הדלת נפתחת. הוא נכנס מלא פאסון ישירות לעבר הדשא, דרך המסדרון בו כל תמונה שנייה בערך נושאת את דמותו. כשהיה שחקן צעיר, כשחזר מהסיבוב שעשה בפאריס ובניו יורק, וכשמונה למאמן. פעם היה בנתניה רק אצטדיון אחד קטן ומיושן שנקרא "הקופסה", אי שם במרכזה של שכונה צפופה, ימינה מרחוב הרצל. ובאצטדיון ההוא, שהוקם עוד לפני קום המדינה ושירת נאמנה את מכבי נתניה במשך כמה וכמה עשורים, הוא לקח אליפויות כשחקן בשנות ה-70 ואחר כך כמאמן בשנות ה-80, בימים בהם הליגה הייתה מפולגת ל"נתניה ועוד 15". בהרבה מובנים הוא ההיסטוריה של נתניה, אבל גם של הכדורגל הישראלי ושל המדינה כולה.
בעידן הנוכחי לנתניה יש אצטדיון חדש ומודרני יותר, שמארח אפילו את נבחרת ישראל, ולאוהדים הצהובים שוב יש קבוצה תוססת ומהנה, כמעט כמו בימים ההם. רק בגלל זה הוא הביא איתו כובע, כדי שיהיה מה להסיר. ובכל זאת, הייתה תחושה שמשהו הפריע לו בעין כשנכנס בשערי האצטדיון. "הם קיפלו את השערים", הוא אמר ומיד הוסיף בחיוך: "כנראה מפחדים שאחזור". אין מה לעשות, מוטל'ה תמיד מחפש את השער.
לרגל חגיגות 70 שנה למדינת ישראל, ONE עם פרויקט תיעודי מיוחד של הספורטאים הגדולים ביותר. אלה שהיו שם ברגעים שעיצבו את הספורט הישראלי, שעשו היסטוריה ורשמו הישגים גדולים שאיחדו את המדינה כולה "בדרך ל-70". איך הם חיים כיום, איך הם רואים את הספורט הישראלי ואיך נראית המדינה מבעד לעיניהם. בווידיאו ניתן לצפות בו מספר על הרגע הגדול שלו ב-70 שניות: השער שכבש במונדיאל מקסיקו 70’.
מוטל'ה שפיגלר: הסוד במקסיקו? היינו קבוצהמרדכי (מוטל'ה) שפיגלר, בן 73, היה האיש שכבש את השער היחיד של נבחרת ישראל במונדיאל. למה זה תמיד חשוב לכולם, הוא שואל, כאילו אנחנו מתעסקים בטפל ולא בעיקר. אלא שגם בעידן הנוכחי קשה להמעיט מערכו של ההישג. פרט להופעותיו בנתניה, בקיץ 1970 הנבחרת שבה הוא שיחק הגיעה עד למקסיקו והשתתפה בפעם היחידה בתולדותיה בגביע העולם בכדורגל. היא רשמה שתי תוצאות תיקו, מול איטליה ומול שבדיה. נגד האחרונה, ישראל גם כבשה, סיימה ב-1:1 וחזרה עם המחמאות. אלא שמאז, היא עדיין לא שבה לטורניר.
מוטל'ה, נולדת לפני קום המדינה ועכשיו היא כבר חוגגת 70. אתה נהנה מאיך שהיא נראית כיום?
"עליתי לארץ בגיל ארבע וחצי, גדלתי כאן ואני יותר מבוגר מהמדינה, אבל אין ספק שזה מרגש. יש דברים שאני מאוד נהנה מהם היום ויש דברים שאני לא מבין, אבל גם אם אני מסתכל על השמיים ורואה יום אפור אז אני אומר לעצמי 'גם זה חלק מהטבע', ככה שאין לי טענות למדינה".
מוטל'ה שפיגלר (משה פרידן, לע"מ) בצעירותך, התחלת לשחק במכבי נתניה והיו לך זיכרונות יפים מאוד מהתקופה הזו.
"עדיין יש לי זיכרונות יפים מאוד. אומנם הגעגוע הוא כבר לא כמו פעם, אבל זה גם לא צריך להיות ככה כי החיים מזיזים את כולנו קדימה".
אז בוא נדבר קדימה. פתאום מכבי נתניה חזרה להיות קבוצה שכיף לראות.
"בהחלט, התוצאות שלה מעולות ואני מוריד לכבודם את הכובע. השחקנים האלה מקסימים".
את נבחרת ישראל הובלת כקפטן וכבשת נגד אוסטרליה, בדרך למונדיאל. מי שהוביל אותה היה עמנואל שפר ז"ל, מה היה מיוחד בו?
"הוא היה מנהיג. כשהוא הגיע לנבחרת הוא אמר בשיחה הראשונה 'בחורים, אנחנו נתאמן שלוש פעמים', אז מישהו מהשחקנים שאל 'באיזה ימים?', והוא אמר 'לא. אנחנו נתאמן ב-7 בבוקר, ב-11 בצהריים וב-5 אחר הצהריים. שלוש פעמים'. אהבתי את זה מאוד, אהבתי להתאמן ולשחק תחתיו".
מוטלה שפיגלר במדי נבחרת ישראל (מערכת ONE)ואם מדברים על מה שקורה כיום, ההעפלה איתו למונדיאל עדיין נשארה ההישג הכי גדול של הכדורגל הישראלי.
"תראה, יש הרבה אנשים שמתרפקים על מקסיקו 1970. זכיתי להשתתף ארבע פעמים במוקדמות המונדיאל ורק פעם אחת עלינו. באנגליה 1966 שיחקנו בבית אירופאי, הייתי בן 21 ולא היינו מספיק טובים. ב-1974 דרך אסיה לא עלינו וגם ב-1978, כשהייתי כמעט בן 34, לא הצלחנו לעלות. רק ב-1970 עלינו למונדיאל, דרך אוקיאניה עם ניו זילנד ואוסטרליה. נכון שהיינו נבחרת טובה ומלוכדת עם מאמן שידע איך להוביל אותנו להצלחה, אבל לא ניצחנו בדרך לשם משהו גדול".
כן, אבל עדיין אי אפשר להמעיט מגודל ההישג. זו הייתה נבחרת מיוחדת, הזנתם אחד את השני על המגרש.
"לגמרי, היינו נבחרת ששיחקה כמו קבוצה שמתאמנת באופן קבוע. היינו הנבחרת המוצלחת ביותר ולכל אחד ששיחק בה היה חלק בזה. גם מילובאן צ'יריץ' שהוביל אותנו בקמפיין הקודם היה מאמן גדול, אבל הוא קבע ששפיגל ושפיגלר לא יכולים לשחק ביחד. וכך היה, פעם הוא שיחק ופעם אני. שנינו לא היינו מרוצים מזה. חיבקתי את גיורא ואמרתי לו 'בוא נראה לכולם שביחד אנחנו הכי טובים', והשאר היסטוריה. הצלחנו כל החבורה המלוכדת ביחד וכן, היה כיף. הגאווה שלי הייתה להיות הקפטן שלה וגם עצם זה שהופענו כשווים מול שווים במשחקים נגד איטליה ושבדיה במונדיאל. לאורוגוואי הפסדנו 2:0, אבל איטליה הגיעו לגמר ואורוגוואי לחצי הגמר, כששתיהן בסוף הפסידו לברזיל. אמרתי לפלה בצחוק 'יש לך מזל שלא פגשת אותנו כי אני לא הייתי מפסיד את זה'".
"אמרתי לפלה בצחוק 'יש לך מזל שלא פגשת אותנו כי אני לא הייתי מפסיד את זה" (רויטרס)הרגע הכי גדול שלך הוא כמובן השער היחיד של ישראל בטורניר, נגד שבדיה בדקה ה-56. מה אתה זוכר מאותו השער?
"אני זוכר שזה היה יום עם רוח גבית ושזו הייתה בעיטה ממרחק של למעלה מ-20 מטר. התאמנתי על זה לפחות עשר שנים וזה נכנס".
זה היה הסוד של השער, הרוח הגבית הזאת?
"מה זאת אומרת? אם לא הרוח, הכדור לא היה מגיע לשער. עד היום, כשמראים לי את זה על מסך אני אומר 'תעצרו'. אומרים לי 'למה', אז אני אומר 'אני מפחד שהפעם הוא יעצור'".
מוטל'ה שפיגלר (רדאד ג'בארה)צחוק בצד, ברמה האישית הגעת עם נבחרת ישראל לגבהים חדשים. אני מניח שיש סיפוק אדיר מזה.
"יש סיפוק, אבל בסוף כולנו בני אדם ואם יש מטרה אז צריך תמיד להמשיך ולנסות להגיע אליה שוב. כשאתה רואה במשחקים האולימפיים את תחרות הקפיצה במוט, אז מי שמקבל שם את המדליה הוא זה שתמיד קופץ מעל הרף הגבוה ביותר, אבל לי יש את ההרגשה שבכדורגל הישראלי לפעמים רצים מתחת לרף היישר אל השולחן שמחלקים בו את המדליות. בהתמודדות צריך לנצח, לא להגיד מה היה יכול להיות. המשחק עצמו הוא הסיפור ולי יש תחושה שכאשר המדינה תהיה בת 140 לא כולם יתרפקו על העבר".
אתה עדיין מאמין שנצליח להעפיל למונדיאל בעתיד?
"אני כבר כמעט 50 שנה טועה. כל הזמן אני אומר 'עכשיו, עכשיו זה קורה', אבל זה לא קורה. טעיתי? אין מה לעשות, מחר יש משחק חדש".
שפיגלר. איזה רוח (רדאד ג'בארה)אתה ממשיך לעקוב אחרי הכדורגל? רואה משחקים?
"כן, אני בעיקר רואה תקצירים. יש רק קבוצה אחת בעולם שאני רוצה לראות את המשחקים שלה מההתחלה ועד הסוף, וזו ריאל מדריד. אני אוהד אותה מגיל עשר והם משחקים תענוג, שמחתי אפילו כשהם ניצחו את פאריס סן ז'רמן, הקבוצה בה שיחקתי".