"...בסתר כנפיו אתה נמצא עכשיו לעולמים
המלאך שנגע בך ממנו אנו מבקשים
לא לא לא תחזירו לי אותו...
לא לא לא זה בכלל לא הזמן שלו...”
במילים הללו מסיים עידן חביב את שירו, 'תחזירו לי אותו' שכתב על סמ"ר עוז צמח ז"ל, אחרון הלוחמים שנהרג במלחמת לבנון השניה והוא רק בן 20. עוז, שהתנשא לגובה 190 ס"מ, באופן טבעי, שיחק כדורסל. עד לשירותו הצבאי הוא שיחק בקבוצה מכבי רעות, ולא סתם בחר בקבוצה זו. עוד בצעירותו נקשר הלוחם הצעיר לעולם הספורט. הצבעים צהוב-כחול עברו בעורקים שלו ועוז הצעיר החל לאהוד את קבוצת הכדורגל של מכבי תל-אביב.
"עוז אהב בכלל ספורט", מספרת אמו, אלישבע. "הוא שיחק בקבוצת הכדורסל של מכבי רעות, אבל בכדורגל הוא מאוד אהב את מכבי תל-אביב. הוא היה צופה במשחקים עם חברים שלו, כשכל אחד מהם היה אוהד קבוצה אחרת והוא היה מאחורי מכבי כל הזמן גם בכדורגל וגם בכדורסל, בדיוק כמו כל המשפחה".
מי שהכיר את עוז, העיד על כישוריו בלא מעט תחומי ספורט מקראטה, שחייה ועד לכדורסל. אחיו יוסף נזכר בימים בהם עוז היה חוזר לחופשה מהצבא: “הוא היה מכור לכדורסל. בכל סוף שבוע שהוא היה מגיע הדבר ראשון שעשה היה לפשוט את המדים וללכת לשחק עם חברים שלי כדורסל. הוא אהב את זה והיה טוב בזה. הגובה שלו נתן לו המון במשחק. הוא היה מאוד גבוה, אבל גמיש ולכן הוא יכל להיות בכל מקום בטנק”.
האזינו לשיר לזכרו של עוז צמח ז"ל
בתוך הפסקת האש: עוז מחלץ טנק ונהרג
אחרי שעבר מבדקים ואף ביצע גיבוש לקורס טיס ולקומנדו הימי, התגייס עוז ב-28 במרץ 2004 לצבא, ושובץ לחיל השריון. עוז, שתמיד שאף להצליח ולהתקדם בכל מקום בו שהה, שירת ועבד, הגשים את שאיפתו והפך למפקד טנק בגדוד 53 בחטיבה 188.
"המפקדים שלו אמרו בלוויה, שאם בדרך כלל קל לדבר טובות על בן אדם אחרי שהוא מת, אז על עוז היה אפשר לדבר טובות גם בלי שימות”, נזכרת אימו של עוז באחת התכונות הבולטות שלו, "הוא רדף צדק, בכל תחום בחיים. בספורט, בחיי החברה, בצבא. הוא תמיד היה עומד על הרגליים האחוריות שלו כדי להגן על החלש ולהיות שם בשבילו". מותו הטרגי של עוז מעיד בין היתר על התכונה הבולטת שלו-להיות שם בשביל האחר.
ב-12 באוגוסט, כשהפסקת האש בין צה"ל לחיזבאללה במלחמת לבנון השניה נכנסה לתוקף, נשלח גדוד השריון אליו השתייך עוז למשימה אחרונה: חבירה וחיפוי על כוחות שהונחתו במסוקים בעורף האויב באזור 'שקיף א-נמיל'. עוז פיקד על צוות בטנק 3ב' וביחד עם שאר הכוחות, יצאו מפאתי בינת ג'בל אל עבר היעד כשהם עוברים באור יום בציר הררי קשה לתנועה שנשלט על-ידי האויב.
 |
| סמ"ר עוז צמח ז"ל וחברו לפלוגה |
|
| |
התנאים הקשים הקלו על כוחות חיזבאללה לאגף את פלוגת הטנקים ולפתוח עליהם בירי מסיבי של טילי נ"ט. אחרי שאחד מהטנקים נפגע, קיבלו שאר הטנקים וביניהם גם הטנק של עוז הוראה מהמ"פ לסגת. אלא שגם טנק המ"פ עצמו נפגע כשהתהפך ונוטרל. בזמן שהמ"פ והמ"מ היו עסוקים בחילוץ הטנק של המ"פ, החליט עוז להתקדם עם הצוות שלו ולעזור בחילוץ הטנק שנפגע מהירי, וזאת חרף פקודת ההיחלצות שקיבל.
'צוות עוז' תפס עמדה מוגנת בצלע ההר שאפשרה לטנק צוות 3א לנוע על הציר. 'צוות עוז' פתח באש לעבר האיום וחיפה על החילוץ תוך שהוא משתמש בכל הנשק והתחמושת שעמדו לרשותו: פגזים, מקלעים ועשן. כל זאת תוך רתוק האויב ופגיעה במקורות הירי.
אחרי שהצליח להתקרב לטנק שנפגע, חילק עוז הוראות חילוץ למי שהחליף את מפקד הטנק הפצוע, ובמקביל נשאר בקו האש של אותו הטנק כד לחפות עליו בעת ההיחלצות. "קודקוד כאן 3ב', סוגר בתנועה, סוף", העביר עוז את הדיווח בקשר שמשמעותו שסיים את קרב החילוץ. אף אחד לא חשב באותו הרגע שאלו יהיו מילותיו האחרונות של מפקד 'צוות עוז'.
 |
| סמ"ר עוז צמח ז"ל. החליט להתקדם ולעזור בחילוץ, חרף פקודת ההיחלצות שקיבל |
|
| |
אחד מכוחות החילוץ זיהה בשלב מסוים טנק עולה באש. מפעיל הדחפור שהיה בכוח החילוץ דיווח על הטנק הבוער, כשאחרי בדיקה התברר שמדובר בטנק 3ב' – הטנק של עוז. כל הצוות, מפקד הצוות, סמ"ר עוז צמח ז"ל, הטען קשר, סמ"ר הרן לב ז"ל, התותחן, סמל ינון ניסן ז"ל, והנהג, סמ"ר דן ברוייר ז"ל, נהרגו מפגיעה ישירה של טיל נ"ט, ככל הנראה זמן קצר אחרי שעוז וידא את היחלצות הטנק 3א'. למעשה היו אלו הקורבנות האחרונים של המלחמה הארורה.
באותו הלילה, יצא אחיו של עוז, יוסף, לחופשה מהמילואים והצטרף לחבריו שיצאו לבר במוצאי שבת. אחד ממכריו של יוסף ניגש אליו ותהה באופן מוזר: “כיצד ייתכן שאתה פה כשאח שלך נהרג?”. יוסף לא הבין במה מדובר ומיד יצר קשר עם הוריו כשהמשפחה החלה לברר בכל דרך אפשרית אם יש אמת בדבריו.
האם אלישבע קראה אחרי חצות של אותו הלילה באחד מאתרי האינטרנט על מספר הרוגים בהיתקלות בלבנון. “היה רשום שהודעות נמסרו למשפחות, ככה שמבחינתנו לנו אף אחד לא הודיע וכך נשמנו לרווחה", מספרת האם הכואבת.
 |
| סמ"ר עוז צמח ז"ל. נהרג מפגיעה ישירה של טיל נ"ט בטנק עליו פיקד |
|
| |
כעבור שעתיים, בשעה 02:30 לערך יצא חיים צמח, אביו של עוז לטיול עם כלבו והבחין במונית ובה מספר קצינים ובחור על אזרחי שמסתובב הלוך ושוב ברחוב שלהם. כששאל לפשר המונית ענו לו מספר קצינים שהם מחפשים את משפחת צמח שבנם נהרג. “כך למעשה נודע לנו על מותו של עוז באופן סופי. דרך מזעזעת לקבל בשורה כל-כך קשה", אמרה אלישבע האם.
שלב ההנצחה: מטורניר סטריט בול, קבוצת ילדים במכבי ועד השיר
חמש שנים עברו מאז מותו הטראגי של הבן האהוב, ומשפחת צמח ממשיכה בפעילות המבורכת להנצחתו של הבן היקר. לפני כשלוש שנים הרים האח יוסף את הכפפה והציע לערוך טורניר סטריט בול בעיר מכבים-רעות לזכרו של עוז, שהאהבה שלו לכדורסל היתה ידועה לכולם.
גם אוהדי מכבי תל-אביב הכירו את עוז צמח ז"ל. במהלך שירותו דאג עוז להתעדכן בין היתר בכל הקשור לעולם הספורט בכלל ולמכבי תל-אביב בכדורגל ובכדורסל בפרט. באחד מהפורומים של אוהדי מכבי כתבו לא מעט אוהדים, ביום בו דווח כי נהרג, על הפרצוף שהיה מוכר להם ולא יהיה עוד בבלומפילד.
 |
| אוהדי מכבי ת"א. לא מעט מהם הכירו את עוז (אור שפונדר) |
|
| |
במועדון מקרית שלום החליטו, אחרי הידיעה על מותו של עוז, לקרוא את קבוצת ילדים ג' של המועדון על שמו: "זה מאוד ריגש אותנו כשבמכבי הודיעו לנו שיש קבוצת ילדים שהחליטו לקרוא לה על שמו של עוז”, סיפרה האם אלישבע. "זו דרך מופלאה להנציח את שמו. בעלי היה במשחק גביע שהיה המשחק הראשון מאז שהחליטו לקרוא לקבוצה על שמו של עוז. הוא מאוד התרגש וזה היה מרגש לראות את הילדים משחקים וזוכים בגביע. באופן כללי אני מאוד תומכת בהעברת המורשת של עוז לדור הצעיר וזו בהחלט אחת הדרכים".
דרך נוספת, ואולי הבולטת מכולם להנציח את שמו של עוז היא דרך המוזיקה. שכן של משפחת צמח וחברו הטוב של האח יוסף הוא הזמר, עידן חביב, שמוכר גם מתוכנית הטלוויזיה 'הישרדות'. חביב, שגדל עם האח, הכיר גם את עוז. במהלך המלחמה הוא שהה בטיול בדרום אמריקה.
"בברזיל שמענו שיש התחממות בגבול הצפון”, סיפר חביב את השתלשלות העניינים, "בבוליביה זה כבר היה טילים על הצפון ובפרו כבר המלחמה היתה בעיצומה. אז החלטנו כל המטיילים הישראלים להקדים את הטיסה חזרה ולהצטרף ללחימה. כמה מהחברים שלי הצליחו, אבל אני לא הצלחתי להקדים את הטיסה. נשארתי לבד ואז אבא שלי התקשר ואמר לי שיש חדשות לא טובות ושהבן של חיים צמח, אח של יוסף, נהרג במלחמה".
 |
| עידן חביב. כתב שיר לזכרו של עוז צמח ז"ל |
|
| |
עבור חביב, הדרך היחידה להתמודד עם האבדון היתה בכתיבה. ”נכנסתי לאינטרנט ורציתי לראות את הפרצוף של עוז. אמא שלי התקשרה אלי ועדכנה אותי בכל מה שהיה בלוויה. אני ישבתי בחדר בקולומביה. מבואס מזה שלא יכולתי להיות בארץ ולהיות שם כשזה קרה הרגשתי שאני צריך לכתוב משהו. בשיר תיארתי במילים שלו את ההלוויה לפי מה שאמא שלי תיארה. כמו האחות של עוז שרכנה על הקבר ואמא שלו והפרחים שהניחו על הקבר”.
כשהגיע לארץ, השמיע חביב את השיר ליוסף ולהוריו, שהתרגשו ובסופו של יום הוחלט להקליט את השיר. באלבומו החדש החליט חביב לאפשר לכל הרוכש את האלבום להוריד את הגרסה המעובדת של השיר לזכרו של עוז. גם בהופעותיו, שאחת מהן תהיה ב-29 במאי בתל-אביב, נוהג חביב לסיים עם השיר כשלפני כן מתאר חביב לקהל את תיאור הקרב וגבורתו של עוז: "אני מספר את הסיפור של עוז. את זה שהוא הקריב את החיים שלו בשביל צוות טנק אחר".
חמש שנים אחרי, מפעל החיים של עוז צמח ז"ל נותר מפעל הנצחה. הכאב לא מרפה, אך במשפחת צמח לא מפסיקים בהנצחת המורשת שהותיר הבן עוז אחרי מותו, שמסתכמת במילים שנכתבו בעת שהוחלט להעניק לו צל"ש: "סמ"ר עוז צמח ז"ל, הראה שמעשיו רוח לחימה, יוזמה, רעות ואומץ לב עד כדי חירוף נפש". יהי זכרו ברוך.