היסטוריה בחדרה. כנגד כל הסיכויים וכנגד כל התחזיות, הפועל חדרה העפילה הערב (שישי) לליגת העל ולמעשה בתוך שנה אחת רשמה שתי עליות ליגה רצופות, החל מליגה א' ועד לליגה הבכירה. זה קרה אחרי עונה לא פשוטה, עונה שבה חדרה החליפה מאמן, שינתה את ההתנהלות שלה, למדה מקצוענות מהי והתפתחה ככל שהזמן עבר. כעת, אחרי שהמשימה הושלמה, ONE מסכם את העונה המיוחדת שעברה על המועדון הקטן מהשרון.
לא הרבה קבוצות הצליחו לעשות זאת ולעלות שתי ליגות בתוך שנה, בטח שלא בתנאים שיש למועדון הזה. הפועל חדרה העפילה מהמקום השני בליגה הלאומית בלי אצטדיון ביתי, בלי בעלים או ספונסר גדול, בלי רכש מפוצץ ובלי התנהלות תקינה - אבל עם הרבה לב, שחקנים מקומיים שפותחים בהרכב ותמיכה רחבה שעזרה לה להתקדם בקצב מסחרר עד לבמה המרכזית של הכדורגל הישראלי.
הדרך של הפועל חדרה לליגת העל החלה לפני כשנתיים וחצי, אז הכריז ראש העיר צביקה גנדלמן על איחוד של מועדוני הכדורגל העירוניים ועל הגדלת התמיכה הכלכלית של העירייה בקבוצה המאוחדת. עיריית חדרה הזרימה ארבעה מיליון שקלים בשנה למועדון שהתקציב הכללי שלו עמד על שמונה מיליון, כך שבחדרה לקחו את הפרויקט ברצינות גדולה. לא סתם הקבוצה קיימה מסיבת עיתונאים לרגל פתיחת העונה בבית מלון על חוף הים של גבעת אולגה, בניגוד למועדונים אחרים שפתחו את העונה בשקט ובלי כינוס של התקשורת.
אחד מבין האנשים שדיברו באותה מסיבת העיתונאים היה מומו ניסטל, המאמן המקומי שהוביל את הקבוצה מליגה א' עד ללאומית. בשולחן לצידו ישב אורן גולן, יושב ראש המועדון, שלא חשש להצהיר שהוא נפגש עם מאמנים אחרים ובדק אפשרויות אחרות. הלחץ סביב ניסטל היה גדול והוא ידע שהדרך לא תהיה קלה.
בעיר חדרה יש כמה מגרשי כדורגל, כולל אצטדיון שבו הקבוצה מתאמנת בדרך קבע, אבל אף אחד מהם לא עומד בתנאי הסף לאירוח משחקים בליגה הלאומית ולכן הקבוצה נאלצה לנדוד לעפולה ולשחק בליגה השנייה בלי מגרש ביתי אמיתי בעיר. אם היה לה כזה, סביר להניח שהוא היה מלא באוהדים לאורך כל העונה. כך או כך, במחזור הראשון של העונה חדרה פתחה עם הפסד 3:1 לעירוני רמת השרון ב"מגרש הביתי" שלה בעפולה.
כעבור שבוע, חדרה גם רשמה את הניצחון הראשון שלה עם 0:2 על הפועל עפולה, שאירחה את ההתמודדות באותו האצטדיון. אלא שמיד לאחר המשחק הזה, דווקא אחרי שהקבוצה שלו השיגה שלוש נקודות, החליט ניסטל להתפטר מתפקידו בעקבות מתיחות עם ההנהלה. במקומו הגיע ניסו אביטן, המאמן שניסה לעשות סדר אבל רשם הפסד ראשון כבר בהופעת הבכורה שלו על הקווים נגד הפועל נצרת עילית.
במחזור הרביעי חדרה סיימה בתיקו 1:1 מול אחי נצרת, אלא שאז החלו הצרות בהנהלה והקבוצה ספגה הפסד טכני לאחר שהחלוץ משה בן לולו לא היה מורשה לשחק ושותף באותו המשחק. במקום נקודה, חדרה חטפה הפסד טכני של 3:0, כך שאחרי ארבעה משחקים במאזנה של הקבוצה היו שלושה הפסדים וניצחון בודד. אותו הדבר קרה גם עשרה משחקים לאחר מכן, במחזור ה-14, כאשר הקבוצה ספגה הפסד טכני נוסף לאחר ששיתפה את החלוץ וויאם עמאשה שלא היה רשום בטופס המשחק מול הפועל מרמורק.
באותם ימים בחדרה קיוו רק להישאר בליגה, אבל מאותו הרגע החל השיפור הגדול. מקבוצה שבתחילת העונה לא ידעה איך למלא טופס משחק או איך להחתים שחקן זר כמו אוסטין אג'ידה שנתקל בקשיים מול משרד הפנים בקבלת אשרת העבודה שלו, המועדון טיפס במעלה הטבלה והשתפר גם מבחינה ניהולית וגם מבחינה מקצועית.
על המגרש, החדרתים הוכיחו שיש להם הרבה אופי. אסי גומה כבש בדקה ה-90 שער ניצחון שקבע 3:4 על עירוני נשר, סמיר באירקטרביץ' קבע 2:2 נגד הפועל תל אביב לקראת סיום המפגש הראשון ביניהן, סלים עמאש ויעקב אבבה עשו מהפך מפיגור של שני שערים וניצחו 2:4 את הפועל ראשון לציון ועמאשה נתן ניצחון 0:1 על הפועל כפר סבא בימים שמסאי דגו עדיין עוד עמד על הקווים שלו.
הקבוצה התחזקה והשתפרה גם מבחינה הגנתית. בעשרת המחזורים הראשונים חדרה ספגה 20 שערים ושמרה על שער נקי רק פעם אחת, אלא שבמחזור ה-11 אוסטין אג'ידה קיבל את האישור לשחק במדיה ונכנס לשער. בעשרת המחזורים הבאים הוא שמר על שער נקי עוד חמש פעמים והוריד את ממוצע הספיגות כאשר רק תשעה כדורים חדרו לשער שלו. אג'ידה הצליח לייצב את ההגנה וזכה אפילו לחיזוק בינואר בדמותו של הבלם הצעיר ממכבי נתניה, לני אהרון, שהפך לתגלית העונה בלאומית.
חדרה הפכה לקבוצה שקשה לפצח. מהמחזור ה-20 ועד למחזור האחרון, האדומים לא ספגו יותר משער אחד באף משחק. הם שמרו על רשת נקייה עוד תשע פעמים, ניצחו שמונה משחקים, רשמו עוד שש תוצאות תיקו והפסידו רק פעם אחת בתוצאה של 1:0 לבני לוד. מעבר לזה, חדרה לא נכנעה להפועל תל אביב וניצחה פעמיים את הפועל קטמון שהייתה היריבה הישירה שלה על הכרטיס לליגת העל. לצערה, בקרב נגד הפועל ראשון לציון היא הפסידה 1:0 משער דרמטי בתוספת הזמן לקראת סיום העונה, כך שהמאבק הפך להרבה יותר קשה, אך גם הרבה יותר מתוק.
כל זאת קרה כאשר חדרה התמודדה עם לא מעט משברים ופציעות. המגנים ויטלי גנון ואליאס זאנה נפצעו באמצע העונה ונעדרו, כך שאביטן נאלץ לאלתר ועדיין הצליח לשמור על המצב הקיים ולמנוע התרסקות. השניים הם חלק מהסגל הייחודי שמאפיין את הקבוצה. לא פחות משישה שחקנים מקומיים שיחקו באופן קבוע בהרכב שלה, שחקנים שהמשיכו בסגל עוד מהימים של המועדון בליגה א'. חוץ מגנון וזאנה, בהרכב שיחקו גם הקפטן מנשה זלקה, הבלם יעקב אבבה, הקיצוני סלים עמאש והחלוץ אסי גומה.
גומה היה אחד מהשחקנים הבולטים בשורות הקבוצה – יליד העיר שכבש עשרה שערי ליגה והוביל את ההתקפה שלה, אך נחלש לקראת הסוף לאחר שנקלע לבצורת, בדומה לשחקנים נוספים שנפצעו ושיחקו על אדי הדלק האחרונים שלהם. חוץ מגומה, גם סמיר באירקטרביץ' הבוסני בלט מאוד אחרי שהוסיף עוד שבעה שערים והיה דומיננטי מאוד.
בחדרה מתכננים לשמור על רוב הסגל הקיים ולחזק אותו בעוד כמה שחקנים זרים, על מנת להגיע מוכנים יותר לעונה הבאה. הפועל חדרה התפתחה והגשימה את החלום הגדול של קברניטי העיר באופן מהיר מאוד, אולי מהיר מדי. בלי אצטדיון ביתי, בלי תקציב גדול ובלי חיזוק משמעותי ספק אם היא תוכל לשרוד בליגת העל. מצד שני, מי בכלל נתן לה סיכוי להגיע לשם?