1. אלישע לוי. החוק הראשון של מועדון קרב הוא שלא מדברים על מועדון קרב. החוק הראשון של עידן אלישע לוי בנבחרת הוא שלא מדברים על אלישע לוי. וזה מאפשר המון מרחב מחייה. אם ז'וזה מוריניו הוא THE SPECIAL ONE (המיוחד) ומרסלו ביילסה הוא EL LOCO (המשוגע), אלישע לוי הוא או יותר נכון היה THE NICE ONE (הנחמד) - הבחירה האולטימטיבית. מלח הארץ. צנוע. איש של עבודה קשה וערכים. אדם ללא אויבים. מעין רובי ריבלין של הכדורגל. אז זהו שלא. תשכחו כל מה שידעתם וחשבתם על אלישע לוי. מעתה, שמו הוא המהפכן.
בשבוע הבא יחגוג לוי יום הולדת 59 ואם הכל יעבוד לפי התכנון של עופר עיני ושלו, הוא יסיים את הקדנציה כמאמן הנבחרת בעיצומו של העשור השביעי לחייו. לאור הירידה החדה בגיל הממוצע של המאמנים בכדורגל הישראלי והעובדה שמדובר באדם יציב כלכלית שחווה את כל האתגרים בזירה המקומית, אפשר רק להניח שמדובר בתפקידו האחרון כמאמן ראשי. לפיכך, לוי מתנהל כאדם שאין לו להפסיד. ולעזאזל, זה חתיכת שינוי מרענן לעומת קודמיו.
אלישע לוי. הצעירים מקבלים במה (אחמד מוררה)אלישע המהפכן ניצל עד תום את תדמית אלישע הנחמד ואת חוק ה"לא מדברים על..." והחליק פה בשקט מהפכה מקצועית שלא ביצע מאמן ישראלי מאז ימי אברהם גרנט. קודמיו של לוי, מאמני ליגה מעוטרים שנבחרו לתפקיד כקונצנזוס, פחדו ללכת נגד הקונצנזוס ולקבל החלטות קשות. למעשה, את שלד הדור הנוכחי בנה לואיס פרננדס וחטף מכל הכיוונים. שחקני הדור הזה כבר בני 27-29. רובם שחקנים מובילים שכעת - בקמפיין ללא מטרות ריאליות - קיבלו משימה חדשה: לחנוך את הדור הבא.
2. המהפכה. עכשיו שימו לב למספרים. 10 שינויים בסגל לעומת הזימונים באוקטובר. 10 שחקנים בסגל הנוכחי עם חמש הופעות ומטה (וחמישה ללא הופעות בכלל). שחקני השדה המבוגרים בסגל הם אלירן עטר, תומר חמד וערן זהבי - שלושתם בני 29 - והגיל הממוצע בנבחרת הוא 26. אלישע לוי הפריש באלגנטיות מהנבחרת כל שחקן מעל גיל 30 וזה כולל שמות כמו בניון, בן חיים הבלם, קינן, מליקסון, ורמוט וברדה. זו מהפכה שעברה מתחת לרדאר. עכשיו מעניין אם השלב הבא שלה יכלול גם את ייני ורפאלוב או שחקנים אחרים מהסגל הקיים.
בשביל לבצע זעזוע כזה, מאמן צריך להרגיש חזק מספיק וגם להיות אמיץ - שזו תכונה לא מספיק מוערכת בכדורגל הישראלי. לוי עשה את זה לאט ובהדרגה. חתך את המהפכה לקוביות קטנות ונתן לכולנו לבלוע אותה בלי ששמנו לב. הוא תפס גל של הזדמנות, עלה על הגלשן ודפק ביצוע מרהיב. המשוואה פשוטה: קמפיין ללא ציפיות ריאליות + שקט תקשורתי שמובנה מתדמית הנחמד + מצב מקצועי קשה + אדם שאין לו מה להפסיד = הצעד החשוב ביותר שביצע מאמן נבחרת ישראל בשנים האחרונות.
ייני מול הזאר. הבא ברשימה של אלישע? (רדאד ג'בארה)בשבוע שעבר אמרנו שמטרת הקמפיין הזה היא גם לשלב בהדרגה שחקנים שעדיין לא לגמרי בשלים - גם אם ברמה של לזמן אותם ולתת להם להרגיש את הסגל. עכשיו כבר אין מקום לטעויות. ללא קשר לתוצאת המשחק באלבניה, מאבקי הדירוג והמשך המשחקים בקמפיין, אפשר לומר בוודאות: המחשבה על יורו 2020 כבר כאן. ומי שלא יוכל לתרום לקמפיין הבא, עושה בקמפיין הנוכחי את צעדיו האחרונים. כי בנבחרת של המהפכן, לא צריך הודעת פרישה. יש מי שעושה את זה בשבילך.
3. ניר ביטון בלחץ. קודם בא אחד, ברנדן רוג'רס, טיפוס מוקצה באנגליה שהתקבל כמו מלך בסקוטלנד, ונוגס לך במעמד. זה לא נעים. הדקות יורדות. פתאום אתה לא באנקר בהרכב. ואתה הרי טיפוס לויאלי. בדיוק לפני שנה חתמת עד 2020, תמיד התלהבת מהעצמה של סלטיק ולא חשבת על עזיבה גם כשקבוצות מהפרמייר-ליג דפקו בדלת. ועכשיו בא עוד אחד, אלישע לוי, ועושה עליך סיבוב. אחד הליגיונרים הבכירים והיציבים של ישראל, שחקן שמשחק בליגת האלופות, צריך להיאבק על מקום בהרכב עם ילד בן 20? מה נהיה?
ניר ביטון. למען יראו וייראו (ארז נעמן)ניר ביטון בלחץ. עשו ממך דוגמה למען יראו וייראו. שלחו מסר על הגב שלך. כמו אש בשדה קוצים השמועה על השחקן "שסירב להוראות המאמנים להצטרף לתרגול" הגיעה עד התקשורת הסקוטית. תוך דקות החגיגה (על חשבונך) החלה. כשתחזור לגלאזגו אולי גם רוג'רס המוקצה שהפך למלך יבקש ממך הבהרות. וכך תוך דקות, תדמית המקצוען, הלויאלי, השקט, השחקן שאף פעם לא עושה בעיות, קפטן הצעירה לשעבר - הוכתמה. ניר ביטון בעייתי. ניר ביטון נזרק מהסגל בגלל עבירת משמעת. "ניר ביטון צריך להתרכז בלחזור לרמה בה הוא היה", טען דייבי היי, שחקן ומאמן עבר של סלטיק.
ניר ביטון בלחץ. הוא מרגיש את האדמה רועדת לו מתחל לרגליים. לאחרונה חגג 25. גיל נהדר לעשות עוד צעד קדימה. כל חלון העברות צצו סביבו שמועות ומספרים גבוהים. סלטיק מכרה בכסף גדול שחקנים ששיחקו לצדו, אבל הוא נשאר. חיכה לרגע הנכון עד שהמומנטום השתנה לרעתו. רוג'רס מקדם את סטיוארט ארמסטרונג על פניו, הוא פתח רק בחמישה משחקי ליגה מתוך 11 והחל לחטוף ביקורות. גם בנבחרת החל המעמד להתערער. הוא הוחלף מול איטליה, לא שיחק נגד ליכטנשטיין ולא תורגל לקראת אלבניה. לא עניין של מה בכך עבורו לאבד את המקום בהרכב. הרי מה היו אומרים בסקוטלנד? מה היה חושב רוג'רס?
ברנדן רוג'רס. ביטון כבר לא בחירה ראשונה (רויטרס)ניר ביטון בלחץ. הוא ביצע, על פי טענות אנשי הנבחרת, עבירת משמעת של תסכול. כל מה שעובר עליו בחודשים האחרונים התנקז לרגע אחד של שבירת כלים. אלישע לוי קיבל החלטה לקבע את תדמית הלא פראייר שלו. האם הוא היה עושה את זה לערן זהבי? לא בטוח, אבל זה גם לא כל כך משנה כי בחשיבות שלו, ביטון לא שונה בהרבה מהקפטן. הוא שחקן בכיר שמשחק פחות או יותר בקביעות שנה רביעית ברציפות בליגה קשה ובמפעלים האירופיים. הוא בוודאי מתורגל יותר במאבקים פיזיים על בסיס יומיומי מכל שחקן בליגת העל. אבל במדינה שסוגדת לשחקני התקפה וסולדת מכדורגל טקטי, קל לא להעריך שחקן כמוהו. המסר היה ברור וחזק ועדיין קשה להשתחרר מהתחושה שלנבחרת ישראל אין לוקסוס לוותר בקלות על אחד כמו ביטון.
ניר ביטון בלחץ. אולי כי נמאס לו שלא מעריכים אותו, שלא מבינים מה הוא עושה ואיפה הוא נמצא. אולי כי הוא מבין שיכול להיות שהיה צריך כבר לעזוב את סלטיק או להיות הילד הרע מוקדם יותר ולהילחם על עזיבה. אלא שדווקא עכשיו, מהנקודה הלא פשוטה הזו, הוא צריך לקום ולקבל החלטה. קודם כל לדבר בשמו על מה שקרה ואחר כך לחשוב על ינואר. בימים האחרונים עלתה בבריטניה הספקולציה שסטיבן ג'רארד יחבור לרוג'רס בסלטיק. זו פנטזיה של רוג'רס שלא ברור אם תתממש, אבל בוודאי שמלמדת על מעמדו של ביטון. ייתכן שמבחינת הישראלי זה הזמן להמשיך הלאה. גם לקבוצה בליגה השנייה באנגליה. לפרטים: בירם כיאל.
4. הרשימה. צרפת, לוקסמבורג (שלוש פעמים), ליכטנשטיין, קפריסין (פעמיים), איי פארו, מולדובה, צפון אירלנד, מקדוניה (פעמיים), אזרבייג'אן, סן מרינו, מלטה (פעמיים), אסטוניה, אנדורה, לטביה. 20 ניצחונות חוץ יש לישראל ב-59 משחקים רשמיים מאז 1992. 42.3 אחוזי הצלחה. המכנה המשותף ברור: מאז ה-2:3 הסנסציוני בפארק דה פרינס, ישראל לא השיגה ניצחון חוץ על נבחרת שמדורגת גבוה ממנה.
שחקני נבחרת ישראל. הגיע הזמן לניצחון מפתיע (עמית מצפה)אז נכון, היו תוצאות תיקו הרואיות בצרפת, באירלנד, בשווייץ, ברוסיה, בפורטוגל ובוויילס. ונכון שעבור נבחרת בסדר גודל שלנו מדובר באחוז הצלחה סביר, אבל איך שלא הופכים את זה, תמיד חוזרים לאותה נקודה. משבר האמון בין הנבחרת לקהל מקורו בעובדה שהנבחרת לא מסוגלת להפתיע לטובה בצורה משמעותית. היא בדרך כלל עושה מה שמצופה ממנה או קצת פחות מזה.
כדי לעשות את הבלתי יאומן, נבחרת קטנה צריכה ניצחונות גדולים. זה קרה לאיסלנד, לצפון אירלנד, לסלובקיה וכמובן לאלבניה שהעפילה ליורו 2016. וחוץ מזה, בדיוק כמו שנמאס לחיות על סיפורי מוטל'ה שפיגלר במונדיאל 1970, הגיע הזמן שנשתחרר מהסגידה לאותו ערב חד פעמי בפאריס מלווה בצעקות "מאיר תירגע". וננצח באלבניה.
5. אלבניה היא המודל לחיקוי האמיתי של ישראל. נבחרת מוכה וחבולה שנבנתה מחדש על ידי מאמן טקטי ש"חיפש שחקנים באינטרנט". כשלוי ראה את האלבנים ביורו, הוא הבין מיד. זו השאיפה. חבורה מלוכדת, לוחמנית וטקטית, שלא מנסה להתייפייף, עושה בדיוק מה שהיא יודעת, מנסה להקשות על כל יריב ובעיקר נתמכת על ידי קהל אלפים משולהב ומלא בפטריוטיות. המאמן הלאומי לא צריך לחפש שחקנים באינטרנט, אבל כחלק מהקו המנחה אותו בקמפיין, הוא מחפש שחקנים ורסטיליים שמסוגלים לבצע כמה תפקידים ולמלא משימות טקטיות.
בכל המשחקים הראשונים היו לישראל עליות וירידות תוך כדי משחק. היא לא הצליחה לשמור על ריכוז במשך 90 דקות ולשלב הגנה והתקפה באותה רמה בעת ובעונה אחת. ההרכב המסתמן לאלבניה הוא פועל יוצא ממה שלמד המהפכן ביורו. מגן שמאלי שהוא בלם שמטרתו לסגור את המגן הימני הנהדר של האלבנים (אלסייד הייסאי מנאפולי) ולאפשר לנבחרת לעבור להתגונן עם שלושה בלמים לעת הצורך. מרכז שדה עם שחקנים מהירים שיידעו לחטוף כדורים ובעיקר להניע אותם מהר למתפרצות וכמובן, השלישייה הקדמית שעבדה עד עכשיו בכלל לא רע במשחקים הראשונים.
גמישות, ורסטיליות, משמעת טקטית, אגרסיביות וכדורגל חסר בושה. זה מה שמצפה לוי לראות משחקניו במשחק חוץ מול קהל חם. כי איפשהו בין "אנחנו הכי טובים בעולם ומי זאת אלבניה?" לבין "אנחנו הכי מסכנים בעולם, אין לנו סיכוי באלבניה", אתה מחפש למצוא קו שפוי של נבחרת מודרנית שיודעת שמותר ללכלך את הידיים בדרך למטרה. בדיוק כמו שאלבניה עשתה. אנדרוג זו לא מילה גסה, מסכנות כן.
השבוע, כשג'אני דה ביאסי, אדם שכנראה יום אחד יבנו לכבודו פסל באלבניה, אמר לעיתונאים שמי שמזלזל בישראל לא מבין בכדורגל, הוא הבין לאן הרוח נושבת. אחרי ההעפלה ליורו, אלבניה ממש לא מסתפקת במקום השלישי. השוער אטריט ברישה אף הגדיר את המקום השלישי ככישלון. מסתבר שאלבנים וישראלים חושבים דומה. אחרי ההצלחה, האלבנים מסתכלים קדימה בחוסר פרופורציות. אחרי שלל כישלונות והגרלה קשה, ישראל העלימה את הציפיות. אלבניה נבנתה כאנדרדוג ועד כה לא הוכיחה שיש לה תכנית משחק אחרת או שהיא בכלל יודעת להתמודד עם היותה פייבוריטית מול נבחרת כמו ישראל. אחרי הפסד מתקבל על הדעת לספרד, אפילו המשיח האיטלקי ספג ביקורות. עכשיו הגיע זמן המהפך. כדי להיות אלבניה, ישראל צריכה לנצח באלבניה.
6. המשחק בציוץ: