נתחיל מהסוף. השנתיים הקשות במכבי חיפה, החזרה לעצמו במכבי נתניה, משבר הקורונה, הקיצוצים העונה ואלו שצפויים בעונה הבאה – כל אלה בחלק ב' של הראיון המרגש וגלוי הלב של רועי קהת ל-ONE, שיפורסם בהמשך. בחלק א', שמוצג לפניכם היום (חמישי), הקשר מספר בפתיחות ובאומץ על פטירתה של אחותו הקטנה, נועה קהת ז"ל, לפני כחודש וחצי, רגע לפני המשחק המכריע של נתניה מול הפועל חיפה, אליו הוא התייצב מבלי לספר על כך לאף אחד.
על האפקט המדהים שנוצר מהאקט הנדיר והסוריאליסטי הזה של רועי באצטדיון בנתניה, השתלשלות האירועים, ההחלטה שקיבל, העובדה שנשאר ספורטאי וניתק את עצמו, הכאב המשפחתי, הרגשות שלו ועל סיפור חייה של נועה ז"ל – סיפר קהת בראיון שהוא בעצם מונולוג מצמרר שאי אפשר להישאר אליו אדישים, ושלקראתו אין צורך בעוד הקדמות מיותרות.
רועי קהת (שחר גרוס)"זה היה מאוד בהפתעה", פתח קהת את דבריו. "זה היה שבוע שבו היא עברה ניתוח ובעקבות זיהום בצינור האכלה שיש אצל אחותי בבטן, היה צריך להחליף אותו. בניסיון הזה נוצר זיהום בבטן ולאט לאט, אחרי שהניתוח עבר בהצלחה והכל נוקה אצלה בבטן, היא נכנסה למצב שהיא מונשמת.
הסיפור של נועה הוא שהיא נכה מלידה. היא הייתה בת 23 ונפטרה ביום ההולדת שלה. זה כמו לגדל תינוק 23 שנה. היא לא מדברת ולא הולכת, ממש כמו תינוק. את ההבעות שלה אתה מקבל מבכי או תזוזות כשלא נוח לה. חוץ מזה אתה לא יכול לדעת יותר מדי. עם הגיל זה פוחת. כילדה היא הייתה מתגלגלת בבית, אבל בהמשך השרירים נחלשו.
אחרי שהניתוח עבר בהצלחה, הגוף מתחיל להפריש ואז הריאות נסתמות. ניסו לעשות ניקוז ולנקות את הריאות. זה הצליח פעם אחת, זה קרה בין ראשון לשני והיא נפטרה ביום שישי. בגלל שהיא לא מוציאה בעצמה, אז ההפרשות נמשכות ונוצר מצב של חנק מיום שלישי בבוקר. היא יצאה מניתוח להתאוששות והמצב התדרדר. לחץ הדם ירד.
יש לי שני אחים בארצות הברית, ניר והילה, כשביום רביעי ראינו שהמצב לא טוב, ההורים ביקשו שאתקשר אליהם כדי שיגיעו והם לקחו טיסה מיד. ביום שישי הם נחתו אחד אחרי השנייה אחר הצהריים. הגענו ביחד לבית החולים, זה היה יום ההולדת שלה, שרנו לה כולנו ‘היום יום הולדת’ מסביב למיטה שלה. 10 דקות אחר כך היא נפטרה”.
רועי קהת (שחר גרוס)“היא הייתה האור של הבית, הבית היה מנוהל סביבה", סיפר רועי על אחותו נועה ז"ל. "כשההורים שלי בחו"ל, זה כל אחד בנפרד, הם לא היו מוכנים לטוס ביחד כדי שלא ייצא מצב שאף אחד מהם לא בארץ אם היא צריכה משהו. כבר 15 שנה. הכל היה מנוהל סביבה. היא הייתה מחבקת אותך והיית מרגיש הכי חם בעולם כשאתה לידה, מחייכת כשאתה מנשק אותה. היא הייתה המרכז של הבית. מדהים לחשוב מה היא הייתה עבורנו, כמה היא חשובה.
זה כאב מאוד מאוד גדול. לפני שלוש שנים היינו בטוחים שזה ייגמר, מאז היא הייתה בתקופה טובה ודווקא עכשיו בגלל החלפת הצינור זה תפס אותנו בהפתעה. הלוויה הייתה מדהימה, באו מלא מלא אנשים, מטורף לראות כמה אנשים באמת מכירים ויודעים כמה היא חשובה לנו וכיבדו. בשבעה היו הרבה אנשים. אספר לך עוד משהו, על המצבה שלה חרטנו 'ויש לי חשק לפעמים, לצעוק חזק אל העולם על מי את בשבילי, ומה שאת נותנת', ציטטנו מהשיר 'לוחמת' של אייל גולן. אי אפשר באמת להסביר מה היא נתנה לנו בחיים ומה היא הייתה בשבילנו.
ההתמודדות הגדולה היא שהבית ריק אחרי שהכל נגמר. אתה מגיע להורים ומשהו חסר, הייתה לה מטפלת בשם קרן, שהיא חלק מהבית והייתה מסתובבת תמיד אצלנו, וגם היא לא שם. כשהכל ריק, מרגישים את זה באוויר. אנחנו מתאוששים, החיים ממשיכים, השגרה ממשיכה, אני מקווה שהזמן יעשה את שלו. אני יודע שלהורים שלי קשה מאוד עם המצב הזה. ככל שהזמן יעבור, אולי נתחזק".
אתה יכול לתאר את הרגע הזה שאתה עולה לשחק ככה בלי לספר לאף אחד? אני זוכר אותך יוצא מחדר ההלבשה ועוזב את האצטדיון, שמרת על קור רוח, איך עושים דבר כזה בכלל?
"אהיה איתך הכי פתוח, ברגע שזה קרה בשישי אחרי כניסת שבת בערב, אחותי הגדולה אמרה שיש זמן לשרוף עד מוצאי שבת. אי אפשר לעשות לוויה, זה יום שלא עושים בו כלום. ברגע שזה קרה בשישי בערב, חשבתי לעצמי מה קורה? אני מתחיל לספר לאנשים? אם לא היה משחק חשוב לא היה לי ספק שהייתי נשאר בבית, אבל למשחק הזה הייתה משמעות אדירה כי היינו חייבים ניצחון כדי להעפיל לפלייאוף העליון”.
רועי קהת (שחר גרוס)"ישבתי ואמרתי לעצמי שאני רוצה לשחק, אבל אני רוצה לשמוע את התגובה של המשפחה. הם היו אלה שיקחו את ההחלטה”, המשיך לספר קהת את השתלשלות האירועים שהובילה לעלייתו למשחק: “הלכתי לאסוף את אחי משדה התעופה, בדרך חזרה דיברתי איתו על זה והוא אמר לי ‘תעשה מה שאתה מרגיש, זו החלטה שלך. אני בטוח שמה שתעשה אנחנו נהיה מאחוריך’. בכל זאת רציתי לשאול את אמא, אבא ואחותי ואם אחד או אחת היו אומרים שזה לא מתאים, לא הייתי עושה את זה. ההורים שלי איתי בכדורגל מלווים מגיל קטן. שאלתי אותו, אבא מה אתה חושב? אמר לי אין שאלה, אתה עולה ומשחק. אין לוויה, אין כלום עכשיו, אתה עולה לשחק ואחרי זה נתמודד עם הכל. הלוויה ביום ראשון, אחרי זה תפסיק להתאמן. אמא שלי אמרה ככה גם.
לא היה לי כבר ספק, אמרתי אין סיכוי שאני מספר את זה, כי אז אני מסיח את הדעת מהמשחק. יבואו המאמנים וישאלו אותי אם אני רוצה לשחק או לא, יהיו יותר מדי שאלות. אמרתי לעצמי שזה המצב הכי נכון עבורי. אני עובר את המשחק, אחריו אני מתפנה לשאר, אספר להם ואצא מהאצטדיון. המחשבות מתרוצצות לך בראש כל הזמן. אין לי איך להסביר את זה במילים. המחשבות רצות בלי הפסקה. ניסיתי להתרכז רק במשחק. התכוננתי למשחק כרגיל".
רועי קהת במשחק מול הפועל חיפה (חגי מיכאלי)באיזה רגע אתה עוצר לרגע ואומר לעצמך שמה שקורה פה הוא מטורף, מה אני עושה בעצם?
"היה רגע אחד שבאמת הציף לי הרבה רגשות. כשעמדנו בשורה לפני המשחק, פתאום העלו מישהו על כיסא גלגלים לטקס הוקרה. הסתובבתי הצידה, נכנסתי לריכוז עוד פעם, נשמתי ואמרתי יש משחק, זהו. אחרי דקה שתיים אתה כבר בתוך זה וזהו. הוחלפתי בדקה ה-60 והכל חוזר אליי".
ומה עובר עליך בדקות כאלה על הספסל?
"אתה על הספסל, מקווה שננצח וחושב רק על מה לעשות אחרי המשחק, איך לספר להם. אחותי הילה, אשתי גיל והבת שלי היו שם ותמכו בי, זה היה לי חשוב. סיפרתי לניב אחרי המשחק, אחרי זה בדש, נכנסתי לחדר ההלבשה, התקלחתי וברחתי כמה שיותר מהר הביתה".
רועי קהת מנסה להגיע לכדור (נעם מורנו)כמה הבנת שזה רגע נדיר בכדורגל בכלל? קבוצות ששיחקת אצלן הוציאו הודעות תמיכה, אנשים היו המומים מהמעשה שלך.
"לא ציפיתי שיהיה כזה הרבה רעש מזה. זו הזדמנות להגיד תודה לכל מי ששלח הודעות ותמך, אוהדים ושחקנים, לא מובן מאליו ותודה רבה לכל מי ששלח. קבוצות ששיחקתי אצלן וגם כאלה שלא. זה חימם לי את הלב. לא ציפיתי באמת.
אבל יש לי משהו רע להגיד על התקשורת, כי פורסם שאחותי חלתה בסרטן וזה פשוט לא היה נכון. לפעמים בתקשורת יוצאים דברים שהם לא הגיוניים, הכי התעצבנתי על זה בחיים. זה לא היה במקום. חטפתי עצבים וכעסתי. זה חוסר אחריות משווע לכתוב דברים כאלה, אנחנו בני אדם. חשבו שאחותי הגדולה שנפטרה פתאום כי אין קשר לאחותי הקטנה וקיבלתי הודעות. לא ביקשו ממני סליחה, רק אמרו שזו לא הייתה הכוונה של המערכת, טעות. רציתי לתבוע, זה תפס אותי בעצבים. זה לנסות לתפוס כותרות. אבל לא אעשה דבר כזה בחיים. התקשורת רק מוכיחה לי שהיא מוציאה הרבה פעמים דברים מהקשרם".
סלובודאן דראפיץ' (שחר גרוס)אחרי השבעה אתה חוזר לשגרה במכבי נתניה, לא לפני שסלובודאן דראפיץ' המאמן שלך מכנה אותך 'גיבור', אמר לנו במסיבת עיתונאים ש"מעצב נולדים גיבורים ואתה הגיבור של מכבי נתניה". איך הרגשת עם המשפט הזה? לחזור למתחם פתאום?
"הכדורגל מצליח לפעמים לנתק אותך מהכל. תמיד יש לנו בעיות מסביב בחיים, אבל כשאתה מגיע למגרש, אתה רואה רק את הכדור, זה מנתק אותך מהמחשבות. חזרתי אחרי שבוע, זה עזר לי. התמיכה בנתניה מדהימה. יש חשיבה על הכל, שאלו כל רגע אם אני צריך משהו, באו ותמכו, סלובו ושי נתנו לי תמיכה גדולה, תמיד התעניינו בי ובמשפחה. זה מועדון ממש חם ואני שוב אומר להם תודה על זה.
לגבי הראיון ההוא של סלובו, לא הייתי הרבה עם הסלולרי בשבוע הזה, אבל אז דווקא כן וישר שלחו לי חברים את הציטוט הזה שלו. בנתניה מעריכים את זה מה שעשיתי מאוד. המשחק מול הפועל חיפה היה מאוד חשוב לנו, היינו צריך לנצח כדי להעפיל לפלייאוף העליון, אבל לצערי לא הצלחנו".
צפו: כך נראה אצטדיון בלומפילד בימים אלה