התחלתי לשמוע מהבוקר, ביקורת על כך שהמנהל הטכני של נבחרות ישראל, וילי רוטנשטיינר, העביר הוראות למאמן הנבחרת אנדי הרצוג במהלך המשחק אתמול (חמישי) נגד סקוטלנד בו ניצחו השחקנים בכחול-לבן 1:2. כמי שעשה זאת בעבר, אני חושב שצריך לברך על כך שיש בן אדם, מאמן עם ניסיון שיושב ביציע ולדעתי הוא יכול לראות דברים שהמאמן עצמו לא רואה על המגרש.
לידיעתכם, המאמן על הקווים נמצא בלחץ גדול מאוד, בזמן שמי שיושב ביציע רואה תמונה רחבה בהרבה מזאת שמשתקפת לאיש על הקווים, שנמצא בגובה כר הדשא. אבל אנחנו בישראל, מסתכלים כל הזמן על מעמד המאמן. להפך, זה לא פוגע במאמן, זה מעשיר את הידע שלו, כי בכל מקום בעולם, גם בכדורסל, יש כל כך הרבה יועצים למאמן הראשי שמחליפים דעות. ישנם דברים שהמאמן אפילו לא חשב עליהם.
ווילי רוטנשטיינר (רדאד ג'בארה)אם המאמן הולך עם האגו שלו, הוא לא יכול להצליח אף פעם. לעומת זאת, מאמן שבא עם ראש פתוח ויודע להקשיב ליועצים שלו, יכול רק להתקדם ולהיות יותר טוב. כמובן שלמאמן צריך להיות את ההיגיון. ברגע שיועץ בדמותו של רוטנשטיינר מעביר הוראה להרצוג הוא לא חייב לקבל אותה, אבל הוא כן חייב לשמוע, כי אולי יש היגיון בדברים שלו. המאמן במהלך המשחק חייב לחבר דברים מהר תוך מחשבה מהירה, לעבד את העצות שקיבל מלמעלה ולקבל את ההחלטה הנכונה מבחינתו.
לראייה במשחק מול סקוטלנד, החילופים שבוצעו היו חילופים מעולים, אני מאמין שהמאמן שקיבל את העצה, חשב על זה וביצע. מי שהרוויחו בסופו של דבר היו האוהדים שחזרו מרוצים הביתה. אני לא המצאתי את השיטה הזו, היא קיימת בהרבה קבוצות בעולם, אבל כמובן שלא כל אחד יכול לעשות את התפקיד הזה, אלא רק אנשים שבאמת מבינים כדורגל, יצירתיים ולא מקובעים. אני מודה, אני עשיתי את זה, אבל לא כפיתי על המאמנים וברוב הפעמים המאמנים גם קיבלו את העצה שלי.
אלון חזן מעביר את ההוראות שהגיע מהיציע לאוזניו של אנדי הרצוג (מערכת ONE)בסופו של דבר זה רק העשיר אותם וקידם אותם. אני הראשון שהתחלתי בישראל להעביר הוראות באמצעות האוזניות, אך אז אסרו עליי להמשיך לעשות זאת כי טענו שזה לא חוקי (אגב, אני שמח שמאז המונדיאל זה הפך לדבר שאישרו בתקנון). בזמנו, לעגו וצחקו עליי ועל המאמנים שעבדו אצלי, אבל אם הייתי מתייחס למה שהתקשורת אומרת או לכל הפרשנים שאמרו שזה נראה לא יפה, או פוגע במעמד המאמן, אז לא הייתי מגיע לאירופה במשך ארבע שנים ברציפות עם תקציב שפוי.
בזמנו, גם האנשים שלי בבית"ר ירושלים אמרו לי שזה לא נכון להמשיך בגלל כל הביקורת ואיך שזה נראה כלפי חוץ. אולם, אמרתי להם שמה שמעניין אותי הוא להצליח, ולא מה אומרים או חושבים. היה לי אינטרס אחד, ההצלחה המקצועית של בית"ר. אמרו שזו שכונה, הקניטו אותי על ההתנהלות הזו, אבל מה לעשות שבמדינה שלנו לא יודעים לפרגן ולא להיות יצירתיים. אצלנו מעניין מה אומרים ולא אם הדבר יביא להצלחה, לשינוי או יעזור. זה לא מה שבאמת חשוב מבחינת אותם אינטרסנטים. כל דבר שעושים שונה מהאחר רואים אותו כשלילי.
שחקני נבחרת ישראל חוגגים (רדאד ג'בארה)כמובן שאם לא הייתי מבין ולא חושב שאני מבין מקצועית, לא הייתי עושה את התפקיד הזה. איזה מזל שלא התייחסתי לכל אותם פרשנים, כאלה שבטוחים שהם המציאו את הכדורגל או שהם מבינים, כי הם לא באמת מבינים בכדורגל. אני חושב שבנבחרת צריך להמשיך בדרך הזו, כי היא הנכונה. אני קורא לרוטנשטיינר, אלון חזן ואנדי הרצוג להמשיך בדרך שתעזור לנבחרת הצליח. אל תתייחסו למה שאומרים, כי זה לא מה שבאמת חשוב.