך את המשחק למיוחד, סוג של דרבי. רק שהחברות מחזיקה מעמד עד שמגיעים לאצטדיון. ביציעים, אוהדי אלבניה (רוב מוחלט ותמיכה אדירה בנבחרת) קוראים בוז בכל נגיעה בכדור של כל "האלבנים השווייצרים" - למעט ג'אקה. על הדשא המשחק חם ואגרסיבי עם כניסות לא פשוטות. פתאום החברות הטובות חושפות שיניים אחת כלפי השנייה כשעל הכף משהו ששתיהן מתחרות עליו.
2. שעות לפני השריקה, אלבניה ושווייץ סיפקו מסיבה אחת גדולה. לאנס זו עיירה שקטה ושלווה בצפון צרפת. קצת יותר מ-30 אלף תושבים. ובאצטדיון עצמו היו למעלה מ-33 אלף. האוהדים האדומים של שתי הנבחרות צבעו את הרכבת מליל השכנה והרעידו אותה בשירים. אחר כך המשיכו את המסיבה ברחוב. שותים, רוקדים, שרים ואוכלים זה לצד זה ברחוב צר של עיירה שלווה. סתם לצורך ההשוואה, דמיינו את הדרבי החיפני משוחק בזכרון יעקב.
 |
| אוהדי אלבניה ושווייץ. מסיבה גדולה (ענבל מנור באמצעות HUAWEI P9) |
|
| |
"יש תחרות גדולה בינינו לבין שווייץ", טוען אחד האוהדים האלבנים לפני המשחק ומסביר כמה חשוב לאלבנים להשיג ניצחון. מבחינתם, הם באו לפסטיבל, הופעה ראשונה בטורניר גדול. במובן מסוים, זו הייתה התמצית של הכדורגל הטהור כמו שכולם רוצים לראות אותו. כיף של ממש. אוהדים שחוגגים ביחד לפני, הופכים יריבים במהלך המשחק ומתפנים בשקט בסיומו ללא קשר לתוצאה. חוץ מזה, כדי לחוות אווירה אמיתית של טורניר גדול כנראה צריך לצאת מפאריס המנומנמת.
3. שניות לאחר שריקת הסיום רץ ואלון ברהאמי, אחד מחמשת האלבנים של שווייץ, לשוער יאן זומר הצביע עליו וסימן: "אתה". משחק שבו שווייץ שיחקה 53 דקות מול 10 שחקנים ובעטה 10 כדורים למסגרת, הוכרע בזכות עצירה ענקית של שוער בורוסיה מנשנגלדבאך מול שקלזן גאשי. במקום לנצח ארבע או חמש אפס, השווייצרים חגגו ניצחון קטן. הם כבשו לאחר חמש דקות אחרי כדור קרן, במהלך בו הבלם מעד והשוער (שהצטיין בהמשך) תפס אוויר. מוזר כבר אמרנו? ג'יאני דה ביאסי, האיש שיגיע לישראל עם אלבניה במסגרת מוקדמות מונדיאל 2018, הוא הצגה של איש אחד. ליצן אמיתי. אבל ברגע של רצינות גם הוא נאלץ להודות שההתרגשות עשתה את ההבדל. זה לא משחק רגיל.
 |
| ג´יאני דה בלאסי. ליצן אמיתי (רויטרס) |
|
| |
"קשה להיכנס לראש של השחקנים. אולי בגיל 60 אצליח להרחיק את עצמי מסיטואציה כזאת", הוא אומר. "היינו נרגשים והיינו צריכים להשאיר את זה בחדר ההלבשה". כשהוא נשאל על ההרחקה של הקפטן הוותיק לוריק צאנה, הוא עובר לביקורת: "הוא היה מוצף ברגשות ואם היה רגוע לא היה סופג את הצהוב (הראשון). אי אפשר לעשות עבירה כזאת. אני מאוכזב בשבילו, אבל נצטרך להתאושש כי הנבחרת שלנו בנויה רק על משחק קבוצתי". אלבניה קיבלה הרבה מחמאות על עמידה ב-10 שחקנים, אבל המציאות היא שמדובר בנבחרת מאוד בינונית.
היא הצליחה לייצר החזקה בכדור כי שווייץ נתנה לשחק, אבל היא לוקה מאוד בטכניקה, משחק המעבר שלה לא היה יעיל והגנתית היא אפשרה מצבים קלים גם ב-11 על 11. בניגוד לרומניה, שסגרה פערים מול צרפת בזכות טקטיקה נכונה ושימוש על סף המושלם בכלים שיש בסגל, אלבניה (שמבחינת כישרון וניסיון נופלת מישראל, אבל עולה עליה בכל הקשור למחויבות, קבוצתיות ובעיקר אהבה של הקהל) הייתה הרבה פחות מרשימה. ולאור הנתון האחרון, מי שהרשימה אפילו פחות היא שווייץ.
 |
| נבחרת אלבניה. לוקה בטכניקה (רויטרס) |
|
| |
4. זו ההופעה הרביעית של השוויצרים באליפות אירופה והניצחון השני. הראשון, אגב, הושג בגארבג' טיים של היורו הביתי לפני שמונה שנים. מאז 2004 שווייץ לא החמיצה טורניר גדול ומאז 2004 היא עושה הכול חוץ מלשחק כדורגל. המאמן ולדימיר פטקוביץ' התגאה בסיום בשינויי הקצב, אבל המציאות היא שאחרי 20 דקות טובות, שווייץ הלכה אחורה והזמינה התקפות. ההרחקה של צאנה הייתה הרגע המכונן, במיוחד כשהיא הגיעה חמש דקות אחרי החמצה מזעזעת של ארמנדו סאדיקו. המציאות היא שאין לפטקוביץ' במה להתגאות בייצור מצבים מול 10 שחקנים.
ביורו של 24 נבחרות, הציפייה מנבחרות כמו שווייץ לעשות קפיצת מדרגה ולנסות לאיים על רבע הגמר. אבל שווייץ חשבה בקטן וניצלה במקום להרוג את המשחק ולסיים אותו עם הצהרת כוונות. נבחרת שמאמינה בעצמה דורסת משחק כזה. נבחרת שרק מחפשת להפתיע, כמו שאמר פטקוביץ' בעצמו, מורידה קצב, מסתבכת מול כדורים ארוכים, מחמיצה והולכת להודות לשוער שלה בסיום. אבל ביורו של 24 נבחרות, ניצחון יכול להספיק להעפלה לשמינית הגמר ולכן פטקוביץ' מרשה לעצמו לומר: "בחצי השעה הראשונה ראיתי מה שרציתי. זה צעד קטן קדימה".
 |
| נבחרת שווייץ. איכזבה ביכולת (רויטרס) |
|
| |
5. משחק שני ביורו. טעות שנייה של שוער ביציאה לכדורי גובה. שלושה מארבעה שערים כתוצאה ממצבים נייחים. או במילים אחרות: מחכים למשחק הפתיחה האמיתי.