העונה הסדירה ליגה הלאומית בכדורסל הגיעה לסיומה ואין ספק שהפתעות היו, גם דרמות גדולות ומשחקים נהדרים, שחקנים מצטיינים וגם כאלו שלא סיפקו את הסחורה. זה הזמן להסתכל אחורה ולבחון מה קרה ב-26 המשחקים שהרכיבו את העונה כולה, רגע לפני הפלייאוף. ONE עושה לכם סיכום עם המצטיינים, המאכזבים וכל מה שצריך לזכור מהעונה הזו.
הקבוצה המצטיינת: אליצור אשקלון
העונה כמעט לא נפתחה עבור הקבוצה הדרומית, השחקנים הוחתמו באיחור רב, אחרי שכל הקבוצות האחרות כבר סגרו את הסגל, הכסף לא זרם, שחקנים ברחו בגלל הטילים והפציעות פשוט לא עזבו את הסגל. אבל, אבי סוכר בעבודה יוצאת דופן הצליח להוציא את המקסימום מחבורה צעירה אבל לוחמנית שנעזרה בשני זרים נפלאים – טיילר סמית’ ובילי מקשפרד. המאמן לחם בכל הקשיים ועל המגרש, קבוצתו הציגה כדורסל פשוט אדיר, במיוחד בסיבוב שני יוצא מן הכלל, בו חזרה מהמקום הלפני אחרון בטבלה ועד המקום השישי איתו הגיעה לאחר כבוד לפלייאוף, נגד כל התחזיות וכל ההערכות המוקדמות. ש-א-פ-ו!!!
אבי סוכר (באדיבות אליצור אשקלון) הקבוצה המאכזבת: מכבי רחובות
בדיוק כפי שכתבתי בסיבוב הראשון, זו בהחלט עונה שהיא בבחינת כישלון קולוסאלי של הקבוצה מעיר המדע. אבירם זליקוביץ’, יובל נעימי, וורן סטורם (שעזב בדרך), אופיר הובר וגם מרכוס רלפורד שהצטיין מהעונה שעברה והמשיך הרכיבו סגל חלומות אותו בנה בתחילת העונה רועי חגאי, אבל ממחזור למחזור הכל התפרק כמו מגדל קלפים והקבוצה אפילו מועמדת לרדת ליגה, חרף תקציב מנופח שהעמידה במטרה לעלות ליגה. הפסד אחרי הפסד, לחץ משתק, איבוד עשתונות ופרידה מחגאי, לטובת מיקי גורקה, לא הצילו את המצב וייתכן שמדובר בקבוצה שתעשה הרבה חשבון נפש הקיץ ויהיה לה לא פשוט לפתוח את העונה הבאה לאור הכסף הרב שהפסידה העונה. אגב, גם גורקה הספיק לקבל מכתב פיטורין לפני הפלייאוף התחתון, הלחץ….הלחץ...
מאמן העונה: אבנר יאור
אי אפשר לשכוח את הסיבוב הראשון החלומי של אבנר יאור, שרשם ריצת 0:14 ומאזן מושלם אחרי יותר מסיבוב. אחרי שעזב את רחובות הקיץ בתום שלוש עונות יפות, הוא מצא בית חדש וחם בו בנה סגל איכותי, שידע לשלוט בליגה ביד רמה. מדובר במאמן שמדי עונה מצליח להצעיד את הקבוצה שלו למקום מכובד, אבל הפעם הוא התעלה על עצמו והרבה לפני סיום העונה הסדירה הבטיח את הפסגה לקראת הפלייאוף. הכדורסל של הקבוצה שלו היה הכי איכותי – 94.1 נקודות למשחק, 21.8 אסיסטים, אחוזים ל-2 עם 57.7% ול-3 עם 38.8% (ראשונה בליגה בכל המדדים) ובאמת, שטביעת האצבע שלו הורגשה בכל פרמטר. גם מייקל בריסקר, גיל בני ושגיב דוד עשו תחתיו התקדמות ענקית ושנה הבאה סביר להניח יהיו בליגת ווינר סל. האם העונה הוא יגיע רחוק יותר ויעשה הישג חסר תקדים מבחינתו?
רועי פרל. גם ראוי למחמאות (חמי קדוסי)ראוי לציון: רועי פרל. אם יש קבוצה שהפתיעה לא מעט אנשים ב-26 המחזורים, הרי שזו מכבי קריית מוצקין. כמה כיף להגיע העונה לאולם גושן הישיש ולראות את החבורה הנמרצת שלו עושה קסמים ויוצאת כשידה על העליונה בלא מעט קרבות. המאמן המוערך זוכה להרבה קרדיט בגין איך שנראית העונה קבוצה שלא הייתה רחוקה לרדת לליגה הארצית בעונה שעברה. חאבייר קרטר וג’מאר סמואלס הם שני בינגו ענקיים שלו וגם הצוות הישראלי בראשותו של זיו בן צבי עושה חיל.
הישראלי של העונה: מייקל בריסקר
אם יש שחקן שמגיע לו, אז זה הבן של אחד הקלעים הגדולים שהיו בישראל. בריסקר ג’וניור היה פשוט מדהים, הציג יכולת של שחקן גדול, כזה שבוודאי ראוי להילחם על דקות בליגה הבכירה. ממוצעים שלא נופלים משל הזרים הבכירים – 15.5 נקודות, 3.4 כדורים חוזרים ו-3.2 אסיסטים, מציבים אותו מעבר לרוב הישראלים בליגה, גם הבכירים והוותיקים שבהם. בגיל 21 בקושי, הוא מסתכל לכל השחקנים בעיניים, לוקח כמה צעדים אחורה ופשוט “דופק” שלשות ממרחקים בלתי נתפסים. LIKE FATHER, LIKE SON. גדל לנו מול העיניים שחקן נבחרת עתידי, כזה שבוודאי יוביל עוד קבוצות בליגת העל בשנים הבאות ואין ספק שהרבה בזכות עצמו, לא רק הייחוס המשפחתי.
זר העונה: ג’ארמר גאלי
מ-ד-ה-י-ם! הגארד של מכבי רעננה ראוי לכל השבחים והברכות על עונה פשוט פנומנלית שלו, בה הוכיח שהוא באמת ובתמים הזר הכי טוב בליגה ובטח וכנראה מהטובים שנחתו בה אי פעם. היציבות שלו הייתה משהו לקנא בה במשך 26 מחזורים, זאת תוך כדי התעופפות לדאנקים, שלשות במאני טיים וניווט השחקנים הצעירים יותר להצלחה לצידו. השורה הסטטיסטית שלו מדברת בעד עצמה – 23.5 נקודות, 6.2 כדורים חוזרים ו-5.1 אסיסטים. אין זר שמשפיע כל כך על הקבוצה שבה הוא משחק כמוהו, יחד עם וויין לנגסטון יוצר צמד זרים פשוט אדיר וההעפלה לליגת העל יותר מאפשרית כשהם בשיאם. כמו שכתבתי בסיכום הסיבוב הראשון – המקום שלו הוא בוודאי לא בליגה הלאומית, בשנה הבאה בקבוצה בליגת ווינר סל?
ג'ארמר גאלי (רויטרס)השחקן המאכזב: יובל נעימי ואבירם זליקוביץ’
סכומי כסף מטורפים, הרבה מעבר למה שנהוג בליגת המשנה שולמו לשני השחקנים הללו ואין ספק שהתוצאות לא באו. הראשון לקח את הזמן וכנראה שלא ממש הבין שזו לא ליגת ווינר סל, או הליגה באיטליה, הקצב היה אחר ולנעימי היה קשה להסתגל. גם לקפטן של הרצליה אין מה לקחת מהעונה הזו לחיוב. כששיחק, לא היה במיטבו, חלק מהזמן היה פצוע ולא פעם הואשם בגישה שלא מתאימה לשחקן במעמדו. הממוצע המשותף של שניהם עמד על 24.8 נקודות (13.6 זליקוביץ’ ו-11.2 נעימי), 6.9 כדורים חוזרים (4.3 ו-2.6) ו-9.8 אסיסטים (3.1 ו-6.7). ממוצעים של אולי זר אחד טוב. מדובר בכתם גדול לקריירה של שניהם שיהיה בלתי מחיק אם הם יירדו לליגה ארצית.
השחקן המשתפר: אלון ספיר
בשקט בשקט, הפועל גליל עליון הצליחה בלי תקציב גדול ובלי יותר מדי רעשים סביבה, לסיים את העונה במקום השלישי, על אף שזה לא היה קל והיא עברה הרבה מהמורות בדרך. מי שהיה יציב בכל שלב הוא אלון ספיר, שקיבל את המפתחות והשיב לאבישי גורדון בריבית דריבית עם 11 נקודות למשחק, 6.5 כדורים חוזרים ו-2 אסיסטים למשחק. עכשיו, כשחגג ממש לאחרונה את יום ההולדת ה-25 שלו, נראה שחזרה לליגת ווינר סל היא לא מופרכת בכלל בקיץ הקרוב והוא די הצדיק את זה. מזכיר קצת את רום גפן שעשה את הדרך לליגה הבכירה דרך גליל.
אלון ספיר (מכבי קריית גת) משחק העונה: אליצור אשקלון – מכבי רעננה 93:96
הדרך של אשקלון לפלייאוף נפתחה במשחק הזה, בו הכל השתחרר, התחבר ועבד לה. שתי הקבוצות סיפקו במחזור ה-22 את המשחק המטורף של העונה שהסתיים בתוצאה מפתיעה במיוחד, כאשר המוליכה, שכבר הבטיחה את הגעתה לפלייאוף מהמקום הראשון נעצרה אחרי ארבעה ניצחונות רצופים וכן תקופה של שנה ושלושה חודשים ללא הפסד במשחק חוץ הגיע לסיומו. במוקד עמד דו קרב בין ג’ארמר גאלי האורח לטיילר סמית’ ובילי מקשפרד המקומיים. שני הזרים של אבי סוכר שילבו כוחות ועל אף שגאלי שהיה קרוב לטריפל דאבל וגם להשגת ניצחון, הוא נותר קירח מכאן ומכאן, בעוד הדרומיים יצאו לרצף אדיר מכאן ועד סיום העונה הסדירה.
הסיפור של העונה: כל התחזיות שהתנפצו
שמכבי רחובות תעלה לליגת העל? בוודאות, שמכבי חיפה תגיע לפחות לגמר ותדרוס את הליגה עד לשם? ברור, שאליצור אשקלון ונתניה יירדו כבר אחרי עונה אחת? אין סיכוי אחר. כל מה שחשבו כולם בתחילת העונה הוטח בפנים של כל המקטרגים וגם הבטוחים מדי בעצמם. הפייבוריטיות כשלו ובענק, לפחות רחובות שדווקא יותר קרובה לרדת ליגה והירוקים בטח לא מגיעים לפלייאוף כפייבוריטים ברורים כי הם לא דרסו את הליגה וגם חילופי המאמנים מעידים על הלחץ. אשקלון לא רק שלא תרד, היא תשחק בפלייאוף ומי יודע? אולי אפילו תגיע יותר רחוק מרבע גמר, זאת בלי תקציבים ובלי שמות מפוצצים. גם נתניה כמעט בוודאות הבטיחה הישארות ושיחקה היטב בסיבוב השני ובאמת….מי ציפה שרעננה תהיה ראשונה? קריית מוצקין שנייה? הזוי.