על הדלת של חדר המאמנים באולם הג'ודו תלויה התמונה של שגיא מוקי. בצילום הוא מצביע על הראש. כאילו אומר להם, "הכל בראש". זו תמונה שצולמה באליפות אירופה שנערכה בארץ לפני כמעט שנה וחצי. תמונה שבאה אחרי הפציעה הקשה שעבר בגב, אחרי הקאמבק שעשה ממנה, אחרי העלייה בקטגוריית המשקל שדרשה מאמץ מסוג אחר, אחרי חצי שנה בלבד על המזרן - ואחרי שהעיף את היריבים שלו בזה אחר זה באותה התחרות. תמונה של אלוף אירופה שעבר הכל. תמונה שמזכירה לכולם שהכול אפשרי.
הוא מכיר את הגוף שלו, לומד לחיות איתו ומבהיר בכל יום שאין שום מכשול שעומד בפניו. לא פיזי, לא מנטלי. לכן כנראה שגיא מוקי בן ה-27 הוא הספורטאי האולימפי שנמצא בכושר הטוב ביותר בארץ נכון לעכשיו, פחות משנה לאולימפיאדת טוקיו 2020. לא סתם הוא עלה בשנה האחרונה למקום הראשון בעולם ולא סתם הוא גורף מדליות בקצב מסחרר כמעט בכל תחרות אפשרית. אבל יש עוד מדליה אחת שחסרה לו והיא מדליה באליפות העולם. על זה הוא הולך להילחם בסוף החודש ביפן.
מוקי: רוצה להגיע לאליפות עולם ולתת הכל "אני כבר רגיל שיש ממני ציפיות. ברגע שאני חוזר מכל תחרות עם מדליה, אז אנשים מצפים ממני תמיד לסיים על הפודיום. גם אני רוצה את זה", אמר שגיא מוקי בראיון נרחב ל-ONE, ימים לפני התחרות היוקרתית. הוא מדבר על ההצלחה המטאורית שלו בשנה וחצי האחרונות, על הגבולות שפרץ ואולי עוד יפרוץ, הקשיים שעבר בדרך, היריבים המיוחדים שלו והיכולות המדהימות שלו.
שגיא, הקרבות שלך הם תמיד כאלה שאנשים נהנים לראות, כי בסוף זה כמעט תמיד נגמר באיפון ובהרבה וירטואוזיות. איך זה קורה?
"כשאני בקרב, אני כל הזמן מנסה למצוא את האיפון. אני לא מחפש את הקטע הטקטי, לא מחפש את העונשים. מהרגע שאני עולה למזרן ועד שאני יורד ממנו אני כל הזמן מחפש את הפירצה שדרכה אני יכול להפיל את היריב. לשם אני חותר וזה מה שעושה את הג'ודו שלי ליפה ומרהיב".
הג'ודאי בפעולה. נראה אדיש, אבל וירטואוז ענק (נעם מורנו)אבל לצד זה, אתה תמיד נראה אדיש כשאתה עולה לקרב. למה?
"זה מטעה, אני לא מתחיל חלש. נכון שכל ההליכה שלי למזרן היא איטית, אבל כל האדישות הזו שאני משדר היא חלק ממי שאני החל מהרגע שאני נכנס ליום של תחרות. זו הגישה שלי. אני הולך בצורה איטית, אבל מבפנים אני בוער. ליריב האיטיות הזאת משדרת ביטחון, משדרת לו שאני מאוד בטוח בעצמי ויודע מה אני מתכוון לעשות נגדו. בהתחלה חטפתי כמה עונשים על זה מהשופטים בגלל שאני כאילו משתמש בפאסיביות, אבל היום הם כבר מכירים אותי. כשאני עולה על המזרן בסופו של דבר הכל מתפרץ החוצה, אני עובד לפי התוכנית שלי, לא מתפשר ולא מוותר".
“כשכולם התאמנו, אני נאבקתי רק לעמוד על הרגליים”
מאז אולימפיאדת ריו 2016, בה הוא סיים במקום החמישי, כלומר במרחק ניצחון ממדליה אולימפית, מוקי עלה מקטגוריית משקל של עד 73 ק"ג ל-81 ק"ג, וזה אומר שהוא צריך להיאבק בג'ודאים עם משקל ומסה גדולים יותר. אומנם על פניו נראה שהוא עושה את זה בקלות, אבל אסור לשכוח שעד לפני שלוש שנים הוא בקושי הצליח לתפקד בגלל פציעה טורדנית שפגעה לו בחוליות הגב.
בגלל הפציעה הזו הוא מתאמן יותר משאר הג'ודאים בנבחרת, עם שני אימונים ביום שאליהם הוא מוסיף גם אימוני תנועה וטיפולי פיזיותרפיה, לפני ואחרי. "הכל בשביל לתחזק את הגב, לשפר את הגמישות ולפתוח את התנועתיות שם", הוא הסביר.
מוקי באימונים. הפציעה בגבו עדיין לא מאחוריו (נעם מורנו)"הפציעה בגב עדיין קיימת, היא לא הולכת לשום מקום. יש תקופות שהיא מציקה לי יותר ויש שפחות. בדרך כלל כשאנחנו מגיעים לעומס בעבודה אז אני מרגיש אותה, ושם אני צריך להתנהל בחוכמה ולהוסיף עוד אימוני תנועה כדי לשחרר את הגב ולחזק אותו. בכל זאת, אני צריך להרים יריבים ששוקלים כמוני ועוד עם כל ההתנגדות שלהם, מה שאומר שזו באמת חתיכת מעמסה על הגוף שלי. ברגע שאני מנסה להרים יריב לאיפון יש הרבה לחץ על הגב ואני צריך להיות מוכן לזה".
בלי קשר, אתה לא מאלה שמבלים יותר מידי. מי שמכיר אותך יודע שאתה רץ בים בימי שישי בערב ומתאמן גם כשכולם נחים.
"מבחינתי, לא משנה מה יהיה באליפות העולם, אני רוצה לרדת מהמזרן בידיעה שעשיתי הכל כדי להצליח ושעשיתי כל מה שצריך כדי לנצח ולהיות שלם עם עצמי. לדעת שהלכתי לישון בעשר בלילה, שקמתי בשש בבוקר לריצה, שלא ויתרתי על שום אימון ושעבדתי קשה מאוד בשביל זה. לא סתם הייתה לי שנה מטורפת עם הרבה הצלחות".
שגיא מוקי בקרב. אוהב לסיים באיפון (חגי מיכאלי)אתה אומר שהייתה לך שנה מטורפת, אבל נדמה שהיו לך שלוש שנים מטורפות מאז אולימפיאדת ריו. יכול להיות שמה שעברת בדרך והפספוס של המדליה שם זה מה שגורם לך להתמסר ככה לאימונים?
"מה שקרה בריו וכל תקופת השיקום שעברתי הביאו אותי למצב שקיבלתי הרבה מאוד כוח להמשיך. זה היה יכול להוביל אותי לתהום עמוקה, ולא אשקר, לא פעם ולא פעמיים במהלך התקופה של השיקום היו לי מחשבות של 'איך אני אחזור לג'ודו?'. זו הייתה התקופה הכי קשה שלי בחיים. שנה אחרי המשחקים האולימפיים אתה לא על המזרן, ובזמן שכולם כבר מתאמנים אתה עדיין הולך לטיפולים ונאבק בכלל רק לעמוד על הרגליים בתוך בריכה. הייתה לי התקדמות איטית מאוד. היו ימים שעשיתי שני צעדים קדימה וחזרתי שלושה אחורה, ולא ברור לך בכלל ממה זה נובע. זה היה מתסכל מאוד עם הרבה משברים. חשבתי כבר שלא אחזור, אבל עם מאבק גדול והרבה סבלנות הצלחתי לעשות את זה וזה הביא לי המון אנרגיות. לשמחתי, היום אני זה שמנהל את הפציעה ולא היא שמנהלת אותי".
פעמיים זכית באליפות אירופה בשני משקלים שונים, שזה משהו שאף אחד לא עשה לפניך, אבל מדהים לחשוב שבדיוק בין שתי הזכיות הגיעה הפציעה שלך. במבט לאחור, כמה זה נראה לך מטורף?
"זה באמת מטורף, להיות אלוף אירופה במשקל של 73 ק"ג וגם במשקל של 81 ק"ג. מה שעוד יותר מטורף זה שבאליפות אירופה שהייתה בארץ לא הייתי בשיא הכושר. הייתי רק חצי שנה על מזרן הג'ודו, שזה כלום. אף ספורטאי לא מוכן בתוך חצי שנה ואף אחד לא ציפה ממני לזכות במדליית הזהב בנקודה הזאת. לפני זה לא עשיתי איזו תוצאה שהוכיחה שאני מסוגל להיות אלוף אירופה במשקל החדש, אבל הבאתי לשם הרבה רעב ורצון לנצח. עדיין הייתי בתקופה הקשה שלי, אבל פשוט באתי במצב מלחמה והקהל בארץ מאוד דחף אותי קדימה. הקהל הישראלי עושה אותי טוב יותר".
“לא מתעסק בפוליטיקה”
מהמקום הראשון על הפודיום מאותה אליפות אירופה שנערכה בתל אביב, שגיא מוקי התקדם בתוך שנה עד למקום הראשון בדירוג העולמי. בדרך לפסגה, הוא גם לקח החלטה שספק אם ספורטאים אחרים היו לוקחים. חודשיים לפני אותה אליפות אירופה ששינתה את מצבו והזניקה אותו קדימה, מוקי היה מיועד להתחרות בשתי תחרויות גראנד פרי שהיו יכולות להכניס אותו לשמינייה המובילה בעולם. אבל דווקא אז, הוא בא למאמנו אורן סמדג'ה ואמר לו: "לא מעניין אותי להיות בשמינייה המובילה, אני רוצה לוותר על התחרויות האלה כדי להתמקד באליפות אירופה וללכת על הזהב. אומנם עדיין לא עשיתי שום תוצאה שאומרת שאני מסוגל לזה, אבל זה מה שאני רוצה לעשות". סמדג'ה הסכים לבקשה, מוקי ויתר על התחרויות הללו - ואכן סיים עם הזהב.
שגיא מוקי חוגג עם הקהל הישראלי באליפות אירופה (שחר גרוס)גם לפני אליפות העולם שתתקיים החודש ביפן מוקי נאלץ לוותר על תחרויות כדי להגיע מוכן ורענן למאני טיים. הפעם יש לו משימה אחרת - להוביל להישג משמעותי ראשון בקריירה שלו בתחרות העולמית - ובשביל זה הוא נאלץ לדלג על אליפות אירופה שנערכה לפני פחות מחודשיים. מעבר לזה שהיא לא הביאה ניקוד משמעותי לדירוג העולמי, שגיא לא רצה לבזבז אנרגיות ולהגיע עייף. כל זאת, כידוע, בזמן שהוא נאבק בג'ודאי האיראני סעיד מולאי על המקום הראשון בדירוג העולמי, אך עדיין בלי קרב ישיר ואמיתי על המזרן שיכריע מי הטוב ביותר מביניהם.
"זה סיפור שכבר תפס הרבה כותרות. שמע, האיראני הוא ספורטאי טוב וגם נראה בחור טוב, לפחות לפי מה שהוא משדר. הוא ספורטאי ואני ספורטאי, אבל מה שקורה בחוץ זה לא העניין שלי", מבהיר מוקי.
כן אבל אם הוא לא יעלה לקרב נגדך, זה יאכזב אותך?
"אני לא מצפה ממנו לכלום ואני מנסה לא להיכנס לסיטואציה הזאת. בתור ספורטאי, אם אני אתמקד בכל הפוליטיקה שיש מסביב ואתחיל לחשוב אם הוא יעלה או לא יעלה לקרב ולמה זה קורה, זה יוציא אותי מריכוז. אני מתייחס אליו כמו לכל ספורטאי אחר, כמו ליריב יפני או ליריב רוסי. אם הוא עולה? אני עולה. אני עדיין צופה בקרבות שלו ולומד אותו בדיוק בשביל הרגע הזה כי אי אפשר לדעת מה יהיה. ואם הוא לא יעלה? חבל לי, כי אז אתה מבין שהפוליטיקה מנצחת את הספורט".
הג'ודאי האיראני סעיד מולאי, בכחול, בפעולה (רויטרס)בינתיים הוא מתחמק ממך ונמנע מלהגיע לתחרויות שאתה משתתף בהן, אבל אם נניח ותגיעו בתחרות מסוימת לקרב על המדליה והוא לא יופיע, זה יבאס אותך לקבל את המדליה?
"זה יבאס אותי בעיקר בשבילו, כי אני יודע מה זה דורש מספורטאי. להפסיד בצורה כזאת זה לא נעים. אני בטוח שקשה לו, אבל זה המצב. לא יהיה לי נעים לראות אותו ככה, אני מעדיף שהוא יעלה מולי ושהטוב ביותר ינצח".
זה אולי נאיבי מצידי לשאול את זה, אבל יכול להיות שאתה תהיה האיש שבסוף יביא את השלום?
"יכול להיות שאני אביא את השלום, לך תדע".
תראה, כבר היית בגראנד סלאם אבו דאבי והצלחת להשמיע את ההמנון באיחוד האמירויות. זו הייתה פריצת דרך שגם רשומה על השם שלך.
"כן. זה היה רגע מדהים. שמע, ב-2015 עמדתי שם על הפודיום בלי דגל. בפעם הראשונה שטסנו לשם היה גם חשש אמיתי, כי אתה לא יודע למה לצפות. חודשיים לפני זה היינו במרוקו והקהל שם שרק לנו בוז והייתה תחושה של עוינות, אבל באיחוד האמירויות קיבלו אותנו יפה מאוד. אחר כך, כשנסענו לשם שוב כדי להתחרות עם הדגל, זה נתן לי דחיפה גדולה ואני שמח שהצלחתי להשמיע שם את ההמנון. זה היה מאוד מרגש. היה בזה משהו עם הרבה משמעות. לא סתם קיבלתי שיחות טלפון מראש הממשלה ומהנשיא, ביחד עם עוד 5,000 הודעות שלקח לי חודשים לעבור על כולן. זה היה משהו מיוחד מאוד, יש לנו גאווה כעם ואני גאה לייצג את מדינת ישראל בכל מקום בעולם".
שגיא מוקי ואורן סמדג'ה עם המדליה באבו דאבי (איגוד הג'ודו)אגב, יש ג'ודאי אחד שהפך להיות חבר טוב שלך, סמי צ'וצ'י הבלגי שיש לו שורשים ממרוקו וטוניסיה. הוא גם מאוד אוהב את ישראל. איך החיבור הזה קרה?
"האמת שבדרך כלל אני שומר על דיסטנס מהיריבים שלי, אבל הוא הפך ממש לחבר. העניין הוא שעשינו בדיוק את אותה הדרך ועברנו ביחד קטגוריית משקל, ככה שעלינו לקרבות אחד נגד השני הרבה פעמים בקריירה. הוא בחור זהב, הוא אפילו מכיר את המשפחה שלי ואין ספק שהוא היריב הכי מאתגר שלי. יותר קשה לי לפצח אותו".
להתחרות באליפות העולם שתהיה ביפן, שנה לפני המשחקים האולימפיים, זה משהו מאוד מיוחד. זה מכניס אותך לדריכות?
"זו תהיה אחלה סימולציה, כי זה יהיה באותו האולם של המשחקים האולימפיים ושנה לפני שזה קורה. יש התרגשות טובה, זה אולם עם משמעות כי שם גם היו המשחקים הראשונים ביפן ב-1964. כל תחרות היא מבחן בשבילי, אבל כשאליפות העולם תהיה בטוקיו זה יהיה מבחן חשוב מאוד. אני אצטרך להגיע לשם בכושר הכי טוב שלי וביכולת הכי גבוהה".
שגיא מוקי על הפודיום באבו דאבי (איגוד הג'ודו)לא הגעת עדיין לרבע הגמר באליפויות העולם. יותר קשה לך שם?
"מבחינת כמות המשתתפים והקרבות, זו תחרות שהיא יותר קשה מהתחרות האולימפית. לשמחתי, ניצחתי אלופי עולם ואלופים אולימפיים בשנים האחרונות ככה שאני בטוח ביכולות שלי עכשיו. יש לי עוד הרבה חלומות להגשים".
היריבים שלך מסתכלים עליך אחרת בגלל שאתה מדורג במקום הראשון או במקום השני בעולם?
"אני מאמין שאף אחד לא רוצה לקבל אותי בהגרלה. בכל זאת, אני מדורג שני בדירוג האולימפי ואני לא קרב קל, אבל אני צריך להיות מוכן לכל תרחיש כי זה נותן גם מוטיבציה לאחרים מנגד".
המאמן שלך אורן סמדג'ה בוודאי ישמח אם תעשה הישג משמעותי בעתיד. אחרי כל מה שעברתם ביחד, אם תצליח ביפן זה יכול להיות ההישג אולי הכי גדול שלו כמאמן.
"יש בנינו משהו מיוחד. עברנו מגיל ארבע דרך ארוכה והוא היה איתי ברגעים הטובים והפחות טובים, כולל אלה שגרמו לי כמעט ולא להמשיך בג'ודו. כל מה שהוא אומר עליי בא ממקום מאוד רגיש ומהלב. לשמוע שהוא כל כך רוצה שאצליח? זה מה שמחזיק אותי וגורם לי לא לוותר. יש לי בטלפון פתק עם כל מיני סיבות שנותנות לי מוטיבציה ומידי פעם כשאני נמצא בתקופה שבה אני צריך להרים את עצמי, אני נכנס לפתק הזה ונזכר למה אני עושה את מה שאני עושה ולמה חשוב שאמשיך".
אורן סמדג'ה, מאמן נבחרת הגברים בג'ודו (נעם מורנו)אתה בן 27, אתה מרגיש שאתה בשיא?
"אני מרגיש שאני בעלייה. המטרה היא להגיע לשיא במשחקים האולימפיים בטוקיו".
אגב, בדרך ליעד הזה, אתה אחד מהספורטאים שזוכים להכי הרבה ספונסרים בארץ. סוזוקי, תדיראן, פספורט קארד והרבלייף, כל אלה תומכים בך, לא כולל מלגות נוספות שאתה מקבל. איך אתה מסביר את זה?
"יש הרבה עניין סביבי ויש הרבה אנשים שרוצים בהצלחתי. אני מרגיש שהכי חשוב להם זה שאני אתאמן טוב ושהראש שלי יהיה שקט. זכיתי בספונסרים האלה, הם באמת נותנים לי שקט, הם תומכים בי המון והם מבינים אותי".
אתה מת על ספורט, גם על כדורגל. עדיין הולך למשחקים?
"כן, אני אוהב ללכת למשחקים בארץ, בעיקר של מכבי נתניה. מידי פעם אני צופה גם באירועים הגדולים בספורט, אם זה NBA או כדורגל מאירופה, וכשיוצא לנו אז אנחנו משחקים גם פוצ'יוולי באימונים שלנו. גם בזה אני לא רע, אגב".
הדלת בכניסה לחדר המאמנים של נבחרת הג'ודו. הכל בראש (אסי ממן)