כמו כל קבוצה אירופית קלאסית, הפועל חולון חיה, נשמה והתבססה על הרכז המוביל שלה, שהיה ג’ו רגלנד עד העונה האחרונה. יחד איתו הקבוצה זכתה באליפות והגיעה למקום הרביעי בליגת האלופות של פיב”א, אבל מסביב המועדון התקשה להתמודד עם ההתחמשות של יריבותיו ובסופו של דבר, עניינים כלכליים הובילו לפרידה כואבת לשני הצדדים וחולוניה יצאה לחפש בעל בית חדש. ומצאה.
אהמד קייבר בן ה-26 חתם בהפועל חולון אחרי שחווה עונת שיא במדי וולבס הליטאית, אחת הקבוצות החדשות באירופה, שתפגוש בשנה הבאה את הפועל תל אביב ביורוקאפ. למרות שזאת הייתה עונתו הראשונה ביבשת מעבר לים, הוא נבחר ל-MVP של הליגה הליטאית עם ממוצעים של 16.9 נקודות, 5.8 אסיסטים, 3.3 ריבאונדים ומדד של 20.1 למשחק.
לפני שנצלול לצד המקצועי, קודם צריך להכיר את האיש שקיבל את המפתחות מעמית שרף. קייבר מתנשא לגובה 1.88 וגדל בריברדייל ליד אטלנטה, עיר קטנה שידועה בפשע שלה. כבר כשהיה צעיר היה חשוף לרצח של חבר של אמו מאדם שירה מתוך רכב חולף ולאחר מכן סיפר כי איבד הרבה מחבריו, אותם קעקע על גופו: “יש לי הרבה מוות להתמודד איתו. כמעט רובם היו במקום הלא נכון ובזמן הלא נכון. כל מי שאני מכיר נרצח מירי או נדקר למוות”.
ההתחלה הקשה לא עצרה אותו מעולם מלנסות להגשים את החלום הגדול – לשחק כדורסל מקצועני. הוא התאמן תחת כוכב ה-NBA לשעבר ג’רי סטקהאוס בגילאים הצעירים ועבר ללמוד בעיירה סוואני, שנמצאת צפונית לאטלנטה, כדי לנסות ולקבל הצעות מקולג’ים במקביל לבריחה מהפשע בריברדייל. כשקיבל רישיון, היה צריך לצאת ב-5:30 מבית הוריו כדי להספיק להגיע לשיעורים: “עשיתי כל מה שיכולתי רק כדי שאוכל לשחק כדורסל”.
לאחר שלא קיבל הצעות מקולג’ים, הוא עבר לשחק כדורסל באקדמיה צבאית בדלפילד, וויסקונסין, שם בילה תשעה חודשים עד שקיבל הצעה מאוניברסיטת אולד דומיניון, שמאמנה ראה אותו משחק בטורניר AAU בדאלאס והתלהב. אחרי עונת רוקי בה כלל לא הרשים, הוא המשיך לשחק כרכז הפותח של הקבוצה לשלוש שנים ורשם בעונת השיא ממוצעים של 16.6 נק', 5.5 אס' ו-4.3 ריב' למשחק, כולל פעמיים בחירות לחמישיית העונה ופעם אחת לחמישיית ההגנה של העונה.
אחרי שלא נבחר בדראפט, קייבר העביר שלוש שנים ב-G ליג בקבוצת הבת של ממפיס גריזליס, ממפיס האסל. הוא תואר כאחד משחקני ההתקפה המלהיבים של הליגה ואף זכה לחוזה של עשרה ימים ב-NBA, כאשר שיחק במדי אינדיאנה פייסרס מול ברוקלין נטס וקלע נגדה את הנקודות הראשונות והאחרונות שלו (עד כה) בליגה הטובה בעולם.
קייבר אמר שהוא התרשם לטובה מהכדורסל הליטאי ורצה להגיע לשם בזכות יונאס ואלנצ’יונאס ששיחק בגריזליס ודומנטאס סאבוניס ששיחק בזמנו בפייסרס. בליטא, למרות חוסר ההצלחה היחסי של קבוצתו, שסיימה במקום השלישי אבל הודחה ברבע גמר הפלייאוף, הוא הראה שיש לו את היכולת להשתלב גם שם ולעשות בצורה יחסית חלקה את המעבר מהכדורסל האמריקאי לאירופי, מה שגם תפס את העין של אנשי הפועל חולון.
“פעם חשבתי שאני יכול להשפיע על איך קבוצה תשחק. היום אני כבר לא במקום הזה, אם השחקנים שלצידי רוצים לנצח, אז אנחנו ננצח”, אמר לאחר שחתם בוולבס, וזה קרה. הסיבה הנוספת שרצה לעבור לליטא הייתה שהוא רצה לשחק כדורסל יותר התקפי: “במשך שנים שיחקתי בקבוצות שמדורגות גבוה בהגנה. ניצחנו, אבל היינו קבוצה שקולעת גם 60 נקודות למשחק. עכשיו הבנתי שאקבל תפקיד יותר התקפי ואני מאמין שאני יכול להתרגל לכל סגנון משחק”.
אז מה הוא יכול להביא לחולון? רגלנד היה בעל הבית והכל הלך סביבו, בין אם זה ניהול המשחק, יצירת הנקודות, חלוקת אסיסטים וכל היוצא בזאת. קייבר אמור להביא את אותו הדבר. בוולבס הוא פרח לצד שחקנים שיכולים לרווח את המשחק ולהוות איום לשלוש, כאשר בישראל יהיה לו את סי ג’יי האריס שיהיה לו פנוי מחוץ לקשת. הוא ניחן ב-IQ כדורסל גבוה ונוכל לראות אותו מוצא שחקנים פנויים לזריקות מספר פעמים במשחק. האסיסטים שלו גם יכולים לפצות על משחק קליעה פחות טוב שלו, כאשר הוא רשם רק שלושה משחקים עם פחות משלושה אסיסטים במהלך כל העונה שעברה.
אחת הביקורות הגדולות שהיו על רגלנד בשנותיו בחולון הייתה ההגנה שלו וחוסר המאמץ שהפגין, במיוחד בליגת העל. ימים יגידו האם גם קייבר לא יתאמץ, אבל העבר שלו והיכולות שהפגין מאז שעזב את האוניברסיטה הראו שיש פוטנציאל. האתלטיות שלו אפשרה לו לחסום 0.5 זריקות בממוצע ב-G ליג, כאשר השחקנים לרוב היו גבוהים יותר ממנו והוא הצליח להקשות עליהם בזריקה בזכות הגוף ועבודת הרגליים שלו. כיאה לרכז אמריקאי ואתלט, גם הוא יודע לחטוף כדורים (1.9 למשחק בעונה שעברה) וגם הוא נוטה לאבד כדורים, אבל היחס אסיסטים איבודים שלו יחסית מעודד ובשיאו הגיע ל-3.8 אס’ לאיבוד.
בחלק ההתקפי, קייבר לא רואה בעיניים. טווח הקליעה שלו הוא של NBA והוא לא מפחד לקחת זריקות מטר מחוץ לקשת ולקלוע אותן, אבל הוא לפעמים הולך ראש בקיר ומכריח זריקות על שחקנים שנמצאים קרוב אליו ולכן האחוזים שלו יחסית נמוכים (33.9%). מהצד השני, הכדרור ועבודת הרגליים בהתקפה גורמת לשחקנים קצת יותר כבדים לאבד שיווי משקל, מה שהוא מנצל כדי ליצור לעצמו זריקות יחסית חופשיות.
בעונה שעברה הוא הראה סט יכולות שבהחלט מראה על גרף שיפור אותו הוא יכול לשפר אף יותר בחולון. במהלכי בידוד, עליהם חולון התבססה בשנים האחרונות, קייבר קלע 1.06 נק’ בממוצע – נתון יחסית מעודד לשחקן שרוב הזמן מעדיף לזרוק לשתי נקודות (50% בתוך הצבע, יחס של כמעט שלוש זריקות לשתיים על זריקה לשלוש). עם זאת, הוא קלע רק 0.96 נק’ במהלכי פיק אנד רול בהם הוא היה עם הכדור, אבל זה יכול להשתפר גם עם פעולות יותר טובות של החוסם ובחירת זריקות יותר טובה.
כמו רגלנד, גם קייבר מחזיק בארסנל שלו עלייה לזריקה מחצי מרחק, כאשר הוא ממעט לעשות פלוטרים ויותר מרגיש שהשומר שלו מתרחק יותר מדי כדי לאפשר לו לעלות לזריקה. עם זאת, כאשר מדובר בשומר יחסית אתלט, הוא מתקשה לקלוע אותן והזריקות שלו יוצאות קצרות יחסית. אנחנו לא צפויים לראות ממנו משחקים בהם הוא קולע בצרורות (רק פעמיים קלע מעל 30 נק’ בעונה שעברה) כמו רגלנד, אבל כן נראה אותו מנסה ליזום יותר ולוקח את הכדור בשניות האחרונות של ההתקפה, כמו בעל בית טוב.
להגיע בתור “מחליפו של” תמיד מביא איתו הר עצום של ציפיות, במיוחד אם מדובר בלהיות המחליף של אחד הרכזים הטובים בהיסטוריה של המועדון. אז קייבר רחוק מלהיות עם הניסיון של רגלנד, אבל הוא מוכן להיכנס לנעליים הגדולות שנשארו למלא. אחרי החתמתם של ג’סטין סמית’ כשחקני הפנים הזרים החדשים של המועדון, קייבר יכול להוביל עונה פיננסית של חולון לקבוצה מהירה, רצה ולוחמת שיכולה להילחם על כל התארים בישראל ולהיות סוס שחור באירופה בתסריט אופטימי ביותר. אם נלך על סיפור החיים שלו ועל ההיסטוריה עם רכזים כמוהו בחולון, יש הרבה מקום לאופטימיות.