רגשות מעורבים: על עונת כדורסל מאכזבת במיוחד

בכל שנה אנחנו מגנים על הליגה הזו בגופנו, גם כשהיא לא טובה אנחנו אומרים שהיא טובה. גם כשהיא לא מעניינת אנחנו תמיד מצליחים בכוח למצוא מה מעניין אבל נמאס לנו. העונה הליגה באמת עברה לנו מתחת לרדאר ובקושי הצלחנו לקלוט מה קורה בה בגלל חוסר עניין ידוע מראש ברגע שאין יורדות. לכבוד זה שנמאס לנו מהמצב, החלטנו לקבץ את אוסף האכזבות הפרטי שלנו מהעונה הזו.

מעמד הישראלים - השנה ראינו ירידה ברורה בתרומה של השחקנים המקומיים וזאת כתוצאה מביטולו של החוק הרוסי והחזרה לשיטה שבה ארבעה זרים בכל קבוצה יכולים לשהות על הפרקט באותו הזמן. השיטה הנוכחית גורמת לריחוק של הקהל המקומי מהענף ומשפיעה על כל הנעשה בליגה. מתי קברניטי הליגה יבינו שהקהל מתקשה להזדהות עם זרים? הוא ימשיך להדיר את רגליו מהמגרשים כל עוד זה יימשך.

גדולים על הליגה והפער רק הולך וגדל - קבוצות הליגה הנחילו יחדיו לקבוצה של דייויד בלאט שני הפסדים ב-24 משחקים וגם שני ההפסדים האלה של מכבי תל אביב נקבעו כשהיא עייפה ורצוצה מנסיעות ממושכות לחו"ל, או מרצף משחקים קשה, כך שאין ספק שהפער בין מכבי לשאר הקבוצות רק הולך ומתעצם.

מכיוון שהיא משחקת העונה גם בליגה האדריאטית, מכבי מופיעה בליגה הישראלית כשהיא חסרת אנרגיה ולעיתים גם ללא הזרים הכי טובים שלה. לכן, להבדיל מעונות קודמות, היא כבר לא מביסה כל יריבה ב-30 הפרש אלא מסתפקת בניצחונות צנועים יותר. למרות זאת, גם כשהיא משחקת שלוש פעמים בשבוע, מכבי עדיין הוכיחה עליונות על הליגה, מה שמראה כי הרמה שלנו לא השתפרה במאומה. קבוצות עדיין רועדות כשהן רואות ממול את מכבי ואפילו לא מסוגלות לנצל את השאננות שלה כדי להפתיע מדי פעם.

שחקני מכבי ת"א. רק הגדילו את הפער משאר הליגה (יוסי ציפקיס)

השופטים - לפעמים נראה כי אם יש קונצנזוס מוחלט בליגה בין מאמנים, שחקנים ואוהדים, זה בנושא השופטים. גם העונה היו יותר מדי נקודות מחלוקות וכעסים מצד הקבוצות כלפי השופטים. נכון שהקבוצות, השחקנים ובעלי תפקידים חייבים לתת להם יותר כבוד ולאפשר להם לנהל את המשחקים בצורה ראויה, אבל הם הם מוכרחים להבין משהו: אף אחד לא אוהב לראות אותם גונבים את ההצגה או מככבים ברגעי השיא של המשחקים. לא הם האנשים שאותם הקהל בא לראות. מומלץ להפנים, ובהקדם.

מנהלת הליגה - אמרו לנו שגוף כמו מנהלת הליגה יעשה פה את השינוי. אז אמרו. בינתיים יש לנו ליגה שמעדיפה שחקנים זרים על פני מקומיים, עם שיטה לא ברורה שמשתנה כל שנה-שנתיים, כולל השיטות מוזרות של העונה עם בית תחתון ששתיים ממנו עולות לפלייאוף עליון, ונוצר מצב שיש קבוצות עם יותר נקודות למטה, מאשר קבוצות למעלה (אשדוד ואשקלון) עד שאפילו בעיתונים למשל מעלים את אשדוד מעל אשקלון בטבלה, כי גם להם אין מושג מה זה תחתון ומה זה עליון.

אבנר קופל. אמרו שמנהלת הליגה תעשה שינוי, אז אמרו (חגי ניזרי)

הזרים של מכבי - נכון שמכבי גדולה על הליגה אבל אף פעם לא היה כזה נתק/קושי בין מכבי לכל כך הרבה שחקני ייבוא שלה בבת אחת. תיאו פפאלוקאס יובש באופן קיצוני, ג'ון שאייר ברח, דמונד מאלט עזב מתוסכל, סופוקליס שחורצאניטיס קיבל כמה ימי מנוחה באתונה ואפילו לא הגיע למשחק במלחה, שהוא הדבר שהכי דומה לכדורסל בליגה שלנו. בכלל האיש היווני הגדול הוא אכזבת העונה האמיתית של מכבי ולאחר שבעונה שעברה דרס את הליגה ונהנה מעונת שיא בקריירה, חזר השנה להיות אי של חוסר יציבות.  
 
הפועל ירושלים - אף פעם דברים לא ברורים בה. גם כשמישהו כבר קונה את רוב המניות ואמור להיות בעל בית לכל דבר ועניין. הפועל ירושלים מתיימרת להיות האלטרנטיבה למכבי אבל איכשהו בכל עונה הדברים מתפקששים מחדש. הפעם הפילו את הכישלון על עודד קטש ובמקומו החזירו למלחה את שרון דרוקר. הרבה מאוד כסף הושקע בקבוצה הזאת וסגל השחקנים הנוצץ שלה שווה הרבה יותר מהתוצאות עד כה. אפילו אחרי שני ניצחונות החוץ הנאים בחולון ובגן-נר הייתה זאת מכבי שביקרה במלחה במחזור הסיום של שלב הבתים ורצה 3:23 ברבע האחרון אצלם בבית כדי להזכיר לה שיש לה עוד הרבה עבודה. 

דרוקר. עוד עונה מאכזבת של הקבוצה מהבירה (משה חרמון)

מכבי חיפה - הבעלים באמריקה ובכרמל בינתיים הבלאגן חוגג. כשג'ף רוזן השתלט על מכבי חיפה והחזיר אותה לליגת העל חשבנו שקרה לנו נס. שסופסוף הגיע לכאן איש עסקים רציני שאכפת לו ואוהב כדורסל. השנה הראשונה בליגה הייתה מבטיחה ומוצלחת עם הגעתה של הקבוצה לגמר הגביע והפיינל פור אך מאז הקבוצה של רוזן נמצאת בירידה מתמדת והשנה הפכה לעוד אחת מהבדיחות של הליגה.

בתחילת העונה זה היה נראה שלחיפה יש את אחת הקבוצות המלהיבות בליגה אבל העונה שלה הסתיימה למעשה מהרגע שרוזן נתן גיבוי לקרלוס פאוול לאחר שזה ניסה להכות את מיקי גורקה במהלך אימון ואיפשר לשון וויליאמס לחזור ל-NBA. גם החלפתו של גורקה ברמי הדר לא עזרה ובחיפה ספרו 15 הפסדי ליגה רצופים בין המחזורים 7-23 בדרך לכיבוש המקום האחרון בטבלה. אז נכון שרוממה בשיפוצים כבר שנה שנייה ברציפות אבל זה פשוט לא תירוץ מספיק טוב בשביל הביזיון של העונה הנוכחית ואיזה מסכנים אוהדי הכדורסל בחיפה.  

לנדסברג על הפרקט. ככה נראית העונה של מכבי חיפה (עמית מצפה)

לא הכל שחור, יש גם מצטיינים
אוקיי, נכנענו, אנחנו בכל זאת מאוד אוהבים את הליגה אחרי הכל, אז הנה, קבלו את הקינוח המסורתי - מצטייני העונה.

מאמן העונה - ליאור ליובין (בלאט שני, בירנבוים שלישי)
שנה שנייה ברציפות שליובין מוביל את הקבוצה שלו למקום השני בטבלה כשהוא שומר על יציבות לאורך העונה. נראה שהמאמן הצעיר הקנה שיטה ודרך לקבוצה שלו ובינתיים מצדיק את האמון שנותנים בו בהנהלת גלבוע/גליל. תוסיפו לזה את הזכיה ההיסטורית בליגה הבלקנית וליובין הצעיר מוכיח שהוא בהחלט ראוי לתואר.

ליובין. שומר על יציבות לאורך העונה (יניב גונן)

MVP - רומיאו טראוויס (קיצ'ן שני, הנדריקס שלישי)
מדובר היה בבחירה לא קלה, אך אחרי התלבטות ארוכה בין השלושה, נבחר הפורוורד של גלבוע/גליל. קיצ'ן היה כנראה הזר המפתיע ביותר והנדריקס היעיל ביותר אבל טראוויס ניצח את התחרות הקשה והאיכותית בזכות העובדה שבשורה התחתונה, חשיבותו היחסית לקבוצה בה הוא משחק היא הגדולה מכולן.   

בעונתו השנייה בארץ והראשונה בגלבוע/גליל, הפך הפורוורד האמריקני בן ה-27 לשחקן המרכזי של קבוצתו. בעוד הקבוצה מתקשה לאתר רכז סביר ויציב ומשחקת על פי מד החמצן של הסנטר ג'וזף ג'ונס ומצבי הרוח של קורטני פלס, טראוויס היה שם עבור הקבוצה לאורך כל העונה. הוא הפך לשחקן החשוב ביותר במערך,  הציב מספרים מצוינים (18.1 נקודות, 6.3 ריבאונדים ו-2.5 אסיסטים ב-29 דקות בממוצע) ובמקביל להצטיינותו בליגת העל גם היה השחקן הטוב ביותר בליגה הבלקנית ונבחר ל-MVP.

טראוויס. תמיד שם בשביל גלבעו/גליל (עמית מצפה)

שחקן ההגנה - דארווין קיצ'ן
הגארד הנהדר של מכבי ראשל"צ, דארווין קיצ'ן, הגיע לישראל היישר ממכללת פלורידה סטייט החזקה וכמו לא מעט גארדים אמריקניים, שהגיעו לכאן ללא ניסיון קודם בכדורסל האירופי, השתלב מצוין והראה שיש לו פוטנציאל להפוך לשם דבר בליגה שלנו וביבשת כולה. קיצ'ן מזכיר במעט את דורון פרקינס בסגנון המשחק ומנצל את האתלטיות והנתונים הפיזיים העדיפים שלו על פני שאר הגארדים כדי לבלוט מעל כולם. יותר משבעה ריבאונדים בממוצע למשחק קטף קיצ'ן העונה וכבר הרבה זמן לא היה פה גארד שמסוגל לקחת ריבאונדים יותר טוב מרוב שחקני הפנים בליגה.

הפריצה - יחזקאל סקוורר
בליגה שבה שמונה מתוך עשרה שחקנים שנמצאים על המגרש הם בד"כ זרים, זאת בהחלט משימה לא קלה עבור שחקן ישראלי להשתחל לרוטציה אבל הרכז בן ה-23, שגדל במחלקות הנוער של עירוני נהריה ומכבי ת"א, ונמצא בבקעה עוד מהימים שהמועדון נקרא גבעת שמואל, עשה השנה קפיצה משמעותית והפך לשחקן חשוב בקבוצה מליגת העל. בעונתו הראשונה בליגה הוא היה נער פוסטר במכבי, ירד עם גבעת שמואל ללאומית, שיחק עם הבקעה בלאומית וחזר בשל לליגה של הגדולים. העונה רשם סקוורר ממוצעים נאים של 6.8 נקודות ושלושה אסיסטים ב-26 דקות למשחק, כשהוא מדייק ב-40% מהשלוש.

יחזקאל סקוורר עולה לזרוק. עשה השנה קפיצה משמעותית (יניב גונן)

התגלית - שלומי הרוש
לא היו העונה יותר מדי שחקנים מקומיים שבעונתם הראשונה בליגה הצליחו להראות לנו שהם שייכים לרמה של ליגת העל אבל הגארד האנרגטי של הפועל חולון היה אחד הבודדים שכן עשו זאת. בגיל 24 הגיע לראשונה לליגה הבכירה אחרי מספר שנים בהפועל כפר סבא מהליגה הלאומית והפך במהירות מפתיעה לשחקן ברוטציה של דן שמיר, עם ממוצעים של חמש נקודות, שני ריבאונדים ו-1.5 אסיסטים ב-17 דקות למשחק. 

חמישיית הזרים - דארווין קיצ'ן, קית' לנגפורד, רומיאו טראוויס, בראיינט דאנסטון וריצ'ארד הנדריקס.

הנדריקס נאבק. העונה היעילה של הפורוורד הכניסה אותו לחמישייה (חגי ניזרי)

חמישיית הישראלים - מורן רוט, סילבן לנדסברג, דייויד בלו,ליאור אליהו ואייזק רוזפלט.