לדעת רבים, רונאלדו הברזילאי הוא כנראה החלוץ הטוב בכל הזמנים. מי שכיכב במדי אינטר ובמיוחד ריאל מדריד ונבחרת ברזיל בשנותיו הגדולות יכול להתפאר בקריירה חלומית, אבל בצדה גם כמה שערוריות, סקנדלים, אירועים ביזאריים וציטוטים בלתי נשכחים לטוב ולרע. ב’מארקה’ סרקו את תחנות חייו של האגדה הברזילאית ונזכרו ברגעים שלא זכו ליותר מדי חשיפה וגם באלו שכן ואולי קצת שכחנו מהם.
המסיבות: החלוץ האגדי נודע כנהנתן ובעל אורח חיים ראוותני למדי. בעיקר בשנותיו בספרד הוא נודע בחיבתו למסיבות והוא נחשב למארח מסיבות למופת. על כך הוא סיפר בעבר: “אירחתי מסיבות כל כך טובות שיש אנשים שזוכרים אותן ולא את השערים שכבשתי. אנשים יכולים לדמיין את זה וזה יכול להיות נחמד, אבל אין להם מושג כמה טובות הן היו”.
בלתי נשכח: ה-2:6 של בארסה על ריאל מדריד“תמיד נתתי עדיפות לכדורגל ואני לא מתחרט על כך, כדורגלנים הם צעירים, הם רוצים לבלות, להכיר בחורות, זה נורמלי עבור בחור צעיר, במיוחד כשיש לך הרבה כסף”.
ההוראות שקיבל מהנשיא פלורנטינו פרס: בריאל ביקשו שימעיט ביציאות, במיוחד למסיבות המדוברות שכה אהב וגם הנשיא ניסה להכנס לתמונה וביקש ממנו באופן אישי. רונאלדו סיפר: “הוא ממש הרגיז אותי, אבל יש לי אנקדוטה טובה. יום אחד הוא התקשר ושאל אותי: ‘למה אתה לא יכול להישאר בבית כמו לואיס פיגו למשל? עניתי לו שאם הייתה לי אישה כמו של פיגו הייתי עושה זאת’”.
“אם הייתה לי אישה כמו של פיגו, גם אני הייתי נשאר בבית”.
פציעות: לא פעם הקריירה של הכוכב נעצרה בשל פציעות אכזריות במיוחד שהצליחו לעצור אותו בשיאו, אבל העובדה שסבל מנטייה למשקל עודף, דבר שמלווה אותו עד היום ובצורה קיצונית יותר, קיצרה את הקריירה שלו עוד יותר: “סבלתי משתי פציעות קשות שלקחו לי שנתיים-שלוש מהקריירה והותירה אותי עם ההשלכו, הן גרמו לי לחכות לפרישה. זו הייתה תקופה קשה, אבל כולם תמכו בי וזה היה שווה את זה. אף פעם לפני כן לא עבר לי בראש לפני כן, לא חשבתי שלא אוכל לחזור, תמיד הייתי בטוח שהכאב בשיקום שווה את זה. זינדין זידאן הגיע אליי בבית החולים בצרפת והוא שיחק ביובנטוס ואפילו שלא ידעתי הוא בא לבדוק מה שלומי, שם נוצרה החברות שלנו. השמנה? ב-1999 בגביע הקופה אמריקה הייתה בחופשה ושמנתי ואז ונדרליי לושמבורגו נתן לי תרופה להורדת משקל, אבל לא יכולתי להתאמן ככה, כל 10 דקות הלכתי לשירותים, איך אפשר להתאמן ככה, הייתי עם טיטול, לשם הגנה ועשיתי הכל כדי לרצות את המאמן”.
רונאלדו באינטר. תקופה לא קלה (רויטרס)“עזבתי את הכדורגל בגלל הפציעות, זה נכון. בעונה האחרונה שלי חוויתי את הכאב הכי גדול בחיי, בגיל 35 החלטתי שאני לא מעוניין בעוד ניתוח, הרגשתי שאין לי כוח יותר”
העזיבה את ריאל מדריד, ברצלונה ואינטר: אם לומר את האמת, על אף שהטביע חותם בכל אחת מהקבוצות בהן שיחק באירופה, הפרידות שלו אף פעם לא היו בשקט או הסתיימו בצורה יפה ותמיד נותר טעם חמוץ. “היו לי בריאל תקופות ששיחקתי נגד הרצון שלי, היו לי בעיות עם המאמן פאביו קאפלו, אם הייתי חורג ב-100 גרם מהמשקל הוא היה מוציא אותי מההרכב. הוא התנהג איתי כמו עם בן ערובה, אם שיחקתי רע הוא האשים את המשקל שלי. מערכת היחסים הדרדרה עד שזה הגיע לפיצוץ וכשמאמן חזק יותר, המועדון נאלץ לבחור”. על עזיבת אינטר: “הקטור קופר היה הכי גרוע, כי לקאפלו היה לפחות סיפור מאחוריו, אבל במה קופר זכה? הייתה פעם אחת שפניתי למוראטי ואמרתי לו: ‘אדוני הנשיא, אני לא יכול להמשיך עם המאמן הזה, זה או הוא או אני והוא בחר בו”. ברצלונה: “הארכתי שם חוזה והמראתי לחופשה בברזיל, הם התקשרו אליי אחרי חמישה ימים ואמרו לי שאני לא יכול להמשיך שם”.
“עזיבת ברצלונה לא הייתה בידיים שלי, הייתה לי תשוקה להמשיך, לא הוערכתי מספיק
גמר מונדיאל 1998: הגמר הזה היה אמור להיות שעתו הגדולה של החלוץ ולשלוט בעולם הכדורגל, אבל סדרה של בדיקות רפואיות בשילוב בעיות פיזיות לפני המשחק פגעו ביכולת שלו וברזיל נוצחה על ידי המארחת צרפת שזכתה בתואר: “רציתי לנוח אחרי ארוחת צהריים והדבר האחרון שאני זוכר הוא שעליתי למיטה. חוויתי פרכוס והדבר הבא שאני זוכר הוא שקמתי והייתי מוקף בשחקנים וברופאים. הבדיקות לא הראו שום דבר חריג, הגענו לאצטדיון ואמרתי למאמן שהכל בסדר ושאני רוצה לשחק, לא הייתה לו ברירה אלא להסכים. זה כנראה השפיע על כל הנבחרת, כי לראות פרכוס של חבר שלך זה לא משהו שאתה רואה כל יום. הייתי מחויב למדינה ולא רציתי לאכזב, הייתה לי גאווה ומאוד רציתי לשחק.
“לפני גמר 2002 קרה כמעט אותו הדבר כמו בפאריס, אחרי ארוחת הצהריים כולם הלכו לישון ואמרתי ‘אני לא רוצה’, ניגשתי לדידה ואמרתי לו ‘תישאר איתי, פחדתי לישון שזה לא יקרה לי שוב”
תקופת הגלאקטיקוס בריאל: רונאלדו היה מוקף בכמה מהשמות הגדולים ביותר באותם שנים, כאשר ביחד איתו שיחקו דייויד בקהאם, זינדין זידאן, לואיס פיגו ורוברטו קרלוס, אבל לדעתו רק שחקן אחד היה הגדול מכולם: “בתקופה הזו התאמנתי עם זידאן, אדם שהערצתי והוא הטוב ביותר ששיחקתי איתו או שראיתי בכלל מתאמן. הוא הכי משך את העין, הייתה לי הזכות לשחק איתו. היה לנו הרבה ניסיון בגלאקטיקוס, היו הרבה ציפיות וענינו עליהן. זה היה דור מנצח, זה שינה את האופן בו עושים עסקים.
לא זוכר שאף אחד הגן עלי כשקראו לי שמן”