אסי ממן
|
המשחקים האולימפיים מתקרבים. בעוד 420 ימים ייצא לדרך אחד מאירועי הספורט הגדולים ביותר בעולם בטוקיו, העיר המארחת שתציג את “האולימפיאדה הטכנולוגית הראשונה”. שנה לפני שספורטאי ישראל ימריאו ליפן, סגן יו”ר ועדת התיאום של הוועד האולימפי הבין לאומי, אלכס גלעדי, קיים היום (חמישי) מסיבת עיתונאים במשרדי הוועד האולימפי בישראל.
גלעדי, שזה עתה סיים ביקור נוסף בטוקיו במסגרת תפקידו, ידבר על ההכנות והאתגרים שיש בהפקת המשחקים האולימפיים של טוקיו 2020 ולאן הולך הספורט הבין לאומי, כאשר ברקע לתחרויות בין המדינות השונות נמצאת גם פוליטיקה רבה.
אלכס גלעדי אמר במסע”ת: “הדבר הראשון שעשינו כוועדת תיאום כבר לפני שש שנים זה לבחור איזה אצטדיונים אפשר להימנע מלהקים, אחד מהם היה אצטדיון זמני בשווי 890 מיליון דולר בטוקיו. החלומות היו גם להקים מרינה חדשה במפרץ טוקיו אבל מכיוון שיודעים איך העלויות מתחילות ולא יודעים איך הן מסתיימות, הוחלט לבנות מרכז שחייה גדול וחדש ומפואר. בפעם הראשונה מאז 1964 לא יהיה פארק אולימפי וכפרי מדיה, והמשמעות משנה את התמונה לטובת הצרכים של טוקיו העתידית”.
עוד הוסיף גלעדי: “לא תהיה תחבורה אולימפית משדה התעופה עד למלון, זה ישולם על ידי הוועדה המארגנת אבל זה מקשה בעיקר על מי שבא ממרחקים ארוכים. צריך להתכונן טוב ולהגיע יום קודם כי זה תמיד עוזר. בזמן המשחקים עצמם יהיו מרכזי הסעה בין המלונות, שייקחו למרכז העיתונות והשידור ומשם יצטרכו לקחת את התחבורה הציבורית לאצטדיון הרלוונטי, ולכן צריך להתכונן – זה לא יהיה קל כמו שזה היה בשנים קודמות. 23 מיליון נוסעים כל יום ברכבת התחתית, וכדי להקל עליכם הוועדה המארגנת מייצגת אפליקציה מיוחדת שיהיה יותר קל להסתדר במבוך הגדול ברכבת דרך הנייד”.
האתגרים: “האתגר הגדול ביותר הוא הקיץ של טוקיו. 2017 היה קיץ נורא, חום של מעל 40 מעלות, הרבה איבדו את חייהם כי לא היו מזגנים. זה הפך לאימה של כולנו כי אף אחד לא יודע האם הקיץ שהיה יהיה דומה לקיץ שיהיה. לפי הקיץ הנוכחי, יהיה מאוד קשה לבחון מה יקרה בעוד שנה, כי השנה הזרמים באוקיינוסים משתנים ומזג האוויר יהיה שונה משנה הבאה. הגשמים האדירים שירדו גרמו לסחף אדיר לתוך מפרץ טוקיו, וזה יצר טמפרטורה של מעל 31 מעלות, וככה לא ניתן לקיים שחייה למרחקים ולכן בודקים מה יהיה המפלט אם מזג האוויר יהיה כל כך נורא”.
“היה ניסיון לשכנע את ממשלת יפן להזיז את השעון שעתיים אחורה, כי מהלך כזה היה עוזר לכל התחרויות, אבל התעשיינים מיד התערבו כי זה מקלקל להם תכניות אחרות. היפנים רוצים להיות יותר מיוחדים ולייצר מקום שתושבי טוקיו יוכלו לבוא עם הילדים ולהתאמן בענפי ספורט כמו פרקור וסקייטבורד”.
התקציב: “5.9 מיליארד דולר הוא התקציב, וכל מה שצריך להיבנות זמנית ימומן מתקציב המשחקים ומתקן קבוע ימומן על ידי טוקיו, חוץ מהאצטדיון הלאומי שממומן על ידי הממשלה. אומדן ההכנסות תואם בדיוק לאומדן ההוצאות. יפן שברה שיא והצליחה לגייס 50 חברות שהביאו 2.9 מיליארד דולר מחסויות. הסיבה שהחברות נרתמו היא כי לא הייתה להן דרך אחרת להגיע לכרטיסים, וברגע שהם קנו חסות הם הבטיחו מספר מסוים של כרטיסים ובכך לשרת את הלקוחות שלהם”.